איך בה לי לקחת אותך הערב לאכול גלידה...מעניין איזה טעם תבחרי, וניל? תות?...את שואלת בהתרגשות, אם אפשר גם סוכריות מעל?...אני משלם, את נותנת לי נשיקה על הלחי, מצוקמקת כזאת, כי את צריכה לקפוץ כדאי להגיע...יושבים בשולחנות בחוץ כשאת על הברכיים שלי...את תתרכזי בגלידה כדאי לא ללכלך אותי...מתרכזת בגלידה ותתחילה לספר לי כמה את מתרגשת להתחיל ללמוד פסיכולוגיה, ועל אחד השיעורים שראית בסיליבוס, שהכי מסקרנים אותך ...עומד לי מתחת לתוסיק שלך... את מזיזה אותו כאילו להתמקם יותר בנוח...אני נבוך ומסתכל על כל הזוגות אם הילדים שנועצים בנו עיניים.. את מפסיקה ללקק את הגלידה ואומרת לי שאת מצטערת...שתיקה מביחה...אני חושב שאת מתנצלת בגלל שזה מביך אותי...את לוחשת לי שכיף לך אבל את לא מרגישה אהבה ושזה מרגיש לך דפוק ואת לא מבינה למה את לא ושאת חוששת שאני אפגע...אני משחק לך אם אחת הצמות שמסתיימת בקוקיה וורודה, מנשק אותך בעורף...זה לא מפריע לי... אני אומר לך יש בינינו 22 שנה. אנחנו שנינו מעבירים את הזמן... את עד שתגלי מה זה אהבה ותוכלי להתקדם מפה... ואני עד שתתאהבי וזה יתחיל לכאוב שזה לא בי... זה בלתי נמנע...חבל לבזבז על זה אנרגיה אם אין אפשרות לשנות את זה... את חוזרת ללקק את הגלידה... איך הגלידה? אני שואל... ואת עונה, טעימה נורע!
