הדיסלקט

איך אני שונא את הקטע הזה שאני שומע את עצמי בשירים לא משנה על מה הם... כאילו נכתבו ספציפית עלי... על המחשבות והרגשות שלי בדיוק כשהשיר מתנגן.

זה כמו גיהוק שלא מפסיק...

נושם לסכית מנייר

מצמיד את הרגלים לחזה ורוכן קדימה

שותה שלוש שלוקים ממים קרים

לוקח כפית סוכר

נוגס בלימון

כפית חומץ

עוצר את הנשימה כמה שאני יכול!

...

פאק!

זה לא מפסיק

שמישהי תהבהיל אותי, אולי ניתפוס שני ציפורים במכה אחת.

* אם לא הבנתן הקשר בין השיר למחשבות\רגשות שלי מצוץ מהצבעה.