כל הלילה רצה לי בראש סיטואציה ספציפית עם האקסית מלפני 3 שנים.... ולא הצלחתי להתנתק מהמחשבה הזאת... מתגעגע להרגשה שיש לצידי מישהי שמאתגרת לי את היום... שמזיזה לי את הגבינה.
היא אהבה ליצור אצלי תחושת מבוכה... תחושת פדיחות לעמוד לצידה ברחוב... להרגיש שכולם בוחנים וישר מדמיינים מה קורה בינינו בחדרי חדרים...
היא היתה סוג של בראטית... בראטית מהסוג שמוציא אותך מאזור הנוחות, עם רצונות וצרכים ולא היתה מתבישת לבקש ולדרוש אותם. והכי אהבה לעשות עלי מניפולציות כדאי להשיג אותם. מין מבחן כזה לראות מתי אני קולט שאני מנוהל.
למשל... מידי פעם היא היתה מפתיע אותי ומתלבשת זנותי בטרוף... הכי בימבו ובסיטואציות הכי לא מטעימות... אהבה לראות אותי סמוק ומפודח ליד אנשים.
בקיצור... כל הלילה חשבתי על אחת הפעמים שהיא הגיע אלי. יצאתי לעזור לה עם התיק והיא "הסתבכה" עם החניה. נוצר פקק מאחוריה וכמובן שכגנטלמן הצאתי לה להחנות במקומה.
וככה היא יוצאת מהרכב עם כל הבלונד ועם שמלה סופר זנותית, חדשה, שהיא קנתה וכל הרחוב מסתכל עלינו... אז הבנתי שזה הכל משחק. והיא עושה את כל התנועות ואומרת את כל המשפטים שיגרמו לה לצאת הכי טיפשה שיש ובאותו זמן לתת לי את ההרגשה שאני הבחור עם הכי הרבה מזל ביקום... מזל שנפלתי על אחת כזאת.
סיטואציה הכי סטריאוטיפית מיזוגנית שאפשר לחשוב עליה. סיטואציה שרק לה ולי (באיחור) ברור שזה לא מה שקורה שם באמת. סיטואציה בדסמית מושלמת שכל הרחוב שותף לה ולא מודע לכך.
מתגעגע לזוגיות. משועמם מעצמי.