מת על משחקי תפקידים.
לרוב אני לא לוקח תפקיד ברור... חייל, שוטר, שליח פיצה.. לקוח... זה מרגיש לי מפגר.
בדרך כלל זה אני עם האלטר אגו שלי כסליזי חסר התחשבות. אני מוצא קצה קצהו של סיפור מהמציאות המשוטפת ומתחילים למשוך... ללחוץ על כפתורים... לראות מה יצא מזה בסוף... אין עלילה ברורה מראש.
מה יצא בסוף, לרוב לא תלוי ממש בי... די תלוי בצד השני.
עם היא קולטת שאנחנו במשחק... עם היא יכולה להמשיך את מכת הפתיחה שלי... מפה זה מתפתח למשהו כמו משחק מטקות. אין חוקים... אתה מנשה גם לאתגר את הצד השני וגם שלא יהיה בלתי אפשרי כדאי שהיא תוכל להחזיר לך את הכדור. אחרת אתה סתם מנחית עליה כדורים בלי תשובה.
המשחק מתחיל כשאני מוצא קצה של סיפור... בלי הכנה מוקדמת... להגדיר התחלת משחק, נשמע לי מעולץ מידי. חלק מהעיניין זה לפתיע את הצד השני להוציא אותה מאיזון. בכל זאת אני צריך להיות זה שבשליטה במשחק.
אחת הבעיות עם להתחיל משחק מטקות בלי התראה מראש זה שהיא יכולה לחטוף את הכדור בעיין... ומפה עד בעיטה בביצים שלי מעוד מהירה.
