נתקלתי בה בטינדר אחרי שנתיים שהיא היתה בזוגיות.
אני לא יודע איך אני מרגיש עם זה...
שמחתי מזה שהיא היתה מאושרת.. גם בשבילה... אבל בעיקר כי זה מנע ממני לשאול את עצמי מה עם?
מה עם אני טועה? מה עם כל תפיסת העולם שלי על זוגיות היא טעות. והרסתי משהו טוב שהיה לנו.
עכשיו ה"מה עם?" מטמטם לי את הסכל.
אני לא מצליח להבין עם אני רק חרמן עליה כי היא מושלמת בעיניי או באמת אוהב אותה.
אני לא מבין עם החוסר התאמה זה משהו אוביקטיבי או שהשליליות שלי גורמת לי לראות את זה.
אני לא מבין מה אני מרגיש... מה אני רוצה...
אני מרגיש חסר בחירה, חסר אופציות, חסר שליטה... והרגשה הזאת מטריפה אותי...
איך אתה יכול להיות בטוח ברגשות שלך כלפי מישהי עם אין לך אפשרות להשוות אותן לרגשות דומים כלפי מישהי אחרת... איך אני יכול לדעת איך אהבה טובה מרגישה עם יש לי רק אהבה אחת.
תן לי 4 5 אהבות ואני אוכל להשוות ביניהן ולומר, זאת הכי נכונה לי. אבל בין 0 אהבה לאהבה אחת, איך אפשר לדעת את טיב האהבה הבודדת בזאת? איך אפשר לדעת מה המשקל של משהו בלי להשוות אותו למשהו אחר.
לכתוב לה משהו בוואטסאפ? לא לכתוב לה? אחרי שהשארתי אותה בוכה ומתחננת, אני לא מאמין שהיא תיצור איתי קשר מיוזמתה.
ולמה לעשות לה את זה כשאני לא סגור על עצמי בקשר אליה... למרות שזה הפעם היחידה שאני לא בטוח בזה שזה לא מטעים... היא היוצאת מין הכלל שאני תוהה בו, ולא משוכנע שאני צודק.
היא בטח עכשיו במסע ריבאונדים מטורף. היא תמיד עושה את זה אחרי שהיא נפרדת. מרוב שהרגשות שלי מתפוצצים עלי מבפנים אני חושב שלא אתמודד בצורה טובה עם להיות רק ריבאונד בשבילה... ובאותו הזמן אני רק רוצה לגעת בה ולתת לה חיבוק ולהרגיש אותה מבפנים. איך מתמודדים עם שני רגשות הפוכים שנשברים אליך משני צדדים הפוכים באותו הזמן?
והאגו... איף האגו... על זה שהיא הזדיינה וחוותה ואהבה ועברה דברים ואני רק ישבתי והסתכלתי על כולם זזים.
החוסר אפשרות לקחת החלטה מה טוב לי, מה אני רוצה, איך לפעול בנושא... גורם לי בעיקר להרגיש קטן וחסר עמוד שדרה. וזה עושה לי טרןאוף רציני מעצמי.
לכתוב לה? לא לכתוב לה?