יום אחד, אמהּ של כיפה אדומה שלחה אותה לבית סבתה בקצה היער להביא לה עוגה ובקבוק יין, לאחר שזו חלתה, בעודה אומרת לה להיזהר בדרך ולא לסור מהשביל כדי שלא תיפול ותשבור את הבקבוק, או בגרסאות אחרות להזהר מ"הזאב הרע והגדול".
בדרך היא אכן פגשה אותי, ואוו, כמה שרציתי לאכול אותה, אך לא עלה בידי (הסיבה תלויה בגרסת הסיפור, מה זה משנה? לא להרוס את הסיפור! .. אני לא מצליח לחשוב בהגיון לידה). פשוט שאלתי אותה בנחמדות לאן היא הולכת והיא ענתה "לביתה של סבתי... (לא, תגידי את זה בצורה יותר מחרמנת בבקשה, סבתי....) ....להביא לה מצרכים" (למעשה כיפה אדומה, בצעד זה, המרתה את פי אמה, ילדה רע). אני: יש קרחת יער בכיוון הזה, יש שם מלא פרחים יפים, תוכלי לקטוף לסבתה"
וככה מצאתי את עצמי מסתובב איתה ביער, תוך כדי שהיא קוטפת פרחים לסבתה.
בזמן הסחת דעת, נעלמתי לה ורצתי מהר לבית הסבתה. דפקתי בדלת ולאחר שסבתה שאלה "מי שם?", העמדתי פנים שאני כיפה אדומה. לאחר שהסבתא פתחה את הדלת, תפסתי אותה, חסמתי לה את הפה, קשרתי והכנסתי אותה לארון, בטח היא תשמע הכול. לבשתי את הבגדים של סבתה ונכנסתי למיטה. מחכה לכיפה אדומה שתבוא. כעבור זמן מה, הגיעה כיפה אדומה אל הבית כדי להביא לסבתה את הפרחים, העוגה ובקבוק היין. אני מחכה את סבתה שלה, מבקש מכיפה אדומה להתקרב למיטה, ואז היא אומרת...
כיפה.א. "סבתא, למה יש לך עוזניים גדולות כל כך?"
אני "כדי לשמוע אותך טוב יותר, יקירתי"
כיפה.א. "ולמה עינייך גדולות כל-כך?"
אני: "כדי לראות אותך טוב יותר, יקירתי"
כיפה.א. "ולמה פיך גדול כל-כך והלשון ארוכה כל-כך?" "כדי לאכול אותך!"
כיפהא.א "למה כולם לאכול, לאכול, לאכול?! ואף אחד לא ישר מזין חזק!
מתבקש