אני זוכר את הרגע שהבנתי שהאקסית שלי לא מציקה כדי לחצות את הגבול.היא מציקה לי כדי להרגיש שיש גבול.
היא תשב לידי רגועה.ופתאום תדחוף לי אצבע מנטלית לצלעות.ואז עוד עקיצה קטנה בפנים.ואז תחייך כאילו כלום.מה עשיתי?גלגול עיניים.עוד צביטה נפשית קטנה בטוסיק, רק כדי להעצים את ההשפלה. ואז הפרצוף התמים.מה?
מה? מהסוג שאתה כבר יודע שזה רחוק מלהיות הסוף.
זה לא עכשיו איזה מרד מטורף.זה לא ניסיון הפיכה משטרית.זאת בטח לא מלחמה של שלוש שנים בלי הכרעה.זה טפטוף.עוד בלון תבערה קטן של עקיצה.עוד עפיפון הצקה שנוחת בדיוק באמצע שדה עצבים.עוד בדיקה קטנה אם אני אבליג... ומה עם הגבול???
באיזשהו שלב צריך לעצור את הניסוי שלה, כי אחרת זה יידרדר לעצבים.היא לא באמת מחפשת לנצח...היא פשוט מחפשת להרגיש שמישהו מחזיק אותה.
מה עושים?
נותנים לה את העונש שהיא הכי תסבול ממנו.
לא כאב, קטן עליה.לא השפלה מילולית... היא רק תתחרמן מזה. ובטח לא עוד תשומת לב, שתעודד אותה להמשיך ולהקצין.
אז מה כן?
להעמיד אותה בפינה.לעמוד עם הפנים לקיר כמה דקות.בלי לדבר.בלי שאלות.בלי להפוך את זה לבדיחה.בלי להוציא ממני עוד תגובה.
רק קיר. שקט. שעמום.
לעמוד שם ולהבין שנגמר המשחק.
זה עובד יותר טוב מכאב... וזה הרבה יותר משפיל מדיבור מלוכלך.
ואז אחרי שהיא בכתה מתסכול, כי וואלה זה סופר מטומטם לעמוד חמש דקות עם הפנים לקיר. בבית שלך.
למה היא עשתה את זה? כי היא החליטה שמשחקים משחקי שליטה עם מפגר. טמבל עם רעיונות מפגרים.
אז למה היא לא זזה משם?
אין לי מושג....
יש מצב בגלל הפעם האחרונה שהיא קיבלה חגורה הייתה כמה ימים לפני ועדיין כאב לה...
אבל לא בטוח... היא לא סיפרה לי... היא עשתה לי דווקא ועשתה את כל החמש דקות.. למרות שצחקתי עליה שתפסיק.. היא הראתה לי מזה! ואז לא היתה מוכנה לספר לי למה היא היתה חיבת לסיים את זה... שמרה את זה לעצמה...
היה הכי כיף לזיין אותה בסוף החמש דקות כשהיא חצי מתייפחת.
והחיבוק אחרי היה איזה כמה שעות טובות... ערומים במיטה... אני לא זוכר כמה שעות.
הייתה תקופה ארוכה של שקט עד לפעם הבאה.