אני לא ספיו־סקסואל.
אני יוצא פה מהארון מול כולם!!!
אני לא מזלזל באינטליגנציה.
אני אוהב נשים חכמות.
אני צריך עומק, תקשורת, הומור, שיחה.
אבל עוררות מינית?
לא רואה את הקשר בכלל.
שם זה קודם כול ויזואלי...
יש משהו במבנה פיזי מסוים...
בתנועה...
בלבוש...
בהשקעה...
בגוף עצמו.... בנוכחות שלו
בדרך שאישה מחזיקה את עצמה...
שפשוט מפעיל אותי.
לא מרשים אותי.
לא מעניין אותי.
מפעיל אותי.
להודות בזה נחשב רדוד.
בגלל שזה פרימיטיבי, זה נחות.
אנשים אומרים שמראה פחות חשוב כי הוא נעלם.
כי בסוף כולם מזדקנים.
כי הגוף משתנה.
כי זה לא מחזיק.
סבבה...
גם לחיים יש סוף.
לא שמעתי מישהו אומר שהחיים פחות חשובים כי בסוף הם נגמרים.
בדיוק להפך.
דווקא כי משהו זמני, הוא נהיה יותר חשוב.
לא סתם אחד המאבקים הכי גדולים של בני אדם הוא השלמה עם המראה החיצוני שלהם.
לא סתם אנשים מתעסקים בזה כל כך הרבה.
זה קשור לכל כך הרבה דברים...
ביטחון עצמי, תשוקה, קנאה, כאב, דייטים, סקס, בגדים, חדרי כושר, תמונות, תאורה, זוויות.
ואז קוראים לזה שטחי.
באמת?
משהו שכל כך הרבה אנשים סובלים בגללו...
מתאמצים בשבילו...
מפנטזים עליו...
מקנאים בו...
נבוכים ממנו...
נלחמים עליו...
מסתירים אותו ומשפרים אותו...
זה שטחי?
אולי רצון לגיטימי נהיה אובססיה דווקא בגלל שאנחנו מתייחסים אליו כנחות ומלוכלך.
אולי אם היינו מודים שמראה חשוב, באמת חשוב, לא במקום אופי, לא במקום עומק, לא במקום קשר...
אבל חשוב,
היה לנו יותר קל להתייחס אליו בצורה בריאה.
אני לא חושב שמראה זה כל האדם.
אני לא חושב שיופי מחזיק קשר לבד.
אני לא חושב שגוף מחליף אינטימיות.
אבל במשיכה מינית...
הויזואל הוא לא זניח.... הוא המהות
לפחות אצלי.