ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Mindfulness

תוהה-תועה, כאן בכלוב.
לפני יום. 19 בפבר׳ 2020, 15:10

 

נזכרת, מהרהרת, בוחנת

את הקורות אותי ,

לא רק לאחרונה,

אלא בעשרות השנים האחרונות,

מהלך חיי כולו, אפשר לומר,

(בהיותי בת ארבעים...)

 

 

וחושבת לעצמי : כמה נשלטת הייתי כבר אז,

הרבה לפני שהכרתי את המילה,

הרבה לפני שאימץ אותי,

איזה שולט, באשר הוא, לחיקו.

 

לפני יום. 19 בפבר׳ 2020, 11:04

 

 

כזה טיזינג עקבי, בוטה ומלוכלך

כלפי הגרוש שלי ביממה האחרונה

(על כורחי, הגוף שלי השתגע... )

ושום דבר.

 

 

א-מיניים.

 

לך תבין אותם, בחיי.

 

לפני יום. 19 בפבר׳ 2020, 8:19

 

מתייחסים למשהו שקורה לשכל, לדעת :

 

'יצא משפיות דעתו'

'נתערבבה דעתו'

'נטרפה עליו דעתו'

וכיוצא בזה.

 

אני מוחה.

 

לדעתי, יש צורך לטבוע בדחיפות מטבעות לשון,

המתארים את השיגעון הבא מן הגוף,

ושהשימוש בהם הולם מצבים... כמצבי, למשל.

 

מוזמנים להציע הצעות.

למטבעות לשון, כוונתי .

 

 

לפני יום. 19 בפבר׳ 2020, 7:23

 

כמו כלי שיצרו, וצרו, וקיערו,

ושרפו, וטבלו במקווה טהרה,

ומעולם לא סעד בו איש את ליבו.

 

 

לפני יומיים. 18 בפבר׳ 2020, 16:32

 

היא טורפת אותי אל קירבה,

בלי להותיר אחריה פירורים

שיסגירו,

שפעם הייתה שם אישה,

שביקשה היות לאיש ...

 

ב ד י ד ו ת .

לפני יומיים. 18 בפבר׳ 2020, 10:35

 

יש רגעים, שאני מודה, היצר העז הזה,

להביא ילדים לעולם,

כמעט ודוחף אותי לומר לו :

 

בוא נחזור, וזהו, זהו.

בוא תבעל אותי דחוף,

אני מבייצת,

ויש לי ביוץ מוטרף, משוגע,

כמו זה שנולדו לי ממנו תאומים,

בחיי

 

ואגואיסטי ככל שיישמע,

אני כל כך רוצה,

כל כך כמהה,

כל כך בא לי,

שבתחילת החורף הבא,

האוויר יהיה ספוג

ריחות של תינוק...

 

 

של חלב, ושל קקי ופיפי

ופליטות,

ועור הקרקפת ופלומה,

ושפה מרפרפת עליהן,

ואני, ששואפת את כל זה -

אל קרבי .

 

 

 

לפני יומיים. 18 בפבר׳ 2020, 6:07

 

נפקחת . באחת . 

 

בום.

 

כמו פצצה גרעינית על עיר שוקקת-צפופה,

מוטלים עכשיו החיים, על שולי תודעתך,

בעודה מבקעת, בהיסוס במקורה,

את קליפת השינה.

 

רגעים של פירפור, בין יש ובין אין,

בין היות וחידלון, קשה לדעת...

אם הריאות דחוסות באוויר להתפוצץ,

או ינוקות ממנו לחלוטין,

 

אם מה שמייצר את הלחץ

האדיר-השורף הזה, בחזה

הוא חוסר בדבר מה, או עודף בו .

 

ואת שם, בפנים, מחד,

מתבוננת בך מהצד - מאידך,

יודעת מה עומד לבוא עלייך,

ומתפללת להיות מופתעת.

 

תיכף, כשהדף הפיצוץ יתפוגג במה,

כשהשריפה תמצה

את כל חומרי הבעירה שהיו באוויר,

 

שוב תצנחי, כמו גופה נטולת חיים ,

אל הבריכות העטויות לוחות קרח,

החותכות בבשר של הנפש 

בעוברה,

 

תצללי עמוק, עמוק,

אל אגמיו הסואנים,

הקפואים-שורפים של

 

 

הפחד.

 

****************************************

הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ פַּחַד נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת מִכָּל סְבִיבָיִךְ וְנִדַּחְתֶּם אִישׁ לְפָנָיו וְאֵין מְקַבֵּץ לַנֹּדֵד (ירמיהו מט, ה)

 

 

לפני יומיים. 18 בפבר׳ 2020, 0:08

 

שבילים בידך

לרפרף,

להרגיש,

באצבעות ארוכות.

להשקיע לחיי

בין ראש וכתף,

להתחפר בצווארך

ולבכות.

 

 

לפני 3 ימים. 17 בפבר׳ 2020, 7:18

יש בי רעב, דוחק עד מאוד, 

של הגוף,

שאין לו לאן ללכת,  

 

ושעון חול פנימי של טהרה,

שהולך ואוזל,

ועומד להותיר אותי

דוממה בדמיי.

 

בעננת המחשבה שבמצחי, 

אני טווה אותו לחוט דקיק

ואינסופי,

ומגלגלת, ומגלגלת...  

כדור של צמר -

רק מאש.


אחר כך, אני לוקחת אותו

בכף יד אחת : תפוח, מסורבל ולוהט

ומניפה  מעלה, מעלה...

מותחת את זרועי ,

עד שהיא מאיימת להינתק ממקומה - 

 

מושיטה לריבונו של עולם חזרה, 

את הגזירה

אשר חרץ בי. 

 

 

לפני 3 ימים. 17 בפבר׳ 2020, 4:38

 

מפסיקים את המבול הזה ?