Mindfulness

מעט, לאט, פירורים

כמה קשה להתנחל לעד...

בארץ הציפיה.

האיש שריסק לי את הלב

העין? טפו, טפו, בלי עין הרע

לסגור את העור

הפעור, המנוקב, המדמם

הן אבק דרכים שסולייתך לא פקדה.

(כז) וַיָּקָם אֲדֹנֶיהָ בַּבֹּקֶר וַיִּפְתַּח דַּלְתוֹת הַבַּיִת וַיֵּצֵא לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ וְהִנֵּה הָאִשָּׁה פִילַגְשׁוֹ נֹפֶלֶת פֶּתַח הַבַּיִת וְיָדֶיהָ עַל-הַסַּף (כח) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ קוּמִי וְנֵלֵכָה וְאֵין עֹנֶה (שופטים, יט)

עד האור.

איה האור?

הודעה מ 2020 פילחה לי את הלב באחת

זה הדג האחרון שנשלח לי בחכה

רגע לפני הציד.

כמה שנים אני כבר אינני?

אֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב .

כל נשימה

דרך הפקעת הסבוכה והלוהטת הזאת

בגרון ובבית החזה...

לא הייתי מעזה לומר שוב

את ה"כואב לי", הבנאלי הזה כל כך.

ואפילו לא טרח לקרוא את שכתבתי.

רק פנה אליי בפרטי בשאלה יחידה

שגם אותה מחק באין מענה.

זה אכן לא יאומן.

ובמובן מה, זה אחד השיעורים הטובים

שקיבלתי בחיי.

כי לא טוב, להיוותר ככה

מתבוסס בדמך, חרש -

לעיני כל.

***************************************

(ויקרא, יז) : 

וְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן־הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֨ר יָצ֜וּד צֵ֥יד חַיָּ֛ה... וְשָׁפַךְ֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְכִסָּ֖הוּ בֶּעָפָֽר׃ כִּֽי־נֶ֣פֶשׁ כׇּל־בָּשָׂ֗ר דָּמ֣וֹ בְנַפְשׁוֹ֮ הוּא֒

זולגת בדממה אל תוך אמבטיה גועשת מברז הממלא

אותה -  את כאב אובדנו ממני

את המכתש הפעור הזה

שלעולם לא יתמלא

כל תא בי צורח אותו

שורף את מה שנותר ממני

כמו איזו כתובת קעקע מתמדת

המוטבעת בבשרי בכל זמן נתון

בכל פיסת עור פצועה שבי

שוב ושוב ושוב

20:00, עכשיו הם אחרי ארוחת הערב

צופים בחדשות .

קצת פוליטיקה, קצת הנהוני הסכמה ביניהם 

אולי איזה זיון מלוכלך-מתוק בסוף...

אני ארד ואעלה שבע פעמים

בבור מי הגשמים המגונדר הזה

אהיה טהורה ונכונה וזכה עד העצם

עד עצם האבסורד, עד עצם הגעגוע

עד עצם הקיום, עד עצם החידלון

ל מ ה .

" ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשהו במצוותיו וציוונו על הטבילה".