כל מה שתלוי מתייבש ונופל

אני נתקל כאן לא פעם בפונות , שפונות אליי בהודעה קצרה של - ״היי״ אפילו מלווה בחיוך. 

או ״סיקרנת״......

או פונות שחושבות שאנחנו מתאימים, אבל הפרופיל שלהם ריק - לך תבין אם זה נכון.....

אז קודם כל לכל אלו שפנו אליי - מחמיא. 

שנית, זה לא יעשה אותי פחות או יותר חרמן 😄 כמה שאני לא ארשום על זה אני גם אדם שקול מאוד , נזהר מאוד בעולם הפרוץ הזה, וכמוכן, לרציניות, גם אני פוחד להיפגע....

ושלישית, אני מאוד רוצה להתאמץ לענות לכן, אבל רוצה להרגיש שהתאמצתן גם בשבילי, אז בבקשה, פרופיל זה דבר מאוד חשוב, להבין קצת את הכלליות שבכן, והרקע, ואם אתן כבר פונות , תשקיעו קצת....

לא , זה לא צריך להגיע עם זיקוקי דינור, גם לא עם תמונה ישר, וגם לא מגילת העצמאות - אתן לא חייבות לתאר לי את ההסטוריה מגיל אפס, לפרסם לי את פינקס החיסונים שלכן ולומר לי באיזה בית חולים נולדתן..... הכל בסדר. רק קצת תנסו להשקיע בפרטים בסיסיים שלכן, כמו מהיכן, גילכן, ומה עיסקכן בחיים, ואם רשמתן שהתחברתן למה שכתבתי בלוג שלי, מאוד מחמיא לי באמת.... עשה לי את היום - רק ספרו קצת למה התחברתן? אני כותן המון דברים, עם המון שכבות - קשה לי להאמין שהתחברתן להכל (אתן גם יכולות לרשום לי למה לא התחברתן - זה יחמיא לא פחות).

ועוד דבר קטן אחרון - אין דבר יותר שנוא על גבר (וישקר לכן מי שיגיד לכן אחרת) מכשהוא שואל אתכן ״מה אתן מספרות על עצמכם?״,

התשובה החוזרת תהיה - ״מה תרצה לדעת?״ 

טיפ ממני....

ולכל הפונות הפוטנציאליות - תקראו טוב את הפוסט הזה :)

שיהיה לכולן בוקר מצויין!!!

היא מגיעה אליי הביתה

מוכנה ומזומנה לפי הוראה

מייד הגיעה לפי ההוראות למרכז הסלון

ידיים למעלה

החולצה התעופפה, 

ולאחר מכן גם שאר הבגדים,

ידיים מאחורה

חבל קשירה הגיע מייד, נקשרה מאחורה

חבל קטן סביב הצוואר

ישיבה מזרחית

רגליים צמודות וקשרות, לרגליים סגורות לחמימות יתר.

ראש זקוף,

פה גדול, כאשר גאג חוסם נקשר לפיה סביב צווארה הקשור מלחתחילה

התמיהה שלה מה הלאה?....

אני מולה

מנשק את פיה, ואומר לה שזה הולך להיות סשן נהדר ומענה, אבל היא צריכה להתרכז רק בי

 מתפשט

היא יודעת שאסור לה לחייך חיוך זדוני כשהיא רואה את כל כולי

ואני לוקח את ידי 

לאיברי

ומתחיל לגעת בעצמי

לאונן דקות ארוכות מולה

מסתכל עליה כאשר היא מסתכלת בתמיהה למופע שמולה

בלי מילים וקצת גניחות מצידי, מתקרב אליה ולגאג שעליה,

וגומר , גל לבן של נוזל משפריץ עליה, על הגאג ומסביביה , על גופה וחבליה שקושרים אותה.

אני מנער טוב טוב , ומורח אותו עוד קצת עליה, מזיז ומניע עדיין את האגן של גל הרעידות הנלווה של גמירתי.

הלכתי להתקלח יקירתי, תישארי עוד קצת כאן קשורה, ותתרגלי....

קשירה מענה

חרדים מפגינים בבית קפה שפתוח בשבת בירושלים,

תומכים בבית הקפה חילוניים מגיעים בהמוניהם,

כור היתוך.

אני שומע על זה בחדשות, ושוב מתרתח על מה שקורה כאן במדינה ההזויה שלנו,

אני מנסה להתרומם מהמיטה, אנחנו בחודש יולי, ואני לבד בסופש הזה, אז חוץ משמיכת פיקה וגם זה בקושי, אני לא צריך לקלף ממני שום דבר,

מסתכל על השעון השעה 11 בבוקר , היד מלטפת פלח ישבן אחד בתנועה כזו של התעוררות,, ולבדוק שהישבן עדיין שם....

בכל זאת הרגל אחרי מלא שינה באוהלים צבאיים ושינה בשטח האויב, לראות שהגוף מחובר.... ושאתה עדיין חיי....

הולך לי לשירותים, מתרוקן, ומדמיין שמישהי מחזיקה לי אותו בבוקר ולו רק כדי לרצות אותי מצד אחד, ולהתסכל עליו בהערצה מצד שני...... 

גם את זה הם ייקחו לנו בשבת.....

החלטיות זה שם המשחק כאן רבותיי, לא יעזור, אנחנו חיים בעידן חדש. אין באמצע אין כאילו.

אם את אומרת לא , זה לא , ואם את אומרת כן - זה כן.

ומה איתי? מה אם אני אומר לא? מעניין הא? 

תיהי שלי, תיהי על ארבע, 

ותתנהגי כיאות והמתאים לאבא,

אשאב פיטמותייך עד הקצה,

כשהפה יתייבש והלשון תעקצץ,

תנבחי כמו כלבה, כשאתן פקודה,

וישבנך יהיה מורם כמו גבעה מתוקה,

כשפיך יהיה פתוח לכל מה שיגיע,

ושהחור האחורי יהיה משומן למפתיע,

נצא לטיול ואקנה לך גלידה, תתלהבי כמו ילד בת 3 סוכריתה.

תתלהבי ממני ולא משנה על מה. על הדברים הקטנים הגדולים וגם הבולטים,

העיקר שתגיעי גם לביצים.

תנברי לי במוח ויהיה לי כיף, לתשומת הלב שלך מכל חפצי הלב.

שאראה אותך מתנשמת מהתרגות כמו פעם שאני רק נושף לך בפרצוף,

אנשק אלקק וכל מה שבא, רק בבקשה יהי לי לשפחה.

אדאג לך לכל מה שצריך, רק רוצה קצת צומי ולי זה אף פעם לא יספיק....

כולי סתום באף , מרגיש את הגרון, 

יושב לי לבד בחושך עם כוס תה...

וכל מה שאני חושב עליו זה לא להרגיש יותר טוב, מה יהיה מחר בעבודה, או לעשות לי כוס תה חדשה וחמימה,

כל מה שאני חושב עליו זה מישהי שמתמסרת לי בין הרגליים, ורוצה לעשות לי טוב....

סף חרמנות קצר מאוד, הכל אצלי על טורים גבוהים....

מזכיר לי שפעם הכרתי מישהי בצעירותי כאן בכלוב, היא פנתה אליי, והכרנו. היא הייתה גרה בתל אביב אי שם בסמטאות יפו לדעתי, כבר לא זוכר,

והיא הזמינה אותי אליה, עוד בדייט הראשון. דבר נדיר גם אז שהייתי מסכים אליו. אבל , נפרדתי מהחברה שבוע לפני, הייתי במצב שברירי, וכל דבר שזז היה יכול להקפיץ אותי.

אני ישבתי בסלון, ונתתי לה בשלב מסויים בשיחה פקודה ללכת להכין לי תה, המטבח מופרד לגמרי מהסלון, 

תוך כדי שהיא בוחשת, אמרתי לה שהיא יכול לצאת בלי בגדי חלק עליון. מהזמן שלקח לה לחזור לסלון עם התה, היה מובן שהיה לה קשה עם בקשה זו, ובסוף היא יצאה.

זה מה שעובר לי בראש כשאני מצונן, מקורר ושותה לי תה בבית..... ואני שואל אתכן - מה לא בסדר אצלי? 

ובכן, אני נגד אלימות. לא משנה מה.

אני גם מאוד בעד אלימות מבוקרת (ספנקינג, קשירות, חוסר אונים , התעללות מבוקרת) אבל כל עוד היא בהסכמה, מבוססת אמון (של שני הצדדים), וגם המטרה היא לא להשאיר טעם מר אלה להוציא את הטוב שבנו ובסופו של סשן או מה שלא נקרא לזה, יהיה חיבוק , נשיקה וטעם של ביחד - שמשאיר חיוך על השפתיים, דמעה טובה אחרי ספייס אדיר, ורעידות של אורגזמה מטורפת.

ובכל זאת, בא לי פעם שמישהי תרצה ממש לרדת למטה, להריח אותו, לנשום אותו ולא לדקה או שתיים,, אלה סגידה אמיתית. ללא קשר לגמירות, ללא קשר לכל מה שרשמתי, אלה פשוט לנשום אותי דרך הזין שלי. 

לפעמים קשה להבין אותי, אבל אולי יש כאן מישהי אחת בסדום, אחת, שאולי תבין על מה לעזאזל אני מדבר..... כי אולי אני סתם מדבר שטויות?

את יכולה לחפור לי, אפילו רצוי.

אני בן אדם שהוא לא ביישן, אפילו דברן, אבל אני צריך שמישהי תדבר איתי. תחפרי לי. 

מת לשבת בבר או בית קפה, עד השעות הקטנות של הלילה ורק לדבר. על הכל , אפילו לשבת ולחשוב ביחד על מה לדבר.

חפירה, זה כל מה שאני רוצה. זה עדיף מלחפור לעצמי. 

נשב עד שהמקום ייסגר ואז נעלה אליי הביתה. ושם גם תחפרי לי, 

ואולי נחפור אחד לשני בלשונות. 

נכנס למיטה, ואחפור לך עם לשוני....

ואז נזדיין, ככה, מסיונירית, ותקחי אצבע ותחפרי לי באחורי בזמן המשגל.

תחפרי בי.

אקשור אותך למיטה, עם ישבן מורם, ואחפור בך, חזק, עם הלשון, האצבעות והזין שלי.

ואת תחפרי לי עם גניחות מרובות באוזן שלי. 

ככה אני רוצה, חפירות.

בחיאת קיץ. עד כמה שאני אהבתי אותו, זה כבר נהיה קצת מעבר לנסבל.

חופש הגדול של הילדים, 

החום והלחות זה לא דבר כיף, ולמי שאומר לכם שקרן או שחי במזגן 24/7.

ומשום מה השילוב של זה, החזרה לשגרה ממילואים, תקופה ארוכה של חוסר בזוגיות,  גרמה לי אתמול פשוט לרצות לזיין כל דבר לאחר שחזרתי מהעבודה לבית שקט.

במקום ללכת להכין לי לאכול, לשבת מול הטלוויזיה, או אפילו סתם לחייג לחברים ולקבוע לשבת איפשהו. מצאתי את עצמי עושה משהו שלא עשיתי שנים,

פותח פורנו בקולי קולות, ופשוט מזיין את עצמי לדעת, כן כן, עבודת יד משובחת, תוך כדי מחשבה אולי להביא איזה כרית או משהו אחר כדי שישמש לי כלי חיכוך........

אתם מוזמנות לשתף עם מה אתם משתמשים, בקטע הזה אני די בתול, מאחר ונסיוני העשיר הוא עם פרטנרית, או פרטנרית (היד).

למה התקופה הזו כל כך גורמת לחרמנות? לכו תדעו, אולי זאת גם קצת הבדידות, (שאתקשר לקו החם?).

ולמי שלא הבינה את הציניות שלי בכתוב, בבקשה חיסכו מלהגיב, ולמי שכן הבינה, מוזמנת תמיד :)

אני חושב שהחוצפה הישראלית,, בשילוב כל מה שעברנו בשנים האחרונות - קורונה, מלחמות, מהפכה משטרית וכל מה שביניהם, הגבירה אצלי בכל מקרה את התחושה שאנחנו שקופים. וזה מתבטא בכל כך הרבה רבדים שונים, בין אם בחיים הרגילים, גם במערכות יחסים וגם בעולם הבדסמ. אולי אני טועה אולי יש כאן מישהי שתביא אותי על תיקוני, אבל עדיין התחושה באווירה באופן כללי היא כזו.

אני נכנס לסופר לעשות קניות, אנשים אפילו עם העגלות נכנסים לך למרחב הפנימי, בעוד שהרשתות מצמצמות את הרווחים בין המדפים ככה שבמסדרון המוצרים תיכנס במקרה הטוב עגלה וחצי ובמקרה הרע עגלה אחת בלבד, מה שכבר מגביר את החיכוך בין האנשים (ככה אפשר גם למכור ווזלין על הדרך ולהרוויח עוד כמה מיליונים על חשבון הציבור למה לא?). אנשים נעצרים עם העגלה לא בטוחים מה הם רוצים לקנות, או משאירים אותה באמצע המסדרון הצר הזה שארגנו לנו ולא מעניין אותם שיש מישהו מאחוריהם שרוצה לעבור.... זאת לא בעיה שלהם.....

אני קוויתי שבעוד המלחמה עדיין נמשכת אבל אחרי כל מה שעברנו לפחות תהיה הבנה הדדית, איחוד כלשהו לפחות בזמן מלחמה, אבל הפעם זה לא היה. עם כל ימי המילואים שעברתי, הפציעה הפיזית, ואני לא יודע אם נפשית, אני עדיין חושב שהפכנו להיות שקופים, בניגוד למלחמות אחרות כאשר כולנו היינו בצרה הייתה עזרה הדדית, אחד היה בשביל השני כדי לעבור את התקופה הקשה. הפעם נדמה שהגישה - שכל אחד יסתדר בעצמו, ובמקרה הפחות טוב - מישהו כבר ידפוק אותי כאז כדאי שאדאג לעצמי.

ככה זה גם בזוגיות. הסיפורים שחברים שלי מספרים לי בזמן שאנחנו יושבים באיזה בר , זורקים אותי אחורה בזמן. חוסר הזמן לזוגיות, הזמן רץ קדימה ואין זמן אפילו לדבר אחד עם השניה. חוסר הסבלנות שמבצבץ, וכך גם בסקס..... 

הדאגה שיקרע הקונדום, תגמור בחוץ, לך להתקלח, בשניה שאתה גומר היא מתנתקת העיקר היא הגיעה לסיפוקה - ולא ממשיכה את הגמירה שלך כדי להרגיע את הגוף ואז אתה נשאר בסטרס . . . ועוד ועוד דברים שאני זוכר שעברתי בעצמי.

מה שהביא אותי מלהיות שקוף, אחרי שנים שבעברי הייתי בבדסמ והתנתקתי ממנו לחיים וניליים, חזרתי לאיתו לחיים אלה. לא חיים פומביים, אלה במציאת מישהי שגם רוצה שיראו אותה כמו שאני רוצה שמישהי תראה אותי. 

העליונות, הפקודות, חקר הגוף, והנסיון להוציא מאיתנו את המקסימום, זה רק האמצעי..... המטרה, היא שונה לחלוטין.... פשוט לא להיות שקופים.