אילוף, משמעת, ושאר ירקות

משעשע אותי לראות ונילה עם צ'וקר. 

מעין בדיחה פרטית שלי. 

יושב בפאב עם חברים, מדברים על עבודה, על הבסיס, על השחרור. 

ואני, בשלי. 

מסתכל על הסביבה

על האורות, על הרעש שמציף לי את הראש. 

על הצחוק השתוי של ההיא שצמודה לי לגב.

ובזווית העין רואה אותה. 

ג'ינס צמוד, מנקר עיינים. 

שיער קצר חלק. 

וצ'וקר. 

כמו שצ'וקר אמור להיות. 

צמוד, לא משוחרר בשביל לעשות כאילו. 

מעור, לא מפלסטיק שיקרע בשניה הראשונה. 

עם טבעת שרק מחכה לשרשרת. 

וחיוך תמים שמסתיר מאחוריו סקרנות ורצון לגלות.