ליד הבית יש חנות חיות שאני פוקד באופן קבוע
שבה יש אופציה, שכל גורה חולמת עליה
הכנת תליון לקולר בחריטה אישית
אין נוצצות מעיניה של גורה שזכתה לקבל את הקולר, עליו חרוט המספר של המאלף שלה למקרה והיא תלך לאיבוד
ניגש אל המוכרת, בוחר תליון חמוד בצורת לב בצבע ורוד
''מה תרצה לחרוט עליו? "
" תחרטי בבקשה ענבל, ומאחורה את המספר שלי''
''ענבל? מי בחר שם כזה לכלבה? "
" אחותי, תוכלי בבקשה להתחיל? אני ממהר''
תוך כדי שהמכונה עובדת, אני מסתובב בחנות בין הצעצועים השונים, ובוחר אחד שאביא לגורה הממושמעת שלי
אחרי מה שהיא עברה אתמול, מגיע לה פרס.
''איזה סוג היא? " ניגשת אליי המוכרת ושואלת עם חיוך מרוח מאוזן לאוזן
''כלבת רחוב, אבל הכלבת רחוב הכי יפה שתראי ''
''איזה יופי, יש לך תמונה שלה?"
"כמובן שיש, אבל היא די ביישנית''
לקחתי את התליון, ויצאתי מהחנות בעוד שהמוכרת ניסתה להבין מה קרה בשיחה
