או בשמה היותר מוכר הארלי קווין( Harley Quinn) הייתה הפעם הראשונה שהבנתי את מקומי בעולם השליטה
זה היה כשקראתי את קומיקס המקור שלה, כשהייתי בן 14
ד"ר קווין עבדה בתור פסיכולוגית בArkham Asylum, בית חולים לחולי הנפש שג'וקר היה מטופל בו.
לכל חובבי הקומיקס פה זה ידוע, וכל השאר לא מבינים באמת מה אני רוצה מהם.
הארלין קיבלה את הג'וקר בתור אחד מהמטופלים שלה. ונרתעה מיד לטפל בפסיכופט רוצח ההמונים שיושב מולה
לאחד כמה מפגשים, הארלין והג'וקר התחילו להתחבר
הוא הצחיק אותה, הקשיב לה כשאת אחד אחר לא הקשיב. הוא היה כריזמטי וסוחף. והיא נתנה לו את הלב שלה
היא חילצה אותו מבית החולים, ושמה את עצמה כיד ימינו
אבל מהנקודה הזאת, העניינים החלו להשתנות
ג'וקר שינה את היחס אליה
דיבר אליה בטון תקיף, התעלם ממנה והכה אותה
הסגיר אותה למשטרה רק כי זה היה נראה לו מבדר
אבל הארלין, שכבר הפכה להארלי. תמיד חזרה אליו שוב
ספגה את הכל, ונלחמה על כל טיפה של יחס מהג'וקר, על כל מעשה של אהבה. כל דבר קטן, אפילו אם הוא רק בראש שלה. שיגרום לה להרגיש כאילו כל מה שהיא עושה שווה את זה.
ולמה אני מספר לכם את זה? אני וידידה טובה קראנו את הקומיקס הזה. היא טענה שזה נורא מה שהג'וקר עושה להארלי. אני לא הגבתי, לי עברה בראש המחשבה שכמה הייתי רוצה הארלי בחיי
כמה ימים לאחר מכן, התחלתי ללמוד על שליטה וBDSM
והבנתי.
מה שפספסתי בסיפור, זה את הצד של השולט. את האחריות הכבדה שיש לו כשמישהי משתייכת אליו. הבנתי מהר מאוד ששליטה זה לא רק התעללות חסרת פואנטה,את החשיבות של הענקת יחס אוהב גם דרך השוט
נתקלתי בנשלטות שהדרך הכי טובה לתאר אותן, זה בתור הארלי. נרתעות מעולם השליטה בגלל איזה '' ג'וקר'' שהם היו איתו
ואני? לפני שלמדתי הייתי בטוח שאני רוצה להיות הג'וקר.
אחרי ההתנסות הראשונה, הבנתי מי אני באמת רוצה להיות
