דברי כפירה

נשיאים ורוח.. וגשם אין... אין איש מתהלל במתת שקר (משלי כה, יד).
מאחזי עיניים היינו.. כי עסקנו במאגיה.. בכישוף של רגשות ויצרים.. באגו, המאג הגדול מכולם.
חודשים על גבי חודשים התכתבנו.. יויו היה הניק שלה בצ'ט.. במשפט הראשון, אחרי שפנתה אלי שאלתי.. למה יויו? ענתה: אני זו שקשורה בחוט אל האצבע שלך.. עולה ויורדת.. תלוייה ברצונותיך.. בתנועה קלה אתה מוריד אותי ובתנועה אחרת אתה מעלה.. ואני מסתובבת על צירי.. חסרת כל שליטה.. מלבד זו שלך.. ואם תרצה אני גם משמיעה קולות. וכאשר תרפה ולא תרצה אשכב למרגלותיך.. עדיין קשורה בחוט אליך.. ואשתוק לך.
נאלמתי... נפעם מול התיאור... יצר הכיבוש... אני רוצה אותה.. בדיוק ככה.. כמו שתיארה..
למה שותק, אמרה? תגיד משהו
אחר זמן מה עניתי.. הרי כך היית עונה לכל מי שהיה שואל אותך: למה יויו.
אמרה: זה נכון.. עבדתי קשה עד שניסחתי לעצמי את התשובה לשאלה הזו..
שאלתי: לכמה אדונים כבר ענית כך?
מה זה משנה, היא כתבה, זאת התובנה שלי על עצמי.. כך אני רואה את עצמי.. כך אני רוצה להיות... אני לא אשנה את התובנה הזו לפי האדון ששואל.. תמיד אענה את אותה תשובה.. יש לך תובנות כאלה על עצמך?
וודאי עניתי.. (אלא מה, הרהרתי ביני לביני).
בן כמה אתה?
47.. ואת?
אם אענה לך תברח ולא תמשיך את השיחה.
למה שאברח? את נעימה לי.
אתה מבטיח?
כן
אני בת 17
(המום) אני לא מאמין
קח מס' טלפון.. תתקשר
תני
(התקשרתי.. אכן, בת 17)
ניתקתי מייד וחזרתי לצ'ט
תקשיבי... זה לא הגיוני..
למה?
מניין לך כל הבגרות הזו? מניין התובנה על מה שאת ומי שאת?
בגלל שאני צעירה אני לא אמורה לדעת מי אני?
לא עד כדי כך... לא ככה.. לא בעומק הזה.
אתה טועה... תמשיך לשוחח איתי ואראה לך כמה עומק יש בי..
המשכתי.. חודשים... ואחר כך.. התגייסה..
שנתיים... פעמיים בשבוע.. בתי מלון.. חדרים אפלים.. מלוא ההכרה.. שמש באפילה של חיי.
אני האדון? היא היויו?
מאחזי עיניים היינו
מאחזי עיניים ותו לא