השעון מעורר מצלצל בשעה 1600 ומוציא אותי מהחלום הרע שבו הייתי. שוב. אני הפוכה. אולי מהשנצ, אולי מהעובדה שהחלומות שלי לא נותנים לי לנוח.
אני מהרהרת עוד בחלומות שלי, למה פתאום כל שינה מלווה בסיוטים? אני מנסה להבין את הקשר. למה פוגעים בי שוב ושוב בחלומות שלי? למה אונסים אותי? למה דוחים אותי? למה אסור לי כשכל כך טוב? איך זה מתהפך ברגע ולמה אף פעם אין לי שליטה?
הוא מתקשר אליי והוא לא כרגיל. כבר מהבוקר הרגשתי את זה בהודעות. הוא גם הפוך, כמוני. גם לו יש שיט, כמוני. אנחנו מדברים כמו שאנחנו יודעים לעשות כל כך טוב. מספרים אחד לשני על מה מציק ואיך היה היום. אני מתגעגעת אליו.
אני מספרת לו על החלומות ופתאום אני מבינה שממנו אני כל כך מפחדת. מהרגשות האלה שיש לי כלפיו. מהחוסר שליטה שאני נכנסת אליו. הוא מספר שהוא מפחד לאכזב אותי. שהוא כל כך רוצה להיות מאוהב בי אבל הוא לא. שהוא אוהב אותי המון, אבל אין פרפרים בבטן. הוא מנסה להסביר לי שיש בי הרבה תכונות שהוא רוצה בבת זוג, אבל שאין התאהבות. וכשהוא דמיין את האחת שלו הוא דמיין נסיכה שהוא מסרק לה את השיער והיא נמסה אליו. וזה לא אומר שלא כיף, או שהוא לא אוהב, או שהחיבור בנינו זה לא משהו מיוחד מאוד. אבל זו לא התאהבות, זה בטוח. והוא רוצה להתאהב בי. אבל הוא לא.
מצחיק, על התאהבות ואהבה דיברתי עם ר' אחרי סשן סקס עצבני ביום חמישי. הוא סיפר לי על ההתאהבות הראשונה שלו ואני הסקתי שזו בת הזוג שלו ואז הוא אמר לי שזו מישהי אחרת בכלל. ששיחקה לו עם הלב והפכה אותו טיפש. ובבת זוג שלו הוא לא מאוהב, וגם לא היה אף פעם. הוא חושב שהיא האישה הכי טובה שיש. והיא עושה לו טוב. והוא אוהב אותה. אבל אף פעם לא מאוהב.
סיפרתי לו על השיחה ואמרתי לו שאני גם לא מאוהבת בו. כי מה שאני מרגישה זו לא התאהבות עיוורת כזו, עם ראש בעננים. זו אהבה, עם רגליים על הקרקע, עם הכירות, עם עומק. וזה מוזר, לאהוב בלי להתאהב. בשבילי זה עדיף. התאהבתי מספיק, התרסקתי מספיק, רציתי מידי משהו שלא היה קיים, הייתי עיוורת יותר מידי זמן ובזבזתי את הזמן שלי ושל אחרים. אני רוצה אהבה אמיתית, בבן אדם שמולי ולא בדמות שיצרתי לעצמי בראש. אני רוצה לחלוק את החיים שלי עם מישהו. אני רוצה לספר לו הכל ושהוא יספר לי הכל. התאהבתי מספיק, אני רוצה לאהוב באמת. אף פעם לא אהבתי באמת. ועניין הנסיכה? אמרתי לו. אני לא נסיכה, אמרתי לך את זה כבר לפני כמה חודשים כשקראת לי נסיכה שלי וביקשתי שלא. אני לא צריכה שיסרקו לי את השיער ואני לא צריכה מישהו גדול וחזק שיעזור לי. ואלה לא היחסים שלנו, וגם לי זה חדש להיות בקשר כל כך שיווני. זו גם לא הפנטזיה שלי אבל זה עדיף לי. ואולי אתה מרגיש ככה כי אתה מאוד פגיע איתי. והשריטות שלך הן עוד מדממות, ושלי כבר מזמן צלקות שלמדתי לחיות איתן.
אז כשהכל על השולחן אתה צריך לחשוב עם עצמך, אמרתי לו. האם התאהבות הוא משהו הכרחי? והנסיכה?
והמשכנו לדבר על דברים שאף פעם לא הודתי בהם אפילו מול עצמי. הוא מלמד אותי כל כך הרבה עליי. אני אוהבת אותו כמו שלא אהבתי אף אחד בחיים שלי. אותו, לא את הדמות. אני לא מאוהבת בו בכלל אבל אני אוהבת אותו כל כך שזה כואב. ואני מתה מפחד.
