סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אפרסקים וחצילים

לפני 3 ימים. 7 באפר׳ 2020, 4:33


קרה לי מספר פעמים שבהם ישבתי עם גברים (מפה או ממקום אחר) והם שאלו אותי כמה זמן אני "בעולם הזה".
מאוד מבלבל.
מה זאת אומרת?
מתי הייתה הפעם הראשונה בה קשרו אותי?
הפעם הראשונה בה נהניתי מכאב? 
האורגיה הראשונה?
הפעם הראשונה שבה התמסרתי כולי למישהו?
מסיבת הפטיש הראשונה שלי?
רגע, מה נחשב בידאסמ ומה זה סתם סוטים?
אני חושבת שאני פשוט אוהבת מין. אבל סאבית? לא יודעת.
זה מצחיק שבפרופיל שלי רשום (נשלטת) ובתיאור רשמתי א-מונוגמית. איך זה עובד?
בעצם, זה הכל פנטזיות.

לפני 4 ימים. 5 באפר׳ 2020, 21:26

בלהט הרגע אין דבר יותר מאכזב מלשאול "מותר לי לגמור?" ולהיענות ב"בטח, למה את צריכה לשאול?"

לפני שבועיים. 23 במרץ 2020, 19:20

כמו נרקומנית שמתעוררת עם מחט בוריד

אני מתעוררת עם צעצוע בכוס.

 

אני מתגעגעת למגע. 

לפני 3 שבועות. 18 במרץ 2020, 13:00

קומי בבוקר (או בצהריים) ותני למוח שלך לרוץ. אין לך למה לקום.
תסתכלי ימינה. יש שם גויינט? תכניסי אותו לפה ותדליקי. אולי תצליחי להישאר במיטה עוד כמה שעות. אין שם? תגלגלי אחד. או שתקומי ותצחצחי שיניים ואולי אפילו קפה עם סיגריה. או גויינט. בכל מקרה אחר כך תחזרי למיטה. תעשני עוד קצת. תאכלי שוקולד. תביאי ביד. ושוב. עוד פעם. עוד פעם.
אין מספיק וויד בעולם ואין מספיק שוקולד ואין מספיק אורגזמות שום דבר לא מספיק.
מצחיק איך הכלום הזה דוחף לי בפרצוף את הפחדים שלי. להיות לבד עם עצמי זה משעמם וזה עצוב שזה ככה. אני חושבת על דרכים לייעל את הזמן ויש לא מעט- אני יכולה לנקות את הדירה המטונפת שלנו או לנקות את החדר או להתחיל להתעמל או להירשם כבר לאוניברסיטה. אבל אני בוחרת לכבות את המוח ולהישאר במיטה כל היום.
לפחות יש את מחר. 

לפני חודש. 22 בפבר׳ 2020, 19:36

תמיד אהבתי מטוסים- את ההמראות, הנחיתות, כיסי האויר וההתרגשות של אלו הטסים לחקור מדינות זרות ושל אלו החוזרים הביתה. לעלות על מטוס זה (כמעט) תמיד כיף.

לדיילות הגעתי כי רציתי לברוח מהארץ. חזרתי מהטיול והרגשתי שכלום לא מחכה לי פה- אחרי פרידה, יחסים מורכבים עם המשפחה וחברים שמצאו כיוון והלכו ללמוד בעיר אחרת. 

העבודה הרסה לי את ההתרגשות של הטיסה (אך, למזלי, לא לצמיתות) והיום אני שונאת את ההרגשה שיש לי בבטן טרם העליה למטוס. זו לא התרגשות-זה בדידות, חשש, והרגשת החמצה. אבל מה, איך את מתלוננת? את טסה למדינות רחוקות ופוגשת תרבויות וטעמים ואנשים ואת כל כך חופשיה. רגע בארץ ורגע בצד השני השני של העולם.

אם להגיד את האמת, מעטות הפעמים בהן התרגשתי לטוס מאז תחילת העסקתי אך כמעט תמיד חזרתי מאושרת. חוץ מניו יורק. אני שונאת ותמיד שנאתי את העיר הזו. אני מגיעה לשם ומרגישה שאני מתכנסת לתוך עצמי. ילדה קטנה לבד בעולם הגדול. הקור, אלפי התיירים, המחירים וגסות הרוח של התושבים לא עוזרים להרגשתי.

שלא תבינו לא נכון- זוהי העבודה הכי טובה בעולם ואתגעגע, כנראה, עד סוף ימי. השנתיים האחרונות היו הטובות בחיי, בין היתר בגלל הדיילות. צברתי חוויות, ראיתי עולם, למדתי המון והתבגרתי מאוד. למדתי איך לישון ממש מעט (ולתפקד), למדתי איך לא לקחת ללב כל נוסע שצועק עלי, למדתי איך למזוג קולה במהלך כיסי אויר בלי לשפוך כלום, למדתי איך להיות שירותית ואיך להגיד "אדוני" בלי להרטיב מעט את התחתונים. אבל נמאס לי. נמאס לי להיות לא פה ולא שם. תמיד באויר, תמיד בדרך. נמאס לי מחוויות שטחיות של קניות בחמישית, נמאס לי מיחס החברה ונמאס לי מיחסים שטחיים עם דיילים שאת שמם לא אזכור ברגע שגלגלי המטוס יגעו בקרקע הארץ.

מצאתי בית בתל אביב. אני חוזרת לרחובות לאחר שהיה ומרגישה שאני יכולה לנשום שוב ונמאס לי לא לנשום. השבוע החלטתי לסיים את העסקתי. לא פשוט לוותר על העבודה הזו אך אני מרגישה שזו ההחלטה הנכונה. החופש שהעבודה העניקה לי היה נהדר אבל אני חושבת שאני כבר לא רוצה להיות חופשיה ככה. בא לי קרקע, יציבות ויחסים אמיתיים. אין לי מושג מה אעשה אבל אני מתרגשת לגלות לאן החיים יקחו אותי.

ובינתיים... אני לובשת את המדים ועוצרת את הנשימה. אחזור בקרוב תל אביב שלי❤️

לפני חודש. 20 בפבר׳ 2020, 13:09

יש לי גירוד שאני ממש רוצה לגרד. תקופה קשה עברה והחיים כל כך יפים. אני מרגישה שאני מקיפה עצמי באנשים טובים. ואני מאוהבת! איזה כיף להיות מאוהבת. כמה שנים לא נתתי לעצמי להתאהב. 

אבל הגירוד... אני צריכה סמים. צריכה מסיבה להתפרק בה. צריכה אנשים טובים שירקדו איתי כל הלילה. אני צריכה יום רגוע בטבע עם רמקול ופטריות והזיות וצחקוקים. 

בקטע הזה א' חסרה לי. חברת הסמים שלי. אף פעם לא אומרת לא למסיבה. אף פעם לא אומרת לא ליום של הזיות בטבע.

מנסיון העבר אני לא עושה סמים בתקופות עצובות, ואיזו תקופה נהדרת עוברת עליי! רק קצת מגרד... 

לפני חודש. 20 בפבר׳ 2020, 11:28

את עושה לי כל כך נעים. 

מתי כבר אזכה לשכב על הדשא, לשמוע אותך ולהסתכל על עננים אדומים בשמיים צהובים?

לפני חודש. 14 בפבר׳ 2020, 10:44

מה נוזל לי על הלב

לפני חודש. 13 בפבר׳ 2020, 18:42

למה תמיד אחרי שאני מסדרת אני לא מוצאת דברים? 

לפני חודש. 13 בפבר׳ 2020, 18:15