אפרסקים וחצילים

הפרצוף של אחותי הגדולה מלא בפצעים וצלקות.

אחותי לא יודעת להניח לפצעים להחלים, היא חופרת בהם עד שהם הופכים מפצעון לא מורגש להר געש שאי אפשר להתעלם ממנו. אחותי ממשיכה לגרד את הפצע גם כשהוא רוצה להחלים, מקלפת את הגלד ומדממת מחדש. אחותי לא יודעת לתת לפצעים להחלים ולכן העור שלה מלא בצלקות.

אחותי הגדולה ואני לא מדברות כבר חצי שנה, זה קצת עצוב וקצת טוב.

תבינו, העור שלי חלק ושל אחותי מלא בפצעים. ובכלל עדיף לי ככה, לתת לפצע להחלים ולעבור הלאה.

אני לא יודעת אם זה העובדה שהוא מתרגל שלי או הפלרטוט מתחת לפני השטח, אולי גם וגם. 

הוא ילד, קטן בעשור לפחות מכל גבר שיצאתי איתו בחמש שנים האחרונות. הוא קטן ממני רק בשנתיים אבל עד עכשיו הטעם שלי בגברים היה... מיושן? מעושן? מעונן? לא יודעת, מעולם לא התעניינתי בגברים בגילי ובטח שלא צעירים ממני. אולי זה אומר שאני מזדקנת? לא חשוב, חזרה אליו .
הוא נראה ילד טוב כזה, אחד שרק עכשיו מגלה את העולם ובא לו לטרוף הכל ולזיין כל מה שאפשר. יש שם משהו, הפלרטוט הקטן דרך הזום כל פעם מחדש. אבל יותר מהכל, מה שהדליק אותי מההתחלה, זה שהוא חושב שאני חכמה.
אני רגילה שגברים חושבים שאני סקסית, שווה, אולי אפילו יפה. חלקם אולי אפילו חושבים שאני חכמה. אבל הוא לא חושב, הוא יודע. וזה מדליק אותי מאוד.

אני מטיילת עם הכלב בדזנגוף ונתקלת בו, יושב עם חברים. החברים שלו ילדים ולא מעניינים אותי אבל הוא שיכור והמגננות שיש בנינו נפרצות. הוא מציע לי לשבת לדרינק ומזמין לכל אחד בשולחן שני צייסרים, ילד. אני שותה ומדברת איתו, זה כיף לראות אותו שיכור והוא כזה פריטי בוי והוא אפילו יותר יפה במציאות. אני מסתכלת עליו מקרוב והוא צוחק ושואל על מה אני מסתכלת תוך כדי שהוא דוחף אותי קצת. אני אומרת שכלום אבל הרקע מסביב מטושטש ואף אחד לא מעניין ואני מרגישה את המתח המיני בנינו כמו חשמל סטטי ואני רק חושבת איך הערב הזה יגמר. אני מקרבת את הרגל שלי לשלו, נוגעת לא נוגעת. הוא מצמיד את הרגל שלו חזק לשלי. הוא שיכור מספיק כדי לא לחשוב על ההשלכות. אני מניחה יד נוגעת לא נוגעת על הרגל שלו ואני רואה את החיוך החמוד שלו עם הפרצוף, הפעם קצת מובך ולא מסתכל עליי. העניים שלי מקובעות עליו. אני מזמינה עוד דרינק, אנחנו ממשיכים לצחוק ולדבר ואני כבר שיכורה וגם הוא והיד שלי כבר לא נוגעת לא נוגעת היא מטפסת למעלה על הירך שלו והיד שלו תופסת לי חזק את הרגל. החברים שלו מתפזרים ואנחנו ממשיכים לדרינק אחרון, צוחקים על שטויות ומדברים על שטויות והאמת שאני כבר בקושי מצליחה להתרכז במה הוא אומר חלקית בגלל האלכוהול אבל בעיקר בגלל שאני לא יכולה להפסיק לדמיין איך הערב הזה יגמר. הוא מספר לי על הילדות שלו ואני כבר לא מקשיבה בכלל ורק מסתכלת לו על השפתיים ותוהה מתי הוא ינשק אותי כבר. הוא קולט אותי ומפסיק לדבר, מחייך את החיוך הממזרי שלו. די, אני לא יכולה, אני תופסת לו את הפרצוף ומורחת את החיוך שלו על השפתיים שלי ואני מרגישה איך ברגע אני מוצפת ואני רק רוצה עוד עוד עוד.זה בילד אפ של חודשים לרגע אחד ואני מרגישה את עצמי משתגעת כי מתח מיני יכול לעבור דרך מסך מחשב ועכשיו הוא עובר דרך הלשון שלו שבפה שלי והיד שלו שתופסת אותי חזק והתחתונים שלי שכבר מזמן רטובים.

את ההמשך אני לא מרשה לעצמי לפנטז, אני לא רוצה לצפות למין טוב או למין בכלל. אני מתנערת מזה, יש עוד חודש לסוף הקורס ואני יכולה להתאפק עד אז. רק מעניין מה יהיה אחר כך, יהיה לו כל כך חבל אם הוא יפספס את ההזדמנות הזאת. 

כשאתה מזיין אותי ובא לי לגמור, למילים שאתה אומר יש כוח להביא אותי לאן שאני רוצה. 

לרוב אני אגיד לך בדיוק מה לומר. אין לי שליטה בזה, אני לא יודעת אם היום אבקש ממך לומר לי שאני זונה מטונפת או שאולי אבקש שתגיד לי כמה אתה רוצה אותי. לפעמים אפילו ארצה שתגיד לי שאתה אוהב אותי, אבל לא אבקש. 

אין לי שליטה בזה, וזה גם לא חייב להיות אמת, רק תגיד לי מה שאני רוצה לשמוע. 

כמעט תמיד מתאהבת בדמות שאני חושבת שאוהבת אותי. 

כמעט אף פעם לא בדמות שאני אוהבת

אני מתגעגעת לקַלּוּת שבלעזוב

הוא בכלל לא יודע שאני הולכת להיות הזיון הכי טוב שהיה לו בחיים 

(הייתה) תמונה חדשה שמראה את הצלקות שיש לי על התחת. 

כל הצלקות שלי אהובות, לכולן יש סיפור.

בדיוק כמוני.

מה הצלקות שלכם? 

אני מספרת לו על מסיבת bdsm אליה רציתי ללכת, בשונה מפעם לא רציתי ללכת לבד.

חשבתי את מי אני יכולה לקחת, שלחתי הודעה לחבר ותיק אבל הראש שלנו לא היה דומה אז לא יצא לפועל. חשבתי עליו כמובן. איך הוא עושה לי הכי נעים שיש וכמה הוא יפה. ידעתי שאם אגיע איתו ישר יסתכלו עליו, כולם ירצו אותו. ופתאום הרגשתי בבטן קנאה, לא קטנה כזאת מין מפלצת שאוכלת לי את הבפנים. לחשוב עליו שם, כשהוא אובייסלי, בצורה אחרת אבל מאוד ברורה, יותר מושך את העניים ממני. איך בנות יגשו אליו, איך הוא יזרום איתן, איך הוא יזיין אותן, יהנה איתן ולא איתי. סגרתי את המחשבה הזו והחלטתי לא להזמין אותו. בכל מקרה, יש לו חברה והוא בטח לא יזרום.

כשהוא הגיע אליי, באחת ההפסקות הקצרות שאנחנו עושים בין פעם לפעם סיפרתי לו. הוא אמר שנעים לו לשמוע שאני מקנאה, ודווקא היה שמח ללכת איתי. למרות שהוא הזיון הכי טוב שהיה לי בחיים, אין לו הרבה הרפתקאות ברזומה. אולי יכול להיות נחמד להיות חלק מהרפתקה שלו. הוא אמר שאם אני מקנאה אני יכולה להצטרף אבל זה לא עזר למפלצת.

אחרי שסיימנו הוא הלך להתקלח, בשונה מבדרך כלל הוא בא בצהריים והיה צריך להמשיך ממני לסידורים נוספים. בזמן שאני מעשנת סיגריה הטלפון לידי רוטט, סובבתי את הראש ואני רואה הודעה: "תהנה לב שלי, תחשוב עליי"

המפלצת הציצה שוב, ואז אחרי מחשבה קצרה, היא נעלמה כלא הייתה. איזה כיף לי, שהוא במערכת יחסית כל כך מפרגנת.

רק מעניין אם הוא חושב עליי לפעמים כשהוא איתה. 

אף פעם לא התאהבתי בגברים שהעריצו אותי. 

מעניין אם זה כי יש בי עניין להיות נשלטת

או שאני פשוט מזוכיסטית בכל הנוגע לאהבה.

בסוף ההגיון רוצה מישהו שיעריץ, יעריך, יאהב עד הגג. הלב רוצה מישהו שקצת ידרוך עליי וקצת יאהב אותי. 

מעדיפה להיות רודפת מנרדפת. מעדיפה לעבוד בשביל אהבה. 

הכל מתחיל ונגמר במיטה-להלן המצבים האפשריים בתחילת קשר (כי אף פעם לא שרדתי מעבר לכך): 

א. שכבנו והיה גרוע - נגמר הסיפור.

ב. שכבנו והיה מעולה. מכאן אפשר להגיע לשתי נקודות-

1. אני רוצה שנשכב יותר, מתלוננת שהמין לא מספיק לי. בסוף כל אחד והחשק המיני שלו, ולי יש יותר בדרך כלל. אני מתבאסת בתוך עצמי או מעלה בפניו את ההרגשה - רבים על זה, אני מתבאסת הוא מתבאס כנראה נגמר הסיפור.

אם לא נגמר אחד מאיתנו יהיה במצב לא נעים-או שהוא ירגיש שהוא חייב לעשות יותר למרות שזה לא משהו שהוא רוצה בו או שאני אוותר על הסיפוק שלי, בכל מקרה נגמר הסיפור. 

2. לשנינו יש חשק מיני שלא נגמר. אנחנו שוכבים עד שהכוס שלי כבר לא יכול לקבל עוד. אנחנו שוכבים כל כך הרבה שלא נשאר מקום לזוגיות. אני משתעממת. נגמר הסיפור.