שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

אפרסקים וחצילים

לפני שנתיים. 12 בדצמבר 2021 בשעה 19:56

הפרצוף של אחותי הגדולה מלא בפצעים וצלקות.

אחותי לא יודעת להניח לפצעים להחלים, היא חופרת בהם עד שהם הופכים מפצעון לא מורגש להר געש שאי אפשר להתעלם ממנו. אחותי ממשיכה לגרד את הפצע גם כשהוא רוצה להחלים, מקלפת את הגלד ומדממת מחדש. אחותי לא יודעת לתת לפצעים להחלים ולכן העור שלה מלא בצלקות.

אחותי הגדולה ואני לא מדברות כבר חצי שנה, זה קצת עצוב וקצת טוב.

תבינו, העור שלי חלק ושל אחותי מלא בפצעים. ובכלל עדיף לי ככה, לתת לפצע להחלים ולעבור הלאה.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י