אני מדומם ויורד מהאופנוע ליד הבית
מרגיש את הטלפון רוטט במכנסיים
מוריד קסדה וכפפות ובודק את הטלפון
ארבע שיחות שלא נענו ברבע השעה האחרונה בה נהגתי הבית, כולן ממנה
אני נועל ומתקשר תוך כדי שאני מתקדם לכיוון חדר המדרגות
היא עונה בסערת רגשות ואני שומע את ההד של דבריה בחדר המדרגות
״לא יכולתי להיכנס הביתה בלי שתגיד לי איך לחכות לך אז חיכיתי בחדר המדרגות״
אני כבר בקומה השנייה מתוך שלוש
אני ממשיך לעלות ורואה אותה יושבת על המדרגות עם הפנים בין הידיים, בוכה
אני מרים אותה לחיבוק
עכשיו הדמעות מתפרצות ״לא יכולתי להיכנס, הייתי חייבת אותך ולא הייתה שם בשבילי״
אנחנו נכנסים, אני שוטף לה את הפנים, מוזג לה כוס מים ומוביל אותה למרפסת
מושיב אותה בין רגלי, מניח את ראשה על הירך שלי ומלטף את שערה
מדליק סיגריה ומגיש לה לעשן, היא נרגעת
״אתה מאוכזב ממני אדון שלי?״
״לא כלבה״
״אפילו לא קצת? אתה בטוח?״
היו לי תכניות אחרות, אבל אחרי ארבע שנים ביחד אני יודע שללא עונש מתאים היא לא תירגע
אני תופש אותה מהשיער ומרים אותה מהירך שלי כך שמבטינו מצטלבים
״תתפשטי ותחכי לי במיטה על הבטן עם הוויברטור הסגול בכוס״
היא קמה במהירות ונכנסת
אני מדליק עוד סיגריה, יושב ומקשיב לבגדים נושרים על הרצפה, לארון נפתח ונסגר, לחריקת המיטה, לזמזום הוויברטור.
מסיים את הסיגריה, שולף את החגורה ונכנס אחריה