בלילה שבין שישי לשבת חוויתי את אחד הדברים הכי מוזרים שחוויתי בחיים שלי.
אני לא יודע אם לקרוא לזה חלום, התקף תודעתי, חלום צלול, או פשוט המוח שלי משתגע לכמה שעות. אבל זאת הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שהרגשתי שאני נמצא בתוך חלום בצורה מלאה כל כך. לא כמו סרט שרואים מהצד, אלא כמו מקום שאני חי בתוכו באמת.
אולי זה קשור לזה ששתיתי באותו ערב יותר מהרגיל. שני צ'ייסרים של וויסקי, אולד פאשן, כוס יין לבן וכוס יין אדום. לא הייתי שיכור בצורה קיצונית במהלך הערב, אבל הגוף שלי כנראה היה במקום אחר כשחזרתי הביתה. גם התעוררתי באמצע הלילה בשלוש וחצי בערך, גללתי קצת פייסבוק ואינסטגרם, שמעתי סרטונים על היסטוריה, מדע, סטנדאפ ודברים כאלה, ואז חזרתי לישון.
אני חושב שמשם הכול התחיל.
החלום התחיל בזה שאני נמצא בערב חברים של איזה קורס. אנשים יושבים סביב שולחן, מדברים, צוחקים, הכול מרגיש טבעי לגמרי. עכשיו במציאות יש לי את קורס הכלבנות הרפואית ויש את ההכשרה של הכלבים בנתב"ג. אבל בתוך החלום הייתה לי ודאות שיש לי עוד קורס שלישי בחיים שלי. כאילו במהלך החודשים האחרונים אני גם חלק ממשהו נוסף.
ואז תוך כדי שאני יושב שם ומדבר עם האנשים, משהו מתחיל להרגיש לי לא נכון.
אני חושב לעצמי: "רגע… איזה קורס זה בכלל?"
אני מנסה להיזכר. לא מצליח.
אני מתחיל להילחץ קצת מהמחשבה. "יש מצב שהמצאתי לעצמי חיים שלא קיימים?"
ופתאום זה מכה בי: אין קורס כזה.
אני חולם.
וברגע שאני מבין את זה קורה לי משהו בגוף שלא חוויתי אף פעם. כל הגוף שלי מתחמם. אני מרגיש כאילו הדם זורם לי בכל הגוף בצורה מטורפת. זה מזכיר לי תחושות של חרדה, כאילו הגוף נכנס למצב fight or flight, אבל בלי הפאניקה. יותר כמו זרם עצום של אנרגיה. כאילו משהו במוח שלי מתעצב מחדש בזמן אמת. הגוף שלי מתקשה. הכול נהיה כבד וחם.
ואז אני מרגיש שאני מתעורר.
אני במיטה שלי.
אני מרגיש קפוא קצת, אבל לא בפחד. להפך. אני חושב לעצמי: "אוקיי. אני יודע מה קורה פה. אני בסדר."
אני אומר לעצמי לתת לגוף עוד כמה שניות. אני שוכב שם ומרגיש את התחושות המוזרות האלה בגוף, ואז מחליט לקום.
אני קם מהמיטה ומתחיל ללכת בבית.
אני שיכור.
לא כמו אחרי ערב רגיל, אלא שיכור בצורה מוזרה. כאילו העולם זז סביבי. קשה לי ללכת ישר. אני פותח דלת ורואה חדר יפה עם פרחים. לרגע אני חושב לעצמי: "וואו… עיצבתי יפה את הבית."
אבל אז אני קולט שתי דמויות מביטות בי. זה בכלל לא הבית שלי.
אני מסתכל מסביב. הבית ענקי. יש מדרגות לקומה שנייה. יורד משם שותף גבוה שלא קיים במציאות והוא מתחיל להתלונן על הכלבות שלי.
ובתוך הראש שלי אני אומר: "מה לעזאזל קורה פה? אין לי שותף"
ואז זה מכה בי שוב.
אני עדיין חולם.
עוד פעם אותה תחושה בגוף. כאילו משהו נסגר סביבי. עוד פעם אני חוזר למיטה. עוד פעם אני בטוח שהתעוררתי.
ואז אני מבין: המוח שלי עבד עליי. לא התעוררתי. התעוררתי לעוד חלום.
בשלב הזה כבר קופצת לי לראש המחשבה על Inception.
אני שוב במיטה. שוב אותה תחושה מוזרה בראש ובגוף. אבל הפעם אני קם מהר יותר. אני עדיין מרגיש שיכור, אבל הבית עכשיו יותר דומה לבית שלי. כאילו המוח שלי מנסה לשכנע אותי שזה אמיתי. אני מסתובב בבית ואז פתאום אני קולט שיש אנשים בסלון. מין אירוע כזה.
יורדת שותפה.
אני מסתכל עליה ומרגיש משיכה אליה. משהו בה מרגיש מוכר למרות שהיא לא באמת קיימת.
אבל אז אני עוד פעם מתחיל להבין: "לא… משהו פה לא הגיוני. אני גר לבד"
אני יוצא מהבית ומבין שוב שזה לא באמת הבית שלי. אני כאילו חצי מאמין למציאות וחצי לא. הכול מרגיש כמעט אמיתי, אבל לא עד הסוף.
אני ממשיך ללכת ומגיע למסדרון מוזר. מצד אחד בניין, מצד שני טיילת ליד הים. קצת כמו תל אביב, קצת לא.
ואז אני אומר לעצמי: "אני שוב בחלום, אבל לא מתעורר. אני מודע לחלום ועדיין לא מתעורר. אז רגע, בוא נראה אם אני יכול לעוף."
אני קופץ.
ולשנייה אחת אני באמת עף.
לא כמו גיבור על. יותר כמו כוח משיכה חלש. אני מתרומם באוויר, מרגיש את הגוף שלי צף, ואז יורד בחזרה. אני מנסה שוב ושוב, כמו ילד שמגלה חוק חדש בעולם.
אחר כך מופיעה השותפה מהבית ואנחנו מדברים. אני לא זוכר על מה בדיוק, אבל אני זוכר שפתאום עוברת לי מחשבה: "אם אני מודע לזה שאני בחלום, גם החרדות שלי יכולות להופיע פה?"
ואז מתוך החושך של הים יוצאות שתי דמויות רובוטיות ענקיות. עם זרועות מכניות מטופשות כאלה, כמו חושחש הבלש. הן מנסות לתפוס אותנו.
אני מסתכל עליהן ואומר לעצמי: "פאק. אני עדיין בחלום."
אני מנסה להתעורר שוב.
עוד פעם קאט.
פתאום אני ברחוב. הולך עם אנשים. הכול מרגיש כמו המשך ישיר של הלילה שבו יצאתי לשתות. ואני כבר נהיה מודע יותר ויותר לזה שאני בתוך חלום, הוא לא נגמר ויש לי שליטה בתוכו.
ואז אני מחליט לבדוק עד כמה השליטה שלי אמיתית.
אני מזמן לעצמי בחורה.
ופתאום היא שם.
היא עומדת מולי ואני קורא לה להתקרב. בהתחלה היא לא ממש רוצה. אז אני מתקרב אליה בעצמי, מחבק אותה, ולאט לאט היא מחזירה לי חיבוק.
המגע מרגיש אמיתי לחלוטין. אני אוחז בישבן שלה מבעד לג'ינס והיא מרגישה נעימה. קרירה ומרעננת והיא מחייכת ומתחילה לגעת בי.
אני מצמיד אותה לקיר ומרגיש את הזין שלי נכנס לתוכה. המגע הגבשושי-מחוספס-רך וחמים הזה בתוך מישהי. ממש תחושה פיזית כמו בחיים. אנחנו מזדיינים ונשענים על הקיר. אני בתוכה והיא אוחזת אותי ומלפפת את הרגליים סביב המתניים והגב שלי.
אני מרגיש בגן עדן.
מכאן אני חווה קאט, כמו באמצע סרט ואני שוב בבית. אבל עם מישהי ואנחנו שוכבים במיטה. מזדיינים כאילו היא הייתה איתי ברחוב והמשיכה את מה שהיה. וככה עוד קאט ואני מזיין מישהי. ועוד קאט ואני בבית ומישהי שולטת בי. משפילה אותי ודורכת עליי. יורקת ורוכבת עליי. וקאט למועדון שמישהי יושבת על הניאגרה בשירותים ואני יורד לה וכשהיא גומרת היא דוחפת את הראש שלי לאסלה ומורידה את המים.
אני לא זוכר כמה זמן או כמה פעמים זה קרה. אבל את התחושה הפיזית אני זוכר ועדיין עוברת בי צמרמורת כשאני כותב את זה.
מה שהיה מטורף בזה לא היה רק התוכן, אלא העובדה שהרגשתי מודע לחלוטין לזה שאני חולם, ושאני בוחר לחקור במודע את הפנטזיות שלי בתוך החלום.
בשלב מסוים החלום כאילו נהיה קולנועי. כל פעם היה קאט חדש. לוקיישן חדש. בית חדש. סיטואציה חדשה. אבל אני נשאר אותו אני.
באחד הקאטים אני נמצא בבית יפואי כזה, עם תקרות גבוהות, ואני מרגיש שאני התעוררתי שוב וחרמן. אז אני חושב לעצמי "אלך לאונן ונגמור עם זה". אני נכנס לשירותים ומאונן והחדר מתחיל להסתובב סביבי. לא ייתכן שאני שוב בחלום. אבל לא איכפת לי. אני מאונן עד שאני גומר ונדמה שגמרתי בכל החדר.
אבל אז קרה משהו מוזר יותר.
אני שוב "מתעורר", שוב בטוח שחזרתי למציאות, ואז שוב מגלה שאני עדיין בתוך החלום ואני עוד פעם ברחוב. אבל הפעם יש דמות גברית שממש מדבר איתי על החלום. הוא אומרת לי משהו בסגנון: "שאתה תקוע כי אתה מחפש רק חוויות שטחיות."
זה היה רגע מוזר כי פתאום החלום עצמו התחיל לנתח אותי.
אני מנסה שוב לעוף, אבל עכשיו פחות מצליח. אני קופץ, נופל על הכביש, משתטח על הרצפה.
ואז אני פוגש מישהי אחרת.
ופתאום הכול משתנה.
החוויה כבר לא מינית.
אנחנו פשוט מחזיקים ידיים.
וזה מרגיש יותר אמיתי מכל מה שהיה לפני.
אחר כך יש עוד קאט ואני פתאום עם שרה מישל גלר! באפי! היא מחזיקה לי את היד, נותנת לי נשיקה, ואני זוכר שבאותו רגע זה הרגיש לי כמעט מושלם.
אבל אז שוב אני "מתעורר". שוב במיטה. שוב חרמן בטירוף. ואני זוכר שבשלב הזה אני אומר לעצמי: "הוא אמר לי שאם אני רוצה לצאת מזה אני צריך להירגע."
אבל אני לא רוצה להפסיק את החוויה הזו משום שמעולם לא עברתי דבר כזה והפיתוי משתלט עליי שוב. אני שוב נמשך לחוויה המינית, שוב נכנס לעוד פנטזיה, ומשם החלום מתחיל להתפרק ואני כבר פחות זוכר מה היה.
אבל אני כן זוכר דבר אחד ברור:
בחיים שלי לא הרגשתי חלום בצורה כזאת.
לא נפשית. לא פיזית. לא ברמת המודעות.
זה הרגיש כאילו המוח שלי יצר עולם שלם, ואני הסתובבתי בתוכו שעות, מודע לזה שאני בפנים ומנסה להבין כל הזמן מה אמיתי ומה לא.