הוא כבר ישב שם כשהסיפור התחיל באמת.
הכיסא היה מוצק, פשוט, כזה שלא מרגיש מאיים עד שאתה מגלה כמה קשה לזוז ממנו. הרגליים שלו היו קשורות, הידיים מאחורי המשענת, התחושה הברורה של גוף שמסכים לוותר על האפשרות לבחור. כיסוי העיניים סגר עליו את החדר והשאיר רק חוש אחד חד במיוחד: ההקשבה.
המוזיקה התנגנה ברקע, קצב אלקטרוני עמוק, איטי, חוזר על עצמו. משהו במקצב הזה תמיד עשה לו את זה. הם בחרו אותו יחד מראש. לא במקרה. זה היה חלק מהמתנה.
הם דיברו על זה ימים לפני. לא בהתרגשות. לא בדרמה. כמו שני אנשים שמכירים היטב את הגבולות, את הרצונות, ואת המקום שבו הם אוהבים להיפגש. זו הייתה המתנה שלהם כל אחד לשנייה.
הוא ביקש להיקשר עוד לפני שיתחילו. שלא יראה. שלא יידע מתי זה מתחיל בדיוק. היא הסכימה, כמובן. היא תמיד אהבה את הרגע שבו הוא מוותר, עוד לפני שהיא עושה משהו בפועל. עכשיו הוא ישב שם, עירום ברמה התודעתית הרבה לפני כל דבר אחר. חרמן, דרוך, חסר סבלנות, ובעיקר, שייך.
הצליל הראשון שהוא שמע לא היה שלה, אלא העקבים. חדים. מדודים. הם נעו בחדר בלי למהר, כאילו היא בכלל לא ממהרת אליו. היא עברה לידו, והוא הריח אותה. מוכר. עמוק. כזה שמיד גרם לגוף שלו להגיב, עוד לפני שהראש הספיק.
היא לא נגעה בו. לא עדיין. היא הסתובבה סביבו, והקצב של הצעדים שלה התערבב עם המוזיקה. הוא ניסה לנשום רגיל, אבל הנשימה שלו כבר לא הייתה שלו לגמרי. הוא הרגיש את השיער שלה נוגע בו קלות, עובר על הכתף, על החזה. מגע כמעט מקרי, אבל כזה שמרגיש מכוון עד הפרט האחרון. היא התקרבה, ונשפה עליו באיטיות.
אוויר חמים באוזן. בצוואר. לאורך הגוף. הוא זז קצת בכיסא, כי הגוף שלו ביקש יותר.
“תירגע,” היא אמרה לבסוף. לא כפקודה. כתזכורת.
הידיים שלה מצאו את הכתפיים שלו, את הפנים. מגע רגוע, בטוח. כזה שמבהיר לו בדיוק איפה הוא נמצא בסיטואציה הזו. היא לחשה לו דברים שהוא כבר ידע, אבל אהב לשמוע: שהוא שלה. שהוא בחר בזה. שהוא לא צריך לעשות כלום חוץ מלהיות. כשהיא התיישבה עליו לרגע, לא קרה שום דבר “גדול”. רק חיבוק. קרבה. נוכחות. וזה היה כמעט יותר קשה מהכול. הוא הרגיש את חום הגוף שלה. את רכות הירכיים שלה. החזה שעלה וירד כשנשמה. ומשקלה על גופו שתמיד נתן לו תחושה של בסיס יציב. הגוף שלו הגיב מעצמו, קולות קטנים, לא רצוניים. והיא צחקה בשקט, ליטפה לו את הלחי, כאילו אומרת: אני שומעת הכול.
ואז היא קמה שוב, חזרה להסתובב בחדר, והשאירה אותו שם קשור, דרוך, מוכן. יודע שזה רק ההתחלה. היא נעצרה מאחוריו. הוא הרגיש את זה עוד לפני ששמע.
“תגיד לי,” היא אמרה, בקול רגוע מדי, “כמה אתה רוצה את זה. אבל בקולות. תיילל, תנהם, תתבכיין”
הגוף שלו ענה במקומו. תנועה קטנה בכיסא. נשימה שנשברה. צליל אנחה לא מתוכנן שנפלט לו מהגרון. היא אהבה את זה. היא תמיד אהבה כשהוא מנסה להחזיק את עצמו ומגלה שהוא כבר לא באמת מחזיק.
“קדימה,” היא לחשה, “אני רוצה לשמוע אותך.”
היד שלה נחה על הראש שלו, אצבעות נכרכות קלות בשיער. לא בכוח. לא עדיין. רק מספיק כדי להזכיר לו כמה קל יהיה לה אם תרצה. הוא הרגיש את החיוך שלה גם בלי לראות.
המוזיקה המשיכה לפעום. הקצב הפך כמעט לחלק ממנו. העולם הצטמצם לחדר, לכיסא, ולידיעה שהיא שם. מחליטה.
היא התרחקה ממנו שוב, בכוונה. השאירה אותו רגע ארוך מדי לבד עם עצמו והוא הבין שזה הרגע שלווהחל ליילל. בהתחלה ייללות מבוישות. עם פה סגור. מנסה לחקות קול של ילדה קטנה.
"לא מספיק טוב" היא ענתה לו והעביר את ידה על האשכים שלו. אוחזת בהם חזק יותר וחזק יותר.
עכשיו הוא כבר הפך לחיה והחל לנוע בהתרגשות ולנהום כמו גבר חרמן. הפה שלו היה פתוח והלשון בחוץ והוא הראה לה שהוא יעשה הכל עבורה. הוא נאנח והתנשף והיא צחקה ואחזה בהם אפילו חזק יותר מה שרק העצים את הריגוש שלו והעמיד את הזין שלו. "עוד!" היא פקדה והוא המשיך ונאנח והתחנן.
“אתה יודע למה זה עובד?” היא אמרה לבסוף. "כי עכשיו אתה בחרת לא להיות גבר יותר. אתה לא האגו שלך ולא שום מסיכה שאתה מעמיד מול כל העולם ואחותו. אתה חיה חרמנית ומסכנה שרק רוצה לזיין. חיה שיודעת את מקומה מולי ולא חושבת על כלום. רק עליי. רק על הגוף שלי. רק על מה אתה תיתן כדי שאגע בך ושתרגיש את הכוס החם ורטוב שלי."
המילים האלה פגעו בו חזק יותר מכל מגע. הידיעה שהוא בחר בזה. שהוא נמצא כאן כי הוא רוצה להיות כאן. היא השאירה אותו שם עוד רגע, קשור, דרוך, רועד קלות. אוחזת באשכים ומעבירה את נשימתה עליו.
"אל תדאג מתוק. הזין שלך שייך לי ואני אדאג לו מעכשיו" אמרה והתיישבה עליו. מכניסה את הזין הרועד שלו לתוכה והוא בכה מאושר. היא אפילו לא זזה והוא היה מאושר לדעת אך זה מרגיש להיות בתוכה. להרגיש את הכוס שלה החמים והרטוב.
לאט לאט היא החלה לנוע עליו. אוחזת בצוואר שלו וחונקת
....
נותנת לו לנשום ויורקת לפיו
....
עולה ויורדת
....
שורטת את כתפיו וידיו
....
נותנת לו סטירה ושוב חונקת
....
אבל הוא היה בעולם אחר. הוא היה בתוכה. מרגיש אותה נעה על הזין שלו ונאנח. הוציא קולות של אושר ובכי
....
היא אחזה בלחיים שלו דוחפת את אצבעותיו פנימה והמשיכה לנוע והוא המשיך ליילל ולגנוח
....
והיא? התחושה שהיא הפכה אותו שוב לחיה נתנה לה אוויר לנשימה
נתנה לה שליטה וכוח
היא אהבה לראות איך הוא הופך מגבר לעיסה חסרת צורה שרק בוכה להרגיש אותה. מוכנה להיות החרק שלה רק כדי להרגיש אותה.
היא אהבה לשחק עם הזין שלו בתוכה
לראות אותו בוכה מאושר
לעצב אותו
לזיין אותו
אבל היא שתקה. לא רצתה לגנוח כמוהו. בכל ההנאה היא שמרה על השליטה שלה. נהנית מהזין שלו בתוכה אבל לא מוכנה לגנוח ולאבד שליטה כמוהו.
היא הרגישה שהוא עומד לגמור כאשר החל לרעוד והידיים שלו ניסו למתוח את החבלים וקמה ממנו. באנחה מופתעת הוא לא הבין מה קרה ולאן נעלם החום שלה בזמן שהוא המשיך לזיין את האוויר לעוד כמה שניות. לא חושב על כלום. רק עליה.
ולפתע השוט שלה הכה בו. הוא צרח מכאב והיא צחקה
"חשבת לגמור חיה?"
....
עוד הצלפה ועוד צרחה
....
"רצית לגמור?" היא צעקה עליו והצליפה בו עוד 3 פעמים בזמן שהוא מיילל ולא מבין מה קורה
....
"למה הפסקת לזיין חיה?"
עוד הצלפה
....
הוא לא הבין וקפא
....
הצלפה נוספת
"קדימה! תזייני את האוויר חיה! תראי לי כמה את רוצה לגמור"
הצלפה נוספת והפעם הוא המשיך כפי שציוותה
....
הוא זיין את האוויר בבושה
....
"עם פה פתוח ולשון בחוץ חיה" הצלפה נוספת
....
ככה הוא המשיך לעוד 30 שניות מזיין את האוויר ומתנשף עם פה פתוח ולשון בחוץ. מזיל ריר על עצמו בזמן שהיא נוגעת בעצה. ומניחה עקב על הירך שלו.
"תראי לי כמה את רוצה לגמור חיה יפה. תזייני עד שתגמרי."
הוא איבד את עצמו ולא חשב יותר. המשיך לזיין את האוויר והרגיש איך ההוראה שלה מחרמנת אותו מספיק כדי שהזין שלו ימשיך לעמוד.
....
הצלפה נוספת "חזק יותר חיה"
הוא רק הגיב. לא חשב. לא עניין אותו לחשוב. רק לציית וזיין את האוויר עד שהכסא נע שוב ושוב ונפל יחד איתו לריצפה.
....
"אל תפסיקי! תזייני חיה"
הצלפה נוספת
....
הוא שמע אותה נוגעת בעצמה ופולטת מדי פעם אנחה קטנה וזה הספיק לו. כששכב על הצד יכל להרגיש את הריצפה עם קצה הזין שלו וידע מה לעשות. הוא החל לזיין את הריצפה וגמר תוך 20 שניות באנחה וצרחה מאושרת.
....
לאחר כדקה של התנשפויות בהן הרגיש איך הלב שלו כמעט פורץ מהחזה שלו. הוא נרגע סוף סוף ואז חש איך היא כורעת מעליו פניו ומשתינה.