צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עולם מוזר...

מחשבות מלוכלכות/נקיות
לפני שנה. 23 בינואר 2023 בשעה 7:46

אני כועס על עצמי שגרמתי לך להרגיש אהבה
אני כועס על עצמי שגרמתי לך להרגיש שנאה
אני שונא את זה שגרמתי לך להיפגע
אני שונא את זה שחזרתי על זה שוב ושוב.


הלוואי שהיתה לי את הדרך לגרום לך פחות לכעוס, פחות לאהוב, פחות לשנוא פחות לכאוב...
אומרים שהזמן מרפא את הכאב... אבל הכאב הוא רק רוצה למחוק את הזמן שהיה.

אני לא יכול לתקן את זה אבל אני יכול לנסות ולבקש סליחה ולקוות שאולי יהיה לך קצת יותר קל.

סליחה שלא הייתי מספיק אחראי לחשוב על מה שתרגישי.
סליחה שחשבתי שאם חתמנו על הסכם דימיוני כל הרגשות ייעלמו כשנרצה לפתוח אותו.
סליחה שפיקפקתי בכאב שלך.
וסליחה שסיפרתי לעצמי סיפורים שאני בסדר ואת סתם עושה דרמות.
סליחה שהפרתי את האמון.
סליחה שאהבתי וסליחה שאהבת.
וסליחה שבכל פעם שרצית להתאושש, הפרעתי שוב בלי רגישות.

את אדם מקסים ואהוב ובא לי ממש שתהי מאושרת.
אין לי שום דרך ברורה להסביר לך כמה את חשובה לי וכמה את חסרה לי בחיים.
אבל אני לא אפריע לך יותר בדרכך, מאחל לך המון המון בהצלחה.
אמן שתצליחי להגשים את כל המטרות שלך בדרך הקלה והנעימה ביותר.
והכי חשוב...שלא תדעי עוד צער לא ממני ולא מאף אחד אחר.

מעומק הלב...

 

לפני 3 שנים. 27 באוגוסט 2020 בשעה 16:43

אז כולם כאן יודעים

איך זה עובד... 

איך מדברים...

מה נכון או לא נכון... 

ומה איתנו? אלא שרק נכנסים לעולם הזה... שלא בטוחים בו..

שמרגישים כאילו נכנסו לאמבטיה קרה מכניסים אצבע ומוציאים בבהלה... מותר לנו? אסור לנו?

מנסים להבין האם זה בסדר, האם זה לגיטימי? 

אז נכון, אנחנו לא מכירים את המושגים, ולא יודעים מה ונילי ומה קשוח. 

בסך הכל בודקים. 

אנחנו רק רוצים למצוא את המקום שלנו בתוך העולם הזה. 

כן זה מחרמן אותנו לראות את העיניים האלה...

כנועות, מתמסרות, מתחרמנות... 

ולא אנחנו לא יודעים אם הגזמנו או מתי זה כבר טו מאצ'. 

תנו לנו גם להציץ כאן ולהבין שזה סך הכל לגיטימי להרגיש את מה שאנחנו מרגישים... להתחרמן ממה שמחרמן אותנו... ולשלוט גם אם אנחנו לא ממש יודעים איך בדיוק.

אין בנו סדיסטיות... רק רצון לענג ולהתענג במקומות האפלים שלנו. 

ואגב אין כאן טענה למישהו ספציפי... רק תחושה כללית.