|
|
|
אני יושב בחדר חשוך וצופה בגשם
והדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו
זה כמה אני מיתגעגע לטיולי טבע
תמיד העדפתי טיולים בחברה קטנה
שיהיה עם מי לחלוק את החויה במקום
אבל לא כמות אנשים שגורמת לקול שלך לא להישמע
לא אכפת לי שזה יהיה בגשם או בשלג
או בשרב מטורף
אני רוצה שוב לחזור לטייל עם אנשים
אנשים שיתחשק לי לחלוק חויות איתם בזמן אמת
לא משנה כמה אתה גבר גבר
לייזר בתחת זה בכל מיקרה כואב
לפעמים בא לי על חיים פשוטים יותר
לבלות לפחות חצי שנה באיזה יער ארופאי או אמריקאי
לצוד עם חץ וקשת לדוג עם תייל
לבנות מחסה במו ידיי
פשוט להיתנתק מהכל ורק לשרוד
לצערי אני חייב ליהיות מציאותי אחרת הייתי חושב יותר בכיוון של עשור
אבל חצי שנה נשמע דווקא אפשרי לפחות
אני חושב על אשכרה לנסות את זה לפני גיל 40
תכלס מה נשאר לי להפסיד?
אז קיבלתי את מה שרציתי
ומה אני עושה עכשיו?
לא כעסתי או הייתי עצבני כבר חודשים
אני מנסה להזכיר לעצמי איזה מיפלצת אני עמוק בפנים
זה ניהיה קשה יותר וקשה יותר
במיוחד אחרי שאתה סולח לכולם
אני חושב שאני מתחיל לסלוח גם לעצמי
ואם אין כעס ושינאה מה נישאר?
אשמה?
אני מישתדל להאחז ברגש הזה כי אני מאמן שמגיע לי
אבל זה לא באמת עובד
הרגש האחרון שנותר לי בזמן האחרון זאת רגישות יתר
אני לא עצוב ולא מדוכא אבל כל דבר אפילו מאט עצוב גורם לי לדמוע
בפועל אני בוכה מכל דבר לא משנה אם זה אמיתי או לא
אני יודע שזה חלק מהתהליך אבל אני לא זוכר מתי היה לי כל כך קשה
קל יותר לחיות בפחד מתמיד ובסכנת חיים יום יומית מאשר באמפטיה אין סופית
סוף סוף להסתכל לך בעיניים ולא ליראות פחד
זה נותן תיקווה לעתיד טוב יותר
בשבילך...
בשבילי...
רוב הדברים שלך סוף סוף אצלך
טוב שלא הקשבתי לכל אלה שאמרו לי לזרוק אותם
היום אני מרגיש שעשיתי משהו כמו שצריך
מקווה להרגיש כך גם מחר
וגם מחרותיים.
טוב נו הראיון הראשון הייתה אכזבה מלאה
אין דבר יותר מעצבן מזה שמחלקת כוח אדם של חברה אומרת לך א
אתה מגיע למנהל מחלקה והוא אומר לך ב
ואיך שהו המציאות תמיד גרועה יותר
אבל יש דברים שיכולים להפתיעה גם לטובה
דיברנו...
מי האמין שזה יקרה בכלל
אני מניח שלא עולם לא תשקחי
אני יודע שאני לא הייתי שוכח
ויש דברים שאני גם לא אשכח
השאלה שנשאר לשאול היא
האם אי פעם תסלחי???
אבל סגרתי את הל הפינות...
ואפילו ראיתי את הביבי שלי היום
כאב לי כשהיא לא זיהתה אותי
אבל אין מה לעשות
היא תתרגל מחדש
עם שיפור ניכר בבריאות הנפשית מגיעות גם הזידמנויות
ראיון עבודה מחר ועוד אחד ביום ראשון
אפילו קשה לי להאמיןם שאני סוף סוף יוצא מזה
סוף סוף חוזר לעבוד במיקצוע שלי ובמה שמעניין אותי
ואפילו בשכר טוב
נשארה רק פינה אחת לסגור
לדבר איתך...
אחרי משברים נפשיים
תרופות ופסיכולוגים
אני חושב שהגיע הזמן שנדבר
אני סוף סוף מרגיש בריא מספיק כדי שזה יהיה פרודוקטיבי
איך אפשר להמשיך לומר לעצמך את זה?
עברה יותר מחצי שנה
השקעתי המון זמן ומאמץ בשיקום וריפוי
ויש תוצאות
הן מורגשות וניראות לעיין
אבל אני עדין אדם מפורק
עדין לא מסוגל לתפקד בעולם
תמיד אוכל לחיות עם זה שאת לא שלי וליראות אותך עם אחר
לעולם לא אוכל לחיות עם זה שאנחנו לא חברים יותר
בלי האמונה שלך בי הפסקתי להאמין בעצמי
אז אני לא יודע אם אכן יהיה בסדר
מקווה רק שלפחות את תיהיה מאושרת
