אני מרגיש עצמי לראשונה מזה 30 שנה
זה נשמע כל כך מוזר אפילו לחשוב את זה
שלא לדבר על לומר את זה בקול
זה מוזר להיזכר בילד הרגיש שהיה בוכה כשיש אלימות בטלויזה
כל השנים האלה זה היה נישמע כמו אדם אחר
לא מי שגדל שונה וגידל עור של פיל
אבל לראשונה מזה 30 שנה אני מרגיש אמפטיה אפילו לדברים שאני צופה בהם או קורא
לא הייתי כל כך אמפטי 30 שנה
אני לא יודע אם זה טוב או רע
אבל אני יודע שזה אני
האני האמיתי