לפני 4 שנים. 22 ביוני 2020 בשעה 11:14
כואב לי,עצוב לי, הזכרונות צפים וחונקים.
עבר זמן ועדיין. לשבת באותו מקום בדיוק שנה אחרי. צמרמורת. אותו סופש שהייתי המאושרת באדם. אותו בוקר אחרי לילה שהזדיינו ונשארנו לישון במקום ההוא. משחזרת שעה אחרי שעה. מחייה את הזכרונות שמעירים כאב מטורף. לא רוצה לשחרר. עדיין מקווה ומתפללת לעוד הזדמנות. בעבודה מחזיקה את הדמעות בפנים ומבקשת לחתוך מוקדם. רוצה למיטה שלי. רוצה לתדלק ולטשטש את עצמי. רוצה/לא רוצה שהכאב יעבור.