לפני 4 שנים. 20 ביוני 2020 בשעה 12:58
הזמן עובר חולף. הגעגוע לא נעלם. מנסה ללמוד עם הכאב של החוסר. נלחמת לא לבכות כשנמצאת במקומות שמזכירים לי אותך. כמה היית מושלם בשבילי אבל בעצם אני לא יודעת אם הייתי מושלמת בשבילך. כנראה שלא. אחרת לא היית מוותר בקלות כזאת. לא היית משאיר אותי לבד. נכון, אני מסתדרת. מוצאת בלי בעיה מישהו איכותי, שנראה טוב. לא חסר לי שעפים עליי בכמויות. אבל הם כולם צל חיוור שלך. לא עונים על הצורך החבוי בי, להיות מוגנת ואהובה. לא מעיזה להיות אמיתית איתם. לתת להם לראות את החולשות שלי. לתת לי מקום להיות הנסיכה שלך. זאת שפתחת לה דלת, זאת שסחבת לה את התיק, זאת שפינקת בכל צורה, זאת שדאגת שיהיה לה כל מה שהיא צריכה ורוצה אצלך. אפילו שמחה שאת ההופעה שהיה ברור שנלך יחד בקיץ, ביטלו בגלל המצב.
אהובי. היית הגבר שלי. הזמן עובר אבל הכאב והגעגוע נשאר.
