אני מתגעגע לשקט, לזריחה לכך שלקום בחמש וחצי זה מספיק לשני קפה אם צריך.
אני מתגעגע לבנים, הם ואני תמיד קמים מוקדם ותמיד מותר להעיר אותי.
מתגעגע לנשיקות ולריח שלהם בבוקר. שהגדול נותן לי לנשנש אותו רק קצת כי הוא כמו אמא שלו ותמיד יש לו מה לעשות והקטן רק נמרח על כולי ורוצה עוד ועוד עד שהוא נזכר שהוא רעב.
יש לי ימים כאן שאני לא מספיק לדבר איתם בערב. אני לא מוטרד מזה מדי אבל עכשיו עם האיראנים הסמוטריצ'ים האלו אני לא יודע מתי הם יבואו לישון אצלי כי אין לי ממד, זה אומר שלך תדע מתי נקום ביחד בבוקר פעם הבאה.
בינתיים החיים מתרחשים. אני צריך לגבש אסטרטגיה, עוזר גנן זה לא משהו לכל החיים והקצבתי לעצמי מספר חודשים לבחירת דרך הלאה.
אומרים שאבן שמתגלגלת לא צומח סביבה עשב.
אני ממש לא בחרתי להתגלגל, זה נכפה עלי.
אז נכון, אין לי מושג מה הלאה כרגע.
נכון, אני לא אוהב את זה וזה פחות נעים.
מצד שני העובדה שלמדתי מגיל קטן מאבא שכדי להביא פרנסה בכבוד לילדים עושים כל דבר, משחררת אותי.
אני לא מבואס על החיים שלי, אני עושה עבודה של גבר ולא נופל מבחורים בני 25 שעובדים איתי (יש להם עוד מה ללמוד שיהיו בריאים) ומעל לכל אני יודע שאם הילד שלי מגיע אלי ומבקש אבא אני צריך x, אפשר?בעזרת השם, תמיד אוכל לענות לו:
אתה יודע איך קוראים למה שקורה כאן איבני?
"היקר ביקש את הזול".
בכל דבר בחיים כדאי למצוא רומנטיקה.
להיות עוזר גנן כדי שיהיה להם טוב זו לא פחות גאווה בשבילי מלעשות זאת כסמנכל כספים.
ייתכן שהרבה יותר.
חזק.
