לא קורה לי יותר מדי. :)
נדמה לי שאני צריך לחפש גנן חדש לעבוד אצלו.
נראה לי שמכל המכלול של ההעסקה שלי יוצא שהוא לא יודע מה יש לו ביד או שאין לו אפשרות לתגמל אותי בהלימה למה שאני שווה והוא אפילו מעט ביאס אותי.
מי שעוקב יודע ששמרתי מספר ימים על הילדים כי עכשיו אני גרוש וחופש.
אצל הגנן החדש אני עושה 500 ליום כאשר אני יוצא מהבית בשש, הולך לתחנת רכבת חצי שעה, נוסע חצי שעה ועד שמגיעים לגינות זה כבר איזור שמונה.
ארבע זה הכי מוקדם שמסיימים, אפשר גם למשוך שעה ומרגע הסיום לוקח לי שעה וחצי הביתה בממוצע. נסיעות זה 50 שקל ביום.
בתכלס אני לא עושה חמישים לשעה שזה הכסף שהתחלתי בו בday 1 כאשר לא ידעתי כלום.
יצאו לי גם ימים שעשיתי בממוצע פחות מארבעים.
דוגרי אין מצב שמישהו שאני לא מכיר ישמור על הקטנים שלי בתל אביב והמשפחה לא תמיד יכולה.
גם אם זה היה אפשרי, ביביסיטר עולה יותר ממה שאני מרויח אצלו לשעה.
שלחתי לו הודעה לאחר שהחזרתי את הילדים לגרושתי שאני מגיע לעבוד מחר. הוא לא ענה, כשהתקשרתי הוא אמר בסדר אבל אמר מן כזה, מה אתם שולחים הודעות אני לא שומע את זה והתחיל "אם אתה רוצה תבוא אם אתה לא רוצה אל תבוא"
כאילו בקטע שאין לי כוח לעבוד ואני מחרטט אותו. היו לו עוד כמה אמרות שפר שאני לא ממש זוכר.
עניתי לו די מהר שאני צריך לשמור על שני ילדים ושהייתי ממש מעדיף להיות בעבודה
אמר לי שיש פתרונות לילדים ושיש גם הורים גרושים שמסתדרים.
כאילו דוגרי, אני לא אפסיק איתו כל עוד אין לי אלטרנטיבה, יש לי אחריות.
אבל להגיד לכם כאילו אני מרגיש שהולך להיות כאן סיפור אהבה?
כבר בלעתי את העניין עם הכסף ושאני עובד עבורו איזה 12 שעות ביום, פחות מפועל שמרימים מהמדרכה באשקלון. לשדר לי שאני איזה חרטטן שלא רוצה לעבוד בגלל שאני מגדל ילדים?
עכשיו ברור לי שאני לא רודף הבצע הגדול ביותר ותכלס רק בגלל הכסף אנשים כבר היו מחפשים לעבוד אצל גנן אחר.
אני לא עובד אצל אף אחד אם אין אמון.
אמון והשם שלי זה הדבר היחידי שיש לי.
מי שלא מעריך את זה, זה לא מגיע לו.
בכל המישורים.
אני לא כועס אני מתעצב ומתחדד.
חמישי חמישי, אהבה.
