אמא הגיעה איתי הבוקר.
אני אוהב בתי חולים, באמת.
אני מת על בתי חולים ושדות תעופה אבל לא מאוד אוהב לטוס. לכן בגדול ממש סבבה לי כאן.
אני אחלה מטופל, מתהלך לבד, מחייך, אוהב ביצה קשה במגש פלסטיק וחופר לכולם מסניטר עד מנהל מחלקה.
בדאון סייד אני נמצא באיזון הדק בין להיות מטופל לבין לטפל באמא שלי לכן הכי סבבה כשקוראים לי לבדיקות.
נכנסתי לאולטרא סאונד. אולטראסאונד לימודי ומלא אנשים הסתכלו עלי. בגדול תענוג. ניסיתי להשתתף כי מדברים על דופלר וגלים. שאלו אותי אם אני פיזיקאי ואמרתי שלא אני סתם גנוב על התחום.
בשלב מסויים אחת הרופאות שואלת אותי איך אני ואני עונה לה שאני מנסה להתרכז בכך שקריסת פונקציית הגל בבחינת האולטראסאונד תהיה על הסתברות של דברים טובים. כולנו צחקנו עם רופאינו.
כולם יצאו עכשיו אבל אמרו לי לחכות ככה.
אמרו לי להתנקות אבל כמות הג'ל היא לא הגיוניות ואני מפסיק לנסות לנקות את זה ממני עד שאני קם מהמיטה הזו. אשכים וניקוי ג'ל אולטראסאונד זה ברדק.
מעניין על מי אמא נופלת בינתיים במחלקה, אני מקווה שהוא בחור חזק. אה ויש כאן ווי פיי חופשי.
יאלה, בשורות טובות, תמונה ושיר
