התייעצויות.
זהו הוחלט.
צריך להפנים.
צום.
אשך תותב.
מתן זרע מחר.
הרדמה מלאה.
יום אשפוז.
שלושה שבועות בבית.
C.T. לגרורות
אינשאללה סיימתי.
פאק זה נפל עלי בטיל.
ירדתי למטה עם ג'וינט. כמובן שתפסה אותי שיחה אחרונה של התייעצויות למטה. אני משוחח, מתקרב לאיזה ספסל ומהצד ניגש אלי בחור שמסמן לי אם אני יכול להדליק לו את הג'וינט.
במהלך השיחה אני מוציא את המצית, ושם לב ששתי הידיים שלו חבושות. כל הפנים שלו מזיעות ולא נראה לי שהוא עם אנשים.
אני עוד בשיחה אבל מסמן לו עם האצבע, שב על הספסל הזה. הוא לא מבין ומסמן לי עם הראש; מה?
אני עושה פנטומימה מוארכת;
אתה (מצביע עליו)
יושב (עושה כאילו אני יושב על הספסל)
כאן (מצביע על הספסל)
הוא מתיישב, אני גם, מדליק לו את הג'וינט, מסיים את השיחה תוך דקה.
זה היה ברק מגולני.
היו שעתיים של שיחה, היינו בכל מקום.
החלפנו טלפונים, הוא כבר שלח לי בהצלחה מחר ואני אמרתי לו שיתכונן כי גננים קמים מוקדם.
בכל היומיים האלו הלב שלי לא פעם בנחת כמו בשעתיים עם ברק.
חזק
אהבה
