משפחה וערכים

לפני 4 שבועות. 23 באוקטובר 2024 בשעה 6:12

אני אינדבידואל.

אדם חושב שבוחן את החיים ומנסה להחליט היטב על פי שיקול דעתי.

במקביל גידלו אותי לדעת שאני חוליה בשרשרת, פרק בסיפור משפחה אשר מחנכת לערכים מסויימים מתוך אמונה מסויימת.

הערכים האלו הם דרכה של המשפחה בגדול.

סביר שלא המצאנו הרבה בעצמנו ולא נחדש לאף יהודי או בן כל דת אחרת.

מה שכן הקפידו איתנו מאוד הוא שערכים הם לפני הכל, גם לפני דם. לפני אח אב או אם.

זו אינה מהות הפוסט אבל ניתן לרדת עם זה הכי עמוק. הערכים הם אלו שמאחדים פרטים שונים לחברה חפצת חיים מתוך הנחה שערכים אלו הינם אינטרס משותף של כל הפרטים ובעיקר מקיימים את זכותו של הפרט להשתמש את זמנו בעולם כרצונו מבלי לפגוע בזכות הזולת להשתמש בזמנו שלו באותו אופן.

אח אשר פוגע בערכים חברתיים אלו ייתכן ולא יפגע בך, אך יוצר אדוות אי צדק בחברה אשר יגיעו אליך ככל שיתרבו.

המשלים שסיפר אבי על העניין הזה של ערכים לפני הכל היו רבים מספור.

אזעקה.

לקחתי את אשתו של ארקדי (השותף החדש בחדר) לממד, ארכדי נשאר בחדר על המיטה אבל אני והוא לא באמת מפחדים בבתי חולים, זה המקום הכי פרקטי להיפגע בו והרי אני חופר סימן שהכל בסדר ברוך השם.

אקיצר, אבי באמת היה עקבי עם זה וחלק מהמשלים שלו היו אפילו מעט מוגזמים עבור ילדים.

לאבא שלי נותר אח אחד כשאחותם הבכורה נפטרה ולדודי הזה נולדו שלושה בנים. כולם אהובים עלי בדרכם. אחזור לזה.

בן דודי הבכור גדל בידיים של סבא וסבתא הבבלים שלי. אני אומר בבלים כי זה עניין בשושלת שלי. אבא שלי תמיד אמר לי, אתה מגלות בית ראשון, המילים האחרונות ששמענו בעברית לפני עירק היו מפי דויד המלך.

אבא שלי נהג לספר שהיה אסור להם להביא כלום מעירק למעט הבגדים שעל גופם. מבין כל העושר הרב שהיה להם (את חלקו הצליחו להבריח וכך קנו דירה בארץ) היה חשוב להם לנסות להעביר ביד את ספר היוחסין של המשפחה, אולם משום שהיה זה ספר יפה עטוף בהידור ומעוטר עבודת יד, החרימו אותו פקידי המכס ערב העלייה למטוס כי הניחו שהוא בעל ערך כלכלי.

אז לסיכום מבחינתי בן דודי הבכור שגדול ממני ביותר מ 20 שנה גדל אצל המקור. אצל "פאפא ומאמא" האגדיים. הסיפורים על מה שעברו ועל האהבה שלהם יגרמו לכם לדמוע. בטוב ברע אותם ערכים ואין סוף אהבה. הם היו בני דודים כפולים (משני הצדדים) ככה אנחנו יוצאים עם פגמים גנטיים עלא כיף כיפאק.

בן דודי הזה עבר דרך לא פשוטה בחיים. דודי לא עמד בקשיי המעבר לארץ וכשהיה בן דודי בגיל העשרה התגרש דודי מאישתו ועבר לארצות הברית, שינה את שמו והתבייש במורשתו. הוא לא התנכר לילדיו אבל לא היה לו לתת או לעזור.

אבא שלי נכנס לתמונה. ניסה לאסוף אותם ככל שיכל, שיבלו איתנו. ניסה לעזור קצת כלכלית. אני זוכר אותו אומר לדודתי שגם אם תנסה היא לא תצליח לריב איתו, הוא כאן כי האחיינים שלו כאן. הוא ייעץ לבן דודי בבחירת תחום הלימודים וגם במהלך עבודתו סייע מעט, לו ולאחיו, בני דודי שעזב.

אני זוכר אפילו שיחות שערך דודי עם אבי וביקש שישלח לי כסף ואבי סרב. כששאלתי אותו איך היא מסרב לאחיו הגדול ענה לי אבי שהוא אינו פועל לפי ערכינו ושעם כל האהבה אליו יש גבול למשאביו של אבי ויש לו בתיאוריה שישה פיות לדאוג להם. דודתי שנשארה לגדל לבדה עשתה הכל בכל שעה ביום כדי לפרנס שלושה בנים. אבא שלי עזר והקפיד על החינוך והתמיכה כשצריך.

ברבות הימים הפך בן דודי שותף מנהל בפירמה שהעסיקה 2,000 עובדים ולאחד האנשים החזקים במשק.

עבדכם הנאמן סיים אוניברסיטה וניגש להתמחות באותה פירמה בשיא הטבעיות.

עכשיו המנכ"ל הוא בן דוד שלי חברים. זה ברור לפי שם המשפחה. התחלתי להתמחות וכמובן שבלי לתאם, על פי ערכי המשפחה, לא אמרנו יותר משלום במסדרון. שלא ייראה ובטח שלא יהיה אפילו שמץ זכר של עניין אישי או ניגוד עניינים בפעולותיו של בן דודי.

הוא לא התעניין במה הולך עם סטז'רים באופן טבעי ובטח שלא היה מראה לי שום יחס מועדף. זה היה ברור לי.

אם הכרתם אותי במשהו זה שאני די ילד, פתוח פצצות ודי תמים. הגנו עלי מהעולם, אולי יותר מדי ויצאתי מהאוניברסיטה לא מוכן. למרות שעבדתי מגיל 14 ולא רק בחופשים, לא הייתי מוכן לעולם, לאינטרסים, לפוליטיקות ולמרפקנות. לא בטוח שאהיה שם אף פעם. אני זוכר שחשבתי שלא מעניין אותי כלום, אין לי אינטרס, אני עובד עיוור עבור בן דודי.

זו כמובן אינה גישה שמתאימה במשרד של 2,000 עובדים בו עובדים אנשים מלומדים וכל אחד מגיע להיות מטאור בכל דרך.

אכלתי סרטים שמעטים אכלו. לפחות שנתיים הייתי מחוץ למשחק ההתקדמות. התייחסו אלי כמו משאב זרקו אותי איפה שיוצא מערכתית בלי תשומת לב לאינטרס שלי. זה הגיע לרמות של זלזול מצעירים ממני ועוד. דברים שגרמו לי לבכות בבית.

I shit you not

למדתי מלא כתוצאה מכך. טחנתי את הבסיס בכל כך הרבה מקומות מבלי להתקדם כך שהבסיס ישב לי טוב וכשהבסיס טוב יש עם מה לעבוד.

בשנה השלישית ניתנה לי אופציה לעבוד עם הראש ולא כבורג קטן במערכת. הייתי אחראי על קבוצת חברות שהגיעה לראשונה כלקוח. עשיתי עבודה זהב והגעתי למסקנה מצערת בעלת השלכות מרחיקות לכת על החברה ועל עבודתנו עימה.

אף אחד לא רצה לשמוע מזה. לא אצלי ולא אצל הלקוח. לא משנה מאיפה זה קפץ לי וצעק, לא הקשיבו, מיסמסו. העלויות היו תיק שאף לא תכנן להיכנס אליו והכי סביר היה שאני, חסר הניסיון וחסר הביטחון העצמי לאחר שנתיים של זלזול פשוט טועה.

לאחר חודשיים של עבודה כאשר המנהלת הישירה שלי לא עומדת בלחץ של השותף ומנגד מנכ"ל החברות הרמתי ידיים. אמרתי שאני מבקש לעבור למחלקה אחרת שנדמה היה לי שיותר תתאים לי.

לאחר כמה חודשים במחלקה החדשה הגיע חבר צעיר מהצוות שעזבתי ובמהלך שיחה חברית במשרד אמר לי כבדרך אגב שעשו בקבוצת החברות את מה שטענתי שצריך לפני כחצי שנה. בדיוק את מה שעליו עזבתי וויתרתי על ההזדמנות שלי.

לאחר חצי שנה התפטרתי מהמשרד וחיפשתי את עצמי בחיים.

היתה תקופה ארוכה שאכלתי את עצמי, אתם לא מבינים.

למדתי באוניברסיטה כל כך קשה, בדרך כלל לבד. עבדתי כמעט כל לילה, לא יצאתי מהבית של ההורים עד גיל מאוחר, לא יצאתי לטיול אחרי צבא. זה היה מה שרציתי להצליח בו.

במשרד של בן דודי, היכן שהייתי היחידי שצדק לכתחילה בהזדמנות שלי, נכשלתי. ידעתי שאין לי מה לבכות לו. לטוב או לרע שיחקתי את ההזדמנות שלי וזה צריך להיות ללא עזרת המנכ"ל.

באמת אכלתי את עצמי שנים.

לאחרונה יצא שאמא שלי הביעה את אכזבתה ,מבין כל הנושאים בהם היא מאוכזבת ממני 😉 , על הנושא הזה של בן דודי והמשרד. שלא "שמר" עלי יותר.

עניתי לה שגם אם נדפקתי מקומית, אני מבין את הערכים מהם פעל בן דודי ואין לי שום תלונה אליו. שהוא למעשה רק הוכיח שהוא הולך בערכים של המשפחה ושברור לי שאם יידרש, הוא יהיה שם בשביל כל אחד ממשפחתנו במלוא עוצמתו כמו שאבי היה עבורו ועבור אחיו.

"כשאתה זורע צנון לא יוצא בצל", היה אבי אומר. בן דודי גדל אצל מי שגידל את אבא, תזכרי אמא.

בערב לפני הניתוח הייתי צריך להחליט נכון כמה דברים. התקשרתי אליו ב 11 בלילה והוא השתמש בכל משאביו כדי לעזור לי להחליט נכון. למחרת הגיע ישירות להכנה לניתוח, צחק איתי ומרגע שהפשרתי אותו (הוא עירקי קשה) הרהיב עוז וליטף את ברכי (!), עבורו זה הרבה מאוד החמוד.

אמא שלי כמובן צילמה ועפה בקבוצה המשפחתית למרות שכולנו יודעים שהיתה בספק לגביו. זו אמא ואיתה ננצח. היום בבוקר הוא שולח לי את זה: