לחוות דעת עבור הפסיכיאטר.
לא סיימתי איתה מושלם היות והייתי בתקופה הגרועה ביותר והרגשתי שאחרי הפגישה יחד עם אמא היא "מחפשת לצאת" מהטיפול.
חשבתי שיש לנו קשר מיוחד, טיפלתי לה בגינה מספר פעמים ויכול להיות ששוב זו היתה הטעות שלי. ראיתי בה קצת אמא והרגשתי נבגד כשאמרה בנונשלנטיות שאם אני רוצה להפסיק את הטיפול זה בסדר.
אני מקווה שהיא מספיק מקצועית וזוכרת אותי לטובה כי בסך הכל היה ממש בסדר עד שהתפוצץ.
אני לא בטוח שהפסיכיאטר מבין הכל. אולי הוא לא צריך. מטרתו היא לאזן אותי והוא די מצליח. פשוט אין לי עם מי לדבר.
אני מרגיש שדברים שעברתי משפיעים עלי היום. אני צריך לפרק את זה נכון על מנת לחזור למצב רגיל במוח.
אני לא יכול לצפות מהעולם שיתכופף לפי הטריגרים שלי.
אני במצב ביניים. אני לא אכנס לזוגיות עכשיו. ברור לי למה. מצד שני כל פגישה עם אישה "שונה" ממה שהכרתי, מפגישה אותי עם עצמי בזוגיות. מאפשרת לי לבחון אותי. להילחם עם עצמי.
ייתכן שזה להתבגר. להבין שקודם כל לבד זה בסדר ושאפשר. מתוך זה ניתן לבנות זוגיות נכון, מבלי לוותר על עצמך כי זה מה שאתה מכיר.
אני רואה ניצנים חדשים. חשבתי שזה חוסר סובלנות שלי לדברים. אבל אני צריך להבין שאני כבר לא כועס. מה שאני לא אוהב אינו סיבה לכעס. הוא פשוט לא בשבילי. ככה לגבי אנשים.
אינני צריך להפסיק ללכת בדרך שלי. זה פשוט בסדר שמי שאינה מתאימה לו, יהיה רחוק ממני.
אני יודע מה הדרך שלי.
לפיה אני מבקש סליחה כשצריך.
כשאתה מקפיד להתנהג כמו בן אדם, אתה בן אדם.
אולי בגלל זה הפסיכולוגית הרגע הודיעה לי שתוכל לעזור.
בעזרת השמש.