שישי בערב, אני בפאב אירי מלנכולי עם כמה חברים,
הם מבלבלים את המוח כל הערב על לעשות חצי צעד ולגשת למישהי, אני מתעייף מהם מהר, כמה אפשר לדבר ולא לעשות כלום?
על הבר שתי נשים, שמלות שחורות קצרות, הריח המתוק שלהן מגיע עד לשולחן שלנו, הן גורפות את רוב המבטים בפאב.
בשלב מסוים, אחת מהן קמה מהבר, אני מנצל את הרגע שאחת מהן לבד ומתיישב לידה.
השיחה זורמת, זורמת מהר, היא מספרת על עצמה המון ואני מקשיב.
מדהים כמה אפשר ללמוד על בן אדם בכמה דקות של שיחה.
היא מודה בזה, היא ונילית.
היא לא נקשרה, מעולם.
היא לא נחנקה כשזיינו לה את הגרון חזק.
היא לא קיבלה זין בתחת, אפילו לא אצבע
היא לא הזדיינה חזק עד שכאבו לה כל השרירים בגוף והשחור שבעיניים נמרח לה על הפנים.
היא לא הזדיינה בשירותים של הפאב כשסתומים לה את הפה.
היא לא הרגישה גמירה בפה שממלאת לה את הגרון.
לא הכריחו אותה לבלוע את הכל, בלי לטפטף.
לא השתינו לה על הפנים.
לא נשכו אותה נשיכה אמיתית.
לא נתנו לה סתירה.
לא הוליכו אותה על 4 עם קולר.
לא ירקו לה על הכוס, או על הפנים.
לא העירו אותה ב4:00 בבוקר לאכול לה את הכוס.
לא משכו אותה מהשיער.
לא טפטפו עליה שעווה חמה, ישר על הפטמות.
לא הפליקו לה חזק מספיק בשביל שישאר סימן.
לא שרטו אותה ולא אחזו לה בגרון.
לא תפסו לה חזק את הלחיים כשזין נכנס ויוצא מהכוס שלה.
לא זיינו אותה בחוץ, כשהיא נשענת על עץ ורגל אחת באוויר.
היא ונילית, היא לא מבינה שהחיים יכולים להיגמר בכל רגע.
ומה איתך?
