החיים

לכתוב? לא לכתוב?

 

בסך הכל רציתי לספר לך איך בזמן שהוא משחק בי אני מנסה לזכור כל פרט כדי לספר לך

 

רוח 

מים 

ליטוף

מאפשרים לי רגיעה

 

שירים עצובים על אנשים צעירים שמתו טרם זמנם 

מספרים סיפור חיים קצרים, על חלומות ואהבות שלא יתגשמו,

אני מזייפת יחד איתם וחושבת כמה לא מותאם או ראוי עכשיו לבכות ולהתגעגע לאחותי.

היא לא מתה מוות של אמיצים וגיבורים, לא למען המדינה ולא למען מטרה. 

סתם מוות לא ראוי ולא הירואי 

 

 

 

 

 

 

צא לי מהוריד

צא לי מהכוס

פשוט צא!

ואולי טעיתי 

מה מושך אותי לשוב לפה?

הרי בסופו של דבר הכל הבל הבלים

 

* אחרי פגישה הזויה

הרבה זמן לא הייתי 

אולי חזרתי

יש יוסי חדש בחיי
האם הוא פחדן? האם הוא "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול"? מתי יעשה לי נעים בגוף כמו שמבטיח?
האם יהיה טוב, יהיה יוסי?

כל פעם נופלת למלכודת הזאת
מאיימים עלי שיפסיקו את הקשר אם אני לא אפתח מצלמה/אתן מסנג'ר/אוריד את התחתונים,
ואני עושה, עד גבול מסויים כמובן (למה להודות בזה שאני פטאטית).
מרגישה חרא כי בעצם זאת אשמתי שלא רוצים, כי אני לא נותנת...

לא רוצה קשר עם זייני מוח חרמנים שכל מה שהם רוצים זה זיון, וחושבים שפה זה המקום למצוא מישהי שתספק להם מה שהאישה שלהם לא.
אז חבר'ה טעות. זה לא יקרא, מניפולציות זולות לא עובדות עלי.
אם אתה מעניין אותי זה לא אומר שאני אתפשט בשביל להמשיך לשוחח איתך.
אני בסך הכל רעבה לאהבה, לבדסמ אמיתי וכנה.
בבקשה תנסו להבין, להפנים, וליישם.
תודה










* נכתב בעקבות יום מלא וגדוש בחראות כאלו - יש לקחת את הנכתב באופן אישי

רגע בוא בן אדם מבין שהפך להורה של הוריו
אחריות כבדה יושבת על כתפיו

עייפה, רעבה למנוחה.

האם אני לוקחת יותר מידיי על כתפי?
האם אני מאבדת את עצמי?

רוצה אהבה
רוצה אדון
רוצה עבד
רוצה אהבה

ככל הנראה לא קיימת פה אהבה בשבילי