להיות נאהב כפי שהוא רוצה להיות נאהב.
האם אנחנו אוהבים את אהובינו כפי שהם רוצים שיאהבו אותם, או כפי שאנחנו רוצים שיאהבו אותנו?
זה האתגר הגדול, ואולי גם הסוד - לזהות איך מושאי אהבתנו רוצים שנאהב אותם.
אהבה היא ערך מוחלט. הביטוי המעשי שלה הוא החלטה, או בחירה. האם אני בוחר לאהוב בצורה מסוימת, האם אני מחליט שכך צריך לאהוב? מה דעתו/ה של מושא האהבה שלי?
אם נצמצם את הפוקוס מן הכלל אל הפרט, הרי שבדסמ הוא ביטוי נפלא לסוגיה הזו.
כל אחד מנושאי התפקידים מגדיר את עצמו - שולט, נשלט, מתחלף, אחר וכו' - ולמעשה מגדיר איך רוצה להיאהב.
אני בוחר להיאהב כנשלט. זה לא רק עניין של גירוי מיני - לפחות לא אצלי, אבל מניח שאינני היחיד. והבחירה שלי היא לרוב אבסולוטית, עם גוונים משתנים.
איך אני בוחר או מחליט לאהוב מישהו אחר - זה כבר שייך אליו ועליי לבדוק זאת, אם אהבתי כנה ואיננה למעשה אובססיה/רכושנות/תלות המזוהה בטעות כאהבה.
רצוי שנחשוב על זה מעת לעת. כך יקל עלינו לשחרר בעת הצורך.
*הניסוח בלשון זכר אך מכוון לשלל גווני הזהויות כאחד.