לפני 3 שבועות. 1 במרץ 2025 בשעה 12:59
זהירות חפירה!
כל 10 דקות התחושות שלי משתנות.
כתבתי לו אתמול. כמה שעות אחרי.
אחר כך הבנתי שזה לא בדיוק מה שרציתי להגיד.
או שאולי כן. עכשיו זה משהו אחר.
שנים לא חוויתי דבר כזה.
זיון שזורק אותי לפחד שהגוף שלי יתפרק.
בימים אלה אני זו שמזיינת.
זה מעולה. לא אותו דבר. זה טוב אחרת.
רציתי להרגיש את הזין שלו כל כך שלא היה מקום לשום דבר אחר. גם כשאני יודעת כמה חשובים הדברים האחרים.
יש לו זין יפה. נהניתי למצוץ אותו, להרגיש אותו בפנים.
הוא קרע אותי. כי מיהרתי, כי לא באמת נתתי לעצמי זמן. כי אפשהו זה היה הדבר שהכי רציתי. גבר יפה , נעים, מתחשב. גבר שאת רואה את הכוח שלו ויודעת שהוא לא יפגע בי. כי הוא לא צריך את זה. כי הוא יודע שהוא גבר גבר.
ואז ישנו הפחד. שכמובן לא קשור אליו. הוא פחד שלי.
כשהגוף מבקש להיפרם ואני לא מרשה.
אני רוצה. אני יודעת שאני רוצה. אני לא יודעת איך. הדמיון שלי מתפוצץ מכל האפשרויות אם רק ארשה לזה לקרות .
הוא הגיע מרחוק. הזכיר את זה יותר מדי פעמים. חשב שהוא מפרגן לי. לי זה הזכיר התלוננות. זה מה שאני רגילה אליו.
אני אף פעם לא יודעת אם לגברים שאיתי יש מספיק סבלנות כדי לאפשר לי את בתהליך של השחרור. אני לא שואלת. לא יודעת להסביר. תמיד מרגיש לי שאין מספיק זמן.
כל כך הרבה דברים נוספים שאני רוצה להגיד.
להגיד לו. להגיד לכל הגברים שאי פעם הייתי איתם. להגיד לכל הגברים שאהיה איתם.
בעיקר יש כרגע מחשבה אחת.
תודה.