היה לי יום נאחס. ממש. חום גבוה, מזג אוויר מחורבן והרבה בדידות. הרגשתי מאוד לבד, ובהתחשב בעובדה שאין הרבה אנשים בחיי כרגע היא מאוד קשה לי. אין אפשרויות רבות לפניות. אין תחושת שחרור לדבר עם אנשים מבלי להרגיש שאני יותר מדי עבורם, או מציקה, או מבזבזת את הזמן או חופרת או פשוט לא בסדר, איכשהו, לא משנה איך. אני יודעת שהכל בראש שלי, אני יודעת שזו החרדה החברתית מדברת, אבל זו בדיוק הבעיה - זה בראש שלי. בראש ובלב. וזה קשה לי.
אז רציתי מישהו מוכר לדבר איתו, אולי איזה ליטוף וכוס תה חם שאיננו מעשה ידיי, אבל לא ידעתי אל מי לפנות מבלי להרגיש אשמה מטורפת מיד אחרי כן. זה בסדר, אני בטוחה. זה עובר. וחוץ מזה, אין לי שום כוונה לראות אנשים כשאני מרגישה ונראית כמו עכברוש גוסס (או שמא עליי לומר פיקצ'ו גוסס??) אז הליטוף והתה ירדו מהפרק מיד.
אני אתנחם בעובדה שהיום כמעט נגמר. אני לא חושבת שמחר יהיה מוצלח יותר, אבל לפחות מחר לא יהיה היום. זו כבר התחלה טובה.
קשה למצוא דברים טובים ביום שכזה, אבל אשתדל בכל זאת.
1. עשיתי יוגה, למרות כל הסיטואציה הפיזית שנקלעתי אליה. זה היה משחרר.
2. המנהל לגמרי הבין אותי כשהסברתי שלא אוכל להגיע לעבודה ביומיים הקרובים וזה מאוד שימח אותי.
3. אמנם לא אכלתי היום הרבה בכלל, אבל בהחלט מצאתי את עצמי מבשלת לי היום בערב ואני גאה בעצמי שלא ויתרתי לחלוטין על אוכל היום.
4. העברתי חלק מהזמן בחברה חדשה בטלפון. תמיד כיף ומסקרן להכיר אנשים חדשים.
5. הכנתי תה יסמין טעים.
- פיקצ'ו 3>
