לא רציתי לכתוב את הפוסט הזה היום. החום היה גבוה, כאב הראש בלתי נסבל והבדידות והגעגוע עלו על גדותיהם וגם הדמעות, ומצאתי את עצמי מתייפחת בלי סוף על הפרידה האחרונה שהייתה כל כך קשה לי.
אבל התבקשתי לכתוב את הפוסט הזה בכל זאת. בסופו של דבר המטרה היא למצוא את הטוב בין כל החרא - אחרת אין פה אתגר, וללא אתגר אין גדילה והתפתחות. תודה שאתם לא מוותרים עליי, זה לא מובן מאליו 3>
1. זמן איכות עם אמא.
2. המון תמונות חמודות של קואלות, ארנבים ועצלנים.
3. חברה הייתה שם בשבילי כשהייתי צריכה.
4. "נתקשר אחרי שנשכיב את הבנות"; "אני לא רוצה להוות נטל יותר ממה שאני"; "זו לא החלטה שלך"; "אני מרגישה שאני ממש מעיבה עליכם"; "זה חרדה חברתית ודיכאון, זה לא אמיתי"; "אני כבר לא יודעת"; "זה למה יש לך בעלים".
5. אין לחץ להבריא עד יום חמישי - המנהל המקסים שלי הצליח להביא מישהו שיחליף אותי.
- פיקצ'ו 3>