|
|
|
אתה מדבר לאט, ברוך ובסבלנות. מודד מילים, עדין עדין שוקל אותן 'את הדרישות שלי אני מבין תוך כדי. לפעמים אני לוקח, לפעמים מבקש'. חוט ריר נמתח מזווית הפה הפעור שלי למזרון, בזמן שהאצבעות הארוכות שלך מפשפשות בי. אני לא זוכרת לבלוע רוק. אני לא זוכרת להיות. אני לא זוכרת.
(שיימוס היני)
בחיי שאני לא מבינה איך עוד יש בכם כוח לחשוב ולכתוב ולהתדיין ולתהות ולהגיב ולהתעניין וכל המילים האלה אלוהים אדירים מאיפה הכוחות להמשיך להיות יצורים תבוניים שאכפת להם ממשהו ושנותרה בהם סבלנות לנתח או לחלוחית להסתקרן ועוד עם הרדיו הזה ופודקסטים כאילו שאין מספיק מכות מדיה מכל כיוון איך אתם עוד לא על הגחון?? אני בקושי שורדת תפקודי לב ריאה.
דעאל רודריגז גרסיה
יש טילים מדרום וטילים מצפון ואתה מאונן לי בשקידה ובסבלנות של מי שעובד את עונות השנה, מבקש ממני לפתוח כדי שתוכל לראות אל תוכי. 'את ילדה עם חור' אתה קובע בשקט ואני גומרת שוב.
וְהָרֹתֶם הָיָה מַלְבִּין וְהוֹלֵךְ לְאִטּוֹ לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ
תֵּל אָבִיב עֲטוּפָה עֲרָפֶל, יְרוּשָׁלַיִם רְחוֹקָה
מִישֶׁהוּ אוּלַי לֹא יַגִּיעַ לְסוֹף הַחֹרֶף הַזֶּה, לְשׁוּמָקוֹם.
דָּם הוֹלֵךְ וְדָם בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת.
אֶתְמוֹל נוֹרְתָה בְּלִבָּהּ צַלֶּמֶת אַחַת יְפַת תֹּאַר
שֶׁחָמְדָה זְהַב דְּיוּנוֹת וּפְרִיחָה אֲצִילָה שֶׁל
שַׂקְנָאִים מִשְּׁמוּרַת הַטֶּבַע שֶׁל מַעֲגַן מִיכָאֵל
אֵיךְ שֶׁהִיא מַבְרִיחָה בִּמְעוּפָהּ עֲנָנִים וּמְפַזֶּרֶת
לַהֲקַת עַמּוּדֵי חַשְׁמַל בְּמַסָּעָהּ אֶל סְעוּדַת הַקֹּדֶשׁ
הַחָרְפִּית בִּבְרֵכַת הַדָּגִים הָרְדוּמָה.
לֹא לְכָךְ נִתְכַּוַּנְתִּי מִלְּכַתְּחִלָּה; טְיוּטָה זוֹ נִרְשְׁמָה
בְּרֵאשִׁית הַחֹרֶף, נִצָּנִים רִאשׁוֹנִים שֶׁל כְּפוֹר פָּקְעוּ בָּאֲוִיר.
הַיָּרֹק הַיַּמִּי שֶׁל הָרֹתֶם הִתְנַשֵּׂב גַּלִּים גַּלִּים
בָּרוּחַ הַחוֹפִית. רָצִיתִי לְהַשְׁאִיר אַחֲרַי בְּצוֹק הָעִתִּים
וִדּוּי קָצָר עַל אַהֲבַת רֹתֶם וְעַל הַצֹּרֶךְ
בִּכְתִיבַת שִׁירִים. חָשַׁבְתִּי שֶׁיֹּפִי יוּכַל לְהָגֵן עָלֵינוּ
וְעַל הַיְלָדִים מֵאֵשׁ וּמִקֶּרַח
שֶׁאוֹתָהּ כְּסִיפָה עֲדִינָה שֶׁל פֶּרַח לְאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ
וְהָאָרֶץ הָאַחַת שֶׁנִּשְׁאֲרָה
וְרֹתֶם חוֹלוֹת מִדְבָּרִי וְיָפְיוֹ הַנּוֹרָא, חָשַׁבְתִּי
נתן יונתן
הרוך שבך מטמטם לי את המוח. אתה חוזר מהרפת עם קבינה מלאה זבובים ואני מלקטת אותם בשבילך אחד אחד בזמן שאתה מותח לי את הכוס. את יודעת שאני תמיד ספציפי, אתה אומר. כן, יודעת.
אתה דוחף לי לפה אצבעות מרוחות גריז מרובבות אדמה. בבקשה, אתה אומר. בבקשה.
רָאִיתִי צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי.
הַצִּפּוֹר רָאֲתָה אוֹתִי.
צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי כָּזֹאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד
עַד יוֹם מוֹתִי.
עָבַר אוֹתִי אָז רֶטֶט שֶׁל שֶׁמֶשׁ.
אָמַרְתִּי מִלִּים שֶׁל שָׁלוֹם.
מִלִּים שֶׁאָמַרְתִּי אֶמֶשׁ
לֹא אֹמַר עוֹד הַיּוֹם.
נתן זך
