|
|
|
רָאִיתִי צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי.
הַצִּפּוֹר רָאֲתָה אוֹתִי.
צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי כָּזֹאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד
עַד יוֹם מוֹתִי.
עָבַר אוֹתִי אָז רֶטֶט שֶׁל שֶׁמֶשׁ.
אָמַרְתִּי מִלִּים שֶׁל שָׁלוֹם.
מִלִּים שֶׁאָמַרְתִּי אֶמֶשׁ
לֹא אֹמַר עוֹד הַיּוֹם.
נתן זך
גבר של אדמה ושל שמיים שנמתח בין רוח ומים בכפות ידיים מחוספסות מוכתמות זכּוּת ואהבה.
את זוכרת שאני אוהב אותך?
אתה מדבר אלי במרווחים שבין המילים, שם רב האוויר על האומר, כשלא הכל צריך להגיד, כמו חיה לא מבוייתת. זה עושה לך צרות, אני יודעת.
אל תנתחי אותי עכשיו בבקשה.
איך קורה משהו כמוך, מלא תום וטוהר וספק? אתה דואג לי בחיוך (ככה זה אצלנו, אתה אומר) ומבקש ממני את הורידים ואת העור (את הנשימות אמרת לי לשמור).
בוא תחפש אותי שלוש או חמש או שבע פעמים ביום. אתה תמיד מוצא.
כן, כן, יודע, יודעת, כן, כן.
פרא. שלי
אולי לא במילים
לא בעשן ולא במראות
אלא אלה
לִשְׁלֹחַ יָד אֶל תּוֹךְ הָעוֹלָם, כְּעֶבֶד הָאוֹחֵז
בְּבֶרֶךְ אֲדוֹנוֹ. תֵּן לִי לָגַעַת בְּגַרְגֵּר, וּבְצֵל של עָלֶה,
בְּכָל הַנּוֹשֵׁם, כָּל הַמּוּאָר- הָאָפֵל הַזֶּה וּקְצֵה כָּל אֶצְבַּע,
הַלֵּל
רָאִיתִי הַרְבֵּה, רָאִיתִי מְעַט. עַכְשָׁו
לִשְׁלֹחַ יָד אֶל הַקָּרוֹב, אֶל הַמְּבֹרָךְ. הָאוֹר
מַנְמִיךְ עֵינַי בְּשֶׁקֶט רַב, רוּחוֹת בָּאִים בַּחֲשַׁאי
שָׁטִים עַל אֲדָמָה חֲרוּשָׁה רַגְלֵי אָדָם חוֹלְפוֹת חֲרִישִׁיּוֹת
בִּכְאֵב אוֹהֵב. אַל תְּסָרֵב. אַל-נָא תִּסְגֹּר אוֹתִי
בְּתוֹךְ לִבִּי. אֲנִי שׁוֹלֵחַ יָד.
טוביה ריבנר
לפעמים אני צריכה לקרוא כמה פעמים את מה שכתבת כדי להבין, אמרתי לך את זה כבר.
הדלת שלי פתוחה, כדי שאפשר יהיה להיכנס ולבדוק אם התיישנתי.
נזכרתי באפשרות הבחירה.
חזרתי באוטובוס הביתה וליד מוזיאון ארץ ישראל ראיתי מישהי עושה ג'אגלינג על הדשא וחשבתי לעצמי כמה כיף לה ואיזו חירות זו ואז בבת אחת הבנתי שאני ממש עכשיו יכולה לבחור לרדת מהאוטובוס ולמצוא כר דשא ולהריח אותו כמה שבא לי.
אני יכולה לעצור תוך כדי הליכה. אני יכולה לעמוד ולהישען על חומת האבן הזאת כי זה מה שבחרתי.
זה גורם לי לתחושה אדירה של הכרת תודה.
קניתי קפה והבחור של הדגים נעמד לידי וחייך. הוא הזכיר לי אותך ככה גדול, בבגדי עבודה, ביישן. חייכתי אליו ודמיינתי איך זה יהיה להתנשק איתך. אני לא יודעת איך אתה נראה אבל אני חושבת שאני יודעת איך אתה מרגיש.
למה בזמן האחרון בכל פעם שאני גומרת בצעקות אני במקביל תוהה אם ככה גם אמא שלי נשמעת כשהיא גומרת ואיך זה לא הורס לי את הגמירה בשום צורה.
אולי לא כדאי בכלל.
