The Dogs of Lust

ורצינו להגיע לבית חולים מרב פצעים שנפצענו בכוונה ורצינו שישאלו אותנו מה קרה כדי שנוכל שוב לדחוף אצבעות רטובות לחורים פעורים כדי שנמשיך להשתמש בעיניים שחורות מאחורי הוילון והיינו האב הראשון והיינו הבת הראשונה ולא אהבנו את מה שהיינו כי פחדנו ממה שהיינו וכן אהבנו את השיער וכן אהבנו את האמת ממנה לא פחדנו בכלל ולא אהבנו את הבגדים המיוחדים אלא את הרגילים והתמלאנו והתרוקנו וביקשנו והתחננו ובקושי בקושי התנשקנו כי היינו עסוקים בעצמנו יותר מדי ששכחנו. שכחנו.

הדברים שאמרנו לא היו דברים שנאמרים וכאילו נאמרו בינינו לראשונה ולא בסודי סודות ולא בשתיקה נכלמת אלא בהזדהות הלבבות וידענו בקצות האצבעות את המחטים והרגשנו בשיניים את המתכתיות המצלצלת של מה שנאמר והבטנו בעיניים ופערנו פיות וצעקנו כמה צעקנו עד שלא יכולנו לצעוק יותר וגירדנו את הלכלוך מתחת לעור והאכלנו אותנו בידיים פשוטות וצבטנו בבשר המותן והיינו קוצניים ולא חשבנו שיש לנו זכות בחירה כי מעולם לא היתה לנו זכות כזאת ולכן לא התנגדנו. לכן לא התנגדנו.

גבר מנדטורי שמחליט בשבילי

שמגדל אותי

שמנגב לי

הבוקר בדרכי לתחנת האוטובוס יכולתי להרגיש רוח קרירה של תחילת סתיו מלטפת לי את הירכיים, והלב התרחב.

בנסיעה הצטופפתי עם עוד מיליוני נערים ונערות צווחניים שהסריחו מיותר מדי בושם וגם נפלו עלי כל פעם שנהג האוטובוס המהיר והעצבני בלם בכוונה ובפתאומיות; הלב מיד התכווץ והשחיר בחזרה. תם החופש הגדול, תמה שלוות הבוקר, תמו רגעי השקט שלפני הסערה.  

הילד שלי עולה לכתה ח' ככה שאין עניין. הבוקר התקשרתי לאחל לו בהצלחה בלימודים; שאלתי אותו אם הוא מתרגש וכמו יהודי טוב הוא ענה בשאלה למה קמתי. איחלתי לו בהצלחה והוא ענה 'טוב ביי'. הוא לא ספר אותי בחודשי החופש וימשיך לא לספור אותי בשנת הלימודים. אני בסדר גמור עם זה. חופש או לא, נגזר עלינו להמשיך לסבול מכאב הראש הנצחי שהוא החיים בכלל וההורות בפרט ואלו הקביים שלי, בסדר חשיבות רנדומלי - 

- לשחרר שליטה

- לוודא שההורה השני נמצא בכל קבוצות הוואצאפ, כך שתמיד אפשר יהיה לזרוק עליו אחריות

- להעיף לארכיון את כל הקבוצות מלבד קבוצה אחת מרכזית וליידע את ההורה השני, כך שתמיד אפשר יהיה לזרוק עליו אחריות

- בכל פעם שמתפרסם בקבוצה משהו שמצריך פעולה או תשומת לב, יש לשלוח להורה השני הודעה בזו הלשון 'ראית ששלחו הודעה בקבוצה של הכתה? אני לא מבין.ה מה צריך לעשות יש מצב שאת.ה מטפל.ת בזה?' 

- להתחבר באופן אינסטרומנטלי עם הורה אחר מהכתה, שניתן לסמוך עליו שיזכיר לך מה צריך לעשות ומתי. יש להשקיע בחברות הזאת באופן מינימלי בלבד והיא תשמיד את עצמה ברגע שהילדים לא ילמדו באותה הכתה. 

- ככל הניתן, ללמד את הילד לקחת אחריות על עצמו, החל משיעורים, דרך הודעות מהמורים, ימי חג, מועד ונופל. גם אם בהתחלה הוא יבעט, בסופו של דבר זה יעשה לו רק טוב

- להשתמש במשפט 'אני את שלי כבר עשיתי' ברוחב לב, להאמין בזה ולדבוק בזה

הַקַּיִץ גֹּוֵעַ מִתּוֹךְ זָהָב וָכֶתֶם
וּמִתּוֹךְ הָאַרְגָּמָן
שֶׁל-שַׁלֶּכֶת הַגַּנִּים וְשֶׁל-עָבֵי עַרְבָּיִם
הַמִּתְבּוֹסְסוֹת בְּדָמָן.

וּמִתְרוֹקֵן הַפַּרְדֵּס. רַק טַיָּלִים יְחִידִים
וְטַיָּלוֹת יְחִידוֹת
יִשְׂאוּ עֵינָם הַנּוֹהָה אַחֲרֵי מְעוּף הָאַחֲרוֹנָה
בְּשַׁיָּרוֹת הַחֲסִידוֹת.

וּמִתְיַתֵּם הַלֵּב. עוֹד מְעַט וְיוֹם סַגְרִיר
עַל-הַחַלּוֹן יִתְדַּפֵּק בִּדְמָמָה:
"בְּדַקְתֶּם נַעֲלֵיכֶם? טִלֵּאתֶם אַדַּרְתְּכֶם?
צְאוּ הָכִינוּ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה."

(ח"נ ביאליק)

חולי של סוף קיץ מבשר את סיומם של הדברים. בלילה חלמתי על גבר רך שהיה עמום ובלתי מושג, כמעט אחזתי בו והוא חמק ממני. בשרעפי היקיצה ניסיתי להחזיר אותו אלי ולחלום אותו עוד, אבל ערפילי דמותו התאבכו והתפוגגו.

אל הריק שנוצר התגנב זיכרון מאמצע שנות ה90 כשלמדתי ריקודי בטן בסטודיו של טינה על אלנבי. נזכרתי בקרקוש המטפחות הכרוכות סביב המותן, בהמתנה הלילית לקו 24 שיקח אותי בחזרה הביתה, בהליכה המענטזת בשביל הגישה לבניין, חוזרת על התנועות, מלמדת את הגוף, שלא ישכח.

לכלוך

אלימות*

חירות

אנונימיות**

כעס

נואשות*** 

המילה 'גבר'

צירוף המילים 'נוגע בזין'

המחשבה על עצמי מאוננת ללא הפסקה וגומרת עשרות פעמים רק כי אני יכולה.

* שמופנית כלפיי

** כשאתה מזיין אותי מאחורה לא חשוב באיזה חור כדי לא לראות לי את הפרצוף

*** גברית

אני מתקלחת ומסתכלת על הגוף שלי וחושבת כמה טעויות ירשתי, כמה טעויות עשיתי וכמה מהן עלולות למנוע מאחרים להתקרב אלי מתישהו. אני עושה את כל מה שצריך, אבל כבר כמה ימים שהפצעים שלי רוחשים ולא מפסיקים ללחוש כמו רוחות רפאים על הרגליים שלי ואני לא מצליחה להרגיע את זה.

יכול להיות שזה גם קשור לעובדה שאני לא יודעת להגיד מה אני רוצה, או אולי אני רוצה לעצום עיניים ולהיות מסוגלת להגיד אני רוצה לעצום עיניים ולהיות מסוגלת להגיד אני רוצה להיות כדור של מוך, להיות חתול בית, להיות משהו של מישהו, או משהו אחר. 

ההגדרות שלי ללכלוך ונקיון השתנו. אני חושבת על המטרות של הדברים והייעוד שלהם ומתקשה למצוא טעם בלעשות פיפי, בלנגב, בלהחליף תחתונים ולהריח, בללקק לעצמי את הזרוע ולהריח. העיניים שלי קופצות מאי בודד לאי בודד וזה סכיזופרני מצדי וגם ממכר, אבל בעיקר ממלא אותי בושה ועושה לי כאב ראש ובחילה בארובות העיניים, אז אולי כדאי שאפסיק. 

הוא מפשיל את שפתי הפצע ומחטט בבשר הרך, האדום. הוא מלקק את העור המתקלף במקומות המחוספסים. אני רוצה להיות החזירה שלך אני רוצה להיות הכלבה שלך העכברה שלך. אני ממש רוצה שתשכב איתי. אני הכי רוצה שתשמור עלי.