overthinking

ראיתי דיון באחד הבלוגים פה ששולטת (פשוט יפהפייה ועם אחלה בלוג חייב לומר, היא בטח תדע מיד אם היא תקרא כאן, אני מעריץ כאן הרבה מלכות מרחוק ;) ) שיתפה הצעת פינדום - שליטה כלכלית - שקיבלה מגולש אנונימי. נראה שהרבה, כפי שראיתי בתגובות, אולי אפילו הייתי אומר הרוב, לא מבינים את הקינק שבזה. ואני גם דיי מבין למה, על פניו נראה שזה הדבר הכי מטומטם בעולם, למה שתתן את הכסף שלך למישהי שאתה לא מכיר? גם חשוב ממש להיות זהיר עם זה, זה באמת קינק מאוד מסוכן, פשוט מכל הסקאמרס שאפשר ליפול עליהם. אבל אני לא רוצה שמהסיבות הללו חוסר ההבנה הזה גם יגלוש לקינק-שיימינג, יש שם איזה קו דק. 

אז כן, אגיד על עצמי שאני בהחלט נמשך לקינק הזה, אפילו אם אני לא אוהב את עצם היותי נמשך לזה, ואפילו אגיד שבהתחלה כשקלטתי שאני נמשך לזה אבל לא הייתי זהיר מספיק נפלתי לסקאמרס; ואני כן תופס עצמי אדם חכם במידת מה, אבל כשהדם זורם מהמוח למקום אחר... אני פשוט לא חושב כמו שצריך. אז אני יכול אפילו להגיד שאני דיי שונא שאני אוהב את זה. אבל עדיין מאמין שזה אפשרי שזה יהיה חלק מיחסי שליטה אם יש היכרות, ואם זה לא רק על בסיס זה, ואם יש שקיפות ושהצד השני כן ידאג לביטחוני ולא רק ינצל, אז כן אפשרי שזה יהיה חלק מיחסי שליטה בטוחים. ואני קולט גם שאני נוטה קצת לשים לעצמי מלכודות כדי ליפול לזה, עם רצון כמובן שהפעם הבאה תתקיים בצורה בטיחותית ושקופה יותר. אבל עדיין, אמרתי שאני שונא את זה, ובכל זאת עושה הרבה לייקים לבחורות באינסטגרם שהקטע שלהן זה פינדום, כשאיזה חלק באחורה של הראש שלי קצת רוצה שמישהי כזאת תראה פתאום מלא לייקים רצופים מאותו משתמש ותפנה אליי בניסיון לפתות אותי ליפול למלכודת הדבש שלה. גם עצם זה שאני כותב על זה כאן, יש בזה אלמנט של שיתוף רגיל, ואלמנט של לנסות להסביר לאחרים ואחרות באמת מה מושך בזה, אבל יש גם בקטנה את המקום הזה בראש שאומר "אולי כמה שולטות יראו את זה ויחשבו עליי פתאום כעל איזו מטרה קלה וישלחו לי הודעות", אני באמת לא מקבל פה הודעות אז יש למחשבה הזו השפעה עליי.

טוב אז קצת סטיתי מהנושא שיותר רציתי לעסוק בו - אז למה זה מושך באמת? זה לא סתם מטומטם? אז עולה השאלה, אם ברור כל כך שזה סתם מטומטם, מדוע? טוב זה מטומטם כי... אנו עובדים בשביל הכסף הזה. אבל אני חושב שכבר מתחילים קצת להבין מה התשובה. כי השאלה משתנה ל-מהו כסף עבורנו?

אז אני נשלט כמו רבים באתר, ואני בטוח שאצל כולם שולטים-שולטות-נשלטים-נשלטות עלתה מתישהו השאלה מה מגרה מינית בשליטה? בטח כבר היו דיונים רבים באתר על זה, כי על פניו מה צריך שליטה? מספיק פשוט להימשך לגוף השני לא? אז אני לא אענה על זה פה, ואין לי גם את הידע הפסיכולוגי בשביל לענות על זה, אבל לדיוננו זה לא משנה, מה שמשנה הוא שאנחנו אחרי ההנחה שיש משהו מגרה מינית בענייני השליטה, ואיבוד השליטה, לא עבור כולם, אבל עבורנו אנו יודעים זאת כעובדה. אז זה בסדר ששליטה מדליקה אותנו, שליטה שלנו או שליטה עלינו. ושליטה היא כוח, לא במובנו הפיזי, לפעמים גם במובן זה, אבל בעיקר במובן של השפעה. אנו משתמשים רבות במילים הללו כחלופה אחת של השנייה וכמעט ללא הבחנה. אז הנה הדבר העיקרי שאני חותר אליו - בעולם הקפיטליסטי שלנו כסף הוא כוח. עצם הרעיון שאני עובד ומשקיע מזמני ומרצי ומקבל על זה את התגמול הכספי שמצופה ממני שאחסוך או אשקיע/אבזבז על עצמי, ומיעוט ממנו אפשר להשתמש בו עבור חברים/חברות/קרובים/קרובות, ואנו שוקלים עד כמה מישהו קמצן או רחב לב ורחב יד לדעתנו על ידי כמה הוא שומר לעצמו וכמה נותן לאחרים, אם הוא נותן לאחרים שהוא לא מכיר, אבל שהם אחרים נזקקים, אזי הוא ממש נדבן. בין אם קמצן יותר או נדבן יותר, אנו כן מצפים שיהיה נתח שישמור לעצמו וזה לגיטימי ואף אחראי ונכון. אבל אם במקום זאת מישהי תשתמש בכוח של השליטה שלה כדי שאעניק לה את מה שמצופה ממני שאשמור, את הביטוי המוחשי הזה לעמל שלי... כל זה נשמע דיון כמעט פילוסופי עם כל ההצגה הארוכה הזאת של הנושא, אבל בפועל זה מאוד ייצרי וברור כי זה העולם שאנחנו חיים בו מגיל 0. הפקדת הכסף שלי אצלה ממש מרגיש כמו הענקת מטה השליטה, הכוח של המשיכה שלה כל כך חזק עד שהיא יכולה להשפיע עליי לוותר מכוחי כדי לחזק את כוחה, הדמיון של הויזואליה של חשבון הבנק שלי מתרוקן ושלה מתמלא זה כמו ייצוג של הכוח שלה, ההשפעה שלה, מתחזקת, בזמן ששלי נחלשת.

אני רק כותב את זה ומדמיין את זה ואני משתגע. מה, לא? הרי כל כך הרבה פנטזיות שליטה פה הן פנטזיות של ויתור וביטול עצמי עבור המלכה (ואני מניח שגם להפך אבל אני לא ממש בעולמות התוכן של שליטה גברית ולבטח יש שם קונוטציות קצת שונות). ואנו מדברים על פנטזיות לא מיניות בהווייתן - הרבה רוצים להיות עבדי ניקיון, נהגים, וגם אם לא ברמה כזו של עבדים שהם נטו כלי שרת, לפחות להיות עם יחסי קרבה אישיים הכוללים גם רמה מסוימת של שירות - נגיד להכין לה משהו טעים כדי לשמח אותה, לעשות לה מסאז', ודוגמאות רבות נוספות שאני בטוח שמלכות האתר יכולות לחשוב עליהן (אני אולי מוגבל בחשיבתי לטווח הדברים דברים שאני יכול לדמיין את עצמי עושה). והרי כל הדברים הללו מצריכים עמל כלשהו, השקעת זמן, על חשבון הזמן והאנרגיה של עצמך. ואם אתה לא נוהג ומנקה גרוע ולא יודע לבשל ובכללי, רוצה מאוד, אבל לא כל כך טוב בלהיות יעיל עבורה. אתה עדיין יותר ממוכן להשקיע את מרצך עבורה. אז יש דרך בה אתה יכול להשקיע את העמל שלך ולקבל חזרה ערך אותו אתה יכול להעניק לה והיא יכולה להמיר ערך זה לדברים שמעניינים אותה, וככה אתה שימושי עבורה. אז יש מן קיצור דרך בשימוש בכסף כדי להציג את המרות שלך; ההתמקדות רק בקיצור הדרך יכולה להיות בעייתית, ואם מישהי מגדירה שליטה רק דרך קיצור הדרך היא כנראה מעוניינת רק בתוצר ולא במשמעות שלו. אבל אם זה משולב במערכת שליטה מבוססת בעלת אמון הדדי, זה פשוט יכול להיות אלמנט אחד מני רבים, אך אחד שמצביע באופן מובהק מי לוקחת את השליטה ומי מעניק את כוחו.

בא לי פשוט... לשבת עם מישהי על הספה, מחובקים, לצפות בסדרה ששנינו אוהבים או סרט שבחרנו ביחד. הפנטזיה הזאת הכי עובדת בחורף, אפשר להיות מתחת לפוך כשבחוץ גשום, לשתות שוקו חם עם מרשמלו, והגופים שלנו סמוכים, והמגע מקבל. בקיץ מצד אחד יש פחות שכבות אז ייתכן יותר מגע בין עור לעור, מצד שני בקיץ בארץ יותר אמין שנשים מזגן על פול ונשכב על הרצפה כמו כוכבי ים עם ספייס 3 מטר לפחות מכל עצם שהוא, אז קצת פחות עובד. ואולי כשיש מגע דברים ימשיכו ונתנשק ויהיה יותר אפילו מגע- אבל גם אם לא ופשוט נהיה בסדרה והיא תישען לי על הכתף ואני אריח את שיערה, זה יהיה בסדר. הפנטזיה האמיתית היא הקבלה שלה, שהיא רוצה להיות שם, שאיפה שנוח לה זה לידי, ואני מרגיש שמישהי רוצה אותי פה, לידה, לא משנה למה.

אני רוצה את זה, אבל אולי לא, שלא תבינו לא נכון, אני בהחלט מרגיש שאני רוצה את זה, פשוט... קשה לי לדעת בוודאות כי מעולם לא היה לי. אולי אשתף בהמשך יותר על מה כן ולא (בעיקר לא) היה לי עם נשים, אבל בקצרה - מערכת היחסים היחידה שהייתה לי היא של 3 חודשים, וגם זה היה בזמן הצבא, אז זה עם רווחים. כן, זה כלום. הייתי בשלבים קרובים לזה, אבל עוד לא שם, עוד לא שם מבחינת התחושה הספציפית של - שם אני רוצה להיות, זה המקום שנוח לי. אני בחור ביישן אז אני פשוט לא מגיע לשלבים הראשונים אפילו של לצאת עם נשים, אז מן הסתם קשה ככה לקפוץ לשלבים המאוחרים יותר של נוחות טבעית כזאת. הייתי בדייטים, בעיקר מהאפליקציות, בעצם כמעט רק מהאפליקציות, האחת שאני יכול להגיד שהייתי עמה במערכת יחסים, גם אם קצרה, היא דיי היחידה שהכרתי לא מהאפליקציות. אז הנה לכם נתוני ההצלחה של אפליקציות היכרויות, לגברים לפחות... הצלחתי להגיע לדייט רביעי עם מישהי מאפליקציה, זה הכי הרבה, וגם נשארנו ידידים לזמן מה אחרי (למרות שגם זה דיי התפייד), אבל היא כנראה לא הייתה מוכנה כל כך למערכת יחסים. ידידות אני כן מצליח להשיג, אני עדיין בידידות טובה עם האקסית, היא גם עמי בתואר. אבל גם ידידות אין לי ברמה של יחסי קרבה כמו שיש לי עם החברים הטובים שלי, ידידות צריך לתחזק לא פחות. בהחלט הייתי שמח לידידה ברמת קרבה של חברים שלי שאהיה בנוח לדבר עמה על הכול, ובמיוחד על נשים, כי היא תהיה עם פרספקטיבה אחרת שחסרה לי.

הנה פנטזיה אחרת שיש לי: היא דיי דומה לראשונה, מתחילה דומה בכל אופן, אבל בה אני פשוט מסתכל עליה תוך כדי ונפעם ואומר לה כמה שהיא יפה, והיא ממשיכה לצפות בסדרה, בגרסה הזאת זאת יכולה להיות סדרה שאני בכלל לא צופה בה, אולי משהו שאני בכלל לא סובל אבל היא בחרה, ואז בלי שהיא תבקש אני מתחיל לעשות לה מסאז', בלי שתבקש אבל כשאני יודע שזה מה שהיא רוצה. וממבט קצר אחד אני מבין עכשיו לעבור למסאז' לרגליים, אחרי זמן מה הספיק לה ואני קם והולך למטבח, אני חוזר עם אשכול ענבים שאאכיל אותה כמו פרעונית בסרטים, מבלי שתצטרך להסיט את מבטה מהטלוויזיה אפילו. אולי לא ענבים, אולי חתכתי אבטיח מרענן לקוביות קטנות ואני מגיש לה עם מזלג קטן את הקוביות ישר לפה, כמה מרווה. או ייתכן שהיה זה מלון או אולי תותים, ובמקביל הכנתי פונדו שוקולד, ואני טובל את הפרי עם מזלגון ומגיש לה לפה, תענוג. אני שמח לשמח אותה. אם לא בא לה פרי אז אולי הכנתי לה פנקייק טעים, אולי עוגה, אבל אלו כבר נהיים מאכלים שקשה לאכול מבלי להסיט את המבט אליהם, ואני לא רוצה להיות עבורה להסחת דעת. ואחרי זה - נגיד שהיינו בחורף - היא תסיט את השמיכה ממנה באבחה אחת ותפשק את רגליה כשהיא רק בתחתונים (לא יודע מתי היא הורידה מכנסיים או אם היא התחילה בלי מכנסיים, אולי פיג'מה כי זה חורף, אבל אם זה חורף מוזר שהיא תהיה רק בתחתונים, מצד שני אם יש פוך וחימום בבית זה אפשרי - טוב לא משנה, זרמו איתי!), היא עדיין מסתכלת ישר על הטלוויזיה אך המחווה ברורה. אני יורד על הברכיים ומתקדם כמה צעדים לעברה ורוכן בין שתי רגליה. היא מנסה כמובן לעשות את המשחק שהיא לא שמה לב אליי, אני רק כלי עבורה למטרותיה, אולי אני לא שם והדברים מגיעים אליה מכוחות הטלקינזיס - אבל השליטה הברורה שלה, אני כהארכה של היד שלה, רק שאני מעבר ליד, אני הארכה של הרצונות שלה. למרות שהיא מנסה להישאר אדישה ולא לזוז, כאילו אני לא שם, והיא משתמשת בכמה שפחות תנועות, כשאני מתקדם לכיוונה על הברכיים ורוכן היא קולטת שהיא צריכה טיפה'לה לרדת בספה, להיות בפוזיציה קצת יותר שכובה כשהאגן טיפה קדימה, פשוט כדי שזה יעבוד לוגיסטית כל הקטע הזה; נפלט לה איזה חיוכון לרגע, יש משהו מצחיק בסיטואציה, אבל היא מנסה להרצין שוב למרות שבפנים היא צוחקת עוד יותר. אני רוכן מול קודש הקודשים אבל קצת תוהה, לוגיסטית, היא מפושקת אבל עם תחתונים, אני אמור לנסות להוריד לה את התחתונים? אבל אז היא צריכה לסגור רגליים שוב ולשנות עוד יותר את הפוזיציה כדי שאוכל להוריד אותם, וכאמור - אני לא שם, הדברים פשוט צריכים לקרות לבדם. אולי פשוט להסיט אותם קצת מכיוון אחת הרגליים? זה בד מאוד אלסטי אחרי הכול. התמהמהתי שם אולי קצת יותר מדי, היא קלטה, פולטת קצת אנחה כזאת של "אוף הייתי צריכה להתייחס לקיומך, הרסת לי את הפנטזיה, חבל הלך לך טוב עד עכשיו" אך מבלי לומר מילה, מסיטה קצת את התחתונים מכיוון אחת הרגליים כך שמעבר לחור שייפער יראו את היעד, אני מחליף את ידה ומחזיק, האגודל פוער את הפתח ושאר היד נוגעת לה בירכיים הרכות והחמימות, זה מגע כה חלומי. ואני נכנס לשם, מנסה להוכיח שאני ראוי להיות חלק מהפנטזיה שלה, למרות שזאת גם הפנטזיה שלי, האם אני קיים בכלל? או שאני רק פנטזיה בעצמי? (טוב אני קיים, כי אף אחת לא מפנטזת עליי עכשיו, בזה אני יכול להיות בטוח) בכל מקרה אז אני מענג אותה, מתחיל לאט וטיזרי, אבל פאסט פורוורד חצי שעה קדימה אני כמו ילד בן שש אוכל גלידה לפני שהיא תימס על היד, והיא מחזיקה בי בשיער ודוחפת אותי עוד יותר פנימה, מזיזה את הראש שלי כפי שהיא רוצה, היד השנייה שלה אוחזת בכרית בצד, היא ניסתה מקודם להתנהג כאילו אני לא שם ולהמשיך לצפות בטלוויזיה אבל עכשיו היא בזה, היא לא יכולה להעמיד פנים, הראש שלה נשען אחורה, העיניים שלה עצומות, מנסה להתאפק כדי שלא אחשוב שאני איזה משהו מיוחד אבל מדי פעם לא מצליחה ומשחררת כמה גניחות. וכשמגיעים לקרדיטים היא מגיעה בעצמה ואני יודע שעליי לשתות כל טיפה. כשזה מסתיים היא זורקת את הראש שלי הצידה ונשכבת ונרגעת כמה דקות, שנינו מסדירים נשימה. היא מתיישבת שוב, מסתכלת עליי וטופחת על הירכיים הסקסיות שלה פעמיים כמו שקוראים לכלב. אני מתקדם לעברה על הברכיים, היא שמה את ידה על הלחי שלי ומלטפת, אני מסתכל לה בעיניה היפות, החודרות, בעונג שאני זוכה להביט בה ככה ישירות ושהיא מביטה בי. היא מחייכת חיוך כנה ואומרת "היית טוב, בוא לפה" ומקרבת אותי אליה לחיבוק, הרגליים שלי קמות מהרצפה, ורגל אחת נשענת לעברה על הספה עם הברך, נכנס אל תוך החיבוק היפהפה הזה, כשראשי על שערה השופע, מתענג על הריח הנעים, החיבוק נמשך זמן מה, הקבלה הזו היא כל מה שרציתי. היא מתנתקת מהחיבוק, אך עוד מחזיקה אותי בשתי ידיים ומסתכלת בעיניי. אני אוהב את המבט הזה כי זה מבט גם ששמח שאני שם מעומק הלב. היא מחייכת לעברי ואומרת "לך להתקלח, אתה מסריח." היא מנתקת מגע ואני מבין שזה הקיו שלי ללכת, אך אני שמח מבפנים, שזכיתי לשמח אותה הערב. אני הולך כמה צעדים ואז היא זורקת "ואחרי זה תכין לי אמבטיה... עם קצף!" אני מחייך והולך.

אז משום מה הפנטזיה שבהתחלה והפנטזיה שבסוף לא מרגישות לי שונות במיוחד, למרות שהראשונה היא דיי תחושה כללית והאחרונה הופכת לסיפור מפורט. אולי זה מפני, שאחרי כל משחקי השליטה של הפנטזיה הארוכה הזאת, החיבוק הוא מה שציפיתי לו, הקבלה הרגשית הזאת. מהבחינה הזאת יכול להיות אז שהפנטזיות שלי עכשיו הן יותר רגשיות ממיניות. לא היה לי סקס הרבה זמן, וכשהיה, זה היה מאורע דיי חד פעמי. זה מן הסתם חסר לי, ואני גבר שמייצר איזה מיליארד תאי זרע ביום, אני צריך סיפוק מיני. אבל אני גם פאקינג צריך חיבוק טוב. וחיבוק ממישהי שאני מחבב, ושמחבבת אותי בחזרה. אולי זה נשמע מזויף, כאילו משהו שפלייר יאמר שמכוון לנשים כדי להראות להן ש-"אני גבר מסוג אחר. אותי לא מעניין סקס, רק רגשות." כן מעניין אותי סקס, מעניינים אותי גם רגשות - בנוסף למיליארד תאי זרע ביום יש לי כמה עשרות מיליארדי נוירונים קבועים במוח השולחים ביניהם אותות כימיים וחשמליים בלי הפסקה וגורמים לי לחוש רגשות מורכבים ולחשוב מחשבות מורכבות. והאמת אני גם מאמין שאצל רוב הגברים הצורך הרגשי חשוב מהצורך המיני, אז אני לא שונה מאחרים. משום מה מישהו החליט שגברים לא צריכים להראות יותר מדי רגשות מורכבים אז התמונה החיצונית מוטה, אבל אני מאמין שבפנים הרוב חשים כמוני... לפחות בפנטזיה הראשונה ;)

לשים שיר? יאללה אני שם שיר

טוב אז מסתבר שפתחתי בלוג. התלבטתי אם לעשות את זה זמן מה, בעיקר כי אם אני אפנה למישהי אני רוצה שהיא תראה שאני אדם שלם עם אישיות ורגשות וצדדים שונים ומעבר לכמה אותיות שהיא רואה בפנייה. אני מניח שזה גם ירגיש משהו טיפולי בשלב מסוים, לפעמים מרגישים שצריך לשתף ולא יודעים את מי. האנונימיות עוזרת לשתף לפעמים, למרות שמהתמונה שלי בפרופיל אנשים שמכירים אותי יוכלו לזהות כנראה, אבל אם הם רואים את התמונה זה אומר שהם גם בכלוב אז מה הם כבר יוכלו לומר לי?

אני התלבטתי גם כי למרות שלשתף יכול להיות משהו שאני אוהב בקטע של להוריד מעמסה, אני לא אוהב את זה כי זה לדבר על עצמי. אצל הפסיכולוג אפילו אני מרגיש רע כשאני מדבר על עצמי. זה מרגיש נפוח כזה, אני לא אוהב את זה, למרות שזה מטומטם כי יש משהו נפוח בעצם זה שאני מייחס לזה חשיבות לא? וגם אף אחד לא באמת צריך לקרוא את זה, מי שלא רוצה לקרוא סבבה, מי שכן אוהב/ת את זה גם סבבה.

כן אני מניח שזה למה קראתי לזה overthinking, למרות שזה לא כזה מקורי ומיוחד, כולם היום אומרים את זה על עצמם וזה כבר לא טאבו לשתף דברים רעים על עצמך, למעשה נראה שזה באופנה, כולם מדברים על החרדות והדיכאונות, ואני שונא להגיד את זה על עצמי כאילו זה משהו מיוחד שאני דיכאוני או שמגיעה לי מדליה על זה שאני אומר את זה, למרות שאני גם שונא כבר להגיד את זה שאני שונא להגיד על משהו כאילו אני מיוחד כי אני מודע שאני לא ו... טוב קצת איבדתי את חוט המחשבה. הפסיכולוג שלי אומר שאני נוטה להיות יותר מדי שיפוטי כלפי עצמי. אני מניח שהוא צודק. למרות שאה יופי כתבת כמה אתה שיפוטי כלפי עצמך ממש מגיעה לך סימפטיה אה? אה יופי הוכחת שאתה כן שיפוטי כלפי עצמך אבל מודע לזה אבל לא רוצה שזה ייראה כאילו מגיעה לך סימפטיה אז אתה איזה מר צנוע אה? טוב כבר אין לי מושג מה אני מנסה להגיד, להפסיק?

טוב קצת התכלית של הכול זה שדיי בודד לי ואולי בעתיד הבלוג יעזור לי קצת בלהפיג את הבדידות בשיתוף, או הכי אידיאלי בלעזור לי בהיכרות, כי זה ממש לא הולך לי כבר זמן מה וזה דיי באסה כי אני מרגיש שיש לי מה לתת.

אבל לא כתבתי כלום שקשור לפטיש ובדסמ או מיניות בכללי, זה קצת המטרה של המקום, כדאי לי לכתוב? טוב בפעמים הבאות אני מניח. הנה קצת משהו להתחלה: