צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

overthinking

משתף זרים באינטרנט בדברים פרטיים מדי כי למה לא אני מניח
לפני שבועיים. יום שישי, 2 בינואר 2026 בשעה 18:41

השראה וטמפלט נלקחו מ-Bluecollar

In 2025 did you...
1-Did you kiss anyone?

כן. הייתי שמח ליותר אבל הייתה לי נשיקה אחת. באחת המסיבות של הקהילה. ושמחתי מאוד והייתי שמח לקשר יותר טוב עמה אחר כך אבל לא צלח לדאבוני.

2- Did you date anyone?

לא ממש. הייתי בכאילו דייטים עם נשים מהכלוב אבל זה תמיד היה בגדר ידידות טכנית, או ידידות עם עוד רובד אבל לא ממש דייטים-דייטים, אם זה מובן.

3-Are you going to kiss someone when the year will be over?

כלומר 2025 או 2026? לא נישקתי אף אחת בערב השנה החדשה לצערי. טוב גם הייתי קצת חולה, סתם הייתי מדביק מישהי. אבל אשמח שבסוף 2026 תהיה לי מישהי לנשק.

4-Did you lose any friends?

אממ... לא רשמית. היו לי חברים לעבודה בפורטוגל ומדי פעם נפגשנו שם מעבר וכשחזרתי לארץ לא ממש  שמרתי עמם על קשר, למרות שאני עוד בקבוצה של העבודה בוואצאפ אז אולי זה נחשב לשמור על קשר אבל אני לא מגיב שם כי אני לא ממש קשור. אבל אנחנו מרקעים שונים לגמרי, כשעובדים באותה עבודה וגרים כישראלים בעיר באירופה יש על מה לדבר אבל בלי הקונטקסט הזה פחות יש צורך בחברות הזו. עם החזרה ארצה חיזקתי את הקשרים עם החברים הקיימים, לא שהחברות התנתקה אבל כן זה קשה מחו"ל. עוד יש חבר אחד מהחבורה בחו"ל וזה מבאס, למרות שמתכתבים איתו. חבר טוב מהחבורה נפרד לא מזמן מחברה שלו שהם היו ביחד שנים, אז היא כבר הייתה ידידה שלנו, אז זה אולי נחשב שאיבדתי ידידה באופן מסוים אני מניח כי לא נשמור על קשר בנפרד ממנו.

5-Did you gain any friends?

האמת שכן, בעיקר מהקהילה כאן, מאז שחזרתי ארצה בקיץ, עוד טרם יודע כמה חזקים הקשרים הללו, היו חודשיים בערך שהייתי מאוד פעיל ואז חודשיים שלא ממש. גם התחלתי תואר שני באוניברסיטה חדשה אז יש לי שם חברים ללימודים, למרות שטרם יצא לי להיפגש עם מישהו מהם מחוץ ללימודים. איכשהו אני תמיד מרגיש מחוץ למעגלים החברתיים במקומות האלה. אני דיי בטוח שיש שם כבר חבורות עם קבוצות וואצאפ משלהם והכל ואני יודע שהיו מפגשים מחוץ ללימודים של כל מיני חבר'ה שם ולא הוזמנתי, אני לא יודע איך נכנסים לחבורות הללו, אני מרגיש שאנחנו באווירה ידידותית במהלך הלימודים אבל איכשהו לא מצליח לתרגם את זה ללהיכנס למעגל חברתי כאשר אחרים נראה שעושים זאת בקלות. לא יודע, אולי זה בראש שלי.

6-Did you do something new?

כן. לא מעט למען האמת. חצי שנה+ עוד הייתי בחו"ל. טוב זה המשך של שנה קודמת אז לא חדש, אבל טיילתי במקומות חדשים, לרוב לבד, בשלב מסוים עם ההורים שהגיעו, זה לא חדש לטייל עם ההורים אבל כן במקומות חדשים. וחזרתי ארצה וכאמור נכנסתי יחסית חזק לסצינה הבדס"מית, לא יותר מדי מבחינת אקטים מיניים, פשוט הגעתי לדיי הרבה אירועים. הייתי בעבר במסיבות אבל פעם ראשונה שלי בקימברלי, בדאנג'ן המפורסם, פעם ראשונה שהלכתי למאנצ'ים, פעם ראשונה שאירחתי סוג של מאנץ' אפילו. עברתי דירה, עדיין עם ההורים, עדיין ברעננה, אבל דירה חדשה. מקווה השנה לעבור לעוד דירה חדשה, הפעם בלי ההורים. קיבלתי רשמית את התואר הראשון מאוניברסיטת תל אביב ועוד בהצטיינות! וכאמור התחלתי תואר שני באוניברסיטה חדשה, זה חדש. ואני עושה אפילו פעילויות אקסטרה, למשל להתנדב שם ברדיו, אז הקלטתי פרק ראשון לפודקאסט על פי רעיון שהצעתי. והצעתי לדמות פוליטית חדשה להתנדב עבורה בקמפיין כי צריכים קצת תקווה לעתיד. 

גם נפגשתי לראשונה עם החברים מהצבא שלא ראיתי (את רובם) מאז השחרור. פגשתי אותם כולה פעמיים וגם לא את כולם אבל הלכתי לאזכרה של יונה, שלא זכיתי להיות בלוויה שלו שנה קודם, אבל אני מקווה שעוד ניפגש יותר ובאירועים משמחים יותר.

7-Did anyone important to you die?

קייט, החתולה שלי זה עשרים שנה, מהילדות. והיא מתה כשעוד הייתי בפורטוגל אז הייתי עוד יותר שבור שלא יכולתי להיות עמה. זה גם בא לי בהפתעה. אני עדיין עצוב עליה. יונה החבר מהצבא נהרג טכנית ב-2024 אבל זה עדיין מרגיש טרי אבל גם איכשהו כאילו כבר עבר נצח מאז.

8-Did you change?

אני מניח שמכל הדברים החדשים הללו שעשיתי השתניתי. גם נהייתי יותר אקטיבי פוליטית, זה תהליך עוד מאז השבעה באוקטובר, אבל העובדה היא שב-2024 כשסיימתי לימודים וחיפשתי עבודה חדשה אולי רציתי להשפיע אבל בעיקר חיפשתי משהו שיתאים לי וכשקיבלתי את ההצעה הזו של עבודה בחו"ל שנשמעה לי קצת הרפתקנית הלכתי על זה. כשחזרתי מחו"ל ב-2025 כבר לא היה לי זין לעבודות המינימום הללו חסרות ההשפעה, גם המגורים בחו"ל גרמו לי יותר להתגעגע ולהעריך את הארץ למרות שאני עדיין שונא את המציאות הפוליטית. אז כשחיפשתי עבודה אחרי שחזרתי חיפשתי דברים שירגישו לי משמעותיים קודם כל ואחרי שלא הצלחתי לאורך זמן למצוא אז הלכתי על האופציה של התואר השני בדחיפה גדולה מההורים, למרות שכשסיימתי את התואר הראשון אמרתי שלא אמשיך לתואר שני. אבל זה גם בתחום אחר וגם אמא שלי סוג של הטעתה אותי (לא באשמתה) על עניין שכר הלימוד וכשזה התבהר כבר הייתי בתוך התהליך והתחלתי לימודים, אבל סך הכל נראה שזה יפתח לי אפשרויות גדולות יותר בעתיד. אני חושב שפיתחתי ביטחון, לפחות בדברים מסוימים. למרות שעדיין במלא סיטואציות חברתיות אני עדיין מרגיש אותו דבר, ביישן ולא יודע מה לעשות. אבל מבחינת לקחת יותר יוזמות, כמו התואר, כמו הפודקאסט הזה והפנייה לדמות הפוליטית. ואפילו פעילות כמעט אגבית באיזו קבוצה פוליטית לאורך זמן שנראה שהובחנה וייתכן שתפתח לי הזדמנות תעסוקתית בעתיד.

9-Are you happy with the year over all?

כן.

10-Whats the best thing that happened to you this year?

שחזרתי לארץ. כלומר במילא ידעתי שאחזור לארץ בתום שנה שם, אבל חזרתי קצת מוקדם יותר מהמתוכנן, זה אולי לא הבדל דרמטי אבל מרגע שחזרתי הרגשתי שאני ממצה יותר את הרגעים בארץ, לבלות עם חברים, גם הכניסה יותר לקהילה כאן ויצרתי קשרים חדשים שבאופציה הכי אופטימלית אולי אחד מהם יוביל לזוגיות. יש לי אופטימיות זהירה גם מהפנייה לדמות הפוליטית, היא הגיבה בשמחה כשהצעתי להתנדב וכבר פנתה מישהי מהקמפיין שלה ועשיתי דברים קטנים, אני בעיקר מחזק אותה ברשתות בינתיים, אבל 2026 זו שנת בחירות אז אולי אעשה יותר ואני מקווה שהשם שלה שכרגע לא מוכר יהפוך לשם בית וכמובן שהיא אשכרה תיכנס לכנסת ומבחינתי שתהיה ראשת הממשלה, טוב אלו התקוות שלי, אבל מבחינת מה שכבר קרה השנה, פשוט מאוד התלהבתי מהפוזיטיביות שלה כשהצעתי להתנדב.

11-Did you fall in or out of love?

לא, כאמור לא היה לי ממש אקשן השנה.

12-Are you happy the year is almost over?

טוב אני כותב את זה אחרי שהשנה כבר הסתיימה אז מאוחר מדי.

13-Are you going to change something about yourself next year?

אני רוצה ללמוד שפה זרה שלישית שוטף, אני אחזור לאיטלקית כי שם הכי התקדמתי לפני המעבר לפורטוגל, עם הפורטוגזית פחות ילך לי. רוצה גם להיות יותר עצמאי, כלומר לעבור דירה עם חברים. זה שינוי מטריאלי אז פחות שינוי פנימי אבל אולי השינוי הפנימי הוא לקיחת היוזמה למעבר. בכללי לקחת יותר יוזמות, לפתח יותר ביטחון.

14-Do you think 2026 will be a better year then 2025?

באמת שאין לי מושג. אני בעיקר חושב על פוליטיקה למען האמת. זה משפיע מאוד על החיים שלנו הרי. כידוע זו שנת בחירות. אני עוד לא יודע איפה העם עומד, זה מאוד מתעתע. אם מה שייבחר זה עוד מאותו הדבר מבחינתי זה אבדון, אם אפילו אחרי השבעה באוקטובר אין שינוי אז לעולם לא יהיה שינוי ואנחנו הולכים כמדינה למסלול לא טוב כלל, או שחיקה והידרדרות הדרגתית עד הקריסה או עוד פיצוץ כמו השבעה באוקטובר רק יותר גדול, לא במיידי אבל במאה אחוז. לעומת זאת אם תהיה הפתעה לאורך השנה ונראה שרצון העם לשינוי כה גדול שזה מתבטא במערכת הפוליטית באופן שישנה את מאזן הכוחות הקיים בה, משמע אנחנו זזים סוף סוף, משתנים, מתפתחים מתקדמים, מפתחים חזון עדכני למציאות שאנו חיים בה ומשמע שהמערכת הפוליטית יכולה להשתנות, דבר שהוא לדעתי חיובי מאין כמוהו. כבר כעת יש סיבות כלליות לאופטימיות עם המחאות באיראן, אלו נראות שונות ממחאות קודמות ויש פוטנציאל אמיתי לעניות דעתי לשינוי משטרי שישחרר את האיראנים שיבורכו מהמשטר הנוראי שלהם, צעד חיובי משמעותי למזרח התיכון. מהתפתחויות פוליטיות אפשריות אחרות אני פחות אופטימי. אבל מה שחשוב הוא מה שאנחנו בוחרים לעשות, בוחרים לשנות אצלנו, כדי לממש את הפוטנציאל שכולנו רואים אצלנו שכרגע הוא לא ממומש כי אנחנו תקועים מתוך אינרציה במערכת פוליטית של טרום השבעה באוקטובר. 

מבחינות אישיות, כן יש לי סיבות להיות אופטימי מ-2026, כמו מהבחינות הפוליטיות, גם הדברים האישיים תלויים בי. אני בטוח בעצמי בכך שאסיים את התואר וזה יפתח לי פוטנציאלים, תואר חד שנתי סך הכל. אני בטוח בעצמי שאעבור דירה עם חברים כי אמרתי לעצמי שאעשה את זה לפני יום ההולדת הבא. אני בטוח בעצמי שאמצא לעצמי סוף סוף תעסוקה משמעותית. הדבר היחידי שאני קצת פחות בטוח בעצמי ופשוט מקווה לו הוא להשיג חברה. פשוט אמרתי לעצמי כבר כל כך הרבה פעמים את זה ששנה הבאה אשיג חברה ושוב ושוב נכשלתי בגלל הביישנות שלי. אני מניח שאני פשוט צריך למצוא את המישהי הזו שתהיה סבלנית עמי עד שאני נפתח. אולי מישהי שתקרא את זה ותראה את הפוטנציאל שבי. 

20-Did you go on a summer vacation?

כאמור התחלתי את השנה בחו"ל אז לא היה לי צורך. טיילתי כשהייתי בחו"ל, אולי לא מספיק כפי שהייתי רוצה, אבל עדיין לא מעט יחסית במצטבר. וכשחזרתי הייתי ללא עבודה אז דיי חופשי במהלך הקיץ למרות שחיפשתי עבודה.

21-Did you lie to your parents?

טוב אני משקר להם מלא אז לא חכמה. מה נראה לכם שכשהלכתי למסיבות של הקהילה אמרתי להם באמת לאן אני הולך? X-)

22-Did you get into a fight?

כאילו אמיתי? מכות? לא.

23-Did you leave the country?

כאמור התחלתי את השנה מחוץ למדינה וחזרתי לארץ.

24-Did u have a good birthday?

ממה שזכור לי ההורים הגיעו לפגוש אותי ביום ההולדת שלי, אממה הייתי בליסבון, הם הגיעו לפורטו, אז חלק גדול מהיום ביליתי בנסיעת אוטובוס ארוכה. הגעתי לדירה בפורטו בערב וחיכיתי להם זמן מה. אבל אז הגיעו והיה נחמד לפגוש אותם אחרי שמונה חודשים בערך שלא התראינו והלכנו למסעדה מקומית וגם הם אמרו לבעלת הדירה בפורטו להביא לי עוגה אז זה היה נחמד, הייתה עוגה טעימה באמת.

25-Did anyone in your family get married?

לא.

26-Do you think you grew?

כן. כאמור כנראה קצת יותר ביטחון, בטח יותר יוזמה, ניסיתי דברים חדשים.

27-Did you dye your hair?

לא.

28-Who do you think you were on the phone with the most?

כנראה חברים שלי.

29-Did anyone sing to you?

אממ... לא זכור לי.

30-Did you sing to anyone?

נראה לי שכן, לא זוכר בדיוק אבל אני אוהב לשיר אז מתאים לי, אולי לשיר עם שיר באוטו שמתנגן כשמישהי איתי שם, כן אני זוכר משהו כזה. אבל לא זכור לי שהייתי בקריוקי השנה בניגוד לשנים קודמות. שזה קצת חבל כי אני אוהב קריוקי.

31-Did anyone tell you they loved you?

לא.

32- Did you go to the hospital?

לא.

33-What did you drink and eat the most?

שתיתי מים, אכלתי... ג'אנק פוד? לא יודע, חטיפים, לא עולה לי בראנד ספציפי. או אולי עוף או המבורגר. כן אכלתי דיי הרבה KFC בליסבון. מצד שני גם אכלתי שם הרבה pastel de nata שזה המאפה המקומי שלהם וזה מאוד טעים אבל לא יודע אם מאלו ספציפית אכלתי הכי הרבה, מה גם שלא אכלתי את זה מאז שחזרתי לארץ (מעבר למעט שהבאתי מחו"ל). עם חברים בארץ אני אוכל המבורגר לא מעט, אבל לא נראה לי אכלתי כל כך הרבה בפורטוגל, ההמבורגרים בארץ יותר טובים למען האמת. אז כנראה עוף בצורותיו השונות.

34 Did you get a tattoo?

לא.

35-Are you going to make a new years resolution?

עשיתי כמה. אמרתי שאעבור דירה עם שותפים, שאלמד איטלקית שוטף עד סוף השנה (או גיל 30) ושתהיה לי חברה. ושאעזור לשינוי פוליטי בישראל. לא יודע כמה אני יכול לשלוט בזה כאינדיבידואל אבל כל עוד אעשה משהו שיהיה בעל השפעה כלשהי זה טוב.

36- Did you stick to your New Year's Resolution from last year?

לא זוכר מה בדיוק אמרתי, אם אמרתי משהו רשמי כהבטחה לעצמי. נראה לי רציתי כבר לחזור לארץ באותה תקופה למרות שרק התחלתי לעבוד שם כמה חודשים קודם, אבל מזכרוני טרם החלטתי לחתוך מוקדם, עוד ניסיתי אז לבדוק אם ומתי אוכל לשים חופשה ארוכה מהעבודה כדי לטוס לארץ לשבועיים באמצע עם התכנון לחזור, רק אחרי שזיינו אותי עם החופשות החלטתי לחתוך מוקדם, למרות שזה כולה בחודשיים-שלושה היה. אני מניח שכמו תמיד אמרתי שאמצא חברה ולא הצלחתי, אבל לפחות נישקתי מישהי השנה והייתי בכאילו דייטים ואולי יהיה לי פוטנציאל עם מישהי מכאן עוד אבל נחיה ונראה. אולי הבטחתי לעצמי לטייל יותר ודברים כאלו כי כבר הייתי בחו"ל ורציתי למצות את זה. טיילתי דיי הרבה, הייתי רוצה יותר, אבל בהתחשב במגבלות של העבודה, של כסף ומיקום ואפשרויות תעבורה וכו', עשיתי כמעט כפי שיכולתי. כן הייתה את התקופה אחרי שההורים שלי עזבו והיו לי עוד ימי חופשה שלא ממש טיילתי הרבה כפי שיכולתי, זה היה גם משיקולים כספיים וחישובי זמן וגם זה היה ישר אחרי שקייט מתה והייתי מבואס בכל מקרה. אבל סך הכל סימנתי וי כמעט על כל היעדים בפורטוגל ששמתי לי מלכתחילה וזו הייתה רשימה לא קצרה.

37-Think you’ll date someone in 2026?

כן. עם כל המעגלים החברתיים החדשים שיצרתי לי, אם לא אצא עם אף אחת לדייט אחד כל השנה אהיה מאוד מאוכזב מעצמי. 

38-Do you think you will make new friends in 2026?

אני מניח, לכל הפחות מהלימודים. עם אלו שאני כבר מכיר מניח שאעמיק את הקשר לפחות במידת מה ואהיה בקורסים חדשים בסמסטר ב' ומניח שאכיר עוד אנשים ואולי אתיידד עמם. אולי אצליח למצוא זוגיות ואז להכיר חברים חדשים דרך בת הזוג. או מהפעילויות אקסטרה שאני עושה בלימודים, יש להם מועדונים ומכוני מחקר, אולי אכיר ואתיידד עם אנשים שם, או שאהפוך פעיל יותר בהתנדבות למפלגה החדשה ואתיידד עם אנשים מרקעים שונים אך עם דעות כמו שלי. יש כל מיני פוטנציאלים לחברויות חדשות.

39-Are you hoping to meet someone special in 2026?

כמובן.

40-How do you feel, another year has passed you by?

כן, אבל ככה זה הזמן. סך הכל נראה שמיציתי את השנה דיי טוב. אולי השליש הראשון בערך עבר דיי מהר-לאט בעבודה לא הכי מלהיבה ולא מספיק פעילות פנאי בזמן החופשי כדי לכפר על זה. אבל בשליש השני גם טיילתי הרבה יותר, גם חזרתי לארץ והתחלתי לעשות את כל הדברים החדשים הללו שחלקם סוג של הרפתקנים גם בלי לנסוע רחוק ובשליש האחרון התחלתי תואר חדש במקום חדש שפותח אופקים חדשים.

מכל הדברים נראה לי שהכי נהנתי פשוט לחזור לחברים שלי בארץ ולבלות איתם יותר (גם מלפני הנסיעה) ולהרגיש גם קרוב אליהם יותר מתמיד. זה משהו שאני קצת חושב עליו בדיעבד אבל גם מרגיש אותו איתם. פשוט כיף לי איתם ואני מרגיש איתם בנוח וכנה ואוהב אותם. כתבתי הרבה על כל השינויים שאני רוצה לעשות, בעצמי ובתקווה גם שינויים מדינתיים שאני מייחל להם, אבל בגדול אם אנחנו לא בחירום מה שמרגיש לי חשוב בחיים ולקראת השנה הבאה זה פשוט לשמר את הרגעים הללו, שמחה עם חברים, כמה שיותר.

 

 

 

 

לפני 4 חודשים. יום שני, 22 בספטמבר 2025 בשעה 10:45

הייתה שנה... שונה.

שנה שאת רובה ביליתי בחו"ל. חוויות חדשות, נופים חדשים, עבודה חדשה, יחד עם געגוע לבית.

מערכת יחסים קצרה עם אנגולית מהממת ומסקרנת.

שנה שאיבדתי בה חבר מהצבא וגם את החתולה שגדלה איתי מגיל 8.

אך שנה בה הגיחה לעולם האחיינית המתוקה שלי. עדיין מוזר להתרגל למחשבה של אחי כאבא. וואו.

ובחודשיים האחרונים, מעט אחרי חזרתי ארצה, חזרתי גם לעולם השליטה ונכנסתי כנראה עמוק מאי פעם. הכרתי המון שולטות ונשלטים (ואחרים) חדשים. מקווה שזה יתפתח למקום לטוב בשנה החדשה.

לשנה החדשה אני מייחל לי גם למצוא עבודה חדשה ולצאת סופית מהבית של ההורים. כבר התחלתי לדבר עם חבריי הטובים (שכה התגעגעתי אליהם בחו"ל) על לשכור דירת שותפים.

ולכולנו אני מייחל שנה טובה, סוף המלחמה (בתקווה לסוף טוב) ובחירות שיביאו דם חדש לפוליטיקה ומנהיגים ומנהיגות עם חזון לעתיד.

 

 

 

לפני 4 חודשים. יום חמישי, 18 בספטמבר 2025 בשעה 8:22

אז בתחום הבדס"מ היו לי הרבה התפתחויות בחודש וחצי האחרונים. הלכתי לשני פמדומים ושלושה מאנצ'ים, אני בהתכתבות עם כמה שולטות, אם כי בינתיים לא נראה שזה מתפתח עם אף אחת מהן לכיוון הזוגי לדאבוני, אבל הפוסט הזה הוא לא על זה.

במקום זאת הפוסט הזה הוא על עבודה, יותר נכון על חיפוש עבודה. אני פשוט כותב כאן כדי להוציא קיטור.

חזרתי ארצה כבר לפני חודשיים, ידעתי שלא מיייייד אחפש עבודה, אבל כן לא כל כך הרבה זמן אחרי כן. מי רוצה להיות תקוע בבית של ההורים לנצח? גם אם זה בית חדש. כבר התחלתי לדבר עם חברים יותר ברצינות על לעבור לדירת שותפים במרכז, מחכים לרגע המתאים, אבל אני לא רוצה לפני שיש לי עבודה מן הסתם, למרות שכן יש לי מספיק חסכונות לזמן מה.

אבל הפעם בחיפוש העבודה חשוב לי מה העבודה. וכששואלים אותי באיזה תחום אני מחפש קשה לי להגדיר. נמאס לי מעבודות השכר מינימום חסרות המשמעות שעשיתי עד היום. אני מניח שמה שאני מחפש הוא משהו שבו אני יכול לתרום למדינה מתוך היכולות שלי. מאידך, אני לא בטוח מה היכולות שלי ואני מאוד חסר ביטחון ונוטה להקטין בערך של עצמי. אבל אני ככל הנראה יכול להתנסח דיי טוב, אני מבין בהיסטוריה ואני מנומס ונעים הליכות כך שאולי אני יכול להתאים לאיזה תפקיד דיפלומטי? אולי כתיבת תוכן לעמותות פרו-ישראליות או פרו-יהודיות? או משהו בתחום הזה או בתחומים קרובים. 

תחילה הייתי בריאיון עבור איזו עמותה שרוצה להנגיש את ישראל לקהל אמריקאי ליברלי, תפקיד התנדבותי, הגעתי אליו כי פשוט שלחתי הודעה בלינקדאין למישהו ששמעתי בפודקאסט מדבר על זה. אבל הוא אמר לי שהם לא זקוקים לאנשים חדשים כרגע. התכתבתי עם עינת וילף אותה אני מעריץ, כתבתי לה שאני רוצה לתרום בהתנדבות או עבודה עבור המפלגה שהיא מקימה, בינתיים היא לא השיבה לי. כעת אני לקראת סיום קריאת הספר המעולה שלה "שיבה באוקטובר", לדעתי אכתוב לה שוב כשאסיים ואנסה לנסח טוב יותר כיצד אני יכול לעזור. 

אחרי ששלחתי קו"ח למספר עמותות, עם אחת היה לי סוף סוף ריאיון (אחרי ששלחתי להם גם מספר משימות לבקשתם) והלך מעולה אבל אמרו שאקבל תשובה תוך 2-3 שבועות. למרות שהלך טוב ההיגיון אומר לא לשים את כל הביצים בסל אחד אז המשכתי לשלוח קו"ח ואף הגעתי לריאיון לתפקיד קשב חוץ עבור אחד מערוצי החדשות. גם ריאיון זה הלך טוב. עד סוף השבוע קיבלתי מהם תשובה חיובית! אממה, עדיין לא קיבלתי תשובה מן הריאיון הראשון, ושם התפקיד דווקא נשמע יותר לטעמי והמשכורת יותר טובה. כתבתי לערוץ שאני עוד מחכה לתשובה לגבי ריאיון אחר. עד שקיבלתי תשובה - שלילית - אלו כבר המשיכו עם מועמד אחר. וזה חברים משמעות הביטוי "עדיפה ציפור אחת ביד משתיים על העץ". אני מרגיש מטומטם. הייתי צריך לומר "כן", להתחיל את הליך הקבלה ומקסימום באותו שבוע לומר שקיבלתי הצעה יותר טובה. מה אני סנטימנטלי לערוץ? אכפת לי שאפגע להם ברגשות או משהו?

מאז קיבלתי עוד כמה דחיות. ניסיתי קצת להוריד את הרף שלי, לשלוח ליותר מקומות, גם אם אני מרגיש פחות קשור למשרות הללו, אבל קשה לי כשאני אשכרה מנסה לדמיין עצמי עובד במשרה שאני פשוט לא רוצה. שונא את תחושת התקיעות שחשתי בעבודות קודומות. ובבית של ההורים הם כמובן כבר מתחילים ללחוץ, לשלוח לי קישורים למשרות שלא חשבתי עליהן ולקורסי הכשרה, אבא מציע לי להיפגש עם איזה מומחה בחיפוש עבודה, משהו כזה, שיווק מחדש לתפקיד "יועץ תעסוקתי", הופך את זה לקורס. הוא מציע לשלם עליי על כך, אבל נמאס לי שהם משלמים עליי על דברים, גורם לי להרגיש ילד. גם אחר כך כשמגיעים לאיזה ויכוח, כמו שקרה לי עם אבא על איזה נושא פוליטי והתלהט מאוד מהר כי אבא שלי חושב שהדרך לנצח בוויכוח זה להיות יותר קולני ולצרוח כדי שלא ישמעו את מה שאני אומר, אז הוא תולה את הדברים האלה מעליי כהוכחה לכמה הוא אבא טוב. מבחינתי הוא יכול לדחוף את כל הכסף של עצמו לתחת, אני לא רוצה אגורה ממנו ואני מוכן לגור ברחוב רק לא להרגיש חייב לו כלום, בטח אם הוא חושב שזה נותן לו אישור להיות שמוק.

הם מציעים לי גם להתחיל ללמוד, אולי תואר שני. ואז תואר שני אפשר לעשות תוך כדי עבודה חלקית, ואז אני יכול להוריד את הרף שלי לעבודות שאני מעוניין בהן, כי אפשר לעשות עבודה פחות משמעותית אם ההצדקה שלי היא שאני לומד תוך כדי וקריירה תבוא אחר כך. אבל זה גם מה שאמרתי כשעבדתי תוך כדי התואר הראשון. אני מרגיש שזה פשוט דוחה את הנקודה בה אני צריך להחליט על קריירה, או לוותר על אידיאלים מסוימים ולהתפשר. מאידך כמעט לכל משרה שאני רואה כתוב שצריך ניסיון, ראיתי אפילו משרה שבכותרת שלה כתוב "ללא ניסיון!" וכשנכנסים לדף המשרה, בדרישות כתוב: "ניסיון ב-X". אם לכל משרה התחלתית צריך ניסיון, איך משיגים את הנסיון הזה?? אולי עם תואר שני רלוונטי זה ייחשב סוג של ניסיון. אמא שלי עובדת במרכז הבינתחומי, אוניברסיטת רייכמן כפי שהיא נקראת היום, אם לומדים שם אפשר אולי להשתלב במכוני מחקר, זה מעניק ניסיון. גם אם אלמד שם להבנתי זה יהיה בחינם בתור בן של עובדת. אז התחלתי כן לשקול זאת יותר. אבל כנראה שאצטרך להחליט מהר, שנת הלימודים מתקרבת. מאידך זה אומר שלשנה-שנתיים-שלוש הקרובות אצטרך אולי להתפשר על איזו עבודה חלקית מבאסת חסרת משמעות? בגיל 30 עדיין לא אתחיל אף קריירה?

לא יודע מה יהיה עמי.

אולי תהיה שולטת שתקרא את זה שתחליט להעסיק אותי בחברה שלה ואז היא תהיה הבוסית שלי, אעבוד תחתיה, זה אולי יוסיף עניין לעבודה (-X

 

 

 

לפני 5 חודשים. יום חמישי, 21 באוגוסט 2025 בשעה 8:22

מה אומרות? 

מצד אחד אני תמיד מרגיש פחות בנוח במסיבות הללו, יותר מדי עירום גברי ודברים הארדקור עבורי, אני בכללי ביישן. במסיבות רגילות אני מתקשה להיות חברותי ולדבר עם אנשים אז בטח במסיבות כאלו. אפילו אתמול, הייתי במאנץ' אורדורה ודיי שתקתי והייתי בצד רוב הזמן, רק לקראת הסוף התחלתי קצת לדבר ולהיות קצת חברותי. במסיבות עם מוזיקה רועשת זה עוד יותר קשה ולא אני. אני כאילו צריך שיכריחו אותי לדבר בנסיבות מסוימות, קיוויתי קצת שהמאנץ' יהיה כזה, אבל היו שם יותר מדי אנשים מכדי שישימו לב אליי.

מאידך כן יש כמה שולטות שאני מכיר שמגיעות לשם ובכללי אולי אם אני רוצה חברה שולטת אני צריך to put myself out there ולהמשיך עד שאני מוצא מישהי? לא שזה קל במסיבות אבל יותר קל מאשר אונליין שם נשים לא רואות אותך, יש להן מיליון הודעות והן אקסטרה חשדניות. אבל האם באמת מוצאים חברה שולטת במסיבות הללו? גם בזה אני לא בטוח, נראה שרוב השולטות מגיעות לשם עם נשלט משלהן מראש. גם החיסרון שם הוא היתרון בדרכים הווניליות להכיר אנשים, באפליקציות וכו', כן הן שטחיות יחסית, אבל כן רוצים להכיר קודם כל את האישיות אחת של השני ואז דברים כמו קינקים נחשפים רק בדייטים מתקדמים יותר, שזה יכול להיות בעייתי עבור אנשים כמותנו שזה משמעותי עבורם במידת מה או במידה רבה. במסיבות הללו זה ההפך, סבבה אפשר להגיע להתאמה של הקינקים מהר ומשיכה וכל זה, אבל אז לא יודעים אם יש התאמה ברמת האישיות עד יותר מאוחר. שני האלמנטים הללו חשובים.

בקיצור מה אומרות? להמשיך לבוא לאירועים הללו - זו תעוזה, לצאת מאיזור הנוחות וכל זה? או שזו טעות עבורי וזה להמשיך לחזור על אותה טעות שעושה לי רע?

אני לא רוצה לחזור אם זה ימשיך להיות אותו דבר ואני סתם אהיה שם כמה שעות ברעש, בודד, נבוך, בוהה בנשים יפות עוצמתיות ומתחמק עם עיניי מגברים עירומים מעונים. 

אני שואל בלשון נקבה כי הקול של שולטות שווה יותר.

 

 

 

לפני 5 חודשים. יום ראשון, 17 באוגוסט 2025 בשעה 8:48

פעם ראשונה שלי בדאנג'ן. אכתוב פה מה שכתבתי לקימברלי המהממת לאחר מכן שנתנה לי כבוד רב בכך שכתבה לי כי סיקרנתי אותה!

אמנם היה לי קצת קשה שם כמו בפמדומים אחרים כי אני ממש ממש ממש ביישן אבל זו כן הייתה חוויה בסך הכל ושמחתי לפגוש את קימברלי המושלמת שמאוד דאגה לי לאורך הערב.

ראשית, חשבתי שהשולטות מהממות, טוב גם כמה נשלטות. פשוט היו שם מלא נשים מהממות ויפות שהלוואי שהייתי פחות ביישן שפשוט הייתי יכול לגשת לומר להן את זה. ואלו נשים המשדרות עוצמה וביטחון וזה כזה מושך ומהפנט.
אני פשוט רואה נשים יפות ורוצה לראות אותן מחייכות ולהימרח עליהן ולהיטמע בהן אבל אני לא יכול. אני שומע את השיר הזה בראש שלי


מאידך קשה לי לראות נשלטים מן הצד. גם עירום גברי מגעיל אותי (נשים נראות כמו יצירת אומנות, גברים נראים כזה גוש משונה עם זרנוק קטן) וגם זה נראה לי קרינג'י כזה. פתטי. כן אני יודע שגם אני ככה מן הצד, אני מזויף, מזל שאין מראה אז. גם דם ודברים כואבים לא נעים לי לראות, אולי אני פשוט רגיש מאוד, אני מפחד ממחטים גם בבדיקות דם.

בכללי אני גם לא מת על מסיבות כי קשה לי לדבר שם ואני יוצא צרוד.

בגדול אני מניח שלא היה שם משהו שלא ראיתי באורדורה, עדיין כל פעם אני בשוק לראות את הדברים הללו לידי בפומבי.

שמחתי שזכיתי לדבר עם כמה שולטות כולל קימברלי ו-street cat, הלוואי שהיה לי אומץ ליותר, או שהיו פוקדות עליי ליותר. לא הייתי הולך קיצוני כמו שאר הגברים שם אבל אני שמח לעשות מה שאני יכול כדי לשמח אתכן.

הרגשתי לצערי גם בדידות הרבה זמן שם, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. האמת כל מה שאני רוצה זו חברה שולטת יפה שאוכל לשמח אותה. בכללי אני לא ממש טוב עם נשים בגלל הביישנות שלי וחוסר הביטחון. החברה הכי רצינית שלי הייתה תקופה של שלושה חודשים וגם זה היה לפני שנים ועם מעט מאוד מגע מיני. אני חושב שאני חוזר למסיבות הפמדום הללו שוב ושוב למרות שאני חש דיי לא בנוח שם כי אני מקווה שבמקום כזה בו יש כמות של נשים שולטות רוויות ביטחון עצמי, מישהי תראה אותי לבוש טוב נראה לא נורא אני מקווה ותיקח אותי להיות שלה. זה גם מחמיא לי כשמחפיצים אותי האמת, יש לי ביטחון עצמי דיי ירוד, אז אם מתייחסים אליי כ-"חטיף" או "צעצוע" זה כן גורם לי להרגיש טוב. דווקא לא ממש קרה לי אתמול.

אגב אם מישהי קוראת את זה ותזהה אותי במסיבה שאהיה בה בעתיד, במקום כזה, כן ברור לי שהסכמה זה מאוד חשוב, אבל איך הייתי רוצה שמישהי פשוט תיגע בי, תעשה בי כרצונה, אפילו בלי לדבר איתי קודם, שתחשוב שאני נראה טוב ותמשש אותי, וואו זה יכול להיות מדהים. אבל לא יקרה לעולם לצערי. איזה באסה. אני כמובן לעולם לא אעשה את זה לאף אחת, שיהיה ברור, אבל מבחינתי אם מישהי תזהה אותי מכאן, הנה הסכמה שלי מראש 😁 כן אם אני אומר לא על משהו זה לא, כמובן, אבל קשה לי לראות עצמי אומר לא למגע של אישה יפה אלא אם כן זה כואב. תחפיצי אותי כאילו אין מחר. חבל שזה לא קרה במסיבה. אני מניח שהייתי צריך להיות יותר פרואקטיבי בשביל זה, אבל זו הבעיה שלי, הפחדנות הזו, בגלל זה הייתי רוצה שמישהי פשוט... תקטוף אותי כמו תפוח עץ ותיקח ביס. 

שמחתי שקימברלי דאגה לי שלא ארגיש מנוכר ושנתנה לי תפקיד בשלב מסוים, שמחתי לראות את החיוך המרוצה הכובש על פניה. הדאגה שלה הרגישה מאוד אימהית ומנחמת, למרות שזה פרוידיאני כי היא הייתה גם עוצמתית בצורה מאוד מושכת. אבל כולנו בקהילה הזאת בובות פרוידיאניות מזדיינות בכל מקרה (תקף לגביי במיוחד עכשיו כי רבתי עם אבא שלי לפני יומיים ואני עדיין עצבני עליו).

 

 

 

טוב את השיר מסוויני טוד כבר שמתי על פוסט קודם אז אצטרך לסיים עם שיר אחר.

 

השיר הבא מוקדש לחברה השולטת שתיכנס לחיי במהרה

(למרות שבמקור פול מקרטני כתב אותו על מריחואנה 😆)

 

 

לפני 6 חודשים. יום רביעי, 2 ביולי 2025 בשעה 9:56

שבתי ארצה סוף כל סוף!

שנה... מיוחדת. טוב רק תשעה חודשים...

מצד אחד רציתי מאוד לחזור כבר הרבה זמן, לא יכלתי להסביר לעצמי בשלב מסוים מה אני עוד עושה בחו"ל. מצד שני חזרתי ודיי מהר נפל עליי לחץ, גם דאגה כזו לעתיד המדינה וגם לעתיד שלי. הרי העובדות לא השתנו, חזרתי ואני עדיין דיי איפה שהייתי לפני שנה; יופי סיימתי תואר אבל אין לי מקצוע, אין לי עבודה, אני בבית של ההורים רק גדול בשנה וכל הצעה שההורים שלי זורקים לי (כל הזמן) מרגישה לי לא נכונה עבורי. אני רוצה עבודה משמעותית אבל לא יודע מה זה אומר עבורי ואיך להגיע לזה. ואני תוהה כמה ימי חסד יהיו לי בבית של ההורים עד שהלחץ למצוא עבודה בטווח המיידי יחזור. זה לא רק מההורים, זה פנימי, אני רוצה גם לצאת כבר מהבית של ההורים, זו אחת הסיבות שעברתי לחו"ל, אבל חושש באותה מידה לרוץ לעבודה שלא נכונה עבורי. ועוד שבועיים עוברים דירה, אז אני עוד לא מפנה את המזוודה.

לפחות אוכל לפגוש את חברים שלי סוף סוף. אני מתכנן להפתיע אותם, לא אמרתי להם שכבר מצאתי טיסה חזרה. יהיה כיף. מקווה. ומתכנן גם לפגוש סוף סוף את חבריי מהצבא שרציתי מאוד להיפגש איתם חודשים, מאז שאחד החברים נרצח בפיגוע ביפו. זה היה רק חודש אחרי שעזבתי וזה בבום גרם לי לרצות לחזור. וחזרתי גם לבית בלי קייט. מתגעגע. היא חסרה. אבל לפחות אוכל גם לפגוש סוף סוף את אחיינית שלי שלא פגשתי במציאות, כך שלא הכל רע ומוות, יש גם חיים.

אני לחוץ באופן בלתי מוגדר, אבל גם טוב להיות בבית. 




לפני 7 חודשים. יום שלישי, 17 ביוני 2025 בשעה 12:20

טוב הייתי אמור לחזור ארצה הבוקר, אבל כל הטיסות בוטלו. כמו שלנון שר "Life is what happens to you while you're busy making other plans". נראה לי כבר ציטטתי את השיר הזה באיזה פוסט קודם, אבל מה לעשות, זה נכון, אחת השורות המבריקות שלו.

אז עכשיו דיי תקוע בפורטוגל, אין לי יותר משמרות, על הנייר עוד בחברה ומסיים בסוף החודש אבל בפועל לא עובד יותר, דיברתי עם מחלקת הדיור של החברה כיוון שקבעתי עמם שאצא מהדירה אתמול, דחינו את היציאה לתאריך המאוחר ביותר האפשרי, שזה בתחילת יולי. אם עדיין תהיה בעיה לחזור ארצה ביולי יהיה אפשר אולי לבקש להישאר באופן מיוחד משום שאלו באמת נסיבות מיוחדות, אישית לא תהיה לי בעיה גם לעבור לאיזה airbnb, בכל מקרה רוב הציוד והבגדים שלי כבר ארוזים. אולי אנצל את הזמן לטייל קצת, זה מה שחשבתי שאעשה במקור ובסוף ויתרתי על זה, אבל אם במילא אני תקוע כאן אפשר לעשות מהלימון לימונדה, למרות שהמחירים עדיין דיי גבוהים אז אני מהסס לנסוע רחוק מדי. אני מקווה לחזור ארצה בהקדם האפשרי, גם יום ההולדת של אח שלי ושל אמא שלי בקרוב, קיוויתי להיות בארץ בשביל זה. את של אחי בטח אפספס, מקווה שאוכל להגיע ארצה לפחות לפני זה של אמי. כשדיברתי עמם בטלפון הם אמרו שעדיף שאני בחו"ל, אבל אני לא מרגיש ככה, הייתי מעדיף להיות בארץ עם המשפחה, גם אם יש סכנה וצריך להיכנס כל רגע לממ"ד, לפחות ארגיש חלק מההוויה המשותפת של המדינה.

לפחות אם המלחמה הזאת תביא לחילופי שלטון באיראן הכל יהיה שווה את זה, לעם האיראני מגיע יותר. עדיף לי אולי לנצל את הזמן לטיולים אבל בינתיים אני פשוט נשאר בדירה ומסתכל על נוטיפיקציות כל הזמן ורשתות חברתיות וכשאני לא עושה את זה אני צופה בסרטונים או סטנדאפ או מאונן. כנראה לא הדרך הכי בריאה להתמודד עם לחץ.

צריך לשים שיר של ריטה לשם המאורע? אני לא הכי בקיא בדיסקוגרפיה שלה אבל יאללה

 

 

לפני 7 חודשים. יום חמישי, 29 במאי 2025 בשעה 14:09

הרבה זמן לא כתבתי פה

אחזור ארצה מפורטוגל בקרוב

בינתיים זה לא הנושא

 

נכנסנו לדירה בברגה, אני וההורים. אחרי הרבה זמן בלי חופשה שהרגשתי קצת זומבי סוף סוף היו לי ימי חופשה וההורים הגיעו לפה בול ביום ההולדת שלי. תחילה נסעתי לפורטו לפגוש אותם, לאחר מכן טיילנו ברחבי פורטוגל. היו עוד מספר ימים תוך כדי החופשה שלא הייתה לי חופשה, משמע הייתי צריך לעבוד, אז בימים אלו התבססנו בליסבון. לאחר מכן נסענו באזורים כפריים לרוב, ראיתי נופים שלא יכלתי לראות בלעדיהם כי צריך לנסוע אליהם ברכב פרטי. מדינה יפה. נהניתי, גם עם דברים מעצבנים שההורים עושים לפעמים, אחרי הרבה זמן שלא התראינו זה בסדר. לקראת הסוף נסענו צפונה. היינו בעיירה יפה בשם גווימארש ובה היה איזה פסטיבל הוקרה לכבאים ולאחר מכן נסענו לברגה ושם היה פסטיבל אחר בסגנון רומי, ממש אנשים הלכו ברחובות עם טוגות והיו דוכנים והצגות לציבור, היה חם אבל הייתה אווירה ייחודית. אמא עשתה בוקינג למקומות בהם לנו בערך יום-יומיים לפני שהגענו לשם. בבראגה היא בחרה באיזו דירת פנטהאוז, גם עשתה בוקינג ליום נוסף אחרי שהם הולכים עבורי שאוכל להישאר שם לעוד יום. עוד לא ידעתי מה לעשות לאחר מכן, נותר לי עוד שבוע ימי חופשה. נפגשנו עם בעלת הדירה שהסבירה לנו על הדירה ועל החוקים שלה, בינהם כמה חוקים קצת הזויים, כמו ששימוש במזגן עולה שלושים יורו. היא גם לא ממש ידעה אנגלית, ניסיתי לתקשר איתה בקצת פורטוגזית שידעתי אבל זה לא היה מספיק. היא התקשרה לאחיה שיודע אנגלית יותר טובה כדי שיסביר לנו. תוך כדי אמא הייתה מוסחת. היא דיברה עם שכנה וחברה שלה שביקרה בדירה בארץ להאכיל את החתולה, קייט. מדי פעם גם אחים שלי באו לדירה להאכיל, לפנות לה את החול, וללטף אותה שלא תהיה לבד. לא ראיתי אותה שמונה חודשים, כמו שלא ראיתי גם את אחיינית שלי מאז שנולדה, הרבה דברים לא ראיתי, משהו שגרם לי לרצות לחזור. השכנה סיפרה לאמא שלי שקייט לא במצב טוב. היא בת 20 כבר. כשעזבתי היא אמנם כבר לא הייתה קופצת כפי שהייתה בעבר והייתה ישנה יותר ודורשת יותר צומי, אבל סך הכל נראתה במצב טוב לדעתי, בטח לגילה. בהמלצת הווטרינרים נתנו לה מזון כלייתי. אמא התקשרה לאח שלי שיבוא לבדוק עליה. הוא וחברה שלו אימצו בעצמם שני חתולים מאז שעברו לגור ביחד, למעשה שלושה אבל הראשון נפטר לאחר שנה. בטוח לומר אבל שהוא טוב בטיפול בחתולים וזו החתולה שלנו, הראשונה, עבורי מגיל שבע, עבורו מגיל 11, לא רק חתולה, בת משפחה. אז היה מצב קצת כאוטי שאמא שלי מדברת עם השכנה במרפסת של דירה חדשה שרק הגענו אליה תוך כדי שבעלת הבית מסבירה לנו על הדירה באמצעות אח שלה בטלפון. לאחר מכן בעלת הדירה הלכה. לא דאגתי לקייט. כלומר כמובן שדאגתי, אבל לא דאגתי, במובן שידעתי שהיא תהיה בסדר, אין סיבה שלא. מבוגרת כן, אבל היא חתולה שורדת. בשבוע לפני בשיחות וידאו עם אחים שלי הם אמרו שהיא במצב טוב, מתישהו גם ראיתי אותה בשיחות וידאו והיא נראתה טוב. אולי היא חולה עכשיו אבל אפשר לטפל בזה. מה שבטוח - אני חוזר ארצה תוך פחות מחודש, אספיק לראות אותה, ללטף אותה, ואם באמת תהיה חולה סופנית, להיפרד ממנה, לסגור מעגל ארוך שנים. תכננתי לחזור ארצה עוד קודם אבל הבעייתיות של קביעת חופשות בעבודה הזו מנעה את זה, לכן החלטתי לפרוש מוקדם כביכול, בסוף יוני במקום בספטמבר כפי שהייתי אמור בחוזה.

בעלת הדירה הלכה, אבא רטן על החוק המגוחך של המזגן ואח שלי הגיעה הביתה אמר לאמא שבאמת קייט הייתה במצב לא טוב, ישנה על השטיח במקום על הספה ולא הגיבה אפילו לעוף שהוא ניסה לתת לה. הוא לקח אותה לווטרינר והתקשר משם. אמרו שהיא הייתה מיובשת ויש אפשרות לבדיקת דם להבין מה יש לה או... תוך כדי השיחה אבא השלים לבד.. היא חתולה מבוגרת, אם יש לה משהו חמור אולי מיותר להילחם בזה, עדיף אולי להרדים אותה. אני הייתי בשוק שזה יצא לו בכלל מהפה, לא אכפת לו??? אמרתי לאמא ולאחי - ברור שעושים לה בדיקה! התעצבנתי על אבא שלי, אז החתולה התייבשה, נותנים לה עירוי, מטפלים בה כפי שאפשר, זו לא סיבה לרצוח אותה רק כי היא זקנה! היו עליי מטענים רבים איתו, מריבים אחרים עם אבא שאוהב לריב, אבל גם בנושא החתולה, הוא נהג להתלוצץ הרבה שזו חתולת פחים ושעדיף היה כלב ולקרוא לה "החתולה שלך" במקום להתייחס אליה כ-החתולה שלנו. עם זאת הוא כן טיפל בה והאכיל אותה ולקח אותה לווטרינרית כשצריך, אבל לא היה לי ביטחון כמה זה עבורי וכמה עבורה. אבל כשאני התעצבנתי עליו הוא התעצבן עליי, ויש לו פיוז קצר "אתה לא ראית אותה בחודשים האחרונים!" זה פגע בי, כי זה היה נכון. אבל הוא נעץ סכין וסובב אותה, הוא אמר שזה למעשה אנכי יותר שאני רוצה להאריך לה את הסבל בשביל עצמי, בשביל להספיק לראות אותה. הייתי בהלם - כבר מוותרים על לנסות לעזור לה? והוא מפנה את זה כנגדי? שאני גורם לה סבל בכך שאני רוצה עוד לראות אותה? ללטף אותה? אני חוזר אוטוטו, גם אם היא חולה זה לוקח זמן הרי, לא הולכים על להרדים כפיתרון הראשון. הוא ואמא אמרו לי שבחודשים האחרונים היא ישנה רוב היום וגם שכן הקדימו לה את התור הקודם לווטרינר כי ידעו שהיא במצב פחות טוב, זה הם כן אמרו לי בשיחות קודמות, אך הם לא אמרו לי שהיא בקושי אוכלת ושותה. את זה לא ידעתי, אמא אמרה שלא רצו להדאיג אותי וקיוו שהיא תחזיק מעמד עד שאחזור. אבא אמר שבכל מקרה גם אם יתנו לה משהו שיעזור לה עכשיו היא תחזיק שבוע-שבועיים וזה לא יהיה טוב לה, עצבן אותי שהוא אומר את זה בכלל, הוא לא וטרינר, מאיפה הוא יודע?! חששתי שהוא ממהר להרדים אותה לפני שמוכרחים. היא חתולה שורדת, היא תשרוד את זה, אני עוד אראה אותה, אספיק להיפרד ממנה בעצמי. אבא גם החל לרדת לפסים אישיים בוויכוח כפי שהוא עושה בכל ויכוח, להעלות את הטונים, לדבר על כמה הוא יודע יותר ממני, להאשים אותי באנוכיות וכו'. אמרתי להם שאני בשוק ממה שהם אומרים ושמהפרספקטיבה שלי קייט הייתה בסדר, אפילו השבוע האחים אמרו שהיא בסדר, עכשיו התייבשה ושאפשר לטפל בזה בקלות אבל במקום זאת הם ממהרים לדון בהרדמה שלה פשוט כי היא זקנה. אמא הבינה אותי והסבירה לי שזה לא המצב ושכן חלה התדרדרות במצבה והיא מצטערת שלא סיפרו לי ושזה קורה ככה בפתאומיות עבורי. אבא במקום להביע אמפתיה עם כך שחלקתי את הפרספקטיבה שלי ואפילו השתמשתי במינוח "מהפרספקטיבה שלי", החליט שאני "ממציא פנטזיות". אמרתי לו שהוא רק מוכיח בכך שהוא חסר יכולת אמפתיה והלכתי.

התקשרתי לחבר טוב להוציא קיטור, כבר יצא שבאתי לבית של החבר הזה אחרי ויכוחים עם אבא, אז הפעם לא יכלתי ללכת לבית שלו, אבל התקשרתי ודיברנו והוא עזר לשים דברים בפרספקטיבה, תוך כדי כך אח שלי התקשר מהווטרינרית עם תוצאות הבדיקה. הפסקתי את השיחה עם החבר והתאגדתי עם ההורים. התוצאות היו off the charts באופן לא טוב. הווטרינרית אמרה שהייתה לה מחלת כליות כבר הרבה זמן, זאת ידענו, אבל שכעת נראה שיש לה קריסה כלייתית (או משהו בסגנון, לא זוכר בדיוק את הנאמר). אפשר לנסות לטפל בזה אבל אין הבטחה שהטיפול יעזור ולא אפילו יעשה יותר נזק, ולחתולים לא בדיוק עושים השתלת כלייה, אין יותר מדי מה לעשות ומה שניתן לעשות כנראה לא יחזיק לטווח ארוך. הייתי בתדהמה. ההורים עוד דיברו ביניהם קודם, כנראה אמא נזפה באבא תוך כדי שדיברתי עם החבר, להבין אותי ולהיות יותר אמפתי, אז הם השאירו לי להחליט כביכול מה לעשות, אבל למעשה לא ממש הייתה בחירה, אני עכשיו זה שצריך לומר שצריך להרדים אותה??? לא יכלתי לומר זאת אבל זה היה מובן. אח שלי הפך את השיחה לשיחת וידאו כדי שנוכל לראות אותה, להיפרד ממנה. היא דווקא כן נראתה מגיבה בשלב הזה, עטופה בשמיכה נראה לי, עיניים פקוחות, יללה, חמודה. ההורים אמרו לי להיפרד ממנה. החזקתי את הטלפון, הסתכלתי עליה ורעדתי, לא יכלתי לומר כלום, החלתי להתייפח. לא בכיתי ככה מאז... יונה. כשדיברתי עם חבר שלי מהצבא אחרי שהחבר המשותף של שנינו מהצבא, יונה, נרצח בפיגוע ברכבת הקלה ביפו בתחילת אוקטובר. כן, זה בן אדם וזו חתולה, אבל היא הייתה בת משפחה עשרים שנה! למעשה על שניהם בכיתי יותר משבכיתי על סבא וסבתא אפילו. זה נשמע נורא, אבל אולי זה משום שסבא וסבתא דעכו לאט והייתה הקלה מסוימת בפטירה שלהם כי ידעתי שהם לא היו רוצים להיות במקום שהם היו בסוף חייהם, אפילו כמה שנים קודם לכן כשהם היו יותר מודעים וצלולים. עם יונה זה היה כה פתאומי, אדם כה צעיר, ועם קייט, עבור ההורים שלי זה כנראה כן היה הדרגתי אבל עבורי - זה הכה בי כמו ברק ביום בהיר. דקה שתיים שאני עם הטלפון ביד מול קייט, אמור להיפרד ממנה אבל לא יוצאות לי מילים, נתתי את הטלפון להורים והלכתי לשירותים, להתפרק ולקנח את האף שזלג כמו מכונת גלידה במקדונלדס.

חזרתי לחבר שלי ואמרתי לו מה קרה. הוא גם הכיר את קייט אז גם הצטער לשמוע. תוך כדי השיחה ההורים שוב חוזרים אליי, עם דילמה מוסרית נוספת - האם לקבור את קייט בקבר מסומן (שעולה כמובן מלא כסף) או לא. התעצבנתי שבכלל שואלים אותי, כאילו היו חייבים לשאול אותי, אבל זה גם שם אותי בפוזיציה של לומר להם לשלם כסף לא שלי לקבר לחתולה או לסרב ולהיראות קטנוני על כסף ולא אכפתי כלפיה כפי שהצטיירתי כמה דקות לפני כן כשרבתי עם אבא עליה. אבא שכבר הבין את טעותו אמר לשלם, אני שלא רציתי את זה עליי אמרתי שלא צריך, זה כבר לא משנה בלאו הכי. הלכתי לחדר. אמא פתחה אלבום תמונות משותף ב-Google Photos לתמונות של קייט. הוספתי הרבה תמונות ונזכרתי בה. יש תמונה שלה כגורה על הגב שלי בגיל 7 או 8, אפילו אין לי שם את כל השיניים עוד. אבא שלי נכנס לחדר שלי להתנצל על בחירת מילים לא טובה בוויכוח ולומר שכן היה אכפת לו מקייט ושהוא גם עבר את זה עם שלושה כלבים בילדותו. הוא עשה את הדבר הנכון, הראוי לאבא טוב ואכפתי, אבל זה עדיין עצבן אותי. הוא כל הזמן נכנס איתי לריבים, רב באופן מלוכלך, יורד לפסים אישיים, אומר דברים שהוא לא צריך לומר, ואז בדיעבד מתנצל על איך שהתנסח ועושה מחווה טובה עבורי (עדיין יש לי שובר לבנדיקט כמחווה טובה על פעם אחרת שהוא התווכח איתי, קילל אותי ואחר כך הרגיש רע והתנצל). הוא לא יכול פשוט ללמוד מטעויות ולא להיכנס לוויכוחים או לכל הפחות לא להתווכח בצורה הפוגענית הזו שוב ושוב? אבל אני מניח שאי אפשר ללמד כלב זקן טריקים חדשים ואי אפשר לשנות את האישיות לאבא שהתנהג ככה מהילדות שלי.

למחרת התוכניות לא השתנו, המשכנו לטייל רוב היום, למרות שהרגשתי שזה חסר משמעות. היינו במקומות יפהפיים והרגשתי ריקני לחלוטין. מה אכפת לי שאנחנו במקום הזה? רק רציתי להישאר במיטה. בקושי אכלתי, גם חשתי בחילה מהנסיעה בסללומים בהרים. ניסיתי בערב להזמין את הטיסה ארצה באמצעות שובר מהעבודה אבל זה לא עבד והתעצבנתי עוד יותר. ההורים התכוננו לעזוב ביום למחרת. הלכנו למסעדה. בעיר עוד היה הפסטיבל הרומי הזה. יום קודם שראיתי את זה בצהריים ממש התלהבתי, זה נראה כיפי וקסום, משהו לספר לחברים. עכשיו זה נראה לא במקום פתאום, מיותר, היה יפה אבל לא יכלתי להינות מזה. בשבועיים קודם לכן תהיתי מה לעשות עם שארית החופשה שלי אחרי שההורים הולכים; האם לנסוע עוד צפונה לספרד טרם אחזור לליסבון? האם לחזור לליסבון בהדרגה תוך כדי שאני נשאר במקומות כמו טומאר? האם ישר לחזור לליסבון ומשם לעשות מסע כוכב למקומות כמו סינטרה? או שמא לחזור ישר לליסבון ומשם לטוס לכמה ימים באיים כמו האזוריים או המדיירה? אבל לא היה לי חשק לטיולים יותר. אני עכשיו כותב את זה, אני בחופשה, אבל אני בדירה, לא יודע מה לעשות. לא דמיינתי שלא אראה אותה יותר, שלא אלטף אותה יותר. אולי אני מגזים שאני עדיין באבל, כבר עברו כמה ימים, וזו רק חיה לא בן אדם. וגם לא שאני טיפוס טבעוני או משהו שמבחינתו אין הבדל, רחוק מזה. אבל זו קייט. בת בית 20 שנה. מה זה בית בלעדיה?

ביום למחרת, תוך כדי הנסיעה במקומות יפים מדי בהרים שעשו לי בחילה השיר הזה היה בפליילסט ומשום מה פגע בול

 

 

 

לא יודע מה לעשות עכשיו. לא שיש מה לעשות. כלום לא יחזיר אותה. הרגשתי כל כך אשמה שעזבתי אותה מלכתחילה. אמרתי גם להורים. שנה מיותרת בחו"ל. לא הייתי צריך לעזוב. פספסתי אותה. פספסתי את הלוויה של יונה והמפגש עם חבריי מהצבא. פספסתי את החבר שחזר מארה"ב לזמן קצר. פספסתי את האחיינית שלי שכרגע אני מכיר רק דרך מסך הטלפון. ובשביל מה? אני לא בטוח. ההורים אמרו שלא, שזה היה מעשה אמיץ, צבירת חוויות, פתיחת ראש, הזדמנויות נסתרות, אבל הם תמיד אומרים דברים כאלה, מנסים להעלות לי את הביטחון. לפחות אני חוזר בקרוב. למרות שהבית לא יהיה אותו דבר.

לפני שנה. יום שבת, 18 בינואר 2025 בשעה 14:32

רק לפני כשבוע סיכמתי את השנה בבלוג וכתבתי שאני יחסית מרוצה מהעבודה שלי בליסבון כרגע, אבל נפל עליי דיכאון השבוע. לא שמשהו השתנה, רק גיליתי שאהיה יותר מוגבל מבחינת החופשות שאוכל לקחת. יש לי יחסית הרבה ימי חופשה בעבודה, אבל הבעיה היא מתי אוכל לקחת אותם. אמרו לי שלא אוכל לקחת בשלושת החודשים הראשונים, הגיוני, נשמע סביר, לא רוצים שאנשים רק יתחילו לעבוד וכבר יקחו חופשה. בנוסף הבנתי מהם שקובעים את החופשות כחודש מראש, כלומר לפני שמתכננים את הלו"ז של החודש הבא בפועל. אולם האמת היא שקובעים את כל החופשות מראש בתחילת השנה. מהחודש אני יכול כבר לקחת חופשות. אז אחרי שכבר הסתכלתי על טיסות ומתי הכי זול ומתי הכי מתאים ודיברתי עם ההורים ועם חברים, נכנסתי למערכת וקלטתי שאני לא יכול להזין ימי חופש בכל החודשים הקרובים, עד סוף אפריל למעשה. מתברר שאם מישהו אחד בצוות שלנו לוקח חופש אז כל השאר לא יכולים. היו עוד כמה ימים במרץ ואת סוף אפריל כאמור, אבל רציתי לחזור ארצה מקסימום עד ליל הסדר ולחזור לשבועיים בערך, אין טעם לקחת כמה ימים בודדים שבהם בקושי אספיק לטוס ולחזור. דיברתי עם ההורים והייתי מבואס אבל תכננו להעביר את זה לסוף אפריל ואז הם יבואו לפורטוגל במאי בסביבות יום ההולדת שלי, עדיין לא הזנתי את ימי החופשה כי רציתי לברר כמה פרטים, וכבר למחרת ראיתי במערכת שגם הימים הללו נלקחו, כי מישהי אחרת בצוות גם ראתה שהכל תפוס את תפסה מהר. הייתה לי תחושה שזה יקרה אבל היא מבוגרת ועם בן בארץ אז לא רציתי להתחרות איתה על זה. אז דיברתי שוב עם ההורים והזנתי את הימים של מאי בתקווה שיגיעו לכאן ואני אוכל לחזור לארץ רק ביוני שיהיו מספיק ימי חופשה פנויים סוף סוף. זה דיי מדכא, שינה לי את התוכנית. גם זה אומר בפועל שתשעה חודשים אני מחכה לחופש, כן יש סופ"שים אבל זה לא אותו דבר. הרגשתי סבבה בעבודה בהינתן שיש לי איזו חופשה לצפות לה ולתכנן בחודשים הקרובים, משהו שיחצה את השנה, שלא יהיה הכל בלוק ענק של עבודה. עכשיו זה יהיה לעבוד חודשים, מונטוניות, אפור, לקום שש וחצי-שבע כל יום כשאני ממש לא אדם של בקרים, להשלים שעות שינה בסופ"ש, ככה עוד למעלה מארבעה חודשים רצופים עד שיהיה לי חופש. ועד שאחזור לישראל כבר אהיה שלושת-רבעי דרך לסיום העבודה, כי לא תכננתי להיות פה יותר משנה בלאו הכי. אז פתאום אני כן מרגיש תקוע כזה. יש אפשרות שאעבוד סופ"שים מסוימים ואז ימי החופש יהיו לי באמצע השבוע ואז יכול לקרות מצב של שבת-שלישי ימי חופש ואז אוכל נגיד לנסוע לפורטו אולי אפילו ספרד לכמה ימים, יותר הספק מסופ"ש בודד,אז זה משהו, אבל זה לא מספיק בשביל חזרה לארץ.

האמת גם זה עושה לי בעיה עם הכדורים שאני לוקח, נוגדי דכאון, הפסיכיאטר בקיץ עשה לי מרשם שמספיק לחצי שנה, אולי אפילו יותר, אבל אמרתי לו שכנראה אחזור ארצה מתישהו באמצע, אז הוא אמר שנוכל לקבוע כשאני חוזר ואז נראה אם להמשיך איתם. בינתיים עוד יש לי לכמה חודשים, אבל לא עד יוני, אז לא יודע אם לנסות להפסיק אותם הדרגתית כשאני רואה שאני קרוב לסיום, או אולי לנסות להשיג כאן, בעיקרון יש לי ביטוח בריאות כאן דרך העבודה, לא בטוח מה זה מכסה, ויהיה מוזר ללכת עכשיו לפסיכיאטר פורטוגזי. אולי אשאל את הפסיכולוגים של החברה שיש פה על זה. קיצור, מעצבן, מבאס. כן אני יודע שיש דברים יותר גרועים, גם הם בראש שלי, אני סתם מוציא תסכול פה כי אין לי יותר מדי מה לעשות חוץ מזה...





לפני שנה. יום שבת, 11 בינואר 2025 בשעה 17:30

אני מתחיל מסורת לעצמי? אולי, נראה כמה עקבי אהיה בזה. בגדול נראה לי רעיון טוב להסתכל אחורה על השנה, איפה הייתי בשנה שעברה ואיפה אני היום. פיזית, רחוק מאוד, נפשית... לאו דווקא. היו שינויים כמובן, השאלה היא כמה ישפיעו עליי לטווח הארוך.

שנת 2023 הייתה שנה מחורבנת, 2024 הייתה יותר מגוונת, היו עליות ומורדות, למרות שרוב הזמן לדעתי היה דיי סטטי.

בשנה הזאת איבדתי את סבתא, בגיל 100, שיבה טובה, הגיע זמנה לחלוטין, אבל זה היה ביום הולדת שלי שהיה גם יום הזיכרון, אז היה מבאס ביותר. איבדתי חבר מהצבא באופן אכזרי ובלתי צפוי כשהוא נרצח בפיגוע ביפו, חשתי אשמה רבה שלא יכולתי להגיע להלוויה שלו, למרות שזה היה פסיכי לחלוטין כן להגיע, שכן אני גר בחו"ל כרגע. אנחנו עדיין במלחמה וזו הגיעה לעוד זירות, אולם העיקרית שאני מנהל היא במדיה החברתית וזה מתיש ביותר.

מאידך, נהייתי לראשונה דוד, לאחי הבכור נולדה ילדה, ואמנם אני לא מת על חברה שלו (הם טרם התחתנו) שמרגישה לי קצת שתלטנית ולא במיוחד מתאימה לו, ואמנם אף פעם לא אהבתי תינוקות, אבל מכל התמונות שהוא שולח ושיחות הווידאו איתו אני חייב להודות שיצאה לו ילדה חמודה ביותר ושהוא נראה מאושר עמה. אני מצפה לראותה.

זו שנה עם יותר חוויות מיניות מהרגיל, מ-2018-2022 היה יובש בלתי נורמלי ומדכא אבל ב-2023 היו החוויות שפירטתי באותו הפוסט שנה שעברה והשנה גם כן מספר חוויות מיניות ייחודיות. נפגשתי עם מישהי מהכלוב, למרות שהיא גרה בדרום, והיא סוג של בחנה אותי ולמרות שנמשכה אליי החליטה שאיני מתאים. בהמשך השנה פגשתי שולטת נוספת בערב פמדום שאהבה את מה שראתה והחליטה לקחת אותי לעולמות חדשים. לא כתבתי על כך בכלוב, אולי כי היה יותר מדי לכתוב, אבל היא גרמה לי לעשות דברים שלא דמיינתי וסיפקה לי חוויה חושית שלא ציפיתי לה. אני מקווה שגם אני הצלחתי לתת לה את מה שרצתה, נראה שכן. מלבדן הייתה לי החברה השנייה בחיי, אמנם לא שברה את שיא הזוגיות של הראשונה, שגם הוא לא היה מרשים במיוחד - שלושה חודשים, אך הגדרנו זאת כזוגיות גם לפרק הזמן הקצר שהיה. גם זה היה מאוד בלתי צפוי - חברה אנגולית בליסבון. היה לי זמן נפלא עמה, על כך דווקא כן פירטתי רבות בבלוג.

סיימתי את התואר בשנה זו, הלכה למעשה, התחלתי את 2024 בסמסטר האחרון שלי, סמסטר השלמה למעשה. לא עשיתי סמסטר ב', במקום זאת היה עליי לסיים שני רפרטים וסמינר, לאחר דחייה רבה כמיטב המסורת סיימתי את שלושתם ועד כה קיבלתי ציונים בשניים מהם (הגשתי אותם ביולי). אה ותוך כדי עשיתי פרויקט שירה של מגילת אסתר מוזר ביותר סביב פורים שהלחינה יהודייה משיחית משונה שאף שילמה לי על כך! מעט, אבל כסף על שירה, אני לא מתלונן. זו הייתה חוויה משונה.

אבל השינוי הגדול ביותר זו כמובן ההחלטה לעבוד בחו"ל, גם אם זו עבודה שלא ממש קשורה אליי, בקרת תוכן עבור טיקטוק. עברתי על הלבטים שהיו לי לקראת ההחלטה הזאת ורציתי לראות איך החששות והתקוות שלי התממשו או שלא התממשו, במציאות. זו רשימת היתרונות והחסרונות שלי אז מול המציאות:

יתרונות: - חו"ל - אני בהחלט בחו"ל.

- הרפתקה - ניתן להגדיר זאת כך, זו חוויה בהחלט.

- אולי אכיר חברים/חברות - הייתה לי חברה לזמן קצר, מבחינת חברים מהעבודה... סוג של יש לי. לא הייתי מגדיר זאת חברים קרובים והייתי דווקא רוצה חברים קרובים כלשהם כאן, אבל כן יש כמה אנשים בעבודה שנפגשתי עמם בינתיים פעמיים מחוץ לעבודה, פעם אחת בהדלקת נרות חנוכה של הקהילה היהודית בליסבון, שהיה גם ליד שוק הכריסמס הגדול כאן, ופעם שנייה חגגנו יום הולדת לאחד האנשים מהעבודה במסעדה. עדיין הייתי רוצה יותר, לפגוש חברים שבאמת ארגיש אולי יותר חיבור אמיתי עמם שאוכל לבלות עמם ולהתכתב עמם, או חברה כמובן, אבל אני מניח שמה שהיה ושיש יותר טוב מכלום.

- נוף חדש - בהחלט, עיר יפה מאוד, במיוחד סביב חג המולד, כיף לטייל גם מחוצה לה.

- טיולים (מעט או יותר) - אני משתדל כמעט כל סופ"ש לצאת, לרוב בתוך העיר, לפעמים מחוצה לה, טיול רחוק יותר עשיתי בינתיים רק פעם אחת.

- עצמאות - בהחלט התממש.

- בלי הורים - יתרון מובהק כי התחלתי להשתגע בבית ולריב עם ההורים. אני כן מתגעגע קצת אבל אנחנו בעידן שיש שיחות טלפון ווידאו וקבוצה משפחתית אז ההבדל לא היה גדול כל כך גם אם הייתי עובר לגור לבד בעיירה פרפריאלית בארץ מבחינת כמה שאני רואה את ההורים.

- עבודה ללא ניסיון - בהחלט, היה קורס אבל בגדול זה משהו שכל אחד יכול לעשות, לא משלם הרבה, אבל יחד עם זה שנותנים לי דירה שהיא דיי סבבה זה לא נורא כלל.

- אוכל לחסוך קצת כסף - אכן חוסך קצת כסף (X

- השפעה על הרשתות החברתיות - מועטה, בגדול אנחנו מתייגים פוסטים לפי פוליסות דיי קשוחות שטיקטוק קבע ויש הרבה בקרה עלינו, כך שאי אפשר לסטות מזה יותר מדי. אני לא יכול להחליט שפוסט פוליטי נגד ישראל אינו ראוי בגלל דעותיי הפוליטיות. אם כי בין אם פוסט הוא בעד ישראל או נגדה אני פשוט מתייג אותו כפוליטי וההשלכות זהות. אני יודע שטיקטוק היא רשת חברתית סינית בעלת נטייה מובהקת נגד ישראל, אבל איפה שאני עובד אני לא רואה הטייה משמעותית, גם לא בפוליסות, למרות שהפוליסות סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני רגישות הרבה יותר מאשר כל תוכן פוליטי אחר. אני מניח שיש אולי מעט הטייה אצל אלו שכותבים את הפוליסות, שגם מהבנתי לוקח הרבה זמן ובירוקרטיה לשנות, אבל אולי ההטייה האמיתית היא באזורים שפחות חשופים לגורמים זרים כמוני שיכולים לחשוף את זה, למשל באלגוריתם שמקדם או מדכא תכנים מסוימים על פי קריטריונים מסוימים שמתאימים לסינים. אין לי הוכחה לכך כמובן מלבד התוצאה שאנו רואים, גם בלי קשר לסכסוך שלנו, שנראה שתכנים למשל על טאייוואן הם מדוכאים ולא זוכים לחשיפה רבה. בכל מקרה כל זה לומר שכנראה אין לי כל כך הרבה השפעה מעשית על הרשתות החברתיות מבחינת תוכן פוליטי. יש לי השפעה בתור עובד שפועל על פי נהלי החברה, אבל אין לי יד חופשית לשיקול אישי יותר מדי.

- הסברה (אולי) - חשבתי שעצם זה שאסתובב כישראלי במדינה זרה יגרום לכך שיתחילו כל מיני שיחות בהן אוכל להציג למה ישראל טובה וכל זה אבל שכחתי פרט אחד חשוב - שאני מאוד ביישן ולא נוטה להתחיל שיחות עם זרים כלל. כן יצא לי להתווכח על המלחמה וישראל פעם אחת עם אישה זרה בתחנת אוטובוס, אוסטרלית בכלל. רוב השיחה הייתה נחמדה אבל לקראת הסוף הגיע לנושא המלחמה והבנתי שהיא אשכרה מאמינה לאל ג'זירה ונתתי את טיעוניי אבל בשיא הגיע האוטובוס אז הייתי צריך ללכת. אולי הייתי צריך להישאר שם עוד קצת להוכיח לה שהיא טועה. אני חושב שאני מסוגל לכך. אספתי חומרים ואף ארגנתי אותם בדרייב לעצמי בדיוק לסיטואציה כזו, שאוכל לשלוף איזו תמונה או סרטון שיראו לה שטעתה. אנשים לא נוטים להודות שהם טועים בוויכוח, אבל ייתכן שיחשבו על כך מאוחר יותר ושנקודה מסוימת תכנס להם לראש ויתחילו לחקור בעצמם ולצאת מדפוסי המחשבה האוטומטיים שלהם. אולי כן הצלחתי לגרום לכך בעצם השיחה הנחמדה שקיימנו קודם לכן, לא יודע. אבל זו הייתה רק חוויה אחת בארבעה חודשים. כן הסברתי רבות על ההיסטוריה של עם ישראל ושל ארץ ישראל לחברתי האנגולית אבל היא הייתה נוצרייה תומכת ישראל מובהקת מלכתחילה. הייתי רוצה עוד הזדמנויות להשתמש בידע שלי כדי לשנות דעה של מישהו על ישראל אבל זה כנראה ידרוש יותר אומץ מצדי וקשה לי להשתחרר מנטיותיי הביישניות, בתחום זה ובתחומים נוספים.

- נקודה לקורות חיים - בהחלט יכול להיראות מרשים, לעבוד עבור טיקטוק, כלומר לא ישירות, בפועל אני עובד עבור טלפרפורמנס, אבל זו גם חברה בינלאומית, יכולה להיראות נקודה מרשימה, אם כי, זה לא בהכרח התחום שאני מעוניין להתקדם בו.

- לא לעבור דירה - ההורים שלי מתכננים לעבור דירה ביולי, לא אהיה בארץ כך שלא אהיה במעבר הדירה וייחסך ממני הסיוט. דיברתי אמש עם ההורים על לחזור ארצה לחופשה קצרה. חשבתי בפברואר או מרץ כשהמחירים יחסית זולים אבל הם אמרו שישלמו עליי על הטיסה, למרות שלא ביקשתי מהם כלל, אך זה כן יאפשר לי לחזור לקראת פסח כשהמחירים עולים ולהיות בליל הסדר. אני מניח כשאהיה שם אצטרך להיפרד מחדרי שהייתי בו שנה, עד שהתרגלתי והתאקלמתי אליו. שונא מעברי דירה. טוב, טכנית עברתי דירה לחו"ל, אבל זה מרגיש שונה, זה מעבר דירה של מזוודה גדולה אחת לא של עשרים קופסאות. מזכיר לי את הקטע של ג'ורג' קרלין על

. חייבים מקום to put our stuff. ואז נוסעים לחו"ל ולוקחים מזוודה with a smaller version of our stuff. ואז בתוך החופשה לוקחים אולי איזה הייק קטן למקום אחר ואז לוקחים את הגרסה המינימלית ביותר של our stuff. טוב נו זה יותר מצחיק כשהוא מספר את זה.

עוברים לחסרונות:  - בדידות - כן אני מרגיש כאן בדידות, לעתים יותר לעתים פחות. בהחלט פחות הרגשתי בחודש וחצי כשיצאתי עם האנגולית, למרות שגם אז היו רגעים. אני כן מדבר עם חברים בטלפון אבל לא מספיק כפי שהייתי רוצה, וגם הייתי שמח אם מי מהם היה מביע רצון כלשהו לבוא לפה לחופשה קטנה ואז יכולים להיפגש ויכול להיות ממש מגניב. אפילו אם לא היה לפה, גם למקום אחר באירופה, כנראה יש טיסות זולות מפה אם לא רחוק מדי ואז זו רק שאלה של לקבוע את החופשה מראש בתיאום עם הממונים עליי בעבודה. כאמור גם לא ממש הצלחתי ליצור חברויות אמיתיות עם העמיתים לעבודה ומאז שנפרדתי מן האנגולית, מדומני בנובמבר, גם לא הייתה לי הצלחה עם נשים.

- משכורת לא גבוהה מספיק - אכן, כאמור אם אני מכליל את הדירה זה כן משתלם יותר, אבל עדיין, זה לא סכום שאפשר לחסוך יותר מדי ממנו, אני עדיין חוסך, כי אני לא בזבזן וכי זול כאן יותר מן הארץ יחסית, אבל לא סכומים משמעותיים.

- עלול להיתקע - חששתי שאם אני לא אוהב את העבודה אולי ארגיש לא בנוח להתפטר ואשאר תקוע. אני לא ממש מרגיש ככה, אין לי ממש רצון להתפטר בינתיים, העבודה סבבה סך הכל... אני כן מרגיש על אוטומט בימים אלה אבל לא יודע אם זה מעיד על "תקיעות" כל עוד לא באמת החלטתי שאני רוצה לעזוב.

- עוצר את החיים לשנה - יש בזה אמת. זו לא עבודה שאני מצפס לפתח קריירה ממנה, אני אמנם חווה עצמאות וקצת חוויות חדשות אבל בגדול אני לא בדיוק מתקדם לקראת שום יעד ברור, כשאחזור ארצה אהיה באותו המקום כנראה. לדעתי אתחיל לחפש עבודה בארץ לפני שאחזור, אבל בינתיים אני עוד לא שם, כאמור בשלי באוטומט, אבל זה כנראה חלק מעצירת החיים. לא עושה יותר מדי כשאני חוזר הביתה מהעבודה, גם לא יותר מדי בסופ"ש, אז יש חשש שאני אולי מבזבז פה את הזמן.

- עבודה לא בהכרח מרתקת - העבודה לא מדהימה אבל גם לא רע לי במיוחד. יש עבודות יותר גרועות מלהסתכל על סרטוני טיקטוק ולתייג אותם. מאידך יש גם עבודות יותר מרתקות ומשמעותיות מזו.

- הימור בדירה - סך הכל יצא לי הימור טוב. דירה סבבה, חדר קצת גדול אפילו. יש מה שצריך במטבח, יש קניון קרוב, השותפים סבבה יחסית, אמנם יחסית שומרים לעצמם ולא כאלה שנהיים חברים טובים כמו שאולי הייתי רוצה, אבל גם לא מעצבנים או עושים בעיות. ולכל אחד חדר משלו כך שיש פרטיות. זה בעיירה פרברית לליסבון, בתכלס מחוברת, אותו אזור מטרופוליטני, תחשבו גבעתיים לתל-אביב. הבעיה העיקרית היא שהמטרו לא מגיע לפה אז צריך לקחת אוטובוס להגיע למטרו והאוטובוסים כאן פחות יעילים מהמטרו, לא גרוע כמו בארץ, אבל עדיין, לפעמים מחכים לאוטובוסים נצח וזה מעצבן.

- חשש מעימותים (במיוחד על רקע אנטישמי או אנטי-ישראלי) - כאמור היה לי רק אחד, אבל גם מניתי את זה ביתרונות, כי אני כן רוצה לשנות תפיסות של אנשים בעולם, אז אולי יש פה סתירה עצמית. אבל אולי אני מתכוון שאני כן רוצה להשפיע על מי שניתן להשפיע עליהם כי רוב האנשים יושבים מן הצד ולא כל כך מבינים מה באמת קורה, אבל לא רוצה עימותים עם איסלמיסטים קיצוניים ומי שבצד שלהם שהם שטופי מוח לחלוטין, כי אין לי כוח לזה. פעם אחת ראיתי מישהו עם דגל אש"ף באיזו כיכר מרכזית שהייתה בה הופעה והייתי אז עם החברה וכזה אותתי לה ללכת למקום אחר והיא לא ידעה שזה בגלל שחשתי לא בנוח להיות ליד זה. אני לא רואה כאן הרבה מוסלמים ולא ראיתי מחאות פרו-חמאסניקיות וכו', אבל כן רואה הרבה סטיקרים ומדי פעם גרפיטי כאלה של פלסטלינה בחינם וכל מיני עלילות דם, יצא לי להוריד כמה מהסטיקרים, למרות שחלק מודבקים טוב ובנוגע לגרפיטי אין לי מה לעשות. דיכא אותי כשיצאתי מליסבון והייתי בעיירה קטנה בדרך לעיירה אחרת וראיתי גם שם גרפיטי כזה והייתי כזה "וואט דה פאק, אתם עיירה קטנה פסטורלית בפורטוגל, מה מעניין אתכם סכסוך 4,000 ק"מ מכאן שאתם מרגישים צורך להשחית קירות עם עלילות הדם שלכם???", אני כבר מוצא עצמי מסתכל על עמודים יותר מהרגיל קצת בציפייה לראות אולי יש עליהם סטיקרים כאלה שאולי אוכל לתלוש, למרות שאני לא עושה את זה אם יש יותר מדי אנשים בסביבה כי כאמור לא רוצה להיכנס לעימות אם חס וחלילה עובר שם מישהו שאכפת לו מזה.

- שפה חדשה (למדתי איטלקית כבר איזה שלוש שנים, אני עוד לא שוטף, אבל אצטרך פתאום לעבור ללמוד פורטוגזית? מה הקשר?) - מגניב לי ללמוד שפות, אבל זה באמת מבלבל בהתחשב בכך שלמדתי איזה שלוש שנים איטלקית אבל עוד לא נהייתי שוטף, ועוד עשיתי איזה שנה ספרדית בדואולינגו קודם לכן, פורטוגזית קרובה לשתיהן כמובן, אבל גם מספיק שונה כך שזו תהיה באמת שפה אחרת אבל גם תבלבל. המבטא בהחלט שונה אבל יש הרבה אוצר מילים דומה. אני עושה דואולינגו פורטוגזית, אם כי פורטוגזית ברזילאית שזה שונה לא מעט להבנתי. בקבלה לעבודה אמרו שיהיה קורס פורטוגזית, אבל מסתבר שזה קורס בתוכנה במחשב, וזה במחשב בעבודה, ובזמן העבודה תתפלאו אבל אני עובד, כך שפחות יש זמן להתחיל קורס פורטוגזית. יש הפסקות, אבל המרכזית היא לאוכל והקצרות יותר הן... קצרות, אז אין ממש זמן לכך, או רצון, כי מי רוצה אחרי כמה שעות על המחשב להישאר על המחשב על זמן ההפסקה הקצרה שיש רק כדי ללמוד פורטוגזית בתוכנה? כנ"ל אחרי העבודה, מי יישאר עוד זמן אחרי העבודה רק כדי ללמוד פורטוגזית בלומדה במחשב. כן יצא לי לעשות את זה קצת במחלקה הקודמת שהייתי בה בעבודה; התחלתי ב-Ads, מודעות, ושם לעתים לא הייתה עבודה, אז הייתי עושה שיעורים בקורס הממוחשב הזה תוך כדי העבודה, במיוחד בחודש שהייתי שם שעבדתי ערבים שגם לא היו הרבה אנשים וגם לא הייתה הרבה עבודה. אבל אז העבירו אותי מחלקה ועכשיו יש לי סרטונים בלתי פוסקים לתייג ואני בשעות הבוקר שיש מלא אנשים אז אני לא יכול לעשות עכשיו קורס פורטוגזית על חשבון העבודה. עם החברה האנגולית היא לימדה אותי קצת, גם כתבתי על כך בבלוגים קודמים. היא גם הביאה לי ספר דתי קצר בפורטוגזית אבל עוד לא הגעתי ללקרוא אותו כי יש לי ספרים מהארץ שעוד לא סיימתי לקרוא ("ספרים" - הבאתי שניים ואני עדיין בראשון). עם מוכרים וכו' גם לא יצא לי להתנהל יותר מדי בפורטוגזית למרות שהתחלתי לנסות קצת יותר, כי הרוב יודעים אנגלית סבבה ועוברים לאנגלית מהר מאוד כשהם מבינים שאני לא פורטוגזי. אבל אני בינתיים ממשיך עם הסטריק בדואולינגו. עם איטלקית זה מבלבל גם כי יש בעבודה לא מעט איטלקים ואיטלקיות ואני מדי פעם מנסה קצת לתרגל את האיטלקית שלי איתם. כשהם מדברים ביניהם אני לא מבין כמעט כלל כי זה מאוד מהר וצריך להשקיע מחשבה אקטיבית כדי להבין, אבל לדבר וליצור משפטים בעצמי אני יחסית מצליח. עם פורטוגזית אני עוד לא שם, חוץ אולי עם המשפטים הבסיסיים של "איפה זה", "כמה זה" וכו'.

- אפספס חגים, אירועים, חברים בארץ - אמת, חגים עוד קצת אפשר כאן, בחנוכה היה קצת ייצוג, כאמור הייתה איזו הדלקת נרות של הקהילה היהודית, אבל נראה לי זה כי זה חג שנהיה סוג של מקושר עם כריסמס בחו"ל אז מסכימים לתת לזה ייצוג וזה הפך את החג הזה ליותר פופולרי בחו"ל, לעומת חגים יהודיים אחרים שאין להם מושג מהם, אולי חוץ מפסח, אבל עוד לא הייתי כאן בפסח אז אני לא יודע וכאמור חשבתי על לחזור ארצה בפסח. אירועים משפחתיים ושל חברים ומפגשים של חברים, כן אין מה לומר, אני מפספס וכאמור דווקא מה שהכי הרגשתי שפספסתי הייתה הלוויה של חבר שלא ציפיתי לה כלל.

- סיכוי גבוה שלא יהיה אופק ממשי - נגעתי בזה כבר קודם ו... כן, כנראה נכון. כלומר אם ארצה להמשיך לעבוד כאן אוכל להתקדם, נראה שיש כאן מגוון תפקידים, אבל לא נראה לי ארצה להמשיך כאן מעבר לשנה. השיקול המרכזי שלי הוא כנראה פוליטי דווקא, אני מאוד מקווה שכבר יהיו בחירות ויהיה שינוי במדינה, וכשיהיו ארצה להיות בארץ ולהשפיע. כנראה לא יהיו בחירות בזמן שאני בחו"ל, כלומר עד ספטמבר שכן חתמתי בספטמבר שעבר. אבל מתישהו יהיו בחירות ואני מאוד מקווה למען המדינה לשינוי. אבל אם יהיו בחירות ולא יהיה שינוי, וייבחרו אותם פוליטיקאים מושחתים ומפלגים שוב ולא יהיה ייצוג למנהיגים חדשים ומאחדים שפועלים למען המדינה ולא למען עצמם ומוכנים לחשוב מחוץ לקופסה ולהיות אמיצים כדי לפתור בעיות יסוד במדינה, אז... עצוב לי לומר אבל אני ארגיש פחות אופק לחיים במדינה, ארגיש שיש הנהגה שממש דוחה אותי אקטיבית כאזרח, שלא מעוניינת לשרת אזרחים שלא הצביעו עבורה. ובהתחשב בכך שעוד לא התחלתי אף "קריירה" בשום תחום ואין לי אופק תעסוקתי מסוים, בתרחיש כזה אני מניח שאתחיל לחשוב יותר על להמשיך בחו"ל ואז אוכל להשתמש בעבודה הזו כדי לפתח אופק מסוים. כמובן כל זה לא בינארי, זה לא "אני בארץ / אני לא בארץ" וזהו; אני כרגע כמעט חצי שנה בחו"ל ועדיין מרגיש שישראל היא הבית, לדעתי ארגיש כך גם אם אהיה פה עשור, לא עברתי לליסבון משום סיבה אידיאולוגית כאמור, אני נטו אומר שבתרחיש מסוים, אולי אידיאולוגיה תצטרף לסיבה שאני בחו"ל מבין שלל מרכיבים ואולי תגרום לי לרצות להישאר כאן יותר זמן משרציתי קודם לכן, שום דבר לא החלטי או קבוע, יכולים להיות שינויים רבים מסיבות שונות בכל רגע, אבל זו כן מחשבה בראש שלי וכאן אני אוהב לשפוך מילים יותר מדי. אבל אני מקווה לא להגיע לזה, אני מאוד מקווה שרוב ישראל כמוני ורק מחכים להזדמנות להחליף את ההנהגה בדם חדש שיהיה ראוי לעם שנבחר לייצג, מאוד ידכא אותי לגלות שזה לא נכון.

בירוקרטיה - טוב הייתה קצת בירוקרטיה אבל עברתי זאת בהצלחה, יהיה איזה חודש שעושים מיסים ואז אולי שוב תהיה עוד בירוקרטיה לעשות, אבל סך הכל לא נורא, אם הייתי עובר לגרמניה אז הייתה יותר בירוקרטיה לעשות.

טוב כאן דיי סיימתי את רשימת היתרונות והחסרונות. בתכלס רוב השנה הייתי בארץ, טסתי רק בספטמבר, אבל החלק על חו"ל כאן תפס לי את רוב ההסתכלות אחורה על השנה. הגיוני בהתחשב שזו הייתה החלטה גדולה ושינוי משמעותי. בגדול, לסיכום - דיי סבבה כאן, בעבודה, בליסבון, אני מתרגל ובהחלט נחמד פה, יש חסרונות, אבל בארץ היו לי חסרונות אחרים, ולעתים יש פה ושם את אותם חסרונות, למשל אני לא יכול בפשטות להשיל את הביישנות שלי או להפוך לדון חואן עם נשים, אבל זה היה פתרון טוב כדי לשבור שגרה ולחוש עצמאות.

השנה הייתה... משונה, עדיין מדכאת פוליטית, עדיין מלחמה ואני עדיין מאובסס לתכנים שקשורים במלחמה ובמדינה ברשתות ומעביר יותר מדי זמן על כך, עושה לייקים לסרטונים באינסטגרם, מצביע לקומיוניטי נוטס בטוויטר, צופה בהרבה סרטונים ביוטיוב, הראש שלי הרבה יותר מדי בזה וזה אולי יוצר אצלי יותר מדי לחץ אבל אני עדיין מרגיש שזה חשוב לא להפקיר את הזירה. הבעיה היא שזה תופס לי כל כך הרבה זמן ומקום בראש ש... זה דיי היה השנה שלי, מלבד הטיסה לפורטוגל כמובן, אבל כן, כשאני חושב על השנה זאת דיי הייתה השנה שלי והושפעתי רגשית לפי ההתפתחויות של המלחמה והפוליטיקה וזירת התודעה, וואי היו כל כך הרבה אירועים השנה ואני מרגיש שחוויתי אותם הרבה דרך הפריזמה של הרשתות ושל מה הסיפור שאנחנו מספרים על זה כישראלים. וואי האירוויזיון עם Hurricane היה השנה, איך זה מרגיש כאילו זה היה לפני עשור? ושתי מתקפות בליסטיות איראניות ישירות, בשנייה אפילו לא הייתי בארץ אבל חשתי כאילו חוויתי את זה עם מי שבארץ בגלל שהייתי כל כך מחובר לרשתות, ובדיעבד האירוע היותר קטלני שהיה באותו יום לא היה מאות הטילים הבליסטים והכטב"מים אלא הפיגוע ביפו בו נרצח יונה, אני עדיין מתקשה להאמין. מאידך חילוץ החטופים כולל נעה, מאידך הבאת יותר מדי גופות חטופים, כל אירוע כזה כל כך השפיע על המצב רוח שלי. וכל פיגועי התודעה שהפלסטיניסטים מומחים בהם ממש, all eyes on rafah וכל השיט הזה, ואיכשהו תמיד מסתבר שהסיפור שהם מספרים הוא לא הסיפור האמיתי, go figure. כל אלו עיצבו רבות את השנה שלי, לא פחות מאירועים שאשכרה התרחשו בחיי.

ולשנה הבאה? טוב רוב השנה הפעם כנראה אעשה בחו"ל, כאמור מתכנן לסיים לעבוד בספטמבר, אולי עם שינויי נסיבות אמשוך עוד חודש, לא יודע, זה לא שיש לי חוזה קשיח עד ספטמבר ואחריו אצטרך לחתום על עוד חוזה קשיח לעוד שנה או לעזוב, אני יכול לעזוב מתי שארצה בהינתן שאודיע על כך מספיק זמן מראש. מתישהו אחזור ארצה לשבועיים בערך, ומתישהו ההורים שלי יגיעו לפורטוגל גם לשבוע-שבועיים, נראה, נתכנן מה אפשר. מלבד זאת אשמח לנצל את שאר ימי החופשה שלי לשלל טיולים, גם בפורטוגל (למשל עדיין לא הייתי בפורטו) וגם מחוצה לה, ספרד למשל, אולי מדינה רחוקה יותר, יש לי ידידה בגרמניה למשל, או בפראג או בודפשט שמעולם לא הייתי בהן. מקווה שחבריי יתכננו משהו כלשהו. מקווה גם שאצליח לפתח קשר זוגי נוסף, אולי אחד שיחזיק מעט יותר זמן מהקודם. עד שאחזור ארצה אני מניח שאמשיך באוטומט: עבודה - בית - אובססיה ברשתות - סופ"שים מטייל בעיר או מחוצה - מנסה מאצ'ים באפליקציות - מתבייש לדבר עם בנות יפות בעבודה - קניות פעם בשבוע-שבועיים. אז עד אז העניין העיקרי שלי יהיה לנסות להצליח עם בנות, לתכנן קצת טיולים בסופ"שים ולתכנן את החופשה בארץ - לפגוש את המשפחה, את האחיינית החדשה, את החברים וגם החברים מהצבא. אבל אחרי שאחזור ואחרי שההורים שלי יבקרו פה, כאשר השנה בפורטוגל כבר תתקרב לסיומה, לדעתי אתחיל לחשוב ולחפש עבודה בארץ, אבל הפעם לא אוכל להסתפק בעבודה זמנית, כפי שעבדתי בקולנוע או באתר חדשות, עבודות שמעין "נקלעתי" אליהן, אפילו עבודה כפי שאני עושה כעת. אחוש שאהיה חייב לחפש עבודה משמעותית ועם האובססיה הנוכחית שלי לעניינים סביב ישראל לדעתי אחפש כיצד אוכל לתרום בתחום הזה. הכי אשמח לעבוד עם אלה קינן או עינת ווילף, אגב אם לא שמעתן את עינת ווילף מדברת על הסכסוך אני ממליץ ביותר, היא מסבירה זאת במונחים כל כך פשוטים אך שכל כך חסרו מן השיח עד כה, רעיונות שכאילו רקדנו מסביבם בלי לבטא אותם. אם לא תהיה לי דרך לעבוד איתן, טוב עדיין ארצה לחפש עבודה בסביבה הזו. אולי אנסה להתקבל לצוערים למשרד החוץ? אולי שוב אבחן לשליחות של הסוכנות היהודית, הפעם עם ניסיון חיים בחו"ל שיכול לעזור לי להתקבל? אולי אמצא איזה ארגון כלשהו בתחום של השליחות הישראלית ואעבוד בתור... לא יודע אפילו בתור מה, מה אוכל לתרום? במה אני טוב? האמת לא יודע, אצטרך דרך למכור את עצמי, אבל אני פשוט מרגיש רצון לתת מעצמי, במיוחד אם זה בשביל להפיץ את המסרים של אלה או עינת, איך שאני יכול. טוב אני כבר עושה זאת, אבל אשמח לעבודה בזה כי גם אצטרך עבודה כלשהי כשאחזור ארצה כי איך שאחזור ארצה כדאי יהיה לי להתחיל לחפש גם דירה כי אני לא רוצה לחזור אחורה לתלות בהורים, מן הסתם אחזור לדירה שלהם בתחילה, למרות זו תהיה דירה חדשה למעשה, אבל אני מכיר את עצמי ובהתחלה זה יהיה נחמד אחרי שנה של ריחוק, אך אם אצטרך לגור איתם עוד שנתיים, אשתגע לחלוטין. אז אצטרך להתחיל למצוא דירה איך שאחזור לארץ, ובשביל שאוכל לעשות את זה כדאי שתהיה לי עבודה, אז אצטרך להתחיל לחפש עבודה עוד לפני שאני בארץ ואני מאוד מקווה שזו תהיה עבודה שתרגיש לי משמעותית כי חלאס עם העבודות התקועות הללו, אני רוצה עבודה שתהיה לי הנעה פנימית לבצע אותה ואז היא אולי פחות תרגיש כמו עבודה. במה אני יכול לתרום? בידע אולי. כתיבה? אני כותב כאן דיי טוב, לא? גם כתבתי באתר חדשות שנה בערך. טוב מה אני עושה ריאיון עבודה כאן? כדאי שאסיים כבר.

 

 

 

שנה אזרחית טובה לכולכן!