רק לפני כשבוע סיכמתי את השנה בבלוג וכתבתי שאני יחסית מרוצה מהעבודה שלי בליסבון כרגע, אבל נפל עליי דיכאון השבוע. לא שמשהו השתנה, רק גיליתי שאהיה יותר מוגבל מבחינת החופשות שאוכל לקחת. יש לי יחסית הרבה ימי חופשה בעבודה, אבל הבעיה היא מתי אוכל לקחת אותם. אמרו לי שלא אוכל לקחת בשלושת החודשים הראשונים, הגיוני, נשמע סביר, לא רוצים שאנשים רק יתחילו לעבוד וכבר יקחו חופשה. בנוסף הבנתי מהם שקובעים את החופשות כחודש מראש, כלומר לפני שמתכננים את הלו"ז של החודש הבא בפועל. אולם האמת היא שקובעים את כל החופשות מראש בתחילת השנה. מהחודש אני יכול כבר לקחת חופשות. אז אחרי שכבר הסתכלתי על טיסות ומתי הכי זול ומתי הכי מתאים ודיברתי עם ההורים ועם חברים, נכנסתי למערכת וקלטתי שאני לא יכול להזין ימי חופש בכל החודשים הקרובים, עד סוף אפריל למעשה. מתברר שאם מישהו אחד בצוות שלנו לוקח חופש אז כל השאר לא יכולים. היו עוד כמה ימים במרץ ואת סוף אפריל כאמור, אבל רציתי לחזור ארצה מקסימום עד ליל הסדר ולחזור לשבועיים בערך, אין טעם לקחת כמה ימים בודדים שבהם בקושי אספיק לטוס ולחזור. דיברתי עם ההורים והייתי מבואס אבל תכננו להעביר את זה לסוף אפריל ואז הם יבואו לפורטוגל במאי בסביבות יום ההולדת שלי, עדיין לא הזנתי את ימי החופשה כי רציתי לברר כמה פרטים, וכבר למחרת ראיתי במערכת שגם הימים הללו נלקחו, כי מישהי אחרת בצוות גם ראתה שהכל תפוס את תפסה מהר. הייתה לי תחושה שזה יקרה אבל היא מבוגרת ועם בן בארץ אז לא רציתי להתחרות איתה על זה. אז דיברתי שוב עם ההורים והזנתי את הימים של מאי בתקווה שיגיעו לכאן ואני אוכל לחזור לארץ רק ביוני שיהיו מספיק ימי חופשה פנויים סוף סוף. זה דיי מדכא, שינה לי את התוכנית. גם זה אומר בפועל שתשעה חודשים אני מחכה לחופש, כן יש סופ"שים אבל זה לא אותו דבר. הרגשתי סבבה בעבודה בהינתן שיש לי איזו חופשה לצפות לה ולתכנן בחודשים הקרובים, משהו שיחצה את השנה, שלא יהיה הכל בלוק ענק של עבודה. עכשיו זה יהיה לעבוד חודשים, מונטוניות, אפור, לקום שש וחצי-שבע כל יום כשאני ממש לא אדם של בקרים, להשלים שעות שינה בסופ"ש, ככה עוד למעלה מארבעה חודשים רצופים עד שיהיה לי חופש. ועד שאחזור לישראל כבר אהיה שלושת-רבעי דרך לסיום העבודה, כי לא תכננתי להיות פה יותר משנה בלאו הכי. אז פתאום אני כן מרגיש תקוע כזה. יש אפשרות שאעבוד סופ"שים מסוימים ואז ימי החופש יהיו לי באמצע השבוע ואז יכול לקרות מצב של שבת-שלישי ימי חופש ואז אוכל נגיד לנסוע לפורטו אולי אפילו ספרד לכמה ימים, יותר הספק מסופ"ש בודד,אז זה משהו, אבל זה לא מספיק בשביל חזרה לארץ.
האמת גם זה עושה לי בעיה עם הכדורים שאני לוקח, נוגדי דכאון, הפסיכיאטר בקיץ עשה לי מרשם שמספיק לחצי שנה, אולי אפילו יותר, אבל אמרתי לו שכנראה אחזור ארצה מתישהו באמצע, אז הוא אמר שנוכל לקבוע כשאני חוזר ואז נראה אם להמשיך איתם. בינתיים עוד יש לי לכמה חודשים, אבל לא עד יוני, אז לא יודע אם לנסות להפסיק אותם הדרגתית כשאני רואה שאני קרוב לסיום, או אולי לנסות להשיג כאן, בעיקרון יש לי ביטוח בריאות כאן דרך העבודה, לא בטוח מה זה מכסה, ויהיה מוזר ללכת עכשיו לפסיכיאטר פורטוגזי. אולי אשאל את הפסיכולוגים של החברה שיש פה על זה. קיצור, מעצבן, מבאס. כן אני יודע שיש דברים יותר גרועים, גם הם בראש שלי, אני סתם מוציא תסכול פה כי אין לי יותר מדי מה לעשות חוץ מזה...
אני מתחיל מסורת לעצמי? אולי, נראה כמה עקבי אהיה בזה. בגדול נראה לי רעיון טוב להסתכל אחורה על השנה, איפה הייתי בשנה שעברה ואיפה אני היום. פיזית, רחוק מאוד, נפשית... לאו דווקא. היו שינויים כמובן, השאלה היא כמה ישפיעו עליי לטווח הארוך.
שנת 2023 הייתה שנה מחורבנת, 2024 הייתה יותר מגוונת, היו עליות ומורדות, למרות שרוב הזמן לדעתי היה דיי סטטי.
בשנה הזאת איבדתי את סבתא, בגיל 100, שיבה טובה, הגיע זמנה לחלוטין, אבל זה היה ביום הולדת שלי שהיה גם יום הזיכרון, אז היה מבאס ביותר. איבדתי חבר מהצבא באופן אכזרי ובלתי צפוי כשהוא נרצח בפיגוע ביפו, חשתי אשמה רבה שלא יכולתי להגיע להלוויה שלו, למרות שזה היה פסיכי לחלוטין כן להגיע, שכן אני גר בחו"ל כרגע. אנחנו עדיין במלחמה וזו הגיעה לעוד זירות, אולם העיקרית שאני מנהל היא במדיה החברתית וזה מתיש ביותר.
מאידך, נהייתי לראשונה דוד, לאחי הבכור נולדה ילדה, ואמנם אני לא מת על חברה שלו (הם טרם התחתנו) שמרגישה לי קצת שתלטנית ולא במיוחד מתאימה לו, ואמנם אף פעם לא אהבתי תינוקות, אבל מכל התמונות שהוא שולח ושיחות הווידאו איתו אני חייב להודות שיצאה לו ילדה חמודה ביותר ושהוא נראה מאושר עמה. אני מצפה לראותה.
זו שנה עם יותר חוויות מיניות מהרגיל, מ-2018-2022 היה יובש בלתי נורמלי ומדכא אבל ב-2023 היו החוויות שפירטתי באותו הפוסט שנה שעברה והשנה גם כן מספר חוויות מיניות ייחודיות. נפגשתי עם מישהי מהכלוב, למרות שהיא גרה בדרום, והיא סוג של בחנה אותי ולמרות שנמשכה אליי החליטה שאיני מתאים. בהמשך השנה פגשתי שולטת נוספת בערב פמדום שאהבה את מה שראתה והחליטה לקחת אותי לעולמות חדשים. לא כתבתי על כך בכלוב, אולי כי היה יותר מדי לכתוב, אבל היא גרמה לי לעשות דברים שלא דמיינתי וסיפקה לי חוויה חושית שלא ציפיתי לה. אני מקווה שגם אני הצלחתי לתת לה את מה שרצתה, נראה שכן. מלבדן הייתה לי החברה השנייה בחיי, אמנם לא שברה את שיא הזוגיות של הראשונה, שגם הוא לא היה מרשים במיוחד - שלושה חודשים, אך הגדרנו זאת כזוגיות גם לפרק הזמן הקצר שהיה. גם זה היה מאוד בלתי צפוי - חברה אנגולית בליסבון. היה לי זמן נפלא עמה, על כך דווקא כן פירטתי רבות בבלוג.
סיימתי את התואר בשנה זו, הלכה למעשה, התחלתי את 2024 בסמסטר האחרון שלי, סמסטר השלמה למעשה. לא עשיתי סמסטר ב', במקום זאת היה עליי לסיים שני רפרטים וסמינר, לאחר דחייה רבה כמיטב המסורת סיימתי את שלושתם ועד כה קיבלתי ציונים בשניים מהם (הגשתי אותם ביולי). אה ותוך כדי עשיתי פרויקט שירה של מגילת אסתר מוזר ביותר סביב פורים שהלחינה יהודייה משיחית משונה שאף שילמה לי על כך! מעט, אבל כסף על שירה, אני לא מתלונן. זו הייתה חוויה משונה.
אבל השינוי הגדול ביותר זו כמובן ההחלטה לעבוד בחו"ל, גם אם זו עבודה שלא ממש קשורה אליי, בקרת תוכן עבור טיקטוק. עברתי על הלבטים שהיו לי לקראת ההחלטה הזאת ורציתי לראות איך החששות והתקוות שלי התממשו או שלא התממשו, במציאות. זו רשימת היתרונות והחסרונות שלי אז מול המציאות:
יתרונות: - חו"ל - אני בהחלט בחו"ל.
- הרפתקה - ניתן להגדיר זאת כך, זו חוויה בהחלט.
- אולי אכיר חברים/חברות - הייתה לי חברה לזמן קצר, מבחינת חברים מהעבודה... סוג של יש לי. לא הייתי מגדיר זאת חברים קרובים והייתי דווקא רוצה חברים קרובים כלשהם כאן, אבל כן יש כמה אנשים בעבודה שנפגשתי עמם בינתיים פעמיים מחוץ לעבודה, פעם אחת בהדלקת נרות חנוכה של הקהילה היהודית בליסבון, שהיה גם ליד שוק הכריסמס הגדול כאן, ופעם שנייה חגגנו יום הולדת לאחד האנשים מהעבודה במסעדה. עדיין הייתי רוצה יותר, לפגוש חברים שבאמת ארגיש אולי יותר חיבור אמיתי עמם שאוכל לבלות עמם ולהתכתב עמם, או חברה כמובן, אבל אני מניח שמה שהיה ושיש יותר טוב מכלום.
- נוף חדש - בהחלט, עיר יפה מאוד, במיוחד סביב חג המולד, כיף לטייל גם מחוצה לה.
- טיולים (מעט או יותר) - אני משתדל כמעט כל סופ"ש לצאת, לרוב בתוך העיר, לפעמים מחוצה לה, טיול רחוק יותר עשיתי בינתיים רק פעם אחת.
- עצמאות - בהחלט התממש.
- בלי הורים - יתרון מובהק כי התחלתי להשתגע בבית ולריב עם ההורים. אני כן מתגעגע קצת אבל אנחנו בעידן שיש שיחות טלפון ווידאו וקבוצה משפחתית אז ההבדל לא היה גדול כל כך גם אם הייתי עובר לגור לבד בעיירה פרפריאלית בארץ מבחינת כמה שאני רואה את ההורים.
- עבודה ללא ניסיון - בהחלט, היה קורס אבל בגדול זה משהו שכל אחד יכול לעשות, לא משלם הרבה, אבל יחד עם זה שנותנים לי דירה שהיא דיי סבבה זה לא נורא כלל.
- אוכל לחסוך קצת כסף - אכן חוסך קצת כסף (X
- השפעה על הרשתות החברתיות - מועטה, בגדול אנחנו מתייגים פוסטים לפי פוליסות דיי קשוחות שטיקטוק קבע ויש הרבה בקרה עלינו, כך שאי אפשר לסטות מזה יותר מדי. אני לא יכול להחליט שפוסט פוליטי נגד ישראל אינו ראוי בגלל דעותיי הפוליטיות. אם כי בין אם פוסט הוא בעד ישראל או נגדה אני פשוט מתייג אותו כפוליטי וההשלכות זהות. אני יודע שטיקטוק היא רשת חברתית סינית בעלת נטייה מובהקת נגד ישראל, אבל איפה שאני עובד אני לא רואה הטייה משמעותית, גם לא בפוליסות, למרות שהפוליסות סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני רגישות הרבה יותר מאשר כל תוכן פוליטי אחר. אני מניח שיש אולי מעט הטייה אצל אלו שכותבים את הפוליסות, שגם מהבנתי לוקח הרבה זמן ובירוקרטיה לשנות, אבל אולי ההטייה האמיתית היא באזורים שפחות חשופים לגורמים זרים כמוני שיכולים לחשוף את זה, למשל באלגוריתם שמקדם או מדכא תכנים מסוימים על פי קריטריונים מסוימים שמתאימים לסינים. אין לי הוכחה לכך כמובן מלבד התוצאה שאנו רואים, גם בלי קשר לסכסוך שלנו, שנראה שתכנים למשל על טאייוואן הם מדוכאים ולא זוכים לחשיפה רבה. בכל מקרה כל זה לומר שכנראה אין לי כל כך הרבה השפעה מעשית על הרשתות החברתיות מבחינת תוכן פוליטי. יש לי השפעה בתור עובד שפועל על פי נהלי החברה, אבל אין לי יד חופשית לשיקול אישי יותר מדי.
- הסברה (אולי) - חשבתי שעצם זה שאסתובב כישראלי במדינה זרה יגרום לכך שיתחילו כל מיני שיחות בהן אוכל להציג למה ישראל טובה וכל זה אבל שכחתי פרט אחד חשוב - שאני מאוד ביישן ולא נוטה להתחיל שיחות עם זרים כלל. כן יצא לי להתווכח על המלחמה וישראל פעם אחת עם אישה זרה בתחנת אוטובוס, אוסטרלית בכלל. רוב השיחה הייתה נחמדה אבל לקראת הסוף הגיע לנושא המלחמה והבנתי שהיא אשכרה מאמינה לאל ג'זירה ונתתי את טיעוניי אבל בשיא הגיע האוטובוס אז הייתי צריך ללכת. אולי הייתי צריך להישאר שם עוד קצת להוכיח לה שהיא טועה. אני חושב שאני מסוגל לכך. אספתי חומרים ואף ארגנתי אותם בדרייב לעצמי בדיוק לסיטואציה כזו, שאוכל לשלוף איזו תמונה או סרטון שיראו לה שטעתה. אנשים לא נוטים להודות שהם טועים בוויכוח, אבל ייתכן שיחשבו על כך מאוחר יותר ושנקודה מסוימת תכנס להם לראש ויתחילו לחקור בעצמם ולצאת מדפוסי המחשבה האוטומטיים שלהם. אולי כן הצלחתי לגרום לכך בעצם השיחה הנחמדה שקיימנו קודם לכן, לא יודע. אבל זו הייתה רק חוויה אחת בארבעה חודשים. כן הסברתי רבות על ההיסטוריה של עם ישראל ושל ארץ ישראל לחברתי האנגולית אבל היא הייתה נוצרייה תומכת ישראל מובהקת מלכתחילה. הייתי רוצה עוד הזדמנויות להשתמש בידע שלי כדי לשנות דעה של מישהו על ישראל אבל זה כנראה ידרוש יותר אומץ מצדי וקשה לי להשתחרר מנטיותיי הביישניות, בתחום זה ובתחומים נוספים.
- נקודה לקורות חיים - בהחלט יכול להיראות מרשים, לעבוד עבור טיקטוק, כלומר לא ישירות, בפועל אני עובד עבור טלפרפורמנס, אבל זו גם חברה בינלאומית, יכולה להיראות נקודה מרשימה, אם כי, זה לא בהכרח התחום שאני מעוניין להתקדם בו.
- לא לעבור דירה - ההורים שלי מתכננים לעבור דירה ביולי, לא אהיה בארץ כך שלא אהיה במעבר הדירה וייחסך ממני הסיוט. דיברתי אמש עם ההורים על לחזור ארצה לחופשה קצרה. חשבתי בפברואר או מרץ כשהמחירים יחסית זולים אבל הם אמרו שישלמו עליי על הטיסה, למרות שלא ביקשתי מהם כלל, אך זה כן יאפשר לי לחזור לקראת פסח כשהמחירים עולים ולהיות בליל הסדר. אני מניח כשאהיה שם אצטרך להיפרד מחדרי שהייתי בו שנה, עד שהתרגלתי והתאקלמתי אליו. שונא מעברי דירה. טוב, טכנית עברתי דירה לחו"ל, אבל זה מרגיש שונה, זה מעבר דירה של מזוודה גדולה אחת לא של עשרים קופסאות. מזכיר לי את הקטע של ג'ורג' קרלין על
. חייבים מקום to put our stuff. ואז נוסעים לחו"ל ולוקחים מזוודה with a smaller version of our stuff. ואז בתוך החופשה לוקחים אולי איזה הייק קטן למקום אחר ואז לוקחים את הגרסה המינימלית ביותר של our stuff. טוב נו זה יותר מצחיק כשהוא מספר את זה.
עוברים לחסרונות: - בדידות - כן אני מרגיש כאן בדידות, לעתים יותר לעתים פחות. בהחלט פחות הרגשתי בחודש וחצי כשיצאתי עם האנגולית, למרות שגם אז היו רגעים. אני כן מדבר עם חברים בטלפון אבל לא מספיק כפי שהייתי רוצה, וגם הייתי שמח אם מי מהם היה מביע רצון כלשהו לבוא לפה לחופשה קטנה ואז יכולים להיפגש ויכול להיות ממש מגניב. אפילו אם לא היה לפה, גם למקום אחר באירופה, כנראה יש טיסות זולות מפה אם לא רחוק מדי ואז זו רק שאלה של לקבוע את החופשה מראש בתיאום עם הממונים עליי בעבודה. כאמור גם לא ממש הצלחתי ליצור חברויות אמיתיות עם העמיתים לעבודה ומאז שנפרדתי מן האנגולית, מדומני בנובמבר, גם לא הייתה לי הצלחה עם נשים.
- משכורת לא גבוהה מספיק - אכן, כאמור אם אני מכליל את הדירה זה כן משתלם יותר, אבל עדיין, זה לא סכום שאפשר לחסוך יותר מדי ממנו, אני עדיין חוסך, כי אני לא בזבזן וכי זול כאן יותר מן הארץ יחסית, אבל לא סכומים משמעותיים.
- עלול להיתקע - חששתי שאם אני לא אוהב את העבודה אולי ארגיש לא בנוח להתפטר ואשאר תקוע. אני לא ממש מרגיש ככה, אין לי ממש רצון להתפטר בינתיים, העבודה סבבה סך הכל... אני כן מרגיש על אוטומט בימים אלה אבל לא יודע אם זה מעיד על "תקיעות" כל עוד לא באמת החלטתי שאני רוצה לעזוב.
- עוצר את החיים לשנה - יש בזה אמת. זו לא עבודה שאני מצפס לפתח קריירה ממנה, אני אמנם חווה עצמאות וקצת חוויות חדשות אבל בגדול אני לא בדיוק מתקדם לקראת שום יעד ברור, כשאחזור ארצה אהיה באותו המקום כנראה. לדעתי אתחיל לחפש עבודה בארץ לפני שאחזור, אבל בינתיים אני עוד לא שם, כאמור בשלי באוטומט, אבל זה כנראה חלק מעצירת החיים. לא עושה יותר מדי כשאני חוזר הביתה מהעבודה, גם לא יותר מדי בסופ"ש, אז יש חשש שאני אולי מבזבז פה את הזמן.
- עבודה לא בהכרח מרתקת - העבודה לא מדהימה אבל גם לא רע לי במיוחד. יש עבודות יותר גרועות מלהסתכל על סרטוני טיקטוק ולתייג אותם. מאידך יש גם עבודות יותר מרתקות ומשמעותיות מזו.
- הימור בדירה - סך הכל יצא לי הימור טוב. דירה סבבה, חדר קצת גדול אפילו. יש מה שצריך במטבח, יש קניון קרוב, השותפים סבבה יחסית, אמנם יחסית שומרים לעצמם ולא כאלה שנהיים חברים טובים כמו שאולי הייתי רוצה, אבל גם לא מעצבנים או עושים בעיות. ולכל אחד חדר משלו כך שיש פרטיות. זה בעיירה פרברית לליסבון, בתכלס מחוברת, אותו אזור מטרופוליטני, תחשבו גבעתיים לתל-אביב. הבעיה העיקרית היא שהמטרו לא מגיע לפה אז צריך לקחת אוטובוס להגיע למטרו והאוטובוסים כאן פחות יעילים מהמטרו, לא גרוע כמו בארץ, אבל עדיין, לפעמים מחכים לאוטובוסים נצח וזה מעצבן.
- חשש מעימותים (במיוחד על רקע אנטישמי או אנטי-ישראלי) - כאמור היה לי רק אחד, אבל גם מניתי את זה ביתרונות, כי אני כן רוצה לשנות תפיסות של אנשים בעולם, אז אולי יש פה סתירה עצמית. אבל אולי אני מתכוון שאני כן רוצה להשפיע על מי שניתן להשפיע עליהם כי רוב האנשים יושבים מן הצד ולא כל כך מבינים מה באמת קורה, אבל לא רוצה עימותים עם איסלמיסטים קיצוניים ומי שבצד שלהם שהם שטופי מוח לחלוטין, כי אין לי כוח לזה. פעם אחת ראיתי מישהו עם דגל אש"ף באיזו כיכר מרכזית שהייתה בה הופעה והייתי אז עם החברה וכזה אותתי לה ללכת למקום אחר והיא לא ידעה שזה בגלל שחשתי לא בנוח להיות ליד זה. אני לא רואה כאן הרבה מוסלמים ולא ראיתי מחאות פרו-חמאסניקיות וכו', אבל כן רואה הרבה סטיקרים ומדי פעם גרפיטי כאלה של פלסטלינה בחינם וכל מיני עלילות דם, יצא לי להוריד כמה מהסטיקרים, למרות שחלק מודבקים טוב ובנוגע לגרפיטי אין לי מה לעשות. דיכא אותי כשיצאתי מליסבון והייתי בעיירה קטנה בדרך לעיירה אחרת וראיתי גם שם גרפיטי כזה והייתי כזה "וואט דה פאק, אתם עיירה קטנה פסטורלית בפורטוגל, מה מעניין אתכם סכסוך 4,000 ק"מ מכאן שאתם מרגישים צורך להשחית קירות עם עלילות הדם שלכם???", אני כבר מוצא עצמי מסתכל על עמודים יותר מהרגיל קצת בציפייה לראות אולי יש עליהם סטיקרים כאלה שאולי אוכל לתלוש, למרות שאני לא עושה את זה אם יש יותר מדי אנשים בסביבה כי כאמור לא רוצה להיכנס לעימות אם חס וחלילה עובר שם מישהו שאכפת לו מזה.
- שפה חדשה (למדתי איטלקית כבר איזה שלוש שנים, אני עוד לא שוטף, אבל אצטרך פתאום לעבור ללמוד פורטוגזית? מה הקשר?) - מגניב לי ללמוד שפות, אבל זה באמת מבלבל בהתחשב בכך שלמדתי איזה שלוש שנים איטלקית אבל עוד לא נהייתי שוטף, ועוד עשיתי איזה שנה ספרדית בדואולינגו קודם לכן, פורטוגזית קרובה לשתיהן כמובן, אבל גם מספיק שונה כך שזו תהיה באמת שפה אחרת אבל גם תבלבל. המבטא בהחלט שונה אבל יש הרבה אוצר מילים דומה. אני עושה דואולינגו פורטוגזית, אם כי פורטוגזית ברזילאית שזה שונה לא מעט להבנתי. בקבלה לעבודה אמרו שיהיה קורס פורטוגזית, אבל מסתבר שזה קורס בתוכנה במחשב, וזה במחשב בעבודה, ובזמן העבודה תתפלאו אבל אני עובד, כך שפחות יש זמן להתחיל קורס פורטוגזית. יש הפסקות, אבל המרכזית היא לאוכל והקצרות יותר הן... קצרות, אז אין ממש זמן לכך, או רצון, כי מי רוצה אחרי כמה שעות על המחשב להישאר על המחשב על זמן ההפסקה הקצרה שיש רק כדי ללמוד פורטוגזית בתוכנה? כנ"ל אחרי העבודה, מי יישאר עוד זמן אחרי העבודה רק כדי ללמוד פורטוגזית בלומדה במחשב. כן יצא לי לעשות את זה קצת במחלקה הקודמת שהייתי בה בעבודה; התחלתי ב-Ads, מודעות, ושם לעתים לא הייתה עבודה, אז הייתי עושה שיעורים בקורס הממוחשב הזה תוך כדי העבודה, במיוחד בחודש שהייתי שם שעבדתי ערבים שגם לא היו הרבה אנשים וגם לא הייתה הרבה עבודה. אבל אז העבירו אותי מחלקה ועכשיו יש לי סרטונים בלתי פוסקים לתייג ואני בשעות הבוקר שיש מלא אנשים אז אני לא יכול לעשות עכשיו קורס פורטוגזית על חשבון העבודה. עם החברה האנגולית היא לימדה אותי קצת, גם כתבתי על כך בבלוגים קודמים. היא גם הביאה לי ספר דתי קצר בפורטוגזית אבל עוד לא הגעתי ללקרוא אותו כי יש לי ספרים מהארץ שעוד לא סיימתי לקרוא ("ספרים" - הבאתי שניים ואני עדיין בראשון). עם מוכרים וכו' גם לא יצא לי להתנהל יותר מדי בפורטוגזית למרות שהתחלתי לנסות קצת יותר, כי הרוב יודעים אנגלית סבבה ועוברים לאנגלית מהר מאוד כשהם מבינים שאני לא פורטוגזי. אבל אני בינתיים ממשיך עם הסטריק בדואולינגו. עם איטלקית זה מבלבל גם כי יש בעבודה לא מעט איטלקים ואיטלקיות ואני מדי פעם מנסה קצת לתרגל את האיטלקית שלי איתם. כשהם מדברים ביניהם אני לא מבין כמעט כלל כי זה מאוד מהר וצריך להשקיע מחשבה אקטיבית כדי להבין, אבל לדבר וליצור משפטים בעצמי אני יחסית מצליח. עם פורטוגזית אני עוד לא שם, חוץ אולי עם המשפטים הבסיסיים של "איפה זה", "כמה זה" וכו'.
- אפספס חגים, אירועים, חברים בארץ - אמת, חגים עוד קצת אפשר כאן, בחנוכה היה קצת ייצוג, כאמור הייתה איזו הדלקת נרות של הקהילה היהודית, אבל נראה לי זה כי זה חג שנהיה סוג של מקושר עם כריסמס בחו"ל אז מסכימים לתת לזה ייצוג וזה הפך את החג הזה ליותר פופולרי בחו"ל, לעומת חגים יהודיים אחרים שאין להם מושג מהם, אולי חוץ מפסח, אבל עוד לא הייתי כאן בפסח אז אני לא יודע וכאמור חשבתי על לחזור ארצה בפסח. אירועים משפחתיים ושל חברים ומפגשים של חברים, כן אין מה לומר, אני מפספס וכאמור דווקא מה שהכי הרגשתי שפספסתי הייתה הלוויה של חבר שלא ציפיתי לה כלל.
- סיכוי גבוה שלא יהיה אופק ממשי - נגעתי בזה כבר קודם ו... כן, כנראה נכון. כלומר אם ארצה להמשיך לעבוד כאן אוכל להתקדם, נראה שיש כאן מגוון תפקידים, אבל לא נראה לי ארצה להמשיך כאן מעבר לשנה. השיקול המרכזי שלי הוא כנראה פוליטי דווקא, אני מאוד מקווה שכבר יהיו בחירות ויהיה שינוי במדינה, וכשיהיו ארצה להיות בארץ ולהשפיע. כנראה לא יהיו בחירות בזמן שאני בחו"ל, כלומר עד ספטמבר שכן חתמתי בספטמבר שעבר. אבל מתישהו יהיו בחירות ואני מאוד מקווה למען המדינה לשינוי. אבל אם יהיו בחירות ולא יהיה שינוי, וייבחרו אותם פוליטיקאים מושחתים ומפלגים שוב ולא יהיה ייצוג למנהיגים חדשים ומאחדים שפועלים למען המדינה ולא למען עצמם ומוכנים לחשוב מחוץ לקופסה ולהיות אמיצים כדי לפתור בעיות יסוד במדינה, אז... עצוב לי לומר אבל אני ארגיש פחות אופק לחיים במדינה, ארגיש שיש הנהגה שממש דוחה אותי אקטיבית כאזרח, שלא מעוניינת לשרת אזרחים שלא הצביעו עבורה. ובהתחשב בכך שעוד לא התחלתי אף "קריירה" בשום תחום ואין לי אופק תעסוקתי מסוים, בתרחיש כזה אני מניח שאתחיל לחשוב יותר על להמשיך בחו"ל ואז אוכל להשתמש בעבודה הזו כדי לפתח אופק מסוים. כמובן כל זה לא בינארי, זה לא "אני בארץ / אני לא בארץ" וזהו; אני כרגע כמעט חצי שנה בחו"ל ועדיין מרגיש שישראל היא הבית, לדעתי ארגיש כך גם אם אהיה פה עשור, לא עברתי לליסבון משום סיבה אידיאולוגית כאמור, אני נטו אומר שבתרחיש מסוים, אולי אידיאולוגיה תצטרף לסיבה שאני בחו"ל מבין שלל מרכיבים ואולי תגרום לי לרצות להישאר כאן יותר זמן משרציתי קודם לכן, שום דבר לא החלטי או קבוע, יכולים להיות שינויים רבים מסיבות שונות בכל רגע, אבל זו כן מחשבה בראש שלי וכאן אני אוהב לשפוך מילים יותר מדי. אבל אני מקווה לא להגיע לזה, אני מאוד מקווה שרוב ישראל כמוני ורק מחכים להזדמנות להחליף את ההנהגה בדם חדש שיהיה ראוי לעם שנבחר לייצג, מאוד ידכא אותי לגלות שזה לא נכון.
בירוקרטיה - טוב הייתה קצת בירוקרטיה אבל עברתי זאת בהצלחה, יהיה איזה חודש שעושים מיסים ואז אולי שוב תהיה עוד בירוקרטיה לעשות, אבל סך הכל לא נורא, אם הייתי עובר לגרמניה אז הייתה יותר בירוקרטיה לעשות.
טוב כאן דיי סיימתי את רשימת היתרונות והחסרונות. בתכלס רוב השנה הייתי בארץ, טסתי רק בספטמבר, אבל החלק על חו"ל כאן תפס לי את רוב ההסתכלות אחורה על השנה. הגיוני בהתחשב שזו הייתה החלטה גדולה ושינוי משמעותי. בגדול, לסיכום - דיי סבבה כאן, בעבודה, בליסבון, אני מתרגל ובהחלט נחמד פה, יש חסרונות, אבל בארץ היו לי חסרונות אחרים, ולעתים יש פה ושם את אותם חסרונות, למשל אני לא יכול בפשטות להשיל את הביישנות שלי או להפוך לדון חואן עם נשים, אבל זה היה פתרון טוב כדי לשבור שגרה ולחוש עצמאות.
השנה הייתה... משונה, עדיין מדכאת פוליטית, עדיין מלחמה ואני עדיין מאובסס לתכנים שקשורים במלחמה ובמדינה ברשתות ומעביר יותר מדי זמן על כך, עושה לייקים לסרטונים באינסטגרם, מצביע לקומיוניטי נוטס בטוויטר, צופה בהרבה סרטונים ביוטיוב, הראש שלי הרבה יותר מדי בזה וזה אולי יוצר אצלי יותר מדי לחץ אבל אני עדיין מרגיש שזה חשוב לא להפקיר את הזירה. הבעיה היא שזה תופס לי כל כך הרבה זמן ומקום בראש ש... זה דיי היה השנה שלי, מלבד הטיסה לפורטוגל כמובן, אבל כן, כשאני חושב על השנה זאת דיי הייתה השנה שלי והושפעתי רגשית לפי ההתפתחויות של המלחמה והפוליטיקה וזירת התודעה, וואי היו כל כך הרבה אירועים השנה ואני מרגיש שחוויתי אותם הרבה דרך הפריזמה של הרשתות ושל מה הסיפור שאנחנו מספרים על זה כישראלים. וואי האירוויזיון עם Hurricane היה השנה, איך זה מרגיש כאילו זה היה לפני עשור? ושתי מתקפות בליסטיות איראניות ישירות, בשנייה אפילו לא הייתי בארץ אבל חשתי כאילו חוויתי את זה עם מי שבארץ בגלל שהייתי כל כך מחובר לרשתות, ובדיעבד האירוע היותר קטלני שהיה באותו יום לא היה מאות הטילים הבליסטים והכטב"מים אלא הפיגוע ביפו בו נרצח יונה, אני עדיין מתקשה להאמין. מאידך חילוץ החטופים כולל נעה, מאידך הבאת יותר מדי גופות חטופים, כל אירוע כזה כל כך השפיע על המצב רוח שלי. וכל פיגועי התודעה שהפלסטיניסטים מומחים בהם ממש, all eyes on rafah וכל השיט הזה, ואיכשהו תמיד מסתבר שהסיפור שהם מספרים הוא לא הסיפור האמיתי, go figure. כל אלו עיצבו רבות את השנה שלי, לא פחות מאירועים שאשכרה התרחשו בחיי.
ולשנה הבאה? טוב רוב השנה הפעם כנראה אעשה בחו"ל, כאמור מתכנן לסיים לעבוד בספטמבר, אולי עם שינויי נסיבות אמשוך עוד חודש, לא יודע, זה לא שיש לי חוזה קשיח עד ספטמבר ואחריו אצטרך לחתום על עוד חוזה קשיח לעוד שנה או לעזוב, אני יכול לעזוב מתי שארצה בהינתן שאודיע על כך מספיק זמן מראש. מתישהו אחזור ארצה לשבועיים בערך, ומתישהו ההורים שלי יגיעו לפורטוגל גם לשבוע-שבועיים, נראה, נתכנן מה אפשר. מלבד זאת אשמח לנצל את שאר ימי החופשה שלי לשלל טיולים, גם בפורטוגל (למשל עדיין לא הייתי בפורטו) וגם מחוצה לה, ספרד למשל, אולי מדינה רחוקה יותר, יש לי ידידה בגרמניה למשל, או בפראג או בודפשט שמעולם לא הייתי בהן. מקווה שחבריי יתכננו משהו כלשהו. מקווה גם שאצליח לפתח קשר זוגי נוסף, אולי אחד שיחזיק מעט יותר זמן מהקודם. עד שאחזור ארצה אני מניח שאמשיך באוטומט: עבודה - בית - אובססיה ברשתות - סופ"שים מטייל בעיר או מחוצה - מנסה מאצ'ים באפליקציות - מתבייש לדבר עם בנות יפות בעבודה - קניות פעם בשבוע-שבועיים. אז עד אז העניין העיקרי שלי יהיה לנסות להצליח עם בנות, לתכנן קצת טיולים בסופ"שים ולתכנן את החופשה בארץ - לפגוש את המשפחה, את האחיינית החדשה, את החברים וגם החברים מהצבא. אבל אחרי שאחזור ואחרי שההורים שלי יבקרו פה, כאשר השנה בפורטוגל כבר תתקרב לסיומה, לדעתי אתחיל לחשוב ולחפש עבודה בארץ, אבל הפעם לא אוכל להסתפק בעבודה זמנית, כפי שעבדתי בקולנוע או באתר חדשות, עבודות שמעין "נקלעתי" אליהן, אפילו עבודה כפי שאני עושה כעת. אחוש שאהיה חייב לחפש עבודה משמעותית ועם האובססיה הנוכחית שלי לעניינים סביב ישראל לדעתי אחפש כיצד אוכל לתרום בתחום הזה. הכי אשמח לעבוד עם אלה קינן או עינת ווילף, אגב אם לא שמעתן את עינת ווילף מדברת על הסכסוך אני ממליץ ביותר, היא מסבירה זאת במונחים כל כך פשוטים אך שכל כך חסרו מן השיח עד כה, רעיונות שכאילו רקדנו מסביבם בלי לבטא אותם. אם לא תהיה לי דרך לעבוד איתן, טוב עדיין ארצה לחפש עבודה בסביבה הזו. אולי אנסה להתקבל לצוערים למשרד החוץ? אולי שוב אבחן לשליחות של הסוכנות היהודית, הפעם עם ניסיון חיים בחו"ל שיכול לעזור לי להתקבל? אולי אמצא איזה ארגון כלשהו בתחום של השליחות הישראלית ואעבוד בתור... לא יודע אפילו בתור מה, מה אוכל לתרום? במה אני טוב? האמת לא יודע, אצטרך דרך למכור את עצמי, אבל אני פשוט מרגיש רצון לתת מעצמי, במיוחד אם זה בשביל להפיץ את המסרים של אלה או עינת, איך שאני יכול. טוב אני כבר עושה זאת, אבל אשמח לעבודה בזה כי גם אצטרך עבודה כלשהי כשאחזור ארצה כי איך שאחזור ארצה כדאי יהיה לי להתחיל לחפש גם דירה כי אני לא רוצה לחזור אחורה לתלות בהורים, מן הסתם אחזור לדירה שלהם בתחילה, למרות זו תהיה דירה חדשה למעשה, אבל אני מכיר את עצמי ובהתחלה זה יהיה נחמד אחרי שנה של ריחוק, אך אם אצטרך לגור איתם עוד שנתיים, אשתגע לחלוטין. אז אצטרך להתחיל למצוא דירה איך שאחזור לארץ, ובשביל שאוכל לעשות את זה כדאי שתהיה לי עבודה, אז אצטרך להתחיל לחפש עבודה עוד לפני שאני בארץ ואני מאוד מקווה שזו תהיה עבודה שתרגיש לי משמעותית כי חלאס עם העבודות התקועות הללו, אני רוצה עבודה שתהיה לי הנעה פנימית לבצע אותה ואז היא אולי פחות תרגיש כמו עבודה. במה אני יכול לתרום? בידע אולי. כתיבה? אני כותב כאן דיי טוב, לא? גם כתבתי באתר חדשות שנה בערך. טוב מה אני עושה ריאיון עבודה כאן? כדאי שאסיים כבר.
טוב לא כתבתי כאן זמן מה למרות שהיה מה לכתוב אז אעדכן. אני עושה משמרות ערב כל החודש האחרון וכנראה גם כל החודש הבא, אז בבוקר אני רק קם, נמצא יותר מדי על רשתות חברתיות, מכין לי צהריים, מתארגן ויוצא לעבודה. אני חוזר קרוב לאחת בלילה ואז גם יותר מדי על רשתות חברתיות, מתקלח והולך לישון. בימי חופש הייתי נפגש עם האנגולית דיי הרבה. כך שלא היה לי הרבה זמן וכוח לכתוב כאן, למרות שהיו הרבה התפתחויות.
בפעם האחרונה תהיתי איך להמשיך עם האנגולית, האם להמשיך או שמא יהיה עדיף להיפרד מוקדם. אבל המשכנו להיפגש ופשוט מאוד נהננו זה מחברתו של זו. חגגתי לה יום הולדת במסעדה יקרה מדי, קניתי לה מתנות, היה כיף, התמזמזנו הרבה. היה לי את החשש הזה שאולי אנו לא מתאימים אז עדיף לא להיכנס לזה עמוק מדי, כן ניהלנו שיחות רציניות על זה, אמרתי לה שאני לא בטוח אם אנחנו מתאימים, חשבתי אפילו שנפרדנו לרגע בסצינה משונה בה היינו בפארק ואמרתי לה שאני לא בטוח אם אנחנו מתאימים והיא הייתה עצובה ואמרה לי ללכת אז חיבקתי אותה ואז היא דחפה אותי ואמרה לי ללכת אז הלכתי ואז היא כתבה לי ושאלה למה הלכתי אז כתבתי שהיא אמרה לי ללכת ושאלתי אם לחזור, אז היא כתבה כן וחזרתי ואז המשכנו כאילו כרגיל. הייתי מאוד מבולבל. אבל המשכנו, נפגשנו שוב ושוב.
מתישהו היא רצתה לבוא לישון אצלי והסכמתי. היא אמרה באופן ברור שזה רק לישון, לא יהיה סקס, והסכמתי. היא אמרה לי לכבד אותה ואמרתי "כמובן". הגענו אליי, אמרתי לה להיות בשקט לא להעיר את השותפים, נכנסנו למיטה יחד, התכרבלנו, התמזמזנו וישנו. פעם ראשונה שאני ממש ישן עם מישהי האמת. מדי פעם מתעוררים באמצע הלילה, ומתמזמזים שוב. מתישהו היא שלחה יד למטה, נגעה שם. היא מאוד התפעלה מזה. ואז הנגיעות המשיכו יותר ויותר והיא גם ירדה וביצעה אקט מיני מיוזמתה, אני הייתי דיי בהלם האמת. אבל גם חשתי אשמה, הרי לא מזמן חשבתי בכלל להיפרד ממנה, אני ודאי לא אוכל להיפרד ממנה מהר אחרי זה, אני לא רוצה שהיא תרגיש מנוצלת או שרק רציתי משהו קז'ואל, למרות שהיא זו שיזמה את זה. אבל היא מבחינתה אמרה כשנפגשנו בפעם הבאה שאין לזה משמעות מבחינתה ושזה לא סקס עבורה בלי חדירה. היא רצתה סקס, אבל אמרה לי לעשות בדיקות איידס קודם, זה הלחיץ אותי, לעשות בדיקות כאלו בחו"ל? כזה מביך. אמרתי לה שזה ממש מביך אותי. כמובן גם חששתי שאולי אסקלציה איתה זה לא הרעיון הכי טוב, חיבבתי אותה, אבל היה חשוב לה רצינות וטווח ארוך והייתה לי תחושה שהקשר לא יוכל להחזיק כשאיאלץ לשוב ארצה. אבל היא המשיכה לפלרטט איתי מלא, עשתה בדיחות מיניות, למשל על הזין שלי, היא התלהבה ממנו בהגזמה, אמרה שהיא מפחדת לזיין אותי כי זה יהרוג אותה. בסופ"ש אחר כשהלכנו לטירה שמשקיפה על ליסבון היו שם תותחים והיא אמרה שזה כמו הזין שלי. כשהלכנו לאיזור צדדי בלי אנשים בטירה לקראת ערב היא נגעה בי ואמרה שהיא רוצה לראות אותו שוב. היינו במקום ציבורי, הייתי מובך, אמרתי שאי אפשר, היא רצתה אבל אז מישהו צעק לנו, החלו לסגור את המקום, לא עשינו כלום, לא ראו כלום אבל עדיין הרגשתי כל כך מובך, זה היה קרוב. היא ביקשה לישון אצלי שוב והסכמתי. הייתה פעם באמצע שהיא ביקשה ולא הסכמתי כי חשתי פחות בנוח, אבל התקשיתי לעמוד בפניה בהמשך עם כל הפלירטוטים. חפרתי לה בדרך על היסטוריה יהודית כי זה עניין אותה מאוד. ישנו ביחד שוב, היו מזמוזים שוב, נגיעות שוב, אפילו יותר אסקלציה. רציתי להחזיר לה טובה אבל היא אמרה שהיא במחזור. היא שוב ביצעה בי אקט מיני וגם הגעתי לבסיס שני, שזה היה מדהים כי היא אישה בעלת נכסים יקרי ערך.
המשכנו את היום בבוקר, היינו כל היום ביחד, נסענו לבלם, אזור תיירותי בקצה ליסבון, מהמם ביופיו ועם הפסטל דה נטה המקורי, דיי המאכל הלאומי פה, מאפה טעים מאוד, במקום שבו מכינים אותו הכי טוב. היה כיף בחברתה, למרות שמדי פעם היו דרמות קטנות. היא לפעמים לקחה ברצינות רבה מדי דברים קטנים, היו כל מיני קצרים בתקשורת ואי הבנות. כשהייתי איתה היה נפלא, אבל אז כשלא הייתי איתה הייתי נזכר ברגעים הללו וחושש. כבר יש את האתגר של אני מישראל היא מאנגולה ואני חוזר ארצה תוך שנה. לה חשוב קשר רציני, לא בעל עכשיו, אבל חיבור לעתיד. אז חשתי שאם אנחנו לא באמת מושלמים זה לזו, זה לא קשר שיוכל לשרוד מעבר שכזה. וכל אי ההבנות הללו והדרמות הקטנות, מן ריבים קטנים כאלו, גרמו לי לחשוב שזה כנראה לא הקשר המושלם אשר מאפשר לי לשקול יותר ברצינות את המשך הקשר לאחר שנה. אבל עדיין, אותו יום היה מושלם, בילינו יחד עד הערב. היא סיפרה לי סיפורים מצחיקים מהילדות על המשפחה שלה. כן חשתי חיבור.
נפגשנו שוב השבוע, הלכנו למקום שכבר היינו בו, אבל יש בו קניון שוקק, אזור יפהפה ליד הים וגם יחסית קרוב לתחנה שלי. היא רצתה נקניקייה וגם קיי אף סי, אחר כך היא רצתה גם גלידה עוד, אכלנו הרבה. אז הלכנו לאזור ליד הים, כבר היה לילה. ישבנו יחדיו, שרנו שירים של הביטלס. היא לא ממש הכירה את הביטלס אבל הכירה את השירים ששלחתי לה. שלחתי לה בימים שלא נפגשנו הקלטות קאברים שעשיתי בקורונה לביטלס. מתישהו היא השמיעה לי את "changes" של דייוויד בואי ואמרה שאח שלה שמיע לה בילדות, אז נזכרתי שעשיתי גם הקלטה לשיר שלו "Five Years" אז שלחתי לה גם את זה. היא ממש התלהבה מכל מה ששלחתי לה, גם אם לי נשמע חובבני. הרבה שירים ממש מוכרים היא לא הכירה קודם. שרה איתי בקולות את "Yellow Submarine" התלהבה מכל שירי האהבה של הביטלס ששלחתי לה. נהיה מאוחר אז היינו צריכים לחזור לתחנה דרך הקניון. היא עצרה בחנות אביזרים לבית. כבר היו שם כל מיני דברים לכריסמס. חשבתי על מתנות להביא לאחי לכשאחזור ארצה. במזל טוב הוא נהיה אבא ואני נהייתי דוד. אני רוצה לראות את האחיינית שלי, אך בינתיים עוד אין לי ימי חופשה ואני לא רוצה להתפטר כל כך מוקדם מהעבודה שהיא סך הכל סבבה לגמרי, אז אצטרך לחכות. בזמן שאני חשבתי על זה היא הסתובבה בחנות, היא הסתכלה על מסגרת לתמונה ואמרה שהיא יכולה לקנות את זה ולשים תמונה שלנו בבית שלה. יצאנו בערך חודש. היא כבר שמה תמונה זוגית שלנו בטלפון שלה. זה קצת הלחיץ אותי, הרגיש לי מוקדם מדי. אמרתי לה גם על המסגרת שלדעתי זה מוקדם מדי. מה אם מדפיסים תמונה וקונים מסגרת במיוחד ואז נפרדים שבוע לאחר מכן? בשלבים המקודמים זה עלול לקרות לא? המשכנו ללכת למטרו וראיתי שמשהו מטריד אותה, היא פחות רצתה להחזיק ידיים, למרות החזקנו ידיים כל הזמן כבר. דיברנו בתחנה ומסתבר שמאוד הטריד אותה זה שחשבתי שמוקדם מדי להדפיס תמונה ושמוקדם מדי לשים תמונה זוגית בטלפון, עבורי היה מובן מאליו שזה מוקדם מדי, יצאנו סך הכל חודש בערך. עבורה זה היה ההפך, היא מאוד בינארית מרגע שאמרנו שאנחנו זוג היא התנהגה כמו חברה, זה שחשתי לא בנוח עם זה משמע עבורה שחשתי לא בנוח במערכת היחסים. זה לא היה לא נכון. כן חיבבתי אותה מאוד וחשתי חיבור, אבל כאמור כן היו לי גם ספקות. היא אמרה שאי אפשר להיות במערכת יחסים עם ספק. היא ניסתה להבין מה לא עובד מבחינתי. ניסיתי לתת לה דומאות אבל היא דיי הקטינה אותן וראתה אותן כלא משמעותיות, מבחינתי זו הייתה חלק מהבעיה. היו קצרים ברורים בתקשורת. עדיין גם בשלב הזה הרגשתי קושי לומר שאני רוצה להיפרד ממנה. חשבתי שיהיה יותר מתאים להתייעץ עם חברים ולחשוב איך אומרים את זה בצורה הכי טובה, אפילו חשבתי על לקנות לה מתנות פרידה מסוימות להראות לה שהקשר הזה כן היה משמעותי עבורי. אבל היא רצתה לעמת אותי באותה שיחה בתחנה עם הספקות שלי ושאחליט באותו רגע על מערכת היחסים, היא לא רוצה להמשיך ככה שנה, גם אני לא. התקשיתי מאוד אבל ידעתי שזו העת, אמרתי לה שלדעתי מערכת היחסים הזו לא תוכל להחזיק בטווח הארוך אז כנראה עדיף לסיים זאת עכשיו. היא לא נראתה עצובה, אפילו להפך, נראה שהוקל לה, הכל בהיר, הכל מובן, אף אחד לא נפגע, שנינו בוגרים, שמחתי שהיא לא נפגעה, מזה חששתי. רציתי לחבק אותה אבל היא כבר עשתה את הסוויץ' במוח ברגע ל-"לא חברים יותר" אז לא הסכימה. לי זה היה משונה. גם ידידים יכולים להתחבק. אבל נראה שהיא לא רצתה להיפרד כידידים. אמרתי לה שאם תרצה להגיע לישראל, הרי היא נוצרייה מאוד אוהבת ישראל, היא יכולה לכתוב לי ואוכל לארגן לה סיור למקומות הכי טובים, חשבתי שהיא תשמח מההצעה אבל היא אמרה לא. מבחינתה היא תגיע לישראל רק אם אזמין אותה במיוחד. נראה שעבורה אין ממש דבר כזה ידידות עם אקסים. עבורי זה קצת אינסטינקט טבעי להיפרד בידידות. אני עדיין ידיד טוב של החברה הראשונה שלי. טוב אבל היא גם הייתה החברה היחידה שלי אז פחות חכמה. אבל גם נשים שפגשתי מהכלוב והייתי איתן בסיטואציות מיניות מסוימות אשמח להמשיך להתכתב עמן בידידות. זה מאוד לא פרובלמטי עבורי. אולי כי אני האפלפאף. אבל היא לא כזו, היא גם יותר קנאית שגם קצת הפריע לי אף שאני מאוד נאמן. בסוף לפני שנפרדנו כן התחבקנו והיא אפילו נישקה אותי נשיקה ארוכה.
לצערי איבדתי חברה טובה לבלות איתה בעיר זרה, אבל גם עשיתי את הדבר הנכון, חתכנו את זה בזמן. שנינו נהננו ואף אחד לא נפגע. היה טוב אבל תם. לפחות עכשיו בזמני הפנוי בגלל שאין לי מחוייבות להיפגש עם אף אחד או אחת יש לי זמן לכתוב על חוויותיי בכלוב. כפי שכתבתי בפוסטים קודמים כן יש מלא נשים יפות בחברה שאני עובד בה, אולי כדאי לי לנסות לפתח משהו שם. מה שכן, לא אכנס כאן יותר לעניין עם מישהי שרוצה קשר רציני, היה נהדר אבל לא רוצה את הסיבוך הזה יותר. זה לא אומר שאני רוצה רק קז'ואל, אבל לא אכנס לעניין עם מישהי שמצפה למערכת יחסים מעבר לדדליין של השנה שיש לי פה. אה, גם הגיע שותף חדש לדירה במקום ההולנדי, והוא ישראלי, מה הסיכויים?
היו כמה ימים שכתבתי כאן הרבה ואז נעלמתי, אז אעדכן.
המשכתי עם הבחורה האנגולית, התנשקנו ובילינו סוף שבוע מהנה מאוד ביחד. היה חשוב לה הכותרת של "חבר" אז הסכמתי לזה. חשבתי "וואו בחורה יפה ומתוקה כזאת רוצה אותי, איך אסרב?", היה לי נהדר איתה, למרות שעדיין יש לי ספקות בשל הפער התרבותי הגדול.
בכל מקרה, המשיך השבוע, המשכנו להתכתב, שלחתי לה שירים, בראש השנה חשבתי לנסות למצוא אולי איזו ארוחת ראש השנה בפורטוגל, לחפש דרך קבוצות של הקהילה הישראלית/יהודית בליסבון, וכך גם אולי אוכל להזמין אותה ולהכיר לה את התרבות היהודית. התקשיתי למצוא אירוע כזה, הייתי בעבודה, רוב הזמן שם בלי טלפון ואז פותח את הטלפון בהפסקות, מתעדכן בוואצאפ וכו' ובאותו יום ניסיתי להיות מפוקס על לחפש אירוע כזה אולי דרך פייסבוק. אבל כפי שג'ון לנון שר בשירו Beautiful Boy:
"Life is what happens to you while you're busy making other plans"
ראיתי בהפסקה האחרונה כמה הודעות בקבוצה של המעצר, הקבוצה של הצבא - שירתתי כמפקד כלואים אז. לא כותבים שם כל כך הרבה. שלחו כתבה והרבה תגובות מופתעות ונחרדות מכולם.
יונה קרוסיס היה אחד מחברי הקבוצה, רק לפני כשבועיים הוא כתב בקבוצה, תכננו להיפגש, אני שלחתי שאני לא יכול כי אני במרחק 4,000 ק"מ בליסבון. מאז השחרור תכננו להיפגש הרבה אבל כל פעם זה נפל, כל אחד גר באזורים שונים בארץ. אבל באותו יום הוא לא כתב יותר. התברר שהוא אחד הנרצחים בפיגוע יום קודם ברכבת הקלה ביפו. הייתי בהלם. הייתי צריך לחזור לעבודה, עבדתי על אוטומט והתקשיתי לעכל את הבשורה. הייתי בהכחשה, אני עדיין קצת בהכחשה, כלומר אני יודע שזה קרה אבל זה מרגיש לא אמיתי. זה כל כך לא היה בקלפים, לא צפוי, אדם כל כך צעיר ובריא, נראה כמו אל יווני, זה לא דבר שאמור לקרות.
היו שני אנשים מהתיכון שהכרתי שאחד נרצח בנובה והשני נחטף ומת מפצעיו בשבי. את הראשון הכרתי עוד מהחטיבה אז קצת יותר מהשני. אבל את שניהם, למרות שזיהיתי אותם, לא באמת הכרתי עמוק, בטח שלא דיברנו שנים.
עם יונה שירתתי למעלה בשנה בתפקיד מאוד אישי ומאתגר בקבוצה קטנה של מפקדים. המשכנו להיות בקשר בקבוצה גם אחרי השחרור, אפילו אם לא הצלחנו לארגן מפגש. כן פגשתי אותו כמה פעמים באוניברסיטה כי שנינו למדנו בתל אביב. זה היה כזה לא אמיתי שהוא נרצח. שהוא לא יכתוב יותר בקבוצה. שבאמת לא ניפגש יותר.
לפתע הרגשתי כל כך נורא על כל המפגשים המוחמצים האלה. זה כזה שטויות לא להיפגש בגלל מרחק בישראל.
כולם היו בהלם בקבוצה.
ניסיתי להסתכל קצת על טיסות למרות שידעתי שזה לא ריאלי בשום צורה. ראשית, על אף שהכרתי אותו ושזו צורת מוות כה טראגית, זה לא קרוב דרגה ראשונה או חבר הכי טוב, אף אחד לא באמת מצפה שאטוס 4,000 ק"מ להלוויה כזו. שנית, רק התחלתי לעבוד בעבודה חדשה, עוד אין לי ימי חופשה, אולי יש לי יכולת להסביר שמדובר במקרה מיוחד לממונים עליי אבל כאמור, לא קרוב דרגה ראשונה, לא חבר קרוב במיוחד, לא חושב שסביר שיאשרו לי דבר כזה. יש אפשרות להתפטר במקרה כזה אבל זו כנראה אובר-ריאקציה. שלישית, מחירי הטיסות מטורפים, אפילו בלי מזוודה. הפיגוע הרי היה באותו ערב שהדיקטטורה האיסלאמית באיראן שיגרה מאות טילים בליסטיים על ישראל, מלא חברות תעופה ביטלו טיסות. הטיסות שישנן יקרות מאוד.
ניסיתי להתקשר לכמה מהחברים מהצבא ערב למחרת. לא ענו אך התכתבי קצת עם אחד מהם. הסברתי שלא אוכל להגיע להלוויה לצערי. למחרת ניסיתי להתקשר שוב לאנשים, אחד ענה ודיברנו, למרות שלא היה הרבה מה לומר. אמרתי שיונה היה האחרון מהקבוצה שראיתי במציאות - באוניברסיטה לפני מספר חודשים. אמרתי כמה זה שטותי שלא נפגשנו עד אז. אמרתי שאני אוהב אותם. הצטערתי שלא אוכל להגיע להלוויה. גם נהייתי חולה באותה עת. מתישהו התחלתי לבכות. זה הפתיע אותי. גם בהלוויות של סבא וסבתא שלי לא באמת הצלחתי לבכות, העיניים שלי היו רטובות כאלה אבל לא ירדו דמעות. אבל הם מתו בשיבה טובה וכנראה אפילו היה עדיף אם היו מתים קודם, יותר צלולים. עם שניהם זה היה ידוע הרבה זמן מראש. יונה היה כל כך צעיר. זה לא היה צפוי בכלל. בין אם מהמחלה או מהבכי הייתי צריך לקנח את האף, התנצלתי. השיחה לא הייתה ארוכה אבל הייתה נחוצה.
בהמשך הסופ"ש נחתי, ניסיתי להחלים. לא נפגשתי עם האנגולית, האמת עוד לא סיפרתי לה על העניין, לא יודע איך מפילים דבר כזה. אבל התנצלתי שהייתי לא כל כך תקשורתי. ראיתי סרטונים מההלוויה. אחר כך דיברתי עם עוד חבר מהמעצר. אמרתי שברגע שאוכל לחזור לארץ בטוח ניפגש. בהמשך השבוע גם היה יום השנה לשבעה באוקטובר, יום קשה לכולם ועוד יותר קשה נוכח השבוע שקדם לו. הרגשתי את המרחק. החודש הראשון בפורטוגל התחיל נהדר אבל אירועי אוקטובר גרמו לי להרגיש את המרחק, את הבדידות, גם התחלה של חרטה אולי על עצם הבחירה של לחתום על עבודה בחו"ל לטווח כל כך ארוך. הייתי הרבה על רשתות חברתיות. זה רק מדכא יותר אבל אני לא רוצה להפקיר את השטח, יש שם מלחמה על תודעה על נרטיב, מספרים שקרים לא יאמנים עלינו וכל כך הרבה מוכנים להאמין לזה פשוט כי הנאצים חוזרים על השקרים שלהם שוב ושוב, וכי אנחנו יהודים אז קל לעשות לנו דמוניזציה. יונה אפילו לא היה יהודי, הוא היה יווני נוצרי, עדיין ראיתי נאצים כותבים עליו דברים נוראיים כי שירת בצה"ל, למרות שהשתחרר ממזמן ולמרות שהשירות בישראל חובה ולמרות שהתפקיד שלו לא היה קרבי בכלל ולמרות שלטרוריסטים הסדיסטיים לא היה ידע על הסטטוס הצבאי של מי שהם יורים בו בתחנת רכבת בתל אביב, הם ירו על אם עם תינוק! זה עשה אותי כל כך עצבני וכל כך בלחץ. אבל אין דרך לא להיחשף לחרא הזה בלי להפקיר את הזירה. חייבים להשמיע את הקול שלנו.
אבל עבר שבוע, חזרתי לעבוד, היום יש לי יום חופש, קבעתי להיפגש עם האנגולית סוף סוף, לא יודע מה אגיד לה, מקווה שתוכל לפחות להשרות עליי קצת רוגע. לא יודע איך ממשיכים מכאן, כנראה על אוטומט. ממשיכים בחיים, אין מה לעשות.
לפחות אני מקווה שהאיראנים יפילו את הדיקטטור בקרוב, אני רואה יותר אהדה לשאה הגולה ברשת, מקווה שהרוח הזו גם מתחזקת בעם האיראני בשטח. מהפכות יכולות לקרות באופן מאוד מפתיע ומהיר. כך היה ב-1979. מקווה שכך יהיה שוב כשהאיראנים יעשו Ctrl+Z על ההפיכה הקודמת. אם ישראל תצליח להכות במשמרות המהפכה באופן אפקטיבי זה עשוי להיות קטליסט, יריית פתיחה להתנגדות של העם האיראני למשטר, אבל זה יקרה רק אם ההמונים יפעלו אקטיבית. אולי להאמין בזה זו אופטימיות יתרה, אבל זה מה שיש לי כרגע.
אמנם התלבטתי הרבה לאחר הדייט הראשון וחיפשתי עצות מחברים, אבל כן נהניתי איתה והיא כן מאוד מושכת.
הבעיה שהחברים גם נתנו עצות סותרות.
חבר אחד אמר, בפרפרזה - "נהנית איתה? אתה מרגיש טוב איתה? רוצה להיפגש איתה שוב? אז תעשה את זה. אין טעם להתלבט בנוגע לתכנונים של מה יכול להיות שנה מראש, הרי אפשר להיות במערכת יחסים ולהיפרד אחרי כמה חודשים מסיבה אחרת". במילים אחרות ללכת עם הלב.
הידידה אמרה, בפרפרזה - "להיות תקשורתי, לשים את כל הקלפים על השולחן, כולל היותי ככה נשלט שזה חלק מהמשיכה שלי אליה בעצם. חשוב שנשדר על אותו גל".
חבר אחר אמר, בפרפרזה - "מה הטעם בזה? זה מסלול התנגשות לקונפליקט וכאב מראש, לא צריך את זה. אתה יכול להכיר מישהי אחרת בלי בעיה, לא צריך להיתלות על אחת כשזה כל כך מסובך מלכתחילה". במילים אחרות ללכת עם השכל.
עם החבר השלישי ניהלתי שיחה ארוכה. בנוגע להיותי נשלט הוא אמר שלא צריך לחשוף דברים כאלה בשלב כזה מוקדם (למרות שזה כן סוג של עלה קצת בדייט הראשון, ובהחלט היה הרבה בסאבטקסט, למרות שאני לא בטוח כמה היא הייתה מודעת אליו). הוא אמר שיש מסתורין מסוים ששווה להשאיר. אמרתי לו מה היו העצות של שני החברים האחרים והוא נטה לצדד עם הראשון, אם נהניתי איתה והיה לי טוב איתה זה העיקר, לא צריכים לחשוב כל כך הרבה.
אז לפני יומיים בהפסקה במהלך העבודה שאלתי אותה אם תרצה ללכת לסרט. דיברנו קצת על סרטים בדייט הראשון, אמרתי בין השאר שאני אוהב פיקסאר והיא אמרה שאהבה את "הקול בראש" אך עדיין לא ראתה את 2, אז חשבתי שזה יהיה מצוין לדייט. עם סיום העבודה ראיתי שהיא שלחה לי שהיא בקניון שותה משקה (שמתברר שהיה בעצם עוגה בכוס), שאלתי אותה אם היא רוצה שאבוא והיא ענתה בחיוב. ראיתי שהקניון מאוד רחוק ממני וכבר הייתי על האוטובוס הביתה אז הודעתי לה שייקח לי איזה שעה להגיע, היא כתבה לי שהיא חוזרת הביתה ושאודיע לה כשאני מגיע. אז עברתי בדירה, הורדתי את הדברים ולקחתי עניבה ויצאתי העירה. הגעתי לקניון, ענבתי עניבה בשירותים, הודעתי לה שאני שם ונפגנו. היא שוב נראתה מהמם, בסטייל מתוקתק ושוב עם מחשוף אלוהי שבהה בי. היא שאלה על הסרט אבל זה היה בקניון אחר שדרש קצת נסיעה במטרו והחלפות, אמרתי לה שנלך לאן שתרצה אבל היא רצתה שאני אוביל, שזו עמדה שאני לא הכי בנוח בה אבל עשיתי זאת. האנגלית שלה סבבה אבל היו בכל זאת קצרים בתקשורת מדי פעם, שנובעים גם מהבדלים תרבותיים אני מניח.
הגענו למקום, אחרי שנאלצנו לקצת הכוונות. לה יש ביטחון עצמי רב, היא ישר שואלת זרים. אני הפוך. אעשה עיקוף של 30 קילומטרים בלי להתלונן כדי לא לשאול זרים. היא גם הריחה משגע. חששתי שהסרט יהיה בפורטוגזית, כי באירופה במדינות מסוימות יש נטיה לדבב סרטים הרבה, למרות שבתכלס כבר ראיתי אותו בארץ אז לא כל כך חששתי, הרי מקסימום זה שיעור פורטוגזית. בסוף היה באנגלית עם כתוביות בפורטוגזית. היה זמן עד שהסרט החל, הסתובבנו קצת ודיברנו, סיפרתי לה מה חברים שלי אמרו, אמרתי לה שאני מרגיש טוב איתה, היא ליטפה לי את השיער והתלהבה שהוא אמיתי, אני נישקתי את ידה, היה טוב.
ליטופים המשיכו עוד יותר כשנכנסנו לסרט. החזקנו ידיים, היא ליטפה לי את היד. אחרי שגמרתי את הפופקורן הנחתי את ידי על הכתף שלה והיא נשענה. היה כל כך נעים. היא נישקה לי את הלחי, אני נישקתי את שלה. והיא לחשה לי משהו על נשיקה. לא הייתי בטוח מה היא אמרה אז היא כתבה לי. זה כבר היה אחרי הסרט כנראה, או שמא לפניו? כי כמובן איני מפלצת שבודק טלפון באמצע סרט. היא כתבה לי שהיא תנשק אותי כשאבקש ממנה להיות חברה שלי. זה קצת אכזב אותי כי חשבתי שיש סיכוי לנשיקה כבר באותו רגע, גם הלחיץ אותי, כי זה רק דייט שני והיא כבר רוצה לשים על זה כותרת, מאידך היה בי אינסטינקט שרצה לעשות מחווה רומנטית כזאת וישר לבקש ממנה להיות חברה שלי במקום כדי שנתנשק, אבל כן חשבתי מעבר לזה. גם כשיצאנו מהקולנוע וחזרנו במטרו עד שנפרדנו החזקנו ידיים, היינו מחובקים והיה כל כך נעים. היא אישה שיודעת לגעת באופן חושני כזה. אה והיא מאוד נהנתה מהסרט והדתה לי שלקחתי אותה.
הרגשתי אחרי הדייט - קודם כל מעולה, אין דבר שגורם לי להרגיש טוב יותר ממגע של אישה איכותית. מצד שני הרגשתי גם שחזרתי למלכוד שנותרתי בו אחרי הדייט הראשון, מצד אחד מישהי שכיף לי איתה ויש לי איתה כימיה והרבה משיכה מינית, מצד שני אנחנו דיי שונים בהרבה מאוד היבטים שיכולים להיות משמעותיים במערכת יחסים והכי חשוב אני בפורטוגל רק לשנה! קלטתי את השמרנות שלה בנושא הזה בדייט הראשון, מבחינתה זה מערכת יחסים לטווח ארוך או כלום, היא לא מבינה מה זה מערכת יחסים לטווח קצר ובטח שלא מעוניינת רק בסקס. אני כמובן מכבד את רצונה וגם תקשרתי זאת באופן ברור, רק רציתי שעובדת היותי בפורטוגל לפרק זמן מוגבל תהיה על השולחן. אבל אם לפחות אחרי הדייט הראשון חשבתי שאולי גם ידידות זו אופציה, כי גם אם תהיה לי ידידה חדשה בעיר זרה זה יהיה יקר ערך עבורי, אזי אחרי הדייט השני נהיה לי ברור שזו לא באמת אפשרות כי פשוט יש יותר מדי מתח מיני ומשיכה, לפחות בצד שלי, למרות שנראה לי גם בצד שלה לפי איך שהיא הסתכלה עליי.
הנטייה שלי היא כן להמשיך איתה, להיות תקשורתי על כך שאני כן מחובר לארץ ואחזור אליה, אבל כל עוד טוב לי איתה להמשיך ואם מה שחשוב לה זה להראות נאמנות אין לי בעיה עם כך ולמעשה יש לי נטייה טבעית לכך. האמת כבר התחלתי לדמיין את הדייט השלישי, אמרתי לה שאני אוהב לאפות, אז אכין לה עוגת שוקולד, אבוא לביתה, היא תהיה על הספה ואאכיל אותה עם הכפית לתוך הפה כמו מלכה ולאחר מכן אעשה לה מסאז' כיאה למלכה שהיא והיא תימס מהשירותיות שלי. טוב ככה זה נראה בראש שלי. דיברתי אתמול שוב עם חברים, שבגדול תמכו בכך שאלך עם הלב שלי, אבל דיברתי עם אחד החברים על פרידות שלו בעבר והיה לו חשוב שאם בשלב מסוים אני ארגיש שלא מתאים לי איתה, אז לתקשר את זה ולא לחשוש להיפרד ולהיתקע כמו שאני נוטה לעשות בכל תחומי החיים. אני מניח שזה ישר היה אחד החששות העיקריים שעלו לי לראש כשהיא כתבה לי למעשה שהיא רוצה שאציע לה להיות חברה שלי כל כך מוקדם. חשש שיהיה טוב בהתחלה, אפילו מעולה, אבל אז יהיה סקס ואחרי שההתלהבות הראשונית תעבור אקלוט שאנחנו לא כל כך מתאימים כזוג למעשה ואנחנו בעלי רקעים שונים, אמונות והשקפות עולם שונות, אז ארגיש איזו אשמה, כאילו רק חיכיתי לסקס כדי לקלוט מה שידעתי מראש אז סוג של הטעיתי אותה ובכללי אני לא אדם שרב או נכנס לעימותים הרבה, אז בלי ריב אם ארגיש לא במקום במערכת יחסים איך אפרד ממנה? אולי פשוט אשאר תקוע ככה כדי לא לצאת זבל נצלן אבל מבפנים ארגיש כלוא? ואז אני חושב, רגע איך אתה בכלל מגיע למחשבה על להיפרד ממנה כשכולה הייתם בדייט שני ואתם עדיין לא במערכת יחסים בכלל! חרדה+מבוכה בהקול בראש 2 הם פשוט אני. גם היא צחקה עליי שהם אני במהלך הסרט. יש לי אולפן של תרחישי בלהות לעתיד הרחוק בראש. גם כמובן עולה המחשבה אם אני כבר מדמיין להיפרד ממנה אז אולי זה אומר שאני פשוט צריך לא להיכנס איתה למערכת יחסים מלכתחילה. אבל הדייטים היו כל כך טובים, עשו לי טוב ללב ונעים והיא גם כל כך מושכת אני פשוט רוצה אותה. אעאעא!
טוב כנראה שאכנס לזה. התוכניות שלי להכין לה עוגה כבר דיי הבשילו, או שמא נאפו? קניתי כבר תבנית וכלי מטבח שלא היו פה בדירה. הסופ"ש בפתח. אשאל עוד חבר שלי קודם וכמובן אשמח לעצות מכן, אבל אני כבר רואה את עצמי שואל אותה על דייט שלישי. שם אנסה פשוט לדבר בפתיחות וכנות. זה שאני שם לשנה נשאר ברור, אומר לה שאם מה שחשוב לה הוא להיות אקסלוסיבי כמובן שאין לי בעיה עם זה ואמשיך להתייחס אליה כמלכה שהיא. בנוגע לתוכניות לטווח הארוך מאוד, לא יודע מה היא מצפה אבל לא אוכל להבטיח כלום בשלב כה מוקדם ואני אקווה שהיא תבין זאת, אבל העוגה והמסאז' ואבוא שוב בעניבה ונראה לי גם ווסט, יקנו אותה והיא תסכים לכך ותנשק אותי. איך אשמח למישהי להתכרבל איתה, כרבולים זה הדבר. מקווה לטוב.
טוב אז כתבתי שלשום כי אני מצפה לדייט והוא היה אתמול. אז איך הלך הדייט?
נפגשנו בעשר בבוקר, בתחנת המטרו שהיא כתבה לי. נסענו כמה תחנות במטרו, יצאנו, הגענו לסופרמרקט ועשינו קניות. במקור הצעתי שנוכל לקנות אולי כמה מאפים קטנים ו/או שתייה ולשבת בפארק. לבסוף קנינו דווקא דיי הרבה דברים. חזרנו למטרו, החלפנו לרכבת ונסענו לעיירה שהיא מעט מחוץ לליסבון. הלכנו קצת עד שהגענו לפארק והתיישבנו. לא הייתה לי מחצלת אז הבאתי מצעי מיטה במקום. אכלנו מעט ממה שקנינו, דיברנו הרבה, היא לימדה אותי פורטוגזית ואני עשיתי לה מסאז' ברגליים ובידיים בשלב מסוים. המשכנו לדבר ובסוף קמנו הלכנו חזרה לתחנת רכבת. חזרנו לליסבון, לקחנו מטרו והגענו לבורגר קינג במרכז העיר. אכלנו המבורגר ואז המשכנו לשבת שם עוד מספר שעות. דיברנו הרבה אפילו קצת שרנו. לבסוף עם רדת הלילה יצאנו, הלכנו קצת, חזרנו למטרו ושם נפרדנו.
טוב, אלו הפרטים היבשים, עכשיו בואו ניכנס קצת לעומק.
ראשית, היא אנגולית. מן הסתם ראיתי שהיא שחורה בקיופיד, אבל לא ציינתי את זה כיוון ש-I don't see race. טוב, I do, אבל אני מנסה לא לגזור מזה משמעויות. האמת ראיתי לא מעט אנגוליות בקיופיד. זו הייתה בעבר קולוניה של פורטוגל אבל בכל זאת התפלאתי. מסתבר שזו עדיין השפה הראשית שם, אז זה בעצם דיי הגיוני. אולי גם להם יש פרסומות לדרכון פורטוגלי 🤔 עדיין, משום שהיא לא ציינה זאת בפרופיל, ניסיתי לא להסיק מסקנות. חשבתי אולי היא ברזילאית דווקא, כי יש המון בפורטוגל. או שפשוט נולדה בפורטוגל, לא משנה מאיפה משפחתה, הרי יש לא מעט גם באנגליה וצרפת, מדוע לא בפורטוגל?
טוב, אז היא אנגולית, אבל האם זה משמעותי? כנראה שכן במידה מסוימת. היא הייתה יותר שמרנית משציפיתי. היא נוצרייה מאמינה, היא שאלה אותי אם אני הומוסקסואל מפני שראתה שכתוב לי בפרופיל Monogamy or Non-Monogamy וחשבה שזה קשור לנטייה המינית, אז ניסיתי להסביר לה מה זה אומר מבלי שתחשוב שאני משוגע. היא גם ציינה שיש לה ידיד הומו ואמרה שיש לו חבר גבר וצחקה מזה. היא אמרה שהיא מכבדת את כולם, שזה טוב, אבל היה ברור שזה מאוד משונה עבורה. היא שאלה אותי כמה פעמים במהלך הדייט אם הייתי בסדר להיות עם גבר, אמרתי לה שאני נמשך רק לנשים. למרות שהיא הייתה מין שמרנית-ליברלית כזו היא דווקא הגיעה בשמלת קיץ יפה עם פרפרים - ומחשוף מכובד. נשבע שהם בהו בי במהלך הדייט. היא אישה יפה, מבנה גוף curvy סקסי.
רגע, אז מה עם כל ה-undertones הדומיננטיים שקלטתי ממנה בטקסט, שהיא קראה לעצמה The Queen? לא נשמע שמישהי שמרנית תהיה בבדס"מ. אז באמת כנראה זו הייתה אינטרפרטציה לא נכונה שלי, למרות שהיא באמת בעלת דומיננטיות באישיות. היא קוראת לעצמה מלכה גם כי היא בטוחה בעצמה ומסתבר גם עם קשר למוצאה האפריקני, continent of Kings and Queens. אבל המשכתי להתייחס אליה כמלכה בכל זאת כי זה מאוד הדליק אותי והיא גם אהבה את זה. עוד דוגמה לאינטרפרטציה לא נכונה מהטקסט הוא שכתבתי לה שהיא אולי יכולה ללמד אותי פורטוגזית והיא כתבה שהיא תסכים אם אהיה "ראוי לכך". הגיוני שאקלוט איזה סאבטקסט של שולטת אחרי שהיא גם קוראת לעצמה מלכה, לא? אבל למעשה היא באמת הביאה לדייט מחברת ועטים צבעוניים ועשתה לי תרגילים ללימוד פורטוגזית! מסתבר שלימדה ילדים באנגולה.
היו פלרטוטים רבים לאורך הדייט, הרגשתי שהיא נמשכת אליי, גם באתי מחוייט עם עניבה והיא ממש אהבה את הלוק שלי. אני החמאתי לה רבות על המראה, היה ברור שאני נמשך אליה. אך בעקבות כך שקלטתי ממנה שהיא קצת שמרנית לאורך הדרך, הבנתי שאהיה חייב לפתוח את הנושא בשלב מסוים למרות שזה כתוב לי בפרופיל - הרי אהיה בפורטוגל רק לשנה. האם איזו אהבת אמת שתגרום לי לרצות להישאר בפורטוגל או לקחת אותה איתי לישראל כדי לא להיפרד אפשרית? מדומני שכן. האם זה ריאליסטי וסביר? כנראה שלא. במיוחד בשנה האחרונה אני מרגיש יותר מחובר לישראליות שלי. אני מעוניין לחוות הרבה מהעולם, אבל ישראל תישאר הבית שלי. זה לאו דווקא משהו שהייתי אומר לפני המלחמה. אגב מה שטוב באנגולית נוצרייה מאמינה זה שהיא אוהבת את ישראל. היא הראתה לי שהיא הקשיבה לשירים בעברית. היא שאלה אם אני מכיר אותם ורצתה שאתרגם לה. אלו היו שירי תפילה דתיים כאלה, תרגמתי לה אבל אמרתי לה שאני לא מכיר ושזה מאוד דתי ואני מעדיף לשמוע רוק ישראלי ואז השמעתי לה את כוורת בבורגר קינג והיא אהבה 🎸.
אה ולמרות שהיא אנגולית שחורה היא כן גזענית דווקא - אבל נגד איטלקים מכל האנשים 😂 אמרתי לה שאני יודע איטלקית ברמה בינונית אז היא שאלה אותי כמה פעמים במהלך הדייט אם אבא או אמא שלי איטלקים. היא אמרה שהיא לא אוהבת איטלקים כי הגברים האיטלקים לא נאמנים. אמרתי לה אבל שאיטליה מדינה יפהפיה ואני ממליץ לה לנסוע לשם.
אבל חזרה לעניין - הייתי צריך לפתוח את עניין מגבלת הזמן בפניה, אפילו שזה דייט ראשון. שזה מוזר, כי זה דייט ראשון ולא רוצים להיראות אובססיבים דביקים שמכינים כבר תוכניות לעתיד המשותף, רק מתחילים להכיר הרי. מאידך, לא רוצים להטעות, אם קשר לא יכול להימשך יותר משנה, הצד השני צריך לדעת. אז כשהתיישבנו בפארק פתחתי את זה, שיהיה ברור - אני כאן לשנה. מבחינתה היא אמרה שהיא לא בקטע של משחקים ונראה שהיא חשבה שאני אומר את זה כי אני רק בקטע של סקס. היא סוג של אמרה שאם זה מה שאני מחפש אז שאלך לזונה. התאכזבתי שכך היא ראתה את זה. כן אני גבר, אני נמשך לאישה יפה ודומיננטית, אבל מבחינתי זה יותר מסקס, זה גם חיבור רגשי אמיתי וגם חברות פוטנציאלית. היא לא הבינה מה המטרה שלי אם אני רוצה קשר אבל לא יותר משנה, זה היה בעיניה משוגע למדי, ואולי היא צודקת. ניסיתי להסביר לה את נקודת מבטי, תוך כדי שאני סוג של מסביר לעצמי תוך כדי, מה אני רוצה באמת. אמרתי שרק מפני שקשר נגמר בשלב מסוים לא הופך אותו לפחות משמעותי, לרגעים הטובים שבו לפחות טובים, והזיכרונות והחוויות נחקקים בנו. טוב כאן אני כותב זאת בצורה יותר קוהרנטית כנראה מאיך שאמרתי זאת במציאות.
היא אמרה שרק נהיה ידידים והסכמתי. אבל האמת המשכנו לפלרטט גם אחר כך, לא יודע אם זה באשמתי, מאידך לא נראה שהיא התנגדה לזה. היא התחילה ללמד אותי פורטוגזית, הוציאה מחברת, עטים צבעוניים וכרטיסיות עם תמונות. היו כל מיני תמונות כאלה של אילוזיות ראייה:תמונה של שני אנשים שזה גם גביע, אישה צעירה מאחור שיכולה להיות אישה זקנה מקדימה, ארנב או ברווז, מכירים את אלו. היא דיברה על פרספקטיבות שונות. אז היא תרגלה איתי מילים ומשפטים בפורטוגזית "אם הייתי חיה איזו חיה הייתי...", "אם הייתי בגד איזה בגד הייתי..." וכו'. בשלב מסוים היא קמה והייתה קצת תפוסה אז הצעתי לעשות לה מסאז' ברגליים והיא מתה על זה. היא אמרה שעשיתי לה מסאז' ממש טוב וממש שחררתי לה את הרגליים ואמרה לי לעשות לה גם בידיים. אז עשיתי לה גם בידיים וגם את זה היא ממש אהבה. ואני נמסתי מזה. המשכתי להתייחס אליה כמלכה. אמרתי לה תודה שהיא נותנת לי לעשות לה מסאז' ונישקתי את ידיה והיא חייכה, היא עפה על זה. עמד לי כל כך אבל ניסיתי להסתיר, לא להיות בוטה, להיות עם חזות של ג'נטלמן רומנטי. והיא לגמרי שיתפה עם זה פעולה - גם אחרי שאמרה שאנחנו רק ידידים כי אין טעם במערכת יחסים רק של שנה. חזרנו למחברת פורטוגזית והיא גרמה לי לתרגל משפטים כמו "האם אני רוצה להיפגש שוב עם X?" ואז עניתי בפורטוגזית וכתבתי "כן. נלך לקולנוע, מסעדה, גלידריה, מוזאון וכו'..." ואז היא גרמה לי לתרגל משפט של "האם אני רוצה לנשק את X" אז עניתי "כן!" ואז היא כתבה בעצמה "האם אני רוצה לנשק את Y" וכתבה בעצמה במחברת גם "כן" אז ממש חשבתי שהיא רוצה שאנשק אותה באמת ובאתי לזה ואז היא אמרה שלא, רק מתרגלים פורטוגזית!! אין לי מושג אם זה היה טיזינג מכוון או לא.
אחר כך הלכנו לאכול, היא אמרה שהיא מכירה את ההמבורגר הכי טוב בעיר, אבל אז הלכנו לבורגר קינג 😂 טוב לפחות הבורגר קינג כאן יותר טוב מבארץ. הפלרטוטים המשיכו גם שם. היא דברנית לא קטנה וגם עשתה הרבה צחוקים, אבל גם המשיכה להתייחס לעצמה כמלכה וכמובן מתתי על זה והמשכתי עם זה. כאמור תרגמתי לה שיר בעברית, השמעתי לה כוורת, היא השמיעה לי משהו מאנגולה, מתישהו דיברנו גם על המצב בארץ, אמרתי לה שלמרות שיש מלחמה בטוח שם, אין ירי ברחובות, זה לא ככה, והסברתי לה גם על כיפת ברזל והיא דיי התפלאה שבטוח פה בזמן מלחמה. אמרתי לה שישראל מדינה מאוד מפותחת ויפה ואנשים מאוד חמים, יותר פתוחים ממני, כי היא ראתה שהייתי מאוד מופנם וביישן. הייתי חייב לגעת קצת במלחמה וניסיתי קצת להסביר את ההיסטוריה, אבל לא נכנסתי לזה יותר מדי בשלב הזה. היא דיברה על המשפחה שלה, יש לה 9 אחים ואחיות! החזקנו ידיים, עשינו הורדת ידיים, נתתי לה לנצח, עשיתי לה שוב מסאז' בידיים והיא אהבה את זה מאוד. אפילו קצת שרנו. כל אחד שר שורה מלודית שהמציא והשני חזר אחריו. מתישהו קצת נשבר לי הפאסון כששתיתי מים והקדמתי קנה לוושט ונכנסה לי טיפת מים לקנה וזה גרם לי קצת להשתנק ואז להשתעל הרבה, זה היה מביך. אבל אחר כך המשכנו לדבר דיי הרבה, זה בטוח היה הרבה עבורי, כי אני לרוב דיי שתקן. דיברנו על קנאות, אמרתי לה שאני מאוד רחוק מהרגש הזה, היא אמרה שהיא לא מאמינה לי. הנושא המיני מתישהו עלה שוב, האמת היא העלתה אותו דווקא, היא מאוד שמרנית בנושא הזה, עשתה פרצופים חמוצים על נושאים שהיא בעצמה העלתה כמו פורנו ואוננות. ניסיתי לתת את נקודת מבטי שאין מה להתבייש במיניות ושזה חלק מאיתנו וכו'. אמרתי לה שיש לי מעט מאוד היסטוריה מינית, היא אמרה שגם לה, היא לא האמינה לי כשאמרתי לה שאני ממש לא מצליח עם נשים בארץ. היא הראתה איזו מידה של קנאות למרות שזה דייט ראשון ולמרות שהיא סוג של דחתה אותי, ואז אמרה שאני מקנא בה. אמרתי לה שאפילו אם יגיע גבר אחר וינשק אותה מולי לא אקנא, אשמח עבורה כי ארגיש שזה מגיע לה כמלכה. ניסיתי להרים לה אבל היא לא הסכימה עם זה, היא יותר בגישה של מערכות יחסים רגילות ונאמנות זה חשוב וקנאות זה טוב במידה מסוימת. אני התפלאתי בשל יופיה - והיא אפילו אמרה שהייתה דוגמנית באנגולה - שהייתה בכל כך מעט מערכות יחסים ושיותר גברים לא התחילו איתה. למעשה אמרה שהייתה רק עם אחד, וגם איתו זה לא היה לכל כך הרבה זמן, לדעתי לפחות. הווייב איתה הרגיש קצת מבלבל ומשונה - רגע אחד היא אומרת דברים יחסית שמרניים בנושא המיני, שאני כמובן מכבד לחלוטין, כל אחד וגבולותיו, אבל רגע שני אני מרגיש שהיא ממש מפלרטטת איתי למרות שהייתי דיי ברור בכך שאחרי שנה אני חוזר ארצה כך שהסיכוי למשהו יותר ארוך מכך נמוך. אבל איך אני יכול לא לקבל ולהמשיך את הפלרטוטים עם מלכה כה יפהפיה (ובעלת מחשוף שבוהה בי)?
יצאנו מהמסעדה, חשבנו אולי עוד נמשיך לגלידה, אבל היא גם אמרה שהיא קבעה עוד עם חברה ללכת לדיסקוטק. בתחנה ניסיתי לתרגל עוד מהפורטוגזית שכתבנו במחברת, אז שאלתי אותה בפורטוגזית אם אפשר לנשק אותה, כי אחרי כל הפלרטוטים לא הבנתי היכן עמדה, אבל היא אמרה רק בדייט שלישי.
כתבתי לה לילה טוב כשהגעתי הביתה. הבוקר כתבתי לה בוקר טוב. לאחר מכן כתבתי לה שמאוד נהניתי עמה אתמול ולאחר מחשבה היא צודקת ואשמח להיות ידיד שלה. אבל הוספתי שאני עדיין רואה בה כמלכה ואשמח לשמח אותה כיצד שאוכל. והוספתי עוד, ואולי זאת הייתה טעות בדיעבד, בהקשר המיני שאם תשנה את דעתה אני אהיה פתוח להכל. בנוסף הבהרתי שאני מכבד את גבולותיה ובחירתה ושאלתי אם היא רוצה שאפסיק עם הפלרטוטים או שהיא אהבה את זה, כי באמת לא הייתי בטוח. כתבתי עוד דברים, היה יחסית ארוך. בתשובה שלה היא דווקא התמקדה לחלק קטן. כתבתי שמפני שאני לא רוצה לפגוע באף אחת, על אף שאשמח לשרת אותה כמלכה, אם אתחיל לצאת עם מישהי אחרת אז אפסיק כי אני לא רוצה לעשות משהו לא ראוי שיפגע ברגשות של מישהו. אז מכל מה שכתבתי היא נתלתה על המשפט הזה דווקא, למרות שציינתי בו משהו טוב ומכבד, וכתבה שאם אני אתחיל לצאת עם מישהי אחרת שאשכח ממנה. תהיתי אם לשאול "גם כידידים?" אבל לבסוף כתבתי "fair enough". שאלתי אותה על כל שאר הדברים שכתבתי, היא שוב התמקדה בקטע המיני וכתבה שאפשר להמשיך להיות ידידים בשלב הראשון עד שמכירים יותר ואם היא חושבת שאני הגבר שהיא רוצה לעתיד נעבור לשלב השני. היא הוסיפה שאין לה זמן להרפתקאות מיניות ושאם אני לא רואה בה ערך ורוצה קשר אמיתי רציני איתה אז אני יכול לחפש מישהי אחרת להינות איתה. התפלאתי שזה מה שהיא חשבה עליי אחרי כל כך הרבה שעות ודיבורים ביחד. כתבתי שוודאי שאני רואה בה ערך ושאני מאוד מכבד את גבולותיה, שאשמח להיות ידידים ושפשוט ניסיתי להיות פתוח וכנה עם רגשותיי בכך שאני מודה במשיכה שלי אליה. היא כתבה לי שהיא מעריכה את הכנות ושהיא נהנתה מאוד מחברתי ומהנחמדות שלי ומכך שאני מכבד את גבולותיה. בכך זה תם בינתיים.
מה דעתכן? ידידה זה כן משהו בעל ערך רב עבורי בעיר זרה, אבל אולי אני מסבך את עצמי עמה? כן היה כיף איתה, השאלה כמה הכיף הזה נבע מהמתח המיני הרב ששרר בינינו? אולי אני פשוט צריך לאונן ועניינים יתבהרו (שבועיים וחצי בלי בינתיים)? אולי שווה לי to opt out איתה באופן מנומס ולהתמקד אולי בנשים היפהפיות מהעבודה במקום? או שאולי הבעיה שלי יותר עמוקה? אולי אני מחפש משהו שלא קיים או שאני לא יודע מה הוא? הרי מה הפנטזיה שלי? שכל הנשים השוות מהעבודה ומקיופיד פשוט יישבו לי על הפנים (אף אישה עדיין לא ישבה לי על הפנים 😢🎻)? שיהיה לי אין סוף זמן ואין סוף כסף שאוכל להקדיש את חיי לשרת מלכות יפהפיות, לעשות להן מסאז', לנשק ולסגוד לכל חלק בגופן, לקנות ולהכין להן מטעמים ומתנות? אז מה אני עושה בעצם כשאני פותח קיופיד לדייטינג? מצד שני אני כן רוצה קשר ולא לחוש בדידות ואולי פשוט מישהי להתחבק איתה ולהתכרבל איתה ולישון כפיות ולראות סרטים ביחד. טוב זה דבר אחד כשאני רוצה את זה בארץ, אבל כשאני רוצה את אותם הדברים בפורטוגל נוספת השכבה שזה מתישהו ייגמר כי אני אחזור ארצה וזה משהו שכנראה לא אוותר עליו, אז מי תרצה דבר כזה לזמן מוגבל? אשמח לעצה, במיוחד נשית, הייתן בסיטואציות דומות?
טוב אז עברו שבועיים וחצי בפורטוגל, בינתיים נחמד פה. הטיסה עברה חלק, הביאו אותי לדירה בפרבר קרוב של ליסבון, דירה נחמדה, חדר דיי גדול. יש עוד שלושה שותפים בדירה; הולנדי, צרפתי וגרמני. אולם, רוב הזמן הם דיי מתבודדים בחדרם, לא יצא לי לדבר איתם הרבה.
עשיתי את כל הבירוקרטיה הדרושה, הוצאתי כרטיס נסיעה בתחב"צ בליסבון עם סכום חודשי, גם הספקתי ככה לטייל בעיר היפה. צילמתי הרבה. התחלתי את הקורס בחברה. בקורס למחלקה שיועדתי אליה היינו סך הכל ארבעה אנשים: אני ושלושה פינים - פיני ושתי פיניות. הם נראים אריים ביותר. לא נכנסתי לכלוב כל הזמן הזה, האמת לא אוננתי כלל. כשהגעתי לדירה חששתי שיהיה קשה לאונן, אולי לא תהיה מספיק פרטיות, אבל זו לא בעיה, כאמור השותפים דיי מתבודדים בחדריהם. אבל בכל זאת אני חש מוזר לאונן בחו"ל, מאידך אהיה כאן שנה אז בטוח אאונן, אבל אחת הסיבות שהגעתי לכאן היא, כמובן, לפגוש נשים. אז חשבתי אולי יצליח לי עם מישהי לפני שארגיש צורך לאונן. כמובן שאם אני כותב בכלוב זה מכיוון שאני חושב על נשים. כן, יש מלא נשים מהממות בארץ, גם בכלוב, אבל להגיע לעבודה חדשה בחו"ל פותח אפשרויות חדשות, נותן תחושה של משהו חדש, משהו מיוחד, משהו שצריך לחוות. בין לבין הבירוקרטיה והקורס חזרתי לקיופיד, אבל הוא השתגע במדינה חדשה אז השתמשתי בסים הפורטוגזי החדש שקניתי כדי לפתוח חשבון חדש. אחר כך הקיופיד חזר לעבוד כרגיל אז לפתע היו לי שני חשבונות פעילים. היה לי מאץ' עם אחת דיי מוקדם אבל אז היא לא ענתה ולבסוף התברר שהיא גרה באזורוס, איים של פורטוגל באוקיינוס האטלנטי, אז דיי רחוק!
טוב אז ודאי בחברה יהיו נשים יפות מעניינות נכון? האמת שכן. ועוד איך. מלאאא. דוברות מלא שפות. ונראות פצצה. ומתלבשות פצצה. בהיתי הרבה יותר מדי. האמת הייתה מישהי שתפסה אותי בוהה כמה פעמים. היא התהלכה עם חברה שלה שגם נראית מעולה ואחרי כמה פעמים הן צחקקו. האם הן צחקקו בגללי? האם הן חושבות שאני חמוד אולי? אחרי כמה פעמים שזה קרה בימים שונים אזרתי אומץ וניגשתי אליהן, שאלתי אותן מדוע הן מצחקקות כל פעם שהן עוברות לידי. היפה בקטע מוגזם ענתה "because you keep looking at us". עניתי "hey, I'm looking at everybody." חששתי שמא אולי גרמתי להן לחוש לא בנוח אז שאלתי אותן וזו אמרה שאם מישהו מסתכל עלייך כל הזמן זה יכול להיות לא נוח. אז התנצלתי והלכתי. הרגשתי רע. רק הסתכלתי. היא כל כך מושכת. זו ההגדרה של מושכת, אני מרגיש את העיניים שלי נמשכות אליה באינסטינקט כשהיא בשדה הראייה מרוב יופי. מאז כל פעם שהן עברו ניסיתי להסתכל לכיוון אחר, שיהיה ברור שאני לא מסתכל. אבל גם אז הן צחקקו. האם זה עדיין מטריד אותן איכשהו? אבל אם זה מטריד למה להגיב בצחוק? אולי הן כן חושבות שאני חמוד והייתי צריך להציג את עצמי באופן אחר. אולי להיפך, ללכת על זה ולפלרטט עם אחת מהן באמת במקום להתנצל? אולי להתנצל הפך אותי יותר לקריפ כי זה הראה שהיתה לי סיבה לחוש לא בסדר כשזה לאו דווקא המצב?
הפיניות כמובן מאוד יפות. אחת מהן, צעירה, דיי גבוהה, הייתה לי דיי כימיה איתה. היא גם מאוד אוהבת הארי פוטר. תהיתי אם לנסות להזמין אותה לטייל איפהשהו בעיר במהלך הסופ"ש, לבסוף לא עשיתי זאת. היא מאוד חמודה, נחמדה וחיננית, על אף שהיא טוענת שהיא סלית'רין. אולי יש משהו אפל מתחת למתיקות שלה? טוב יש שנה לעשות משהו מזה. גם הפינית השנייה נראית מאוד חמודה. שתיהן לא מדברות הרבה. אבל נראה לי פיצחתי משהו כשלמדתי קללות בפינית.
הייתה גם אותה ישראלית שהתכתבתי עמה עוד לפני שהגעתי לפורטוגל. זו שהכירה לי ידידה והתכתבנו בדיסקורד. צירוף מקרים מאוד נחמד. לא ידעתי איך היא נראית לפני שהגעתי והייתה כימיה בהתכתבות אז מן הסתם קיוויתי שבזה יש פוטנציאל. אבל מרגע שראיתי אותה ידעתי שלא. מה לעשות, כשאין משיכה אין משיכה. היא נחמדה ונעבוד ביחד ומגניב אבל לא יהיה משהו מעבר.
הייתי צריך לעבור מאיטלקית לללמוד פורטוגזית. אבל יש בחברה לא מעט איטלקים. בשבוע הראשון פשוט עמדתי לידם בהפסקות והם דיברו ביניהם וניסיתי להבין אבל הם דיברו מהר מדי והיה קשה. הייתה גם איטלקיה מאוד יפה ואופנתית, ניחשתי שהיא ממילאנו, והיא מליד אז קרוב מספיק. היא חייכה אליי והייתה מאוד נחמדה, אולי זה משהו שיכול להתפתח, דיברנו מעט, ניסיתי באיטלקית. כשהיא התחילה לדבר מהר הינהנתי. יש גם שתי איטלקיות בלונדיניות עיניים כחולות, הייתי חושב שהן נורדיות אם לא היו מדברות איטלקית. אני חושב אחת מהן חייכה אליי. האם אני מניב יותר מדי משמעות בראש שלי מחיוך? אני רוצה רק לקוות שנשים צעירות מושכות מוצאות גם אותי מושך.
בקורס מקביל לשלנו רק למחלקה אחרת היו שתי הולנדיות, אחת פצצה הזכירה לי כוכבת פופ מסוימת לא בטוח מי, משהו בין קארי אנדרווד צעירה וג'יימי לין ספירס עם שיער שחור. השני יותר curvy זה בטוח, אבל גם סקסית ועם עיניים כחולות יפהפיות וחוש אופנה מעולה. בכללי גם מלא נשים עם חולצות בטן שיתברכו. גם פצצה אסייתית, גם פצצות שחורות. אה כן יש מלא בליסבון מסתבר. בלוקרים מישהי חייכה אליי והתחילה איתי שיחה, עם שיער כחול וקעקועים ומבט של לב טוב, גם curvy סקסית. אה כן יש לוקרים כי לא רוצים שניקח את הטלפונים לחדר שאנחנו עובדים בו.
בקיופיד נהיה חלש אבל אז כשהיו לי פתאום שני חשבונות זה פיצה על זה ואחד המאצ'ים התפתח. היא לא כתבה על עצמה הרבה בתיאור אבל היה לי וייב של שולטת ממנה, בין השאר כי היא כתבה "The Queen" בביו. היה לנו פלרטוט עם איזה סאבטקסט של שליטה שממש הדליק אותי והאמת זה הצליח וקבענו דייט. היא כתבה בצורה מאוד החלטית כיאה לשולטת. קראתי לה מדי פעם Queen בטקסט כרפרנס למה שהיא כתבה, אבל הסאבטקסט לא צף מעלה לטקסטים אז אני תוהה אם צריך להעלות אותו שיהיה ברור או שלא. אז הדייט שקבענו הוא למחר בבוקר, ללכת לפארק ואחרי זה לאכול. אני לחוץ. היא נראית מדליקה. אני לא יודע מה יהיה. מה אני רוצה מהדייט? לא יודע האמת. אני רואה מלא נשים שאני נמשך אליהן ברמות, אז מה אני רוצה, סקס או משהו יותר? קשר אמיתי? עם מישהי מחו"ל כשאני מתכנן לחזור לישראל? טוב לא יודע מה אני רוצה, אבל החלטתי לא לכפות כלום. יש לי רצון לסקס כמובן, אך גם לקשר רגשי, אין אלו דברים סותרים אלא דווקא מאוד משלימים, השאלה אם אפשרי קשר רגשי, אינטלקטואלי ומיני, גם שיודעים שסופו דיי קבוע מראש? האם אפשרי כל זה רק לטווח קצר? האם אפשרי מבלי שיהיה קשר מסורתי? לא שאני נגד קשר מסורתי, אין לי גם מספיק ניסיון בו כדי להיות נגדו, אבל מכורח המציאות של היותי ישראלי בפורטוגל.
במקביל גם חושב על ישראל הרבה. מעודכן בחדשות. כשאני חוזר לדירה אני מבלה הרבה זמן ברשתות בפוסטים וסרטונים על ישראל, זה לא נעלם לי מהראש והאמת לדאבוני גורם לי ליותר מדי לחץ, אבל אני עדיין מרגיש שחשוב לא להפקיר את הזירה. ראיתי כמה שלטים של תומכי הטרור בעיר, רובם קרועים, יש גם גרפיטי, מדי פעם סטיקרים, אני הורדתי אחד. לפינים לא היה מושג במיוחד על מה הולך בדיוק בארץ, ידעו שיש מלחמה באופן כללי וזהו. יצא לי להתווכח בנושא איכשהו דווקא עם איזו אוסטרלית דיי אקראית בתחנת אוטובוס, אבל זה היה אחרי שיחה יותר נורמלית של כמה דקות עמה אז אולי לפחות היא ראתה אותי כבן אנוש ואולי זה הזיז בה משהו גם עם מעלה אחת לכיוון הנכון. זו גם סיבה שהגעתי לכאן, להיות קצת שגריר בשליחות עצמי, אבל עם ידע היסטורי על המדינה. אם במהלך השנה הקרובה אצליח להשפיע על אנשים לראות ישראלים כאנשים טובים, ואם אקלע לדיון שיצליח לשכנע אדם אחד בצדקתנו, לחשוף אותם למידע שלא ידעו קודם, אז אראה זאת כהצלחה.
אז אני לחוץ על הדייט, וגם על המדינה, אז באופן טבעי אני כותב בכלוב. אבל הדייט בבוקר אז כדאי שאלך לישון. ובשני אתחיל לעבוד כיאה בחברה, סיימנו את הקורס. עוד תהיה השגחה עליי בהתחלה כמובן אבל אתחיל לעבוד באמת. אקווה לטוב. אם יש לכן עצות לדייט אשמח, אני חושש להיות יותר מדי socially awkward, שיהיו יותר מדי שתיקות מביכות, לפעמים אני קופא במצבים האלה שאני לחוץ. איך לוודא שזה לא קורה? או שמא זה בסדר לתת לזה לקרות?
בקיצור לפוסט הקודם הייתי אמור לטוס לפורטוגל לעבוד כשנה בחברה בינלאומית. לא משהו מסובך או יוקרתי, פשוט צריך דוברי עברית עם דרכון אירופאי, גם לא משכורת סופר שוס אבל חשבתי שחוויה סך הכל. הטיסה תוכננה לרביעי הקרוב אבל קיבלתי הודעה שבוטל.
אחרי שיחות עם אנשי קשר שם אלך על קורס (שצריך להכשרה לפני העבודה) של ספטמבר במקום אוגוסט אז ביקשתי החזר מחברת התעופה שביטלה וקניתי טיסה לספטמבר במקום.
יתרונות: עוד ייצא לי לפגוש כמה אנשים שהייתי מפספס אחרת - חבר אחד שכרגע בגרמניה ויחזור לארץ ואחרי זה יטוס לסמסטר נוסף בברקלי, חבר נוסף שבמילואים עכשיו; יתרון קצת מטופש אבל אני אוהב לראות את האולימפיאדה אז אוכל לראות אותה עד הסוף; יותר זמן להתארגן, גם סתם לנוח ולהיפגש עם חברים, סך הכל רק לפני שבועיים בערך סיימתי את המחויבויות האוניברסיטאיות שלי.
חסרונות: כן ההתארגנות לטיסה הייתה מהירה אבל בנקודה הזאת כבר דיי עשיתי את כל מה שהייתי צריך, אז לא באמת עוזר לי עכשיו שיש לי עוד חודש בערך; עוד חודש בערך בבית של ההורים, יש יתרונות (למשל טלוויזיה עם ספורט 5 כך שאני יכול לראות את האולימפיאדה חופשי) אבל גם חסרונות שהם... להיות עם ההורים בבית.
השיקולים של התקיפה האיראנית לא באמת בראש שלי, סתם עצבן אותי שביטלו לי את הטיסה והכאב ראש הבירוקרטי שזה עשה לי עם מציאת טיסה חלופית. אשת הקשר מהחברה נשמעה מודאגת מהאיומים על ישראל ואמרה שהיא מקווה שאהיה בטוח. אמרתי לה שאנחנו כבר רגילים לזה כאן והיא אמרה שזה גם לא בסדר שמתרגלים לזה. וואלה צודקת לגמרי.
זה הכלוב אז צריך לכתוב גם משהו על מיניות. לא הייתי באפליקציות זמן מה, גם דחיתי פנייה ממישהי שכתבה לי בכלוב, לא כי לא רציתי, פשוט כי בראש שלי חשבתי שתכף אני טס ונשים לרוב לא רוצות משהו רגעי, גם אני מעדיף דברים יותר עמוקים עם כימיה. אבל עכשיו זה עוד חודש לחכות. הלוואי שילך לי בפורטוגל עם מישהי, טוב נראה לי כתבתי על זה גם בפוסט הקודם. בפוסט הקודם התלבטתי בסוף אם ללכת לאירוע של האתר, בסוף הלכתי אבל הרגשתי שזו הייתה טעות. באתי לבד קיוויתי לראות שם מישהי מסוימת, היא הייתה לי בחלום ואני מכיר אותה, זו סיבה מאוד מטומטמת ללכת למקום כלשהו, אבל עשיתי את זה, אז אני מניח שאני פשוט מאוד מטומטם. הרגשתי מאוד בודד רוב הערב. הייתה מישהי מהממת שיצרתי איתה קשר עין ואחרי שעה אזרתי אומץ ללכת אליה ולהגיד לה שהיא יפהפיה. היא הוחמאה אבל לא רצתה כלום, הרגשתי שיצאתי קריפ. אחר כך מישהי התעלפה לידי, אז הרמתי לה את הרגליים וכשהיא כבר הרגישה טוב עשיתי לה מסאז' לבקשתה בזמן שהיא בכלל דיברה עם מישהו אחר. היא אמרה לי את שמה ואת הכינוי שלה, אבל הוא מאוד כללי ולא מצאתי אותה באתר. לא יודע מה לעשות עכשיו. רק קורא פוסטים של שולטות סקסיות ורוצה שישבו לי על הפנים. זה נשמע נחמד, אף אחת מעולם לא ישבה לי על הפנים. וואי הלוואי אחת המתעמלות האולימפיות הללו, או האתלטיות או השחקניות כדורעף חופים שם היו יושבות עליי 😝😪 יכול להיות שתכתוב לי מישהי שתהיה סבבה עם להיפגש למרות שאני טס עוד חודש בערך? בודד לי. אולי זה נשמע פחות רגיש כשאני כותב את זה אחרי שכתבתי שבא לי שישבו לי על הפנים.
מה עוד? ראיתי את העונה החדשה של The Boys. וואי כמה רפרנסים בדסמים היו שם, עונה משוגעת לחלוטין. אבל אין על תומר קאפון. This man is in no condition to fuck a sheep. נקרעתי שם. עוד זמן בבית אומר שגם יהיה לי זמן לראות עוד איזו סדרה ולהשלים כמה סרטים ואולי גם לקרוא ספר לפני שאטוס. גם לא אצטרך להיפרד מהפסיכולוג מחר מסתבר. וואי נכון יש לי פסיכולוג מחר בבוקר! צריך ללכת לישון! טוב ביי.
טוב ידעתי שהרגע הזה יגיע כבר זמן מה. אני בסוף התואר. למעשה אתמול הגשתי את שלוש העבודות האחרונות שלי, שני רפרטים וסמינר, בשני חוגים. כל השבועות האחרונים ישבתי בעיקר על זה, גם בשל הדחיינות שלי קצת וגם כי לקח לי יותר זמן באחת העבודות משציפיתי, אבל בסוף הספקתי הכל בזמן ואפילו יצא לי דיי טוב אני חושב. למרות שבסמינר עברתי את מכסת המילים הנדרשת... בכמה אלפים, אורך פי אחד וחצי ממה שצריך. השקעתי את הימים האחרונים בניסיון לקצר את העבודה הזאת, ועשיתי את זה, קיצרתי אותה מפי 2 לפי 1.5... אני מקווה שהאיכות שלה תגרום למרצה לסלוח לי... בעבודה שניה גם הייתי צריך לקצר, אבל שם רק בכמה מאות מילים, לבסוף הגשתי עבודה ארוכה פי 1.2 ממה שנדרש, לא נורא אני מניח, אבל שם גם חסרים לי כמה הפניות לספרות מחקרית, אז מקווה שהמרצה שם יסלח לי על זה. העבודה השלישית יצאה לי בול והיא גם באיכות טובה ועם מספיק הפניות למקורות, ואת הטיוטה הראשונה שלה כתבתי בלילה לבן אחד בשבוע האחרון! והאמת לא שיניתי הרבה מאותה טיוטה. אבל זה היה אחרי הרבה זמן של עבודה מחקרית. מזכיר לי את הציטוט שמיוחס ללינקולן שאמר כי "אם היה עליי לחטוב עץ ב-8 שעות, הייתי משקיע 6 שעות בהשחזת הגרזן שלי".
אז זה זה. העבודות האחרונות בתואר. לדעתי על אף חריגות מסוימות הן כולן טובות אז אני לא מצפה להיכשל באף אחת מהן. ליתר ביטחון אשלח מייל למזכירות לוודא שאין איזה קורס שפיספסיתי באחד החוגים, שהשלמתי את כל השעות הסמסטריאליות הנחוצות לזכאות לתואר ראשון. אבל חששתי מהרגע הזה. במידה רבה נרשמתי לתואר כי לא ממש ידעתי מה לעשות. חשבתי אולי להתעסק בקולנוע בשלב מסוים ועשיתי קורס תסריטאות וכתבתי והפקתי סרט קצר, אבל משהו שם לא הרגיש מספק כל כך, אז לא הייתי בטוח אם אני רוצה להמשיך בכיוון הזה, אבל גם לא ידעתי באיזה כיוון כן להמשיך. גם הייתה אז קורונה אז במילא כולנו הרגשנו תקועים אז נרשמתי לתואר ראשון בהיסטוריה כללית וקולנוע וטלוויזיה, פשוט מתוך עניין. אמנם נשאר שם הקולנוע אך היה זה מסלול עיוני, היתה לי סדנה אחת מעשית בתואר בשנה הראשונה וזהו. עשיתי שם שלושה סרטונים, אחד וואלה אני עדיין אוהב, מצחיק אותי, השני אני דיי גאה בו, אבל גם בקרינג' לגביו כי ערכתי אותו לא טוב כלל, השלישי סתם. כן עזרתי לידידה מהחוג לתיאטרון כמה פעמים כששיחקתי עבורה בכמה הגשות. גם נשארה השירה באוויר, אם כי כתחביב. בגלל שאני כן מאוד אוהב את זה, בכל זאת נבחנתי מוקדם יותר השנה למסלול מחזות זמר, אבל בסוף לא התקבלתי, כנראה לקחתי על עצמי שיר מסובך מדי לאודישן, היה רעיון רע. אבל לפחות זה סתם את הגולל על הכיוון הזה. אז ראיתי את סוף השנה מתקרב, ואני עדיין גר עם ההורים, ועדיין לא יודע מה לעשות.
אמא שלי אוהבת לשלוח לי כל מיני קישורים במייל ובוואצאפ לעבודות או קורסים. הרבה פעמים אני מבליג על זה מהר, היא יכולה לשלוח קישורים לדברים שירגישו לי כל כך לא קשורים. קורס למשהו משהו לחברת הייטק משהו משהו. כאילו מרגיש לי... מה פשוט לשלם על קורס במשהו שלא קשור אליי כדי שאוכל להתקבל לחברת הייטק אחר כך שגם לא קשורה אליי אבל לפחות המשכורת תכסה על הוצאות הקורס? כן אני יודע, זה הייטק זה רווחי, אבל אני רוצה למצוא עבודה שתרגיש לי משמעותית לפחות קצת. עם כל האובססיה שלי ברשתות ובחדשות והסברה וכו' מאז תחילת המלחמה כן קרץ לי הרעיון של שליחות של הסוכנות היהודית בחו"ל אז נבחנתי לזה אבל לא התקבלתי, אבל הרעיון של לעבור לעבוד בחו"ל נשאר לי בראש.
בנוסף, גם חשבתי על עוד אופציות, אולי להיות תחקירן או לעשות משהו בהפקות, זיקה כלשהי לקולנוע וטלוויזיה, או אולי להוציא תעודת הוראה, למרות שחשבתי על הרעיון הזה בעיקר אחרי שדיברתי עם מישהי שהייתה איתי בבית הספר ועכשיו היא מורה ובמקרה יש לי ממש קראש עליה למרות שהיא דחתה אותי, טוב על זה כבר דיברתי בפרק קודם כלשהו, קיצר יכול להיות ששקלתי את הרעיון של תעודת הוראה יותר בגלל ש... בת יפה. אבל כשאמרתי להורים שאני אפילו שוקל תעודת הוראה הם מאוד שמחו, זה נראה כיוון ברור. יצרתי קשר עם כמה מוסדות ודיברתי עם כמה מהם, זה נראה דיי סולידי, אבל בכל מקרה עכשיו להתחיל ללמוד לתעודת הוראה גם ייקח לי שנה-שנתיים, אז כן אצטרך למצוא עבודה להיות בה תוך כדי, וחשבתי על תעודת הוראה בגלל שאני מתקשה למצוא עבודה, כך שלמצוא בכל זאת עבודה בשביל לעבוד תוך כדי לימודים שוב, מחזיר אותי למשבצת הראשונה, מה גם שככל הנראה עדיין איאלץ להישאר בבית של ההורים כי אם אני עובד תוך כדי לימודים זה כנראה לא משרה מלאה ולא יכניס מספיק לדירה בארץ הזו.
שלחתי קורות חיים לכמה מקומות שכבר שכחתי מהם, אבל אז בתחילת החודש נראה לי, אולי סוף או אמצע יוני, כבר לא זוכר מתי בדיוק אבל לא לפני הרבה זמן, נכנסתי למסלול אחר, כמעט במקרה. אמא שלחה לי עוד קישור לעבודה, אבל הפעם משהו שנראה לי דווקא קצת מפתה. היא שלחה הצעה לעבודה בבקרת תוכן בברלין עם משכורת של בערך 2500 יורו לחודש. יש לי אזרחות גרמנית ופספורט ככה שיהיה לי סיכוי טוב להתקבל. בספונטניות שלחתי קורות חיים ותוך יום כבר חזרו אליי. הבחור שחזר אליי נשמע אחלה גבר, דיבר איתי ארוכות על התפקיד וכל מה שכולל ושאל אותי מה אני רוצה, גם אמר שהוא למד באותו תיכון כמוני, אבל באחד השנתונים הראשונים שם. העבודה היא בקרת תוכן עבור פייסבוק, כלומר לבדוק אם להסיר או לא להסיר תכנים שמדווחים עליהם בפייסבוק, כל מה שאני צריך זה לדעת עברית, דרכון אירופאי, לדעת אנגלית מספיק טוב בשביל להסתדר בחברה זרה בחו"ל, אבל את העבודה עצמה ילמדו אותי בקורס שם. אז זה עניין אותי אבל זו גם מחויבות לשנה אז היו לי חששות רבים. בנוסף הוא ציין שהעבודה הזו קיימת גם בפורטוגל עבור גוגל וטיקטוק ושאולי יתאים לי דווקא לעבוד שם. הוא מנה את היתרונות והחסרונות של כל מקום. בפייסבוק יש למשל בעיה בכך שהייתי עורך תוכן לאתר חדשות בעבר, פייסבוק לא שוכרים עיתונאים לתפקיד הזה ואפילו זה שעבדתי עבור אתר חדשות שכוח-אל זה קרוב מדי, הבחור המתווך ייעץ לי להוריד את זה מקורות החיים או להציג את זה באופן שונה, שלא יריחו שזה קשור לעיתונאות איכשהו. בנוסף יש את הבעיה בעבודה בברלין שעליי יהיה למצוא דירה בעצמי, בעבודה בליסבון לעומת זאת החברה תסדר לי דירה בעצמה עם שותפים שגם עובדים בחברה, ויקחו אותי לשם ישר משדה התעופה. הוא המליץ לי שאולי עדיף לי ליסבון, אממה המשכורת שם נמוכה יותר באלף יורו בערך, מה שעלול להתקזז עם כך שלא אצטרך לחפש דירה ועם יוקר המחיה הנמוך יותר בפורטוגל. עדיין, התלבטות. החלטתי להמשיך לכיוון גוגל בפורטוגל. יצרה איתי קשר מישהי מהחברה ועשתה עמי ריאיון טלפוני באנגלית, באופן מוזר היה לה דווקא מבטא צרפתי. לאחר מכן היא שלחה לי כל מיני מבחנים במייל. אחרי כמה ימים היא אמרה לי שלא התקבלתי לעבודה עבור גוגל. ניסיתי את המבחנים שוב אבל עדיין לא התקבלתי, היא הציעה לי את העבודה עבור טיקטוק במקום. זאת הייתה העדיפות הכי נמוכה שלי כי אני דיי סולד מטיקטוק, אבל בתכלס זו לא עבודה עבור טיקטוק אלא עבור חברת קבלן אחרת שהיא אותה חברה שהייתי עובד בה גם עבור גוגל. התייעצתי שוב עם המתווך הישראלי לגבי אולי ברלין כאופציה בכל זאת, גם כי המשכורת נראתה לי מאוד נמוכה בפורטוגל, אלף ומשהו יורו, זה בערך משכורת מינימום בישראל, וזו תהיה עבודה במשרה מלאה, 40 שעות בשבוע. אבל הוא אמר לי שיש ם הרבה עניינים בירוקרטיים בגרמניה, של לשלם מס מסוים עד שאני מוצא דירה ולהצהיר משהו לרשויות שם שאני עובד, נשמע לי כאב ראש. יש לי ידידה בגרמניה, אם כי רחוק מברלין, היא אמרה לי שאין דירות במחיר סביר בברלין, וגם אמרה שיש אנטישמיות שם. ידידה אחרת מהארץ שהתלבטתי עמה אמרה שהיא סוג של מכירה מישהי שעובדת בפורטוגל ומסתבר שהיא עובדת באותה חברה אז היא פתחה עבורנו דיסקורד ושאלתי אותה כל מיני שאלות. נשמע עבודה יחסית סבבה, אבל שהדירה והשותפים יהיו הימור, היא ספציפית גם לא יוצאת הרבה מהדירה, לא בדיוק מטיילת בפורטוגל ובאירופה כמו שאני דמייניתי את עצמי, ובכל זאת היא גם לא חסכה כל כך הרבה, בעיקר מכל מיני מענקים ובונוסים. אז לא ידעתי אם כדאי לי להמשיך. העבודה במקור נשמעה מפתה, גם לעבוד מחו"ל וגם משכורת טובה, אבל אם זה רק לעבוד מחו"ל והמשכורת בערך מכסה את עלות המחיה שם והעבודה היא מה שמעסיק אותי רוב הזמן, אז מה נשאר לי?
עשיתי רשימה של יתרונות וחסרונות. ביתרונות כתבתי: חו"ל, הרפתקה, אולי אכיר חברים/חברות, נוף חדש, טיולים (מעט או יותר), עצמאות, בלי הורים, עבודה ללא ניסיון, אוכל לחסוך קצת כסף, השפעה על הרשתות החברתיות (אם כי אעבוד עבור השוק בעברית, אבל אולי יתנו לי לעבוד גם באנגלית), הסברה אולי (מה שרציתי לעשות עבור הסוכנות היהודית רק בלי תפקיד רשמי, אולי דווקא יש בזה יתרון, להסביר פשוט כאזרח ולא כבעל תפקיד יכול להרגיש יותר אותנטי לאנשים), נקודה לקורות חיים (העדפתי שזה יהיה גוגל או פייסבוק, אבל אני מניח שגם טיקטוק גדולה ונשמעת נקודה מרשימה בקורות חיים), לא לעבור דירה. אה, כן, באותו זמן ההורים שלי מחפשים דירה חדשה. עברנו כבר בין שלוש דירות בארבע שנים. בין הראשונה לשנייה כי אבא נכנס לעסקי הנדל"ן ועשה עסקה כלשהי. בין השנייה לשלישית כי היינו שוכרים ובעל הבית החליט להיות מניאק ולמכור למרות שאמר שלא יעשה את זה ונתן לנו התראה של 3 חודשים שהייתה בחוזה. ועכשיו אנחנו בדירה החדשה רק שנה וכבר בעל הדירה החדש גם החליט למכור, אם כי הוא יותר נחמד ונותן להורים התראה של שנה לחפש דירה. הם במילא לא תכננו להיות בדירה הזו הרבה זמן ולחפש דירה לטווח יותר רחוק, אבל תיארתי לעצמי שנהיה בה יותר משנתיים לפחות... אז עכשיו הם בוחנים הרבה דירות לקנות כדי לא להיות שוכרים יותר, דירות באמת לטווח הארוך. אז כנראה נעבור דירה בשנה הקרובה, אולי בחודשים הקרובים אם ההורים ימצאו דירה מהר. לעבור דירה שוב נשמע לי כמו סיוט. גם המעבר עצמו, וגם עצם היותי כבר בן 27 ועובר דירה עם ההורים שוב. האחים שלי יצאו מהבית בגיל 25. אחד חזר לזמן מה אבל זה היה מוגבל בזמן בכל מקרה ועכשיו הוא מרוויח מעולה וגר עם חברה שלו. אם אעבור לחו"ל לשנה, אז אחר כך אמנם אחזור אמנם לדירה החדשה של ההורים, אבל זה יהיה אחרי שנה של עצמאות, אם אמצא אחר כך עבודה במהירות אז ההרגשה תהיה אולי יותר כמו אח שלי שחזר הביתה לפרק זמן מוגבל כדי לסיים תזה ולמצוא עבודה ופחות כמו - אני בלי כיוון בחיים נשאר אצל ההורים עוד שנים. אבל מה אם אחזור ועדיין אהיה נטול כיוון לעוד שנה-שנתיים עד גיל שלושים?? אבל פה אני כבר נכנס לחסרונות. חסרונות: בדידות, משכורת לא גבוהה מספיק, עלול להיתקע (אני חושש שאני לא אוהב את העבודה אבל ארגיש לא בנוח להתפטר אחרי שעשיתי את הקפיצה הגדולה הזו ואשאר הרבה זמן על אוטומט, יש לי נטייה לעשות זאת, כפי שעשיתי בעבודה הקודמת), עוצר את החיים לשנה (אחרי הכל אם הייתי עושה תעודת הוראה או משהו זו התקדמות, לעבוד בחו"ל במקצוע לא קשור עלול להשאיר אותי בסוף השנה באותה משבצת הייתי כשיצאתי מהארץ), עבודה לא בהכרח מרתקת, הימור בדירה, חשש מעימותים (במיוחד על רקע אנטישמי או אנטי-ישראלי), שפה חדשה (אני לומד איטלקית כבר איזה שלוש שנים, אני עוד לא שוטף, אבל אצטרך פתאום לעבור ללמוד פורטוגזית? מה הקשר?), אפספס חגים, אירועים, חברים בארץ, סיכוי גבוה שלא יהיה אופק ממשי, בירוקרטיה. טוב נראה לי שאת רוב הבירוקרטיה כבר עשיתי, אבל נשארו לי עוד העניינים הבנקאיים. לפחות בפורטוגל יהיה פחות בירוקטיה מבגרמניה. היו מעט יותר נקודות ליתרונות מול החסרונות, אבל בגדול הרבה נקודות בשניהם הן היפותטיות, זה הימור גדול. מה ששכנע אותי היה כשאמרו לי גם הידידה וגם המתווך הישראלי שמקסימום אם אני לא אוהב את העבודה, אוכל לעזוב. לא אקבל איזה מענק מסוים, לא יביאו לי החזר על טיסה, אבל בגדול לא יהיה איזה עונש נורא שימנע ממני לעשות את זה. חששתי שיהיה לי את המחסום הפסיכולוגי הזה, שאתקע בכל זאת כפי שאני נוטה לעשות, בגלל שאני מרגיש רע לגרום לאחרים לאי-נוחות. אבל הפסיכולוג אמר לי שאולי זה יהווה עוד אתגר עבורי, עוד מחסום שאצטרך ללמוד לעבור או לשבור, זה יכול לעשות לי טוב. הפסיכולוג נשמע שאוהב את הרעיון, נוף חדש, אתגר חדש עבורי, לצאת מהתקיעות של החיים שלי כרגע.
אז החלטתי ללכת על זה ושלחתי את רוב הטפסולוגיה שהייתי צריך וקניתי כרטיס טיסה. קודם כל יהיה קורס של כשבועיים עבור התפקיד ואז אחתום לשנה, יש את כל התנאים הסוציאלים הרגילים, עבודה חמישה ימים בשבוע, שמונה שעות + שעה הפסקה ביום, ביטוח רפואי מרגע שאני חותם, עשרים ימי חופש לבחירה, סכום קטן מסוים לאוכל בכל יום, בונוס כריסמס מסתבר, מענק מסוים אחרי חצי שנה, החזר על הטיסה אחרי תשעה חודשים, עוד כל מיני מענקים/החזרים על הדירה, נראה לי גם נסיעות. הבעיה היא שהקורס מתחיל כבר באמצע אוגוסט, כך שאצטרך להיות בליסבון לפני כן. אז אטוס בעצם בעוד שבועיים בערך. כן, מהר. המהירות שכל זה התגלגל הפתיעה גם אותי, גם את הפסיכולוג והמשפחה והחברים. אולי זו טעות. לא יודע. אבל זה הימור. מקווה שזו הרפתקה טובה. ועד אתמול היה עליי גם הלחץ של העבודות אז אולי לא עיכלתי את זה. עכשיו בלי הלחץ של העבודות, בפועל עם סיום התואר ועוד שבועיים מתחיל שלב חדש ו... אני לא יודע מה לחשוב על זה. עכשיו יש לי דבר אחר להיות לחוץ לגביו, תמיד יש משהו אני מניח.
ואיך אעביר את השבועיים הקרובים? יש את האולימפיאדה שאני נוטה להתלהב ממנה. גם אמרתי לעצמי עם סוף התואר גם שאעבור על מחברות ישנות, אזכר בדברים שלמדתי בתואר, כי זכרונות מתעמעמים וחבל, במיוחד כשאני יודע שאולי אחזור לדירה חדשה משמע אולי אמא שלי תזרוק מלא מהן בעת המעבר ולא אהיה פה. אולי גם אשלים כמה סדרות מהר. יש אחת באיטלקית, אמקסם את האיטלקית שלי עד שאצטרך לעבור ללמוד פורטוגזית. יש גם את The Boys, שמעתי שהעונה האחרונה מצויינת ובטח ארצה לראות את הפרק או כמה האחרונים עם חבר שרואה את זה. אפגש עם חברים. יש אחד שלומד בברקלי בבוסטון ועכשיו הוא בארץ. הוא טס לגרמניה לפרויקט מוזיקלי בסוף השבוע הקרוב. אז צריך להיפגש עמו שוב השבוע לפני שנפרדים ללמעלה משנה בטח. ואז יהיה לי עוד שבוע ומשהו להיפגש עם שאר החברים לפני הפרידה. אני מקווה שמתישהו במהלך השנה מישהו או כמה מהם יחליטו לבוא לבקר בליסבון. אני בטח מתישהו אבקר חזרה בארץ. ההורים אמרו שהם ישמחו לממן לי כרטיס הלוך וחזור מתישהו, במיוחד כי אני צפוי להפוך לדוד בחודשים הקרובים והם רוצים שאראה את האחיינית. לי זה מרגיש מוזר לחשוב על אח שלי כאבא, עליי כדוד, האמת אני גם לא ממש מת על חברה שלו אז זה מלחיץ אותי. אני גם לרוב לא אוהב תינוקות. אולי זה ירגיש שונה כי זו תהיה אחיינית שלי, אבל אני חושש שזה לא ירגיש שונה והיא תראה לי סתם כמו עוד תינוק. אני דיי נגעל מתינוקות, זה נראה כמו חייזר, רק גם מעצבן, אף פעם לא הבנתי את החמידות. טוב יש להם גרביים ממש קטנות זה קצת חמוד, אבל הפרצוף שלהם נראה מפחיד, זה לגמרי חייזר, וגם קירח, זה נראה כמו מיני-מי מאוסטין פאוורס רק פחות מצחיק. ואם היא תקיא עליי או משהו? איכססס. בטח אח שלי וההורים שלי יצפו ממני לאהוב אותה אבל מה אם פשוט אראה בה עוד תינוק מגעיל ואצטרך להעמיד פנים שהיא משהו מיוחד? זה מאוד לא נוח, עדיף פשוט לא להיות בארץ רוב הזמן ואז אולי אחזור וכבר היא תהיה בת אדם עם אישיות. ההורים אמרו שגם יבואו מתישהו לבקר בליסבון. אני מניח שיכול להיות נחמד מתישהו, כל עוד זה לזמן קצר. אני כבר ממש מצפה לא לגור איתם. רק השבוע רבתי איתם שוב על פוליטיקה. הייתי צריך לצאת מהבית סתם להסתובב. דיברתי עם חבר בטלפון שעתיים ואז כשחזרתי הביתה כבר לילה, ציפיתי לחזור והם כבר ישנו אז לא תהיה בעיה, אבל הייתה בעיה כי הם נעלו את הדלת, עם בריח. אמא ראתה שיצאתי, אך אבא כנראה לא קלט כי הוא אבא ומבולבל אז סגר את הבריח ולא יכלתי להיכנס. לא רציתי להתקשר אל אבא כי הוא עצבן אותי בוויכוח, הוא לא יודע להתווכח, הוא מתנהג מלוכלך ממש, מתנהג כמו פוץ מתנשא דוחה, לא מקשיב למילה שיוצאת לי מהפה וחושב שהוא יודע הכל תוך כדי שהוא אומר דברים לא נכונים עובדתית ומתכחש למציאות. אמא יותר מקשיבה, אבל בגלל שאבא שם הוא צועק מעל כולם אז בכל מקרה אי אפשר לשמוע אותי מעל הצעקות שלו וכל דבר שאומר ייקטע על ידיו. אז לא רציתי להתקשר אליו. אז ניסיתי לדפוק, לצלצל בבאזר ולכתוב לאמא בתקווה שתהיה ערה. ניסיתי להתקשר אליה אבל לא ענתה, ניסיתי גם אינטרקום ובאזר ארוך אבל לא שמעו למרות שזה ממש חזק. התלבטתי אם להתקשר לאבא, אבל כבר העדפתי לישון בחוץ. בסוף התקשרתי לאמא בשיחת וידאו בוואצאפ והיא ענתה. בכל מקרה, כן אשמח לא לגור עם זה יותר. כמובן שאני עלול ליפול על שותפים שהם גם לא מלבבים, זה ההימור. מקווה שזה לא יקרה. אבל כאמור, אני תמיד יכול להודיע שאני עוזב, עם התראה מתאימה כמובן. אולי אוכל לבקש לעבור דירה, למרות שזה בטח יהיה בירוקרטי וייקח זמן. אבל הימור על משהו לא ידוע כנראה יותר טוב ממשהו לא-טוב ידוע. ואז כשכן אחזור הביתה אחרי שנה יהיה לי קצת זמן של חסד עד שההורים (במיוחד אבא) יעלו לי על העצבים שוב.
אלך לרופא שיניים כי לא נראה לי אלך לרופא שניים בפורטוגל. אלך לפסיכיאטר לשאול מה לעשות בקשר לכדורים שאני לוקח (נוגדי דיכאון כי antidepressants are so not a big deal). יש דברים בנקאיים שכדאי לי לעשות בארץ כי בחו"ל עלול להיות כאב ראש, כנ"ל ביטוח לאומי. אני חושב להסתפר כי השיער שלי כבר ארוך לאללה וחשבתי להתחיל את פורטוגל פרש, קצוץ. ועד שאחזור ארצה השיער כבר יהיה ארוך שוב. ואולי גם יהיה אירוע של האתר הזה שארצה ללכת אליו לפני שאיעלם לשנה כי לא נראה לי שאלך לאירוע של אתר "A Gaiola" בליסבון. האמת היה לי חלום עם שתי שולטות לא מזמן. אחת היתה סורה האגדית, היה שם קטע עם טיסה, היה עוד נשלט והיינו בשדה התעופה והיא אמרה לנו ללכת דרך כניסה מסוימת של גברים? והיא הלכה דרך כניסה אחרת, אבל עשתה לנו טריק אולי ובסוף טסה בלעדינו. אבל אז פגשתי שולטת נוספת, אני לא יודע אם יש לה כינוי באתר, אני מכיר את שמה כי אני מכיר אותה, היא הייתה עמי בחטיבה וראיתי אותה בכמה ערבי פמדום אבל לא יצא לי לדבר איתה למרות שמאוד התרגשתי וקצת היה לי קראש עליה. בכל מקרה פגשתי אותה בחלום והסעתי אותה משדה התעופה לביתה? או שסתם נסענו? או שהיה עוד יעד? והנשלט השני היה במושב האחורי או שלא היה שם? היא כיוונה לי את הדרך מתישהו. היא נגעה בי? לא זוכר, אבל היא הייתה סקסית. גם סורה כמובן. אגדיות. הלוואי עליי כמו בחלום. נראה לי אני רוצה ללכת לאירוע של הקהילה לפני הטיסה בציפייה כי אולי אראה אותה, אותה מהחלום, אני יודע מי היא, מעניין אם היא יודעת מי אני. הלוואי שכן ושהיא גם תקרא את זה ותחבר את הנקודות, אבל כנראה שלא. כנראה מטופש, לשלם וללכת לאירוע כזה לבד בגלל חלום, אבל אל תגידו שאתכן לא הניעו מעולם מחשבות מטופשות כאלו. בינתיים החוויות שלי בערבים הללו הן קצת 50/50, היו כמה שהיו לי בהם חוויות מפתיעות לטובה אך היו כמה שחשתי בהם בדידות, בלבול וניכור. יש לי תחושה שאם אבוא לבד כנראה פשוט אשאר לבד כל הערב, אבל אולי אני טועה.
כמובן כמו כל גבר שטס לחו"ל אני מקווה להצליח עם בחורה בחו"ל. אולי תהיה לי שותפה מושכת? אולי כמה? למרות שהייתי כבר עם שתי שותפות יפות בסמסטר חוץ בוונציה אבל לשתיהן היו חברים ולא קרה כלום ובכללי לא הצלחתי בכלל באיטליה עם אף סטודנטית או לא סטודנטית כל הזמן שהייתי שם, הרגשתי מה זה לוזר. אולי דווקא עם הישראלית (ואוקראינית) שעובדת בחברה שהתכתבתי עמה דרך הידידה יהיה משהו? אני עוד לא יודע איך היא נראית, אין תמונה שלה בדיסקורד, גם ידידה שלי לא יודעת איך היא נראית, אני רק יודע שהיא נמוכה וג'ינג'ית. אולי עובדות אחרות בחברה? או שפשוט אפתח אפליקציה מתישהו כשאהיה שם ואכתוב משהו כמו "I'd love someone to show me around the city"? האפליקציות לרוב נותנות איזה בוסט מסוים במקום חדש, אז יהיה לי סיכוי לכמה מאצ'ים אם לא אפשל בזה מוקדם מאוד. אולי מאץ' ישראלי ייראה משהו אקזוטי לבחורה פורטוגלית. מקווה שלא אנטישמים שם. ואולי עשוי לקרות משהו פשוט מלהיות שם שנה, פתאום ארבעה חודשים פנימה אני עלול לפגוש איזו בחורה כשאצא לבר עם השותפים או משהו, או אולי אקח חופש מתישהו ואסע לספרד או מדינה אחרת ושם אפגוש מישהי בהוסטל או מסעדה או לכו תדעו. כמובן סביר מאוד שפשוט לא יקרה כלום אף פעם, ככה זה רוב החיים שלי, אני פשוט אדם ביישן מאוד. לא הלך לי באיטליה. לחבר שלי שגר בבוסטון שנה לא הלך גם שם כלל למרות שהוא בחור מלא ביטחון, מצחיק ומוכשר כמו שד. לפעמים זה פשוט לא קורה.
אז מה אומרות? עשיתי בחירה נכונה? הייתי ספונטני מדי? יצא לכן לגור ולעבוד בחו"ל ויש לכן עצות בשבילי? תרצו לראות אותי באיזה אירוע קהילתי לפני הטיסה? אני רואה שיש פאם פטאל בקרוב, לא חושב שהייתי בליין הזה. יש לכן עצות איך להצליח עם נשים בחו"ל?
לא היה לי שיר טוב על פורטוגל בראש אז הנה כלבלב הו בידי בם בם
אני נוטה לחזור לכאן, במיוחד לכתיבה כאן, דווקא כשאני מדוכא, כנראה אני מרגיש צורך להוציא משהו. לא כתבתי פה זמן מה, והאמת היה לי הרבה מה לכתוב, היו לי כמה מפגשים מעניינים עם מישהי מהאתר והיה לי הרבה מה לכתוב על זה, אבל משום מה לא כתבתי, אולי דווקא משום שהייתי מרוצה אז לא הרגשתי צורך לפלוט את זה החוצה.
אבל עכשיו אני מרגיש ריקנות כזו שגרמה לי לבוא לפה ולכתוב.
יום ההולדת שלי היה לפני שבוע, בדיוק, בערב יום הזיכרון. כן, לא שמח במיוחד. בן 27. אבל חכו, it gets worse, סבתא שלי מתה באותו יום. היא הייתה בת 100, שיבה טובה, חגגנו לה רק כשבועיים בערך לפני כן. עם גלידה ו(כמעט) כל הנכדים, היא חייכה. אז מותה בהחלט לא היה בטרם עת. אולי אפילו היה עדיף לה למות כמה שנים קודם לכן מהיכרותי עמה; היא הייתה אישה עצמאית, חזקה, שורדת שואה ונותרה אופטימית חרף הדברים הנוראיים שעברה בחייה, אבל אם הייתה יודעת לאן תגיע, למצב של חוסר עצמאות, לדמנציה שלא תאפשר לה לדבר, זה היה שובר אותה, זה שבר אותה כשזה התחיל כשעוד הייתה לה מודעות מסוימת. אני מתאר כי רק היה עוד יותר קשה עבורה לאחר מות סבי לפני כשנה וחצי. הם היו בלתי נפרדים. אבל במצבה לא ברור לי כמה הייתה לה מודעות לכך שהוא נפטר בכלל, היא קלטה שהוא לא שם, אבל היא לא זכרה דברים מלפני חמש דקות אז קשה לדעת כמה הייתה ההבנה הזאת. אך גם מבלי שתדע שהוא נפטר בוודאי היה לה בודד במוסד הסיעודי הטיפולי שהייתה בו, הגענו לבקר אותה אבל אלו היו ביקורים קשים, לראות אותה ככה דועכת. לפחות נגמר סבלה.
הרגשתי דיי אנוכי באותו יום, ידעתי שהגיע זמנה של סבתא, אז לא הייתי כה עצוב בגלל זה. הייתה לי עצבות מסוימת על מספר השנים האחרונות של חייה שהיו מדכאות ביותר. באתי אליה עם אבי והיא כבר לא הייתה בהכרה, דיברתי אל אוזנה לפני שהלכתי, אמרתי לה שאני אוהב אותה. היא נראתה... מזעזע. היה קשה לראות אותה ככה, גם היה ריח קשה. אבל הרגשתי אנוכי שבעיקר לא רציתי שתמות באותו יום כי זה יום ההולדת שלי, לא רציתי שהתאריך יהיה מקושר לזה, בסוף היא מתה בערב, כך שהיה גם בתאריך עברי וגם לועזי, לא ניתן להימלט מזה. אבל אני מניח שזה ילדותי לחשוב על זה ככה, זה כל כך לא חשוב, מצד שני אולי גם טבעי לא לרצות שיהיה קשר תמידי כזה בין האירועים.
יום אחר כך הייתה הלוויה וגם יום הזיכרון. הלכתי לתיכון שלי לראות את הטקס בבוקר, זה יום זיכרון שונה מן הסתם. היו לא מעט מהתיכון שלי שנהרגו, שניים שהכרתי מהשכבה שלי, אחד נרצח במסיבה ואחד מת מפצעיו בשבי. הייתי בלוויה של הראשון עוד באוקטובר. זה באותו בית קברות שנקבר סבי ושבאותו יום קברנו גם את סבתי. לאחר שקברנו אותה גם הלכתי לשים אבן על הקבר של חבר שכבתי. לא היינו חברים קרובים, לא דיברנו מאז התיכון וגם בתיכון לא זוכר כמה כבר דיברנו, אבל זה פסיכי עבורי לחשוב עליו ועל כך שהוא נרצח במסיבה...
ישבנו שבעה בבית שלנו, היה נחמד דווקא, הרעיון של שבעה טוב, זה רעיון שבהחלט הייתי ממליץ לתרבויות אחרות ללמוד מהיהדות, דרך טובה גם לזכור את האדם שנפטר וגם לספק תמיכה למשפחה ולהתחבר עם מכרים שלא ראינו זמן מה. ההרגשה המשפחתית עוזרת. לדאבוני ממש בכתיבת שורות אלה שמעתי ויכוח בין אבא שלי ואח שלו שהעכיר על התחושה המשפחתית שהרגשתי במהלך השבוע. בשישי בערב הגיע אחי לארוחת ערב יחד עם בת זוגו, היא הציעה לו נישואין לפני זמן מה, כן היא הציעה לו. הוא שלח אז בקבוצה המשפחתית תמונה של הידיים שלהם כאשר על היד שלו טבעת. הוא עדיין לא הביא לה טבעת. החשש שלי הוא שהם אולי לא מתאימים במיוחד אך הוא מרגיש שהוא בנקודה הזו בחיים שהוא "צריך" להתמסד, הוא באמצע שנות השלושים לחייו. אני מרגיש שיש להם פחות כימיה מאשר לאחי השני וזוגתו. אחי השני מרגיש עדיין 100% עצמו כשהוא עם בת זוגו, אחי הבכור פחות. לכן הלחיץ אותי יותר כאשר לקראת סוף הערב הוא התנהג משונה ואמר שיש להם משהו לומר לנו ואז הוציא תמונת אולטרהסאונד. הם אמרו לנו לא לספר אבל זה אנונימי כאן אז לא נחשב. האם אני רע שאני מרגיש אולי שהוא עושה טעות מסוימת? הוא אדם בוגר, אם הוא לא היה מרגיש טוב איתה הוא היה נפרד ממנה, נראה שהוא רוצה להיות איתה מן הסתם, אז מי אני שארגיש שזה לא נכון עבורו?
היום עלינו לקבר, שמש קופחת. נגמרה הסאגה של השבעה וכולם חזרו לעבוד. אבל אני חזרתי הביתה ואין לי עבודה. כלומר, יש לי שלוש עבודות סמינר לסיים אבל אין לי הכנסה. אני קצת נוטה לדחיינות, אמרתי לעצמי שאחזור לשים גז אחרי השבעה. גם תוך כדי השבעה קראתי ספר שאמור לעזור לי באחת העבודות. אבל אני יודע בתוכי גם שאני יכול לעשות יותר. יכול להיות שגם באתי לכתוב כאן מתוך אותה דחיינות... כנראה גם נכנסתי לאתר מפני שאסרתי על עצמי לאונן שבוע כי זה מרגיש לי לא במקום אבל זה גם גרם לי לליבידו גבוה.
אני לא יודע ממש מה לעשות עכשיו. בכללי. בחיים. אני צריך לחפש עבודה אבל לא יודע במה אני מתאים. הלכתי להיבחן למשלחת של הסוכנות היהודית, אבל לפני שבוע יחד עם כל הבאסות ביום ההולדת גם קיבלתי הודעה שלא התקבלתי. שלחתי קו"ח לאיזו משרה של כתיבת תוכן שהייתה בקבוצה בפייסבוק אבל לא קיבלתי תשובה. אני מניח שאני מסתכל על עבודות כאלה של כתיבת תוכן אבל לא יודע איך אני רואה עצמי בזה לטווח הארוך. חשבתי אולי ללמוד הוראה למרות שאני לא ממש אוהב ילדים אז לא יודע אם זה הכיוון הנכון עבורי. אני בעיקר רוצה מקום לבטא את הידע שלי בהיסטוריה ולכן גם הסתכלתי על המשלחת של הסוכנות, כי אני רואה שצריכים יותר אנשים שיסבירו לעולם על ההיסטוריה שלנו כי לעולם אין מושג קלוש ומאמינים בבולשיט מוחלט ונותנים לבולשיט הזה להכתיב את הדעות שלהם על ההווה.
אני מאובסס בכל החודשים האחרונים על כל השקרים שמספרים עלניו בעולם, זה מלחיץ אותי. היו ימים שהייתי שעות על הרשתות החברתיות, אולי אפילו רוב הימים. בשבוע שעבר אמרתי לעצמי שלא אכנס לאינסטגרם. אבל עדיין הסתכלתי על קבוצת טלגרם בנושא ואני עדיין רואה דיווחים בוואצאפ ובחדשות וקשה לא להתעצבן. גם המצב הפוליטי הפנימי משגע, נדמה כאילו אנחנו נוסעים לעבר קצה צוק, אם אנחנו לא כבר בנפילה ממנו. לפחות היום הייתה ידיעה אופטימית שנשיא איראן רוצח ההמונים כנראה התרסק למוות, נקווה שקו העלילה הזה יתפתח לטובה.
אז אני מניח שמה שאני מרגיש כרגע זה תמהיל של העצבנות שלי על היחס לישראל בעולם והמצב הפנימי, חשש ובלבול כלפי מקומי בעולם, העתיד שלי, חיפוש עבודה, הצעד הבא בחיים, חרדה יחד עם דחיינות כלפי המטלות שאני צריך לעשות לאוניברסיטה ברגע זה, יחד עם הריקנות שאני מרגיש בעקבות השבוע האחרון ומות סבתי, אולי ריקנות שנובעת מכך שאני לא עצוב מספיק על סבתי כפי שאני חושב שאני צריך להיות? ומאידך מכך שאני לא שמח מספיק עבור אחי כפי שאני חושב שאני צריך להיות? מה אני אגיד, שיגעון. או שמא מאייתים את זה "דיכאון"?
לפני כמה שנים, כשעוד הייתה יחסית איתנו, סבתא הייתה שרה לי מדי פעם כמה שורות של שיר בגרמנית. למרות שהייתה פולניה, ידעה קצת גרמנית ומזכרוני זה שידעה כמה שירים בגרמנית עזר לה להתחבב על כמה גמרנים במקום הנכון בזמן הנכון, ויחד עם מזל רב ותושייה, תרם להישרדותה בשואה. היא שרה לי את זה עם כזה חיוך. "הפרחים הראשונים של מאי פורחים עבורך".
