overthinking

הרבה פעמים אני מוצא את עצמי מאוד מקנא בנשים.

אישה לא צריכה להתאמץ ויש לה כבר 1,000 הודעות בין אם בכלוב או באפליקציות.

הבחירה בידה, זה כמו להיות צייד שכל יום חיות פשוט דופקות על סף דלתו.

מאידך אז אני נזכר שכל ההודעות האלה מגברים ומי רוצה לקבל הודעות מאלו? כל פעם שאני בצ'אט ואיזה גבר פתאום כותב לי בפרטי אני כזה dude מה אתה פונה אליי? למה שתחשוב שאני מעוניין בזה?

ואז אני נזכר שאני גבר אז מי תרצה לקבל הודעות ממני? למה שאני אחשוב שהיא מעוניינת בזה?

ואז אני חושש שאני אמות לבד 🥲

אז אולי כן שווה להיות אישה?

בו

הטילים לא נותנים לי לאונן 😆

כולה בא לי מישהי שתאהב אותי ואני אוהב אותה.

ולמרות שכולם רוצים, זה ממש קשה.

ואני עדיין לא בטוח אם בכלל יש לי את הרגש הזה או שסתם החברה החדירה לי את הציפייה לזה שהרגש קיים ופשוט יבקיע כשאפגוש את האחת הנכונה.

ומה כל זה בכלל קשור לכלוב? זה הרי ונילי לחלוטין. אני בכלל במקום הנכון?

חוץ מזה שלא יעמוד לי עם אישה לא דומיננטית. לא יודע למה. סתם משהו פסיכולוגי שעל הדרך מרגיש שהורס לי את החיים בפסילה של רוב הנשים על הפלנטה. אבל אז אני נזכר שאני בכל מקרה בקושי מצליח להגיע לדייטים גם וניליים לחלוטין אז זה לא רלוונטי מה הזין שלי רוצה.

לא יודע כבר מה לעשות.

האפליקציות נוראיות, אני לא מצליח להשיג מהן כלום, אני לא בחור של מסיבות, גם לא של ברים. התחביבים שלי יותר ביתיים. אני לא רואה את עצמי מתחיל עם מישהי מהתואר. כל מי שממש חיבבתי בחיי ואזרתי אומץ להתחיל עמה דחתה אותי. האמת אחת מהן ראיתי השבוע בפייסבוק שהיא התארסה לבחור, כשהתחלתי עמה היא אמרה לי שהיא חושבת שהיא לסבית...

גם כאן כשאני שולח הודעות מאוד מושקעות ומנומסות לנשים אחרי שקראתי את הבלוג שלהן ואני עומד בגבולות שלהן ויש לי פרופיל מלא ובלוג מושקע וכבר הלכתי לפמדומים ושולטות החמיאו לי, זה לרוב לא יוביל לכלום, אם בכלל יענו לי.

אחד החברים שלי גם נהיה פתאום באמוק על להכיר מישהי אחרי שהוא שם את זה בצד לאיזה עשור. גורר אותי לברים. וברור לי שאני לא אצליח להכיר מישהי בבר. אני לא פלייר. ואני לא אוהב ברים, לא אוהב אלכוהול, סתם יקר ולרוב רועש ומסריח מסיגריות. אגב סיגריות, אני לא מבין איך אנשים עדיין מעשנים ב-2026. וזה דיי מוריד לי מנשים, גם שולטות. אני אמור לסגוד למישהי שעושה משהו שווה ערך ללהכות את עצמה בראש עם סלע כמה פעמים ביום?

קיצר, איך פוגשים נשים? אני לא פלייר, לא אתחיל עם נשים ברחוב. האלגוריתם בכל האפליקציות נראה לי כבר דירג אותי כלוזר שהוא לא יחשוף לאף אישה לעולם, למרות שממש השתדלתי לשים תמונות טובות ולהשקיע בפרופיל ולא לעשות ימינה לכל אחת.

כבר לא יודע מה לעשות.

אני לא רואה איך אני יוצא מזה. אני עדיין ממשיך לנסות ללכת למסיבות, להיכרות, מנסה לשלוח הודעות עדיין לנשים גם כאן, גם באינסטגרם, אפילו בקבוצת היכרות, אבל אפילו שם לא ענו לי. ממשיך להיגרר אחרי חברים שלי לברים, אולי יום אחד יהיה לי אומץ להתחיל עם מישהי שם. בגלל זה אני גם מתעצבן כשמחמיאים לי, בין אם המשפחה או החברים או אפילו כמה שולטות שפגשתי באירועים כאן שרובן לא בטווח הגילאים שלי. כי יחמיאו לי כאילו זה עוזר לי אבל אני מרגיש פער עצום בין זה לבין חוויית החיים שלי, שכל מי שאני כן מתעניין בה ואוזר אומץ להתחיל איתה דוחה אותי, או משאירה אותי כ-"ידיד", מי שאני כותב להן מתעלמות ממני או מורחות אותי והאלגוריתמים של כל אפליקציות ההיכרויות מדרגים אותי כמו איזה קריפר להסתיר. אז כל מחמאה מרגישה לי כמו שקר, אז למה לשקר לי?

אוף.

עושה לי בדידות שבא לי למות

אולי עוד ישתפר

אבל עכשיו אני סתם מרגיש אפס ויצור

שזה באסה כי אני יודע שיש לי מה לתת

אבל עד עכשיו לא הצלחתי להגיע לפוזיציה הזו

באמת, לא היה לי ולנטיינז אחד בזוגיות

אני יודע, זה סתם יום אקראי שתאגידים משתמשים בו לעידוד צרכנות

אבל עצם זה שיש יום שחוזר שמסומן לאהבה כמה מזויף שזה יהיה ואף פעם לא הייתי בפוזיציה לציין אותו

מדכא, מבליט את הבדידות שלי, חוסר ההצלחה

אני אינטיליגנטי, אני נחמד, אפילו אמרו לי שאני חתיך, יש לי הומור שלומדים להכיר, יש לי כשרונות מסוימים, 

למה לא מצליח לי?

סיימתי סמסטר ראשון של תואר שני, אז יש נפילת לחץ, למרות שעוד יש מלא עבודות לעשות עכשיו, אבל אני דחיין. אז פשוט יגיע מלא לחץ אחר כך.

אבל כשאני לא עסוק כל הזמן אני לבד עם עצמי ואז קולט שאני לבד. רציתי זוגיות גם במהלך הסמסטר, בטח כשאני לומד ברייכמן. זה 100% נכון מה שאומרים על הסטודנטיות שם, וואו שמיטת לסת. ממוצע פצצות למטר רבוע כמו בעזה. לדאבוני כל מי שאני לומד וחשתי כימיה עמן בזוגיות. עם אחת אני עדיין מתכתב כידיד, גרמניה-איטלקיה יהודייה ציונית, עשינו פרזנטציה ביחד והפכנו את זה להצגה, קיבלנו 100. דאמן אני באמת הרגשתי כימיה טובה איתה אבל יש לה חבר בגרמניה.

ווולנטיינז מתקרב, כן זה חג של חו"ל אבל עשו לזה commercialization בארץ וזה מורגש וכזה צועק עליך שאתה לבד. התכתבתי תקופה מסוימת עם מישהי בקיופיד אבל כשניסיתי לקבוע דייט היא כתבה שהיא לא נראית כמו בתמונות ושהיא חסרת ביטחון לגבי איך שהיא נראית ושאלה אם זה יפריע לי. מי עושה את זה? זה מהלך נוראי לעשות. ושם אותי בפוזיציה לא נוחה. אני לא רוצה לשקר, מהחברה הראשונה (ודיי היחידה) שלי נפרדתי כי קלטתי שאני פשוט לא נמשך אליה, טוב זו הייתה פרידה הדדית ואנחנו עדיין בקשר ידידי, אבל הרעיון הוא שהבנתי שמשיכה כן חשובה וזה לא רק שטחי. מאידך, אולי היא סתם מגזימה, היא נראתה סבבה מהתמונות שכן היו. בכל מקרה ניסיתי בכל זאת אחר כך לקבוע איתה דייט שוב והיא שוב כתבה אותו דבר ולא ידעתי איך להגיב אז הגבתי קצת בדיליי שמה שחשובה זו הכימיה ומרגישים את זה רק פנים מול פנים. אחרי דיליי גדול מצדה היא החליטה שהיא לא רוצה להיפגש ואמרה שזה מכל מיני סיבות אישיות לא מתאים לה עכשיו.

אז עכשיו אין לי ממש כלום. ואני ממש רוצה. אחת מה-new years resolutions שלי היה להשיג חברה. שיש לי אותה תמיד אבל ניחא. לא הייתה לי חברה מאז זו הנ"ל שהייתה כשהייתי בצבא, מלבד מערכת יחסים קצרה של חודש וחצי עם אנגולית בפורטוגל. וגם הראשונה הייתה רק שלושה חודשים ולא הלכנו עד הסוף שם מה שנקרא. וזה חבל, זה בזבוז באמת כי אני רומנטיקן בלב, זה חלק מהאנרגיה שלי כנשלט, רצון להפתיע ולחזר ולגרום למישהי להרגיש אהובה, אבל אין לי את המישהי הזאת, כנראה פשוט כי אני דיי ביישן וטיפוס מופנם.

לא יודע בדיוק מה לעשות. אבל ממשיך לנסות באפליקציות. ואנסה אולי שוב פה להרים עוד מודעה בקרוב. כנראה לא יעבוד עם היחס שולטות-נשלטים פה ופערי גילאים עם רוב השולטות שכן נמצאות.

אבל זה גם גורם לי לחשוב על מי אני כן רוצה. מי אני הייתי רוצה אם הייתי יכול לבחור, אשת החלומות שלי.

אז הנה אני אנסה לתאר את אשת החלומות שלי, אין לי ציפיה שזו תהיה מישהי אמיתית שאמצא אי פעם, סתם מוציא את זה לאוויר העולם ועוזר גם לי להבין מה ומי אני רוצה.

מבחינת מראה חיצוני אהיה פה הכי שטחי שאפשר כי אני מנסה להיות כנה עם עצמי גם אם זה לא נעים לומר, זה נורא עבורי לפסול נשים על מראה אבל אי אפשר לעבוד על עצמי אם אני לא מוצא מישהי מושכת.

כמובן שאני רוצה מישהי יפה. מה זה יפה עבורי: גוף curvy (you know what I mean) אך בטן שטוחה, פנים סימטריות, עור חלק, עיניים כחולות חודרות לי לנשמה, גומות לחיים זה חמוד לאללה, חיוך קורן אולי לעתים אף זדוני, אף חד. Butt dimples זה גם סקסי, רגליים ארוכות ובשרניות אך רכות. כן כן מודל היופי אני יודע, מה אעשה. צבע עור ושיער לא משנה לי כל עוד הכל מסתדר ביחד ונראית אלגנטית.

מראה קלאסי נשי יותר מושך אותי ממראה, נגיד, מושבניקי. אני מעריך חוש אופנה טוב, אך לא אם מישהי אובססיבית לזה יותר מדי. 

אישיות: ביטחון עצמי, דומיננטית, חברותית, אינטיליגנטית, אכפתית, כיפית, צינית במידות הנכונות, הומור שחור. למרות שחברותית וטובה עם אנשים שתאהב תחושה ביתית כי אני מעדיף להישאר בבית ולצפות בסרט או סדרה מאשר לצאת לברים. אני ציני ריאליסט לעתים פסימיסט, אז דווקא אשמח למישהי יותר אופטימית שתרים אותי, אבל עדיין שתהיה ריאליסטית ותדע לשמור על ציניות בריאה מבלי להיות דומרית כפי שאני לעתים מרגיש.

תחומי עניין: מוזיקה - אני ביטלמניאק אז היא חייבת גם לאהוב את הביטלס, אני בכללי אוהב רוק קלאסי אבל גם פרוגרסיבי, הארד רוק, פולק, מוסיקה קלאסית טובה, ג'אז טוב, ומת על מחזות זמר ומוסיקה לסרטים. אגב אני מתייחס למוסיקה קלאסית כמוסיקה ולג'אז ומוזיקה קלה כמוזיקה. היא כמובן לא חייבת להכיר בדיוק את מה שאני מכיר אבל בגלל שזאת אשת החלומות אז שכן תאהב את זה. כשיצאתי עם האנגולית תקופה שלחתי לה קאברים לשירים של הביטלס שעשיתי והיא מה זה התלהבה ומסתבר שהיא פשוט לא הכירה אף שיר שלהם קודם אבל אהבה את זה. אז גם אם לא מכירה, אשמח להכיר לה כל עוד היא גם תאהב את זה. אשמח שזו מישהי שתדע לשיר, ככה אוכל לשיר עמה ולעשות הרמוניות. לדעת לנגן על כלי כלשהו זה נקודות בונוס.

סרטים - אני מת על קולנוע, בגלל זה עשיתי גם תואר בזה, אבל אני נע איפהשהו בין הערכה לסרטים אמנותיים ללרדת עליהם אם הם מרגישים יומרניים ופוציים מדי, בסופו של דבר אני רוצה להינות מסרטים, לא רק להרגיש שאני רואה משהו "חשוב". אני מת על טרנטינו, קובריק, שפילברג, סקורסזה, אדגר רייט, האחים כהן, טוב יש לא מעט אבל אלו מי שעלו לי לראש במיידי. סדרות - קומיוניטי, סיינפלד, איך פגשתי את אמא, שובר שורות, סמוך על סול, סקראבס, פארגו, המשרד - אלו בעיקר עיצבו לי את האישיות, יש עוד הרבה שאני אוהב. אני מניח שאולי זה לא הדבר הכי קריטי בעולם שמי שאני איתה תאהב בדיוק את אותם דברים אבל אני כן נוטה לעשות רפרנסים דיי הרבה. אבל בגדול אני נהנה מכל הז'אנרים בקולנוע, בסדרות אולי יותר מקומדיות ודרמות פשע, אבל כל עוד משהו טוב אני אוהב אותו, ואני רוצה שמי שאני איתה לא תפסול ז'אנרים. למשל אימה או מיוזיקלס אלו שני קצוות שיש קבוצות שלמות של אנשים שפשוט פוסלים על בסיס הז'אנר, אני רוצה מישהי שנהנית גם מזה וגם מזה. אה ושתכיר בכך ש-"חברים" זה אוברייטד ולא כזה מצחיק והסדרות המצוינות לעיל יותר טובות ממנה. מישהי גיקית שתוכל לעשות מרתונים של הארי פוטר או שר הטבעות או סדרות אחרות שעות ולא תרגיש קוץ בתחת (יש לי חברים שלראות סרט אחד זה יותר מדי עבורם). 

תחומי עניין נוספים - אני מאוד מתעניין בהיסטוריה, אשמח שזה יעניין גם אותה, לפחות כשאני מדבר איתה על זה. אני מתעניין בגאו-פוליטיקה, מדע זה גם מעניין, במיוחד ביולוגיה. שתדע לבשל או הכי טוב לאפות מתוקים, חלום שלי לצאת עם קונדיטורית. גם אני אופה חובב, יכול להיות כיף לאפות ביחד. 

שתהיה ציונית אך גם ליברלית. אני עכשיו מאוד תומך בעינת וילף ומפלגת עוז, היא קול מרענן. מציגה חזון של שלום אך מפוקח, בתנאים שלנו, שהם החשובים ביותר - ציונות ערבית, שהיא אומרת את זה ככה בכוונה שיישמע פרובוקטיבי אך כשחושבים על זה קצת זה הכי הגיוני ומינימלי בעולם כי זה פשוט זכות הקיום שלנו פה ובלי שיכירו בזה אין שלום. אז מצד אחד נשמעת ניצית ביטחונית מצד שני היא לא סוג "לנצח נחיה על חרבנו" וליברלית בשאר התחומים. זה ממש מתאים לי.

אני אתאיסט, אשמח למישהי אתאיסטית, אבל כבר עברתי את שלב החטיבה-תיכון של לכעוס על דת, אני מכיר בכך שיש הרבה דברים להעריך בדתות שונות. או במילים אחרות אדם לוגי, תומך מדע ועם ראש פתוח וכבוד לזולת ואשמח למישהי כזו גם כן.

אני פמיניסט, אבל גל שני-שלישי.

סקסית, טיזרית, עם ליבידו גבוה, לא אכפת לי שתחפיץ אותי ותעשה בי כשלה. 

אה ושתהיה בערך בגילי, אני בן 28. ותגור במרכז ותהיה עצמאית. וכמובן שתאהב את החברים שלי ותוכל ממש להיות חלק מהחבורה, זה מבחן חשוב.

שתעריך רומנטיקה, תאהב הפתעות כי אני אוהב להפתיע ואולי גם שתפתיע אותי בעצמה מיוזמתה. שתאהב להתכרבל, ממש בא לי. שתאהב חיות, חוץ מחרקים פיכסה. שתשלח לי מימז טובים וסרטונים מצחיקים. שלא תהיה פריקית ניקיון אבל גם לא מוזנחת יתר על המידה. אם תדע שפה זרה שניה זה נקודות בונוס. למרות שכתבתי שתהיה טיפוס ביתי גם שתאהב טיולים כי יש לי רשימה של מדינות שאני רוצה לטייל בהן.

יש לי גם רשימה של המבורגריות בארץ לנסות אז שתהיה קרניבורית.

שתאהב מגע. אני כאמור דיי מופנם אז מתקשה ליזום מגע, בטח עם נשים, אז אשמח למישהי שתאהב ליזום ככה ותאהב לגעת בלי לשאול אפילו ושתגרום לי לחוש ביטחון לעשות אותו דבר. בכללי טוב מישהי שתעזור לי לפתח ביטחון, שתשחרר בי משהו, שארגיש משוחרר על ידה להיות עצמי לגמרי, אפילו 110% מעצמי, שתנטרל את הבושה שלי שגורמת לי לצנזר את עצמי כמעט תמיד. הכימיה הזו שפשוט מרגישים, היא זו שתעניק את השחרור להיות עצמי ובגדול זה הכי חשוב לא?

שכחתי משהו?

לא נמוכה מדי לא גבוהה מדי ככה היא באמצע

אני לא into מדיקל, אבל שבוע שעבר כן נתתי לד"ר נסראללה לדקור אותי בתחת.

טוב זה היה כדי להוציא מורסה משם ועכשיו אחרי שבוע של אנטיביוטיקה אני יכול לשבת רגיל.

אני עדיין לא אוהב מדיקל, זה כאב אחושילינג.

איזה סקסי זה לדבר על צסטה בתחת אה? בטח כל נשות הכלוב יימרחו עליי עכשיו.

השראה וטמפלט נלקחו מ-Bluecollar

In 2025 did you...
1-Did you kiss anyone?

כן. הייתי שמח ליותר אבל הייתה לי נשיקה אחת. באחת המסיבות של הקהילה. ושמחתי מאוד והייתי שמח לקשר יותר טוב עמה אחר כך אבל לא צלח לדאבוני.

2- Did you date anyone?

לא ממש. הייתי בכאילו דייטים עם נשים מהכלוב אבל זה תמיד היה בגדר ידידות טכנית, או ידידות עם עוד רובד אבל לא ממש דייטים-דייטים, אם זה מובן.

3-Are you going to kiss someone when the year will be over?

כלומר 2025 או 2026? לא נישקתי אף אחת בערב השנה החדשה לצערי. טוב גם הייתי קצת חולה, סתם הייתי מדביק מישהי. אבל אשמח שבסוף 2026 תהיה לי מישהי לנשק.

4-Did you lose any friends?

אממ... לא רשמית. היו לי חברים לעבודה בפורטוגל ומדי פעם נפגשנו שם מעבר וכשחזרתי לארץ לא ממש  שמרתי עמם על קשר, למרות שאני עוד בקבוצה של העבודה בוואצאפ אז אולי זה נחשב לשמור על קשר אבל אני לא מגיב שם כי אני לא ממש קשור. אבל אנחנו מרקעים שונים לגמרי, כשעובדים באותה עבודה וגרים כישראלים בעיר באירופה יש על מה לדבר אבל בלי הקונטקסט הזה פחות יש צורך בחברות הזו. עם החזרה ארצה חיזקתי את הקשרים עם החברים הקיימים, לא שהחברות התנתקה אבל כן זה קשה מחו"ל. עוד יש חבר אחד מהחבורה בחו"ל וזה מבאס, למרות שמתכתבים איתו. חבר טוב מהחבורה נפרד לא מזמן מחברה שלו שהם היו ביחד שנים, אז היא כבר הייתה ידידה שלנו, אז זה אולי נחשב שאיבדתי ידידה באופן מסוים אני מניח כי לא נשמור על קשר בנפרד ממנו.

5-Did you gain any friends?

האמת שכן, בעיקר מהקהילה כאן, מאז שחזרתי ארצה בקיץ, עוד טרם יודע כמה חזקים הקשרים הללו, היו חודשיים בערך שהייתי מאוד פעיל ואז חודשיים שלא ממש. גם התחלתי תואר שני באוניברסיטה חדשה אז יש לי שם חברים ללימודים, למרות שטרם יצא לי להיפגש עם מישהו מהם מחוץ ללימודים. איכשהו אני תמיד מרגיש מחוץ למעגלים החברתיים במקומות האלה. אני דיי בטוח שיש שם כבר חבורות עם קבוצות וואצאפ משלהם והכל ואני יודע שהיו מפגשים מחוץ ללימודים של כל מיני חבר'ה שם ולא הוזמנתי, אני לא יודע איך נכנסים לחבורות הללו, אני מרגיש שאנחנו באווירה ידידותית במהלך הלימודים אבל איכשהו לא מצליח לתרגם את זה ללהיכנס למעגל חברתי כאשר אחרים נראה שעושים זאת בקלות. לא יודע, אולי זה בראש שלי.

6-Did you do something new?

כן. לא מעט למען האמת. חצי שנה+ עוד הייתי בחו"ל. טוב זה המשך של שנה קודמת אז לא חדש, אבל טיילתי במקומות חדשים, לרוב לבד, בשלב מסוים עם ההורים שהגיעו, זה לא חדש לטייל עם ההורים אבל כן במקומות חדשים. וחזרתי ארצה וכאמור נכנסתי יחסית חזק לסצינה הבדס"מית, לא יותר מדי מבחינת אקטים מיניים, פשוט הגעתי לדיי הרבה אירועים. הייתי בעבר במסיבות אבל פעם ראשונה שלי בקימברלי, בדאנג'ן המפורסם, פעם ראשונה שהלכתי למאנצ'ים, פעם ראשונה שאירחתי סוג של מאנץ' אפילו. עברתי דירה, עדיין עם ההורים, עדיין ברעננה, אבל דירה חדשה. מקווה השנה לעבור לעוד דירה חדשה, הפעם בלי ההורים. קיבלתי רשמית את התואר הראשון מאוניברסיטת תל אביב ועוד בהצטיינות! וכאמור התחלתי תואר שני באוניברסיטה חדשה, זה חדש. ואני עושה אפילו פעילויות אקסטרה, למשל להתנדב שם ברדיו, אז הקלטתי פרק ראשון לפודקאסט על פי רעיון שהצעתי. והצעתי לדמות פוליטית חדשה להתנדב עבורה בקמפיין כי צריכים קצת תקווה לעתיד. 

גם נפגשתי לראשונה עם החברים מהצבא שלא ראיתי (את רובם) מאז השחרור. פגשתי אותם כולה פעמיים וגם לא את כולם אבל הלכתי לאזכרה של יונה, שלא זכיתי להיות בלוויה שלו שנה קודם, אבל אני מקווה שעוד ניפגש יותר ובאירועים משמחים יותר.

7-Did anyone important to you die?

קייט, החתולה שלי זה עשרים שנה, מהילדות. והיא מתה כשעוד הייתי בפורטוגל אז הייתי עוד יותר שבור שלא יכולתי להיות עמה. זה גם בא לי בהפתעה. אני עדיין עצוב עליה. יונה החבר מהצבא נהרג טכנית ב-2024 אבל זה עדיין מרגיש טרי אבל גם איכשהו כאילו כבר עבר נצח מאז.

8-Did you change?

אני מניח שמכל הדברים החדשים הללו שעשיתי השתניתי. גם נהייתי יותר אקטיבי פוליטית, זה תהליך עוד מאז השבעה באוקטובר, אבל העובדה היא שב-2024 כשסיימתי לימודים וחיפשתי עבודה חדשה אולי רציתי להשפיע אבל בעיקר חיפשתי משהו שיתאים לי וכשקיבלתי את ההצעה הזו של עבודה בחו"ל שנשמעה לי קצת הרפתקנית הלכתי על זה. כשחזרתי מחו"ל ב-2025 כבר לא היה לי זין לעבודות המינימום הללו חסרות ההשפעה, גם המגורים בחו"ל גרמו לי יותר להתגעגע ולהעריך את הארץ למרות שאני עדיין שונא את המציאות הפוליטית. אז כשחיפשתי עבודה אחרי שחזרתי חיפשתי דברים שירגישו לי משמעותיים קודם כל ואחרי שלא הצלחתי לאורך זמן למצוא אז הלכתי על האופציה של התואר השני בדחיפה גדולה מההורים, למרות שכשסיימתי את התואר הראשון אמרתי שלא אמשיך לתואר שני. אבל זה גם בתחום אחר וגם אמא שלי סוג של הטעתה אותי (לא באשמתה) על עניין שכר הלימוד וכשזה התבהר כבר הייתי בתוך התהליך והתחלתי לימודים, אבל סך הכל נראה שזה יפתח לי אפשרויות גדולות יותר בעתיד. אני חושב שפיתחתי ביטחון, לפחות בדברים מסוימים. למרות שעדיין במלא סיטואציות חברתיות אני עדיין מרגיש אותו דבר, ביישן ולא יודע מה לעשות. אבל מבחינת לקחת יותר יוזמות, כמו התואר, כמו הפודקאסט הזה והפנייה לדמות הפוליטית. ואפילו פעילות כמעט אגבית באיזו קבוצה פוליטית לאורך זמן שנראה שהובחנה וייתכן שתפתח לי הזדמנות תעסוקתית בעתיד.

9-Are you happy with the year over all?

כן.

10-Whats the best thing that happened to you this year?

שחזרתי לארץ. כלומר במילא ידעתי שאחזור לארץ בתום שנה שם, אבל חזרתי קצת מוקדם יותר מהמתוכנן, זה אולי לא הבדל דרמטי אבל מרגע שחזרתי הרגשתי שאני ממצה יותר את הרגעים בארץ, לבלות עם חברים, גם הכניסה יותר לקהילה כאן ויצרתי קשרים חדשים שבאופציה הכי אופטימלית אולי אחד מהם יוביל לזוגיות. יש לי אופטימיות זהירה גם מהפנייה לדמות הפוליטית, היא הגיבה בשמחה כשהצעתי להתנדב וכבר פנתה מישהי מהקמפיין שלה ועשיתי דברים קטנים, אני בעיקר מחזק אותה ברשתות בינתיים, אבל 2026 זו שנת בחירות אז אולי אעשה יותר ואני מקווה שהשם שלה שכרגע לא מוכר יהפוך לשם בית וכמובן שהיא אשכרה תיכנס לכנסת ומבחינתי שתהיה ראשת הממשלה, טוב אלו התקוות שלי, אבל מבחינת מה שכבר קרה השנה, פשוט מאוד התלהבתי מהפוזיטיביות שלה כשהצעתי להתנדב.

11-Did you fall in or out of love?

לא, כאמור לא היה לי ממש אקשן השנה.

12-Are you happy the year is almost over?

טוב אני כותב את זה אחרי שהשנה כבר הסתיימה אז מאוחר מדי.

13-Are you going to change something about yourself next year?

אני רוצה ללמוד שפה זרה שלישית שוטף, אני אחזור לאיטלקית כי שם הכי התקדמתי לפני המעבר לפורטוגל, עם הפורטוגזית פחות ילך לי. רוצה גם להיות יותר עצמאי, כלומר לעבור דירה עם חברים. זה שינוי מטריאלי אז פחות שינוי פנימי אבל אולי השינוי הפנימי הוא לקיחת היוזמה למעבר. בכללי לקחת יותר יוזמות, לפתח יותר ביטחון.

14-Do you think 2026 will be a better year then 2025?

באמת שאין לי מושג. אני בעיקר חושב על פוליטיקה למען האמת. זה משפיע מאוד על החיים שלנו הרי. כידוע זו שנת בחירות. אני עוד לא יודע איפה העם עומד, זה מאוד מתעתע. אם מה שייבחר זה עוד מאותו הדבר מבחינתי זה אבדון, אם אפילו אחרי השבעה באוקטובר אין שינוי אז לעולם לא יהיה שינוי ואנחנו הולכים כמדינה למסלול לא טוב כלל, או שחיקה והידרדרות הדרגתית עד הקריסה או עוד פיצוץ כמו השבעה באוקטובר רק יותר גדול, לא במיידי אבל במאה אחוז. לעומת זאת אם תהיה הפתעה לאורך השנה ונראה שרצון העם לשינוי כה גדול שזה מתבטא במערכת הפוליטית באופן שישנה את מאזן הכוחות הקיים בה, משמע אנחנו זזים סוף סוף, משתנים, מתפתחים מתקדמים, מפתחים חזון עדכני למציאות שאנו חיים בה ומשמע שהמערכת הפוליטית יכולה להשתנות, דבר שהוא לדעתי חיובי מאין כמוהו. כבר כעת יש סיבות כלליות לאופטימיות עם המחאות באיראן, אלו נראות שונות ממחאות קודמות ויש פוטנציאל אמיתי לעניות דעתי לשינוי משטרי שישחרר את האיראנים שיבורכו מהמשטר הנוראי שלהם, צעד חיובי משמעותי למזרח התיכון. מהתפתחויות פוליטיות אפשריות אחרות אני פחות אופטימי. אבל מה שחשוב הוא מה שאנחנו בוחרים לעשות, בוחרים לשנות אצלנו, כדי לממש את הפוטנציאל שכולנו רואים אצלנו שכרגע הוא לא ממומש כי אנחנו תקועים מתוך אינרציה במערכת פוליטית של טרום השבעה באוקטובר. 

מבחינות אישיות, כן יש לי סיבות להיות אופטימי מ-2026, כמו מהבחינות הפוליטיות, גם הדברים האישיים תלויים בי. אני בטוח בעצמי בכך שאסיים את התואר וזה יפתח לי פוטנציאלים, תואר חד שנתי סך הכל. אני בטוח בעצמי שאעבור דירה עם חברים כי אמרתי לעצמי שאעשה את זה לפני יום ההולדת הבא. אני בטוח בעצמי שאמצא לעצמי סוף סוף תעסוקה משמעותית. הדבר היחידי שאני קצת פחות בטוח בעצמי ופשוט מקווה לו הוא להשיג חברה. פשוט אמרתי לעצמי כבר כל כך הרבה פעמים את זה ששנה הבאה אשיג חברה ושוב ושוב נכשלתי בגלל הביישנות שלי. אני מניח שאני פשוט צריך למצוא את המישהי הזו שתהיה סבלנית עמי עד שאני נפתח. אולי מישהי שתקרא את זה ותראה את הפוטנציאל שבי. 

20-Did you go on a summer vacation?

כאמור התחלתי את השנה בחו"ל אז לא היה לי צורך. טיילתי כשהייתי בחו"ל, אולי לא מספיק כפי שהייתי רוצה, אבל עדיין לא מעט יחסית במצטבר. וכשחזרתי הייתי ללא עבודה אז דיי חופשי במהלך הקיץ למרות שחיפשתי עבודה.

21-Did you lie to your parents?

טוב אני משקר להם מלא אז לא חכמה. מה נראה לכם שכשהלכתי למסיבות של הקהילה אמרתי להם באמת לאן אני הולך? X-)

22-Did you get into a fight?

כאילו אמיתי? מכות? לא.

23-Did you leave the country?

כאמור התחלתי את השנה מחוץ למדינה וחזרתי לארץ.

24-Did u have a good birthday?

ממה שזכור לי ההורים הגיעו לפגוש אותי ביום ההולדת שלי, אממה הייתי בליסבון, הם הגיעו לפורטו, אז חלק גדול מהיום ביליתי בנסיעת אוטובוס ארוכה. הגעתי לדירה בפורטו בערב וחיכיתי להם זמן מה. אבל אז הגיעו והיה נחמד לפגוש אותם אחרי שמונה חודשים בערך שלא התראינו והלכנו למסעדה מקומית וגם הם אמרו לבעלת הדירה בפורטו להביא לי עוגה אז זה היה נחמד, הייתה עוגה טעימה באמת.

25-Did anyone in your family get married?

לא.

26-Do you think you grew?

כן. כאמור כנראה קצת יותר ביטחון, בטח יותר יוזמה, ניסיתי דברים חדשים.

27-Did you dye your hair?

לא.

28-Who do you think you were on the phone with the most?

כנראה חברים שלי.

29-Did anyone sing to you?

אממ... לא זכור לי.

30-Did you sing to anyone?

נראה לי שכן, לא זוכר בדיוק אבל אני אוהב לשיר אז מתאים לי, אולי לשיר עם שיר באוטו שמתנגן כשמישהי איתי שם, כן אני זוכר משהו כזה. אבל לא זכור לי שהייתי בקריוקי השנה בניגוד לשנים קודמות. שזה קצת חבל כי אני אוהב קריוקי.

31-Did anyone tell you they loved you?

לא.

32- Did you go to the hospital?

לא.

33-What did you drink and eat the most?

שתיתי מים, אכלתי... ג'אנק פוד? לא יודע, חטיפים, לא עולה לי בראנד ספציפי. או אולי עוף או המבורגר. כן אכלתי דיי הרבה KFC בליסבון. מצד שני גם אכלתי שם הרבה pastel de nata שזה המאפה המקומי שלהם וזה מאוד טעים אבל לא יודע אם מאלו ספציפית אכלתי הכי הרבה, מה גם שלא אכלתי את זה מאז שחזרתי לארץ (מעבר למעט שהבאתי מחו"ל). עם חברים בארץ אני אוכל המבורגר לא מעט, אבל לא נראה לי אכלתי כל כך הרבה בפורטוגל, ההמבורגרים בארץ יותר טובים למען האמת. אז כנראה עוף בצורותיו השונות.

34 Did you get a tattoo?

לא.

35-Are you going to make a new years resolution?

עשיתי כמה. אמרתי שאעבור דירה עם שותפים, שאלמד איטלקית שוטף עד סוף השנה (או גיל 30) ושתהיה לי חברה. ושאעזור לשינוי פוליטי בישראל. לא יודע כמה אני יכול לשלוט בזה כאינדיבידואל אבל כל עוד אעשה משהו שיהיה בעל השפעה כלשהי זה טוב.

36- Did you stick to your New Year's Resolution from last year?

לא זוכר מה בדיוק אמרתי, אם אמרתי משהו רשמי כהבטחה לעצמי. נראה לי רציתי כבר לחזור לארץ באותה תקופה למרות שרק התחלתי לעבוד שם כמה חודשים קודם, אבל מזכרוני טרם החלטתי לחתוך מוקדם, עוד ניסיתי אז לבדוק אם ומתי אוכל לשים חופשה ארוכה מהעבודה כדי לטוס לארץ לשבועיים באמצע עם התכנון לחזור, רק אחרי שזיינו אותי עם החופשות החלטתי לחתוך מוקדם, למרות שזה כולה בחודשיים-שלושה היה. אני מניח שכמו תמיד אמרתי שאמצא חברה ולא הצלחתי, אבל לפחות נישקתי מישהי השנה והייתי בכאילו דייטים ואולי יהיה לי פוטנציאל עם מישהי מכאן עוד אבל נחיה ונראה. אולי הבטחתי לעצמי לטייל יותר ודברים כאלו כי כבר הייתי בחו"ל ורציתי למצות את זה. טיילתי דיי הרבה, הייתי רוצה יותר, אבל בהתחשב במגבלות של העבודה, של כסף ומיקום ואפשרויות תעבורה וכו', עשיתי כמעט כפי שיכולתי. כן הייתה את התקופה אחרי שההורים שלי עזבו והיו לי עוד ימי חופשה שלא ממש טיילתי הרבה כפי שיכולתי, זה היה גם משיקולים כספיים וחישובי זמן וגם זה היה ישר אחרי שקייט מתה והייתי מבואס בכל מקרה. אבל סך הכל סימנתי וי כמעט על כל היעדים בפורטוגל ששמתי לי מלכתחילה וזו הייתה רשימה לא קצרה.

37-Think you’ll date someone in 2026?

כן. עם כל המעגלים החברתיים החדשים שיצרתי לי, אם לא אצא עם אף אחת לדייט אחד כל השנה אהיה מאוד מאוכזב מעצמי. 

38-Do you think you will make new friends in 2026?

אני מניח, לכל הפחות מהלימודים. עם אלו שאני כבר מכיר מניח שאעמיק את הקשר לפחות במידת מה ואהיה בקורסים חדשים בסמסטר ב' ומניח שאכיר עוד אנשים ואולי אתיידד עמם. אולי אצליח למצוא זוגיות ואז להכיר חברים חדשים דרך בת הזוג. או מהפעילויות אקסטרה שאני עושה בלימודים, יש להם מועדונים ומכוני מחקר, אולי אכיר ואתיידד עם אנשים שם, או שאהפוך פעיל יותר בהתנדבות למפלגה החדשה ואתיידד עם אנשים מרקעים שונים אך עם דעות כמו שלי. יש כל מיני פוטנציאלים לחברויות חדשות.

39-Are you hoping to meet someone special in 2026?

כמובן.

40-How do you feel, another year has passed you by?

כן, אבל ככה זה הזמן. סך הכל נראה שמיציתי את השנה דיי טוב. אולי השליש הראשון בערך עבר דיי מהר-לאט בעבודה לא הכי מלהיבה ולא מספיק פעילות פנאי בזמן החופשי כדי לכפר על זה. אבל בשליש השני גם טיילתי הרבה יותר, גם חזרתי לארץ והתחלתי לעשות את כל הדברים החדשים הללו שחלקם סוג של הרפתקנים גם בלי לנסוע רחוק ובשליש האחרון התחלתי תואר חדש במקום חדש שפותח אופקים חדשים.

מכל הדברים נראה לי שהכי נהנתי פשוט לחזור לחברים שלי בארץ ולבלות איתם יותר (גם מלפני הנסיעה) ולהרגיש גם קרוב אליהם יותר מתמיד. זה משהו שאני קצת חושב עליו בדיעבד אבל גם מרגיש אותו איתם. פשוט כיף לי איתם ואני מרגיש איתם בנוח וכנה ואוהב אותם. כתבתי הרבה על כל השינויים שאני רוצה לעשות, בעצמי ובתקווה גם שינויים מדינתיים שאני מייחל להם, אבל בגדול אם אנחנו לא בחירום מה שמרגיש לי חשוב בחיים ולקראת השנה הבאה זה פשוט לשמר את הרגעים הללו, שמחה עם חברים, כמה שיותר.

הייתה שנה... שונה.

שנה שאת רובה ביליתי בחו"ל. חוויות חדשות, נופים חדשים, עבודה חדשה, יחד עם געגוע לבית.

מערכת יחסים קצרה עם אנגולית מהממת ומסקרנת.

שנה שאיבדתי בה חבר מהצבא וגם את החתולה שגדלה איתי מגיל 8.

אך שנה בה הגיחה לעולם האחיינית המתוקה שלי. עדיין מוזר להתרגל למחשבה של אחי כאבא. וואו.

ובחודשיים האחרונים, מעט אחרי חזרתי ארצה, חזרתי גם לעולם השליטה ונכנסתי כנראה עמוק מאי פעם. הכרתי המון שולטות ונשלטים (ואחרים) חדשים. מקווה שזה יתפתח למקום לטוב בשנה החדשה.

לשנה החדשה אני מייחל לי גם למצוא עבודה חדשה ולצאת סופית מהבית של ההורים. כבר התחלתי לדבר עם חבריי הטובים (שכה התגעגעתי אליהם בחו"ל) על לשכור דירת שותפים.

ולכולנו אני מייחל שנה טובה, סוף המלחמה (בתקווה לסוף טוב) ובחירות שיביאו דם חדש לפוליטיקה ומנהיגים ומנהיגות עם חזון לעתיד.

אז בתחום הבדס"מ היו לי הרבה התפתחויות בחודש וחצי האחרונים. הלכתי לשני פמדומים ושלושה מאנצ'ים, אני בהתכתבות עם כמה שולטות, אם כי בינתיים לא נראה שזה מתפתח עם אף אחת מהן לכיוון הזוגי לדאבוני, אבל הפוסט הזה הוא לא על זה.

במקום זאת הפוסט הזה הוא על עבודה, יותר נכון על חיפוש עבודה. אני פשוט כותב כאן כדי להוציא קיטור.

חזרתי ארצה כבר לפני חודשיים, ידעתי שלא מיייייד אחפש עבודה, אבל כן לא כל כך הרבה זמן אחרי כן. מי רוצה להיות תקוע בבית של ההורים לנצח? גם אם זה בית חדש. כבר התחלתי לדבר עם חברים יותר ברצינות על לעבור לדירת שותפים במרכז, מחכים לרגע המתאים, אבל אני לא רוצה לפני שיש לי עבודה מן הסתם, למרות שכן יש לי מספיק חסכונות לזמן מה.

אבל הפעם בחיפוש העבודה חשוב לי מה העבודה. וכששואלים אותי באיזה תחום אני מחפש קשה לי להגדיר. נמאס לי מעבודות השכר מינימום חסרות המשמעות שעשיתי עד היום. אני מניח שמה שאני מחפש הוא משהו שבו אני יכול לתרום למדינה מתוך היכולות שלי. מאידך, אני לא בטוח מה היכולות שלי ואני מאוד חסר ביטחון ונוטה להקטין בערך של עצמי. אבל אני ככל הנראה יכול להתנסח דיי טוב, אני מבין בהיסטוריה ואני מנומס ונעים הליכות כך שאולי אני יכול להתאים לאיזה תפקיד דיפלומטי? אולי כתיבת תוכן לעמותות פרו-ישראליות או פרו-יהודיות? או משהו בתחום הזה או בתחומים קרובים. 

תחילה הייתי בריאיון עבור איזו עמותה שרוצה להנגיש את ישראל לקהל אמריקאי ליברלי, תפקיד התנדבותי, הגעתי אליו כי פשוט שלחתי הודעה בלינקדאין למישהו ששמעתי בפודקאסט מדבר על זה. אבל הוא אמר לי שהם לא זקוקים לאנשים חדשים כרגע. התכתבתי עם עינת וילף אותה אני מעריץ, כתבתי לה שאני רוצה לתרום בהתנדבות או עבודה עבור המפלגה שהיא מקימה, בינתיים היא לא השיבה לי. כעת אני לקראת סיום קריאת הספר המעולה שלה "שיבה באוקטובר", לדעתי אכתוב לה שוב כשאסיים ואנסה לנסח טוב יותר כיצד אני יכול לעזור. 

אחרי ששלחתי קו"ח למספר עמותות, עם אחת היה לי סוף סוף ריאיון (אחרי ששלחתי להם גם מספר משימות לבקשתם) והלך מעולה אבל אמרו שאקבל תשובה תוך 2-3 שבועות. למרות שהלך טוב ההיגיון אומר לא לשים את כל הביצים בסל אחד אז המשכתי לשלוח קו"ח ואף הגעתי לריאיון לתפקיד קשב חוץ עבור אחד מערוצי החדשות. גם ריאיון זה הלך טוב. עד סוף השבוע קיבלתי מהם תשובה חיובית! אממה, עדיין לא קיבלתי תשובה מן הריאיון הראשון, ושם התפקיד דווקא נשמע יותר לטעמי והמשכורת יותר טובה. כתבתי לערוץ שאני עוד מחכה לתשובה לגבי ריאיון אחר. עד שקיבלתי תשובה - שלילית - אלו כבר המשיכו עם מועמד אחר. וזה חברים משמעות הביטוי "עדיפה ציפור אחת ביד משתיים על העץ". אני מרגיש מטומטם. הייתי צריך לומר "כן", להתחיל את הליך הקבלה ומקסימום באותו שבוע לומר שקיבלתי הצעה יותר טובה. מה אני סנטימנטלי לערוץ? אכפת לי שאפגע להם ברגשות או משהו?

מאז קיבלתי עוד כמה דחיות. ניסיתי קצת להוריד את הרף שלי, לשלוח ליותר מקומות, גם אם אני מרגיש פחות קשור למשרות הללו, אבל קשה לי כשאני אשכרה מנסה לדמיין עצמי עובד במשרה שאני פשוט לא רוצה. שונא את תחושת התקיעות שחשתי בעבודות קודומות. ובבית של ההורים הם כמובן כבר מתחילים ללחוץ, לשלוח לי קישורים למשרות שלא חשבתי עליהן ולקורסי הכשרה, אבא מציע לי להיפגש עם איזה מומחה בחיפוש עבודה, משהו כזה, שיווק מחדש לתפקיד "יועץ תעסוקתי", הופך את זה לקורס. הוא מציע לשלם עליי על כך, אבל נמאס לי שהם משלמים עליי על דברים, גורם לי להרגיש ילד. גם אחר כך כשמגיעים לאיזה ויכוח, כמו שקרה לי עם אבא על איזה נושא פוליטי והתלהט מאוד מהר כי אבא שלי חושב שהדרך לנצח בוויכוח זה להיות יותר קולני ולצרוח כדי שלא ישמעו את מה שאני אומר, אז הוא תולה את הדברים האלה מעליי כהוכחה לכמה הוא אבא טוב. מבחינתי הוא יכול לדחוף את כל הכסף של עצמו לתחת, אני לא רוצה אגורה ממנו ואני מוכן לגור ברחוב רק לא להרגיש חייב לו כלום, בטח אם הוא חושב שזה נותן לו אישור להיות שמוק.

הם מציעים לי גם להתחיל ללמוד, אולי תואר שני. ואז תואר שני אפשר לעשות תוך כדי עבודה חלקית, ואז אני יכול להוריד את הרף שלי לעבודות שאני מעוניין בהן, כי אפשר לעשות עבודה פחות משמעותית אם ההצדקה שלי היא שאני לומד תוך כדי וקריירה תבוא אחר כך. אבל זה גם מה שאמרתי כשעבדתי תוך כדי התואר הראשון. אני מרגיש שזה פשוט דוחה את הנקודה בה אני צריך להחליט על קריירה, או לוותר על אידיאלים מסוימים ולהתפשר. מאידך כמעט לכל משרה שאני רואה כתוב שצריך ניסיון, ראיתי אפילו משרה שבכותרת שלה כתוב "ללא ניסיון!" וכשנכנסים לדף המשרה, בדרישות כתוב: "ניסיון ב-X". אם לכל משרה התחלתית צריך ניסיון, איך משיגים את הנסיון הזה?? אולי עם תואר שני רלוונטי זה ייחשב סוג של ניסיון. אמא שלי עובדת במרכז הבינתחומי, אוניברסיטת רייכמן כפי שהיא נקראת היום, אם לומדים שם אפשר אולי להשתלב במכוני מחקר, זה מעניק ניסיון. גם אם אלמד שם להבנתי זה יהיה בחינם בתור בן של עובדת. אז התחלתי כן לשקול זאת יותר. אבל כנראה שאצטרך להחליט מהר, שנת הלימודים מתקרבת. מאידך זה אומר שלשנה-שנתיים-שלוש הקרובות אצטרך אולי להתפשר על איזו עבודה חלקית מבאסת חסרת משמעות? בגיל 30 עדיין לא אתחיל אף קריירה?

לא יודע מה יהיה עמי.

אולי תהיה שולטת שתקרא את זה שתחליט להעסיק אותי בחברה שלה ואז היא תהיה הבוסית שלי, אעבוד תחתיה, זה אולי יוסיף עניין לעבודה (-X

מה אומרות? 

מצד אחד אני תמיד מרגיש פחות בנוח במסיבות הללו, יותר מדי עירום גברי ודברים הארדקור עבורי, אני בכללי ביישן. במסיבות רגילות אני מתקשה להיות חברותי ולדבר עם אנשים אז בטח במסיבות כאלו. אפילו אתמול, הייתי במאנץ' אורדורה ודיי שתקתי והייתי בצד רוב הזמן, רק לקראת הסוף התחלתי קצת לדבר ולהיות קצת חברותי. במסיבות עם מוזיקה רועשת זה עוד יותר קשה ולא אני. אני כאילו צריך שיכריחו אותי לדבר בנסיבות מסוימות, קיוויתי קצת שהמאנץ' יהיה כזה, אבל היו שם יותר מדי אנשים מכדי שישימו לב אליי.

מאידך כן יש כמה שולטות שאני מכיר שמגיעות לשם ובכללי אולי אם אני רוצה חברה שולטת אני צריך to put myself out there ולהמשיך עד שאני מוצא מישהי? לא שזה קל במסיבות אבל יותר קל מאשר אונליין שם נשים לא רואות אותך, יש להן מיליון הודעות והן אקסטרה חשדניות. אבל האם באמת מוצאים חברה שולטת במסיבות הללו? גם בזה אני לא בטוח, נראה שרוב השולטות מגיעות לשם עם נשלט משלהן מראש. גם החיסרון שם הוא היתרון בדרכים הווניליות להכיר אנשים, באפליקציות וכו', כן הן שטחיות יחסית, אבל כן רוצים להכיר קודם כל את האישיות אחת של השני ואז דברים כמו קינקים נחשפים רק בדייטים מתקדמים יותר, שזה יכול להיות בעייתי עבור אנשים כמותנו שזה משמעותי עבורם במידת מה או במידה רבה. במסיבות הללו זה ההפך, סבבה אפשר להגיע להתאמה של הקינקים מהר ומשיכה וכל זה, אבל אז לא יודעים אם יש התאמה ברמת האישיות עד יותר מאוחר. שני האלמנטים הללו חשובים.

בקיצור מה אומרות? להמשיך לבוא לאירועים הללו - זו תעוזה, לצאת מאיזור הנוחות וכל זה? או שזו טעות עבורי וזה להמשיך לחזור על אותה טעות שעושה לי רע?

אני לא רוצה לחזור אם זה ימשיך להיות אותו דבר ואני סתם אהיה שם כמה שעות ברעש, בודד, נבוך, בוהה בנשים יפות עוצמתיות ומתחמק עם עיניי מגברים עירומים מעונים. 

אני שואל בלשון נקבה כי הקול של שולטות שווה יותר.