אז לפני כמה זמן עשיתי פוסט על האישה המושלמת עבורי, לא מישהי שאני מצפה באמת לפגוש, פשוט תרגיל של להוציא, לנסח לעצמי מה אני רוצה, גם אם חלק מהדברים שטחיים כי אני בכל זאת גבר.
אבל הצד השני של המטבע הוא לכתוב מדוע שזו תרצה אותי, כלומר מה יש לי לתת שיגרום למישהי לרצות אותי ספציפית. או אולי לא ספציפית אבל עדיין לרצות אותי.
אז כאן זה הפוסט שאני מנסה למכור את עצמי, שזה מאוד לא מאוד מתאים לי, אני נוטה קצת להנמיך מעצמי לרוב, אפילו בקורות החיים שלי ההורים שלי היו צריכים לשכנע אותי למכור את עצמי יותר. אבל אני לא רוצה להישאר לבד לנצח ווואלה לאט לאט אני מתחיל לחשוב שכן יש לי מה לתת. אז תראו את זה כפוסט לקריאה אם אולי את מישהי ששלחתי לה הודעה שנה מעכשיו, או סתם נכנסה לפרופיל שלי אחרי שראתה אותי בצ'אט או משהו ורוצה לדעת אם שווה לתת לי צ'אנס.
אז ראשית, אני אכפתי. אני מקשיב, הרבה פעמים בשיחות בין אם נשים בין אם חברים למשל אני אזכור איזה פרט מסוים ואחשוב על מתנה מתאימה אישית ליום הולדת, דברים קטנים כאלה שיכולים לשמח אותם. לשולטת שהכרתי הבאתי עוגה לפמדום כי ידעתי שהיה לי יום הולדת. יש לי רצון כזה להפתיע ולשמח.
אני לא רק נשלט במשיכה המינית שלי אני נוטה מאוד לרצות (מלשון ריצוי). יש בי משהו מאוד שירותי, אפילו כשזה נוגע לאירוח לדוגמה "אתם רוצים משהו לשתות? חטיף? יש עוגה רוצים?" אולי זה משהו שלקחתי מסבתי הפולניה, אבל זה מתבטא בהרבה צורות בחיי. הדבר שאני הכי רוצה להימנע ממנו זה לגרום לך להרגיש לא בנוח, אז אני גם מאוד מכבד גבולות. אם עשיתי משהו שגרם לך להרגיש רע אנסה לברר מה ואיך לתקן ובאמת ארגיש רע בעצמי על כך ואהיה מחויב לכך שתרגישי טוב.
כמובן הרצון לרצות והנטייה להיות שירותי מתאימים גם לעולם השליטה, אם אני נמשך אלייך הרצון לסגוד לך יבוא באופן טבעי וארצה לעשות מה שאני יכול כדי שתרגישי טוב, זה פשוט ימלא את לבי לעשות לך טוב. גם אמנם אין לי מלא ניסיון מיני אבל ממה שהיה לי אמרו לי שאני מלקק פוסי טוב.
חבר שלי אמר לי לאחרונה שאני גם מאוד נאמן, וכן זה מתאר אותי טוב אני מניח, גם מתאים לכך שאנו חברים מאז החטיבה, ועם חבר אחר מאז כיתה א'. והם יודעים שאני אדם שאפשר לסמוך עליו. אם קובעים איתי משהו לא אבריז, אני גם פדנטי בזמנים, לא מתאים לי לאחר.
מה אני יכול לומר, אני האפלפאף. אה כן אני גם דיי גיק אם זה משהו שאת אוהבת. הארי פוטר, שר הטבעות, מארוול. בכללי אוהב מאוד קולנוע, סדרות, אני דיי עאבד, נוטה לתקשר ברפרנסים.
מדומני שאני דיי אינטיליגנט, אין הנחתום מעיד על עיסתו כמובן ויש לי עוד הרבה ללמוד ואני יודע מספיק כדי לדעת שאני לא יודע את הרוב, אבל בקיא בתחומי ההיסטוריה, הקולנוע - באלו גם סיימתי תואר בהצטיינות - וגאופוליטיקה, מדע במידת מה ויודע הכל על הביטלס.
אני יודע לשיר, קול בריטון, שרתי במקהלות בעבר, הכי אוהב לעשות קריוקי מיוזיקלס, גם יודע לנגן על גיטרה, חובב אמנם, אבל אני יכול לנגן לך שירים רומנטיים.
אני נראה טוב, לפחות כמה שולטות בפמדומים אמרו לי שאני חתיך. יש לי גם נטייה להתלבש אלגנטי באירועים כאלו. יכול להאריך שיער וכמה נשים החמיאו לי או לקצץ אם את מעדיפה, כאמור אני מאוד אדם מרצה ואם את מעדיפה לוק מסוים עבורי אני יכול לשנות עבורך. ואני גם מטר שמונים אז יותר גבוה מרוב הנשים, אני יודע שלהרבה נשים אכפת מזה, מאידך אשמח להיות על ברכיי עבורך אם ככה את מעדיפה.
אני רגיש במהותי, מאוד אשמח פשוט להתכרבל איתך מתחת לשמיכה ולראות סרט.
אני יודע לבשל ולאפות, בעיקר עוגיות הצ'וקלט צ'יפס שלי מעולות, בעבר ה-signature שלי היה עוגיית צ'וקלט צ'יפס ענקית כמו פיצה, לא עשיתי את זה הרבה זמן האמת. אבל יודע גם להכין פאי ועוגות נהדרות והחברים שלי גם מתים על ה-KFC שלי.
אמנם לוקח לי קצת זמן להיפתח, אבל כשאני נפתח ויש לי כימיה איתך אני גם מצחיק.
אני מנסה לחשוב אם יש לי עוד תכונות רלוונטיות לציין בהקשר הזה, אבל בינתיים נראה לי שזה זה.
שנים חשבתי על זה, רציתי את זה, אבל לא הייתי במצב לזה. כשהייתי צעיר יותר, אחרי הצבא, אמרתי לעצמי שאעזוב בגיל 25, פשוט כי שני האחים שלי עזבו בגיל הזה. אז נכון, אחד האחים חזר לשנה בערך מאוחר יותר כשהוא עבד על התזה, והאח הבכור עכשיו עם ילדה וארוסתו גר כבר כמה חודשים בבית של ההורים שלה, אבל לפני כמה שנים זה פשוט נראה לי הגיוני כגיל לעזוב בו, אמצע שנות העשרים, כבר אמורה להיות לי עבודה, אמור להיות עצמאי והכל. אבל בגיל 25 עוד הייתי בלימודי התואר הראשון וגם כשהייתה לי עבודה היא הייתה שכר מינימום בערך ובמשמרות כך שיצא אפילו פחות ממינימום חודשי גם עם בונוסים שקיבלתי מדי פעם. כשסיימתי את התואר חיפשתי עבודה ואיכשהו זה הוביל אותי לגור בחו״ל לתקופה, ראו פוסטים משנה שעברה על אותה חוויה. זה סוג של לעזוב את הבית אבל כשחזרתי אחרי פחות משנה זה היה שוב להורים, בגיל 28 כבר. ואז כשחזרתי לארץ חברים שלי התחילו לדבר איתי על לעבור לגור ביחד ומאוד התלהבתי מהרעיון, זה הרגיש לי כמו הסיטקומים שגדלתי עליהם שהחברים הכי טובים גם גרים ביחד, זה גם מגורים נוחים, יש על מי לסמוך, זו חוויה וגם מעמיק את החברות. חיפשתי עבודה אבל לא מצאתי ובסוף נרשמתי לתואר שני.
ב-new year's resolution אמרתי שעד השנה הבאה אני עוזב את הבית. כמה אפשר לגור עם ההורים? וגם קיוויתי שזה יהיה לפני יום ההולדת שלי. אז למרות שלא עבדתי התחלתי לחפש דירות. לכל הפחות יש לי הכנסה פסיבית מהשקעת נדל״ן שאבא שלי עשה עבורי. התחלתי גם ללחוץ על החברים שלי להשתתף בחיפוש הדירה ובפברואר גם התחלנו ללכת לדירות ודיברנו על זה יותר ברצינות. אבל כשהייתי בשוונג התחילה המלחמה מול הרפובליקה האיסלאמית והכל נדחה באיזה חודש בערך. אבל עוד לפני שטראמפ הכריז על הפסקת האש התחלתי לחזור להסתכל על דירות. אבל אז באמצע אפריל החברים שלי הפילו עליי את הפצצה שהם בעצם לא מעוניינים לגור ביחד. זה ממש דיכא אותי ובלבל אותי ולא הייתי בטוח מה לעשות הלאה. לא ממש רציתי דירת שותפים עם אנשים שאני לא מכיר, זה הרגיש לי קצת כמו רולטה, עשוי ליפול על שותפים רעים, ובכל מקרה, לא ארגיש את אותו חופש שארגיש לבד או עם אנשים שאני באמת מכיר ופתוח עמם. אז חיפשתי קצת דירות לבד, אבל זה יקר יותר ומאובזר פחות. אז כן ראיתי דירת שותפים בהרצליה איפה שחיפשתי במחיר טוב. ואז גם ראיתי אופציה לסאבלט טווח ארוך עם אפשרות להארכה בדירה של ידידה מהלימודים. זה היה יותר יקר מדירת השותפים האחרת אבל באיכות טובה יותר ועם מישהי שאני מכיר, האמת גם יש לי קראש עליה, למרות שיש לה חבר וגם היא בערך היחידה מהתואר שאני מתכתב עמה גם אחרי הלימודים, אני פשוט מרגיש כימיה טובה עמה. אז הסכמתי ללכת על זה אבל אז זה שסיבלט החליט לתת את זה למישהו אחר אז גם אני וגם היא התאכזבנו. חששתי שהאופציה הזולה יותר נחטפה בזמן הזה שהתלבטתי על הסאבלט הזה אבל עוד הייתה פנויה, אז התעמקתי בה יותר, באתי לראות אותה שוב ושאלתי שאלות והחלטתי ללכת על זה, פשוט לא מצאתי ממש סיבה שלא מלבד... חשש. השותף שהראה לי את הדירה נראה אחלה, המחיר היה מעולה עבור הדירה מבחינת הגודל, האבזור והמיקום. אין בה הכל אבל סך הכל דיי סבבה, גם כשדיברתי עם בעל הדירה נראה שהוא ממש אחלה בנאדם ובעל דירה טוב. כשהחלטתי לחתום והערתי על שקע שדורש תיקון הוא עוד לפני החתימה תיקן אותו. אז הלכתי על זה, חתמתי, עם ההורים כערבות, התחלתי להעביר דברים.
אבל אז פתאום חששתי. טוב זה לא היה פתאום. אבל זה היה שונה אחרי שחתמתי. הייתי חייב לעזוב את ההורים, גם כי זה טבעי ועצמאות, גם כי לעתים זה פשוט היה לי רע לנפש. לא לעתים קרובות, אבל פעם ב- ריב עם אבא, היה גורם לי להרגיש חרא. וראיתי את זה מתקרב לפעמים. והיו הרבה פעמים שחשתי חיכוכים עמם אבל נמנעתי מאוד מעימותים אז פשוט גלגלתי עיניים פנימית. הרבה פעמים זה היה קשור גם לפוליטיקה, אני חושב שמי שלא שינו את נקודת מבטם או דעותיהם כלל לאחר השבעה באוקטובר, לא משנה באיזה צד פוליטי, נמצאים בבעיה או אשליה חמורה. ונראה שההורים שלי לא, הם מאלו שהתבצרו בדעתם שהם רק יותר צודקים וזה מאוד חורה לי. יחד עם זה יש את העניין שאני רוצה זוגיות וכשאני גר עם ההורים זה גם לא סקסי, נראה ילדותי וגם מגביל, למרות ששנים לא הגעתי בכלל לשלב בדייטניג בו זה משנה. אז הרגשתי שאני חייב לעזוב אבל אחרי שחתמתי חששתי לעבור כי פשוט התנאים של הבית של ההורים הרבה יותר טובים; אין מוצר שחסר, יש אמא שעושה קניות ומכינה אוכל (אני לא מאלו שלא עושים כלום בבית, אני גם עושה מטלות בלי לחשוב על כך ומבשל ואופה מדי פעם, אבל נוח מאוד כשלא צריך לדאוג מזה), יש מעלית שאין בבניין שלי כרגע, יש נוף יפה מהמרפסת, אם המלחמה תחזור יש ממ״ד, יש את הרכב של אמא שאני יכול לקחת יחסית חופשי אם אני רק מתאם עמה קודם. גם בסופ״ש הבאנו כלבלב חמוד נורא שבאסה לעזוב, למרות שחצי הביאו אותו כדי להחליף אותי, אבא רצה כלב מלא זמן ואמא פחות אבל אז נראה שהיא חיפשה יותר כשעמדתי לעזוב, כנראה לא רוצה בית ריק. אבל אין ברירה, חתמתי, צריך לעזוב, זה הדבר הבוגר לעשות אז ממוצ״ש ישנתי כאן. היו יומיים בערך עמוסים של סידור החדר, בהתחלה הייתי קצת בפאניקה כי היה כל כך הרבה לעשות ולא ידעתי מאיפה להתחיל, אבל השלמתי את המשימה. אתמול הבאתי שולחן מהמארקט פלייס שיסגור את הפינה ועכשיו החדר שלי דיי מוכן ואני מרוצה מהתוצאה.
היום סוף סוף ראיתי את השותף הנוסף שביומיים האחרונים לא ראיתי כלל, נראה שהשותפים פה נוטים להסתגר בחדרם או להיות בחוץ הרבה. נראים נחמדים סך הכל אבל כנראה לא סוג השותפים שיהפכו לחברים לחיים. שזה יכול להיות טוב או רע, כי סך הכל נראה שיצאו לי שותפים נוחים, לא עושים בעיות, לא נקלעים לריבים, נגלעים לוויכוחים, שקטים. מאידך, כנראה לא יהיו לי יחסי קרבה עמם, לא אוכל ״לסמוך עליהם״ אם אני צריך עזרה במשהו, בגדול זרים שחיים באותו בית, שזה בתכלס מה שזה, אבל לא נורא. הדלקתי את הטלוויזיה שבדירה אתמול ושמחתי לראות שיש שם מספר שירותי סטרימינג אז אין בעיה שם, אף אחד לא התלונן על רעש כשראיתי טלוויזיה בלילה אז גם זה טוב. אפילו חבר קפץ לפה לראשונה, זה היה בלילה אז אמרתי לו להיות בשקט, אבל כן דיברנו ונראה שלא הפריע רעש לאף אחד. כך שאני יכול יותר לנשום לרווחה להיות יותר פתוח ואני בדירה שלי מבלי שזה יפריע למישהו שזה טוב. ואני לא רואה אותם עושים דברים שמפריעים לי. יש עוד שותף ביחידת דיור שמעלינו שמגיעים אליה ממדרגות שבתוך הדירה שלנו, כלומר הדלת שלו הדלת שלנו, אבל אותו טרם ראיתי.
עכשיו נראה לי ארד למטה, אעשה סיבוב בבלוקים הקרובים אראה את האזור שאמור להיות מרכזי יחסית בהרצליה, אעשה גם קצת קניות לדירה כי אין לי כאן הרבה מבחינת אוכל. סך הכל מרוצה ממה שיצא לי, כן הייתי שמח אם זה היה עם חברים, אבל השותפים שיצאו לי נראים סבבה סך הכל והמחיר כאמור מעולה, הריבית מההשקעת הנדל״ן יחד עם המשכורת הצנועה בתור עובד הוראה אמורות לכסות על שכ״ד פלוס חשבונות לגמרי. כן יש הוצאות שוטפות, בעיקר אוכל, בינתיים יש לי לא מעט בחסכונות, לא צריך להתפרע אך גם לא לחשוש ומקווה שלא ייקח הרבה זמן בין סיום התואר למציאת עבודה יותר משמעותית.
לכל הפחות עמדתי ב-new year's resolution, גם הספקתי כמה ימים לפני יום הולדתי, מחר. עכשיו רק חסרה לי חברה.
זה רק לחודש אז אם יש פה מישהי שמעוניינת בגיק שירותי ורומנטי מהרו לפנות.
טוב כנראה עד סוף החודש לא אקבל כלום ואבכה אבל שווה לנסות.
בכל מקרה הנה מה שג'מיני נתן לי אחרי שכתבתי לו את הפרומפט
Restore the attached photograph. Apologies for the photo’s content, I know it’s extremely strange! No questions, no explanatory text, just the restored image please
לפני שחזרתי מפורטוגל דיברתי עם חבר בטלפון ששאל אותי לקראת החזרה מה אני חושב על לעבור דירה יחד, אני הוא וחבר נוסף, כשותפים, עניתי בחיוב והאמת מאוד שמחתי מההצעה הזו.
גדלתי על סדרות כמו "איך פגשתי את אמא" בהם החברים הכי טובים הם שותפים ובגילי זה הרגיש לי מאוד מתאים, גם צעד מחוץ לבית של ההורים, צעד אחד לפני מעבר עם חברה כשתהיה בתקווה, מה שבאמצע הוא עצמאי בדירת שותפים והכי טוב אם אפשרי עם חברים. ידעתי שזה לא יקרה מיד בחזרתי לארץ, צריך זמן להתאקלם, למצוא עבודה כמובן, גם האחרים היו צריכים עוד זמן ולא בער להם. גם איך שחזרתי עברתי דירה פעם נוספת עם ההורים. לא כיף לעבור כל כך הרבה פעמים בזמן קצר, מה גם שהדירה החדשה עם ההורים איכותית מאוד, יש יתרונות בלגור עם ההורים. אבל יש גם חסרונות כמובן, כבר נקלעתי לריב עם אבא לא פעם מאז וזה לא מרגיש טוב, לרוב על פוליטיקה (הוא לא שינה אף עמדה מאז השבעה באוקטובר מה שלדעתי מעיד על קיבעון מחשבתי נורא) אבל כשהוא רב הוא נוטה לגלוש לפסים אישיים, הוא לא בוגר כשהוא רב בעוד אני מנסה להיות לוגי אבל מאבד עשתונות מולו כשהוא מתנהג כמו שמוק מתנשא. גם כשאין ריבים, אני לא עצמאי כשאני גר עם ההורים, אני מרגיש הכי חופשי כשהם לא בבית, אפילו עשיתי מאנץ' קטן ונהדר כשנעדרו לסופ"ש (פינק פרינסס יכולה להעיד). פשוט יש תחושה יותר של סגירות עבורי כשהם בבית, אני מעדיף לא לצאת יותר מדי מהחדר, לא אוהב כשהם שואלים אותי יותר מדי על חיי האישיים. אולם כשעברו החודשים מאז חזרתי ארצה ולא מצאתי עבודה, דאגתי גם למישור הזה, יציאה מהבית. ואז כשהחלטתי להתחיל תואר שני ידעתי שזה ישפיע גם על זה, למרות שלדעתי זו כן הייתה החלטה נכונה, אני מרגיש שדברים שאני עושה ברייכמן גם מעבר לקורסים עצמם יוכלו לעזור לי בעתיד. בראש שלי אבל שמתי יעד - לעבור דירה לפני יום ההולדת, אשר קרב ובא, באמצע מאי.
התחלתי לשים על זה יותר גז מאז תחילת השנה האזרחית החדשה. פתחתי לשלושתנו קבוצה והתחלתי להסתכל על דירות באינטרנט. אמנם הייתי בלי עבודה, אבל דווקא אני הייתי צריך להוביל אותם בזה, אחד היה שקוע בעבודה, השני בלימודי מוסיקה (משני הצדדים). אבל מפברואר בערך הם התחילו יותר להיכנס לזה, באו עמי לראות דירות, אחד מהם החל גם לשלוח על דירות בקבוצה, התחלנו לדבר יותר תכלס על איך נעשה את זה בפועל, הייתה דירה אפילו שדיי אהבנו והיינו קרובים לקחת אבל בגלל שלא היינו בטוחים כי לא ראינו מספיק דירות היא כבר נתפסה. החבר השני מאידך, שהוא דווקא עם המשכורת הכי גבוהה, בהייטק, אבל לא היה מרוכז במציאת דירה, החל יותר לשים לב לזה כשגם לו נהיה קשה עם ההורים הלוחצים שלו. היינו בשוונג וקרובים ללעשות את הצעד הזה כשרק נראה את הדירה הנכונה ואז התחילה המלחמה עם איראן, אחד החברים הלך למילואים, ועצרתי את החיפוש לזמן מה. מאידך השגתי עבודה חלקית כעוזר הוראה. חזרתי לחפש כשהוא חזר לפני שבוע-שבועיים בערך, אפילו חשבתי על להוסיף עוד חבר לחיפוש לאחר שהבנתי שגם הוא חווה משבר עם ההורים במיוחד לאור המלחמה עם איראן (ממש עשו לו בעיות על לצאת מהבית, זה לא ילד, זה בנאדם בן 28, תנו לו להחליט על עצמו).
ואז אתמול, יום מקסים, יום הולדת לחבר, הוא גם מוזיקאי אז קניתי לו יוקליילי, גם הכנתי לו עוגה, זה דיי הרול שלי בקבוצה, אני זה שתמיד מכין עוגות בימי הולדת. עשינו פיקניק והיה נהדר. נשארנו עד אחר צהריים ואז בחזרה הביתה אמרתי לשני החברים שנותרו באוטו שמחר (כלומר היום) הולכים לראות דירה, הם כבר ידעו רק הזכרתי להם, לא ראינו דירה חודש וחצי בערך, חשוב שנחזור לזה. ואז הם... ביאסו אותי רצח. החליטו שהם לא רוצים לעבור כשותפים בעצם. עבור אחד מהם, גר עם אמא שלו בדירה שהוריש סבא ברמת אביב, הוא לומד באוניברסיטת תל אביב אז המיקום מעולה עבורו, אולם הדירה המקורית שלהם מרעננה שעברה תמ"א מספר שנים, צפויה להיות מוכנה בקרוב. כשזה יקרה אפשר להשכיר את אותה דירה או את הבית ברמת אביב ואז הכסף הזה יכול לעזור לשכור דירת שותפים, מאידך יכול להיות פשוט יותר שאחד עובר לדירה ההיא והשני נשאר בתל אביב, מה שכנראה צפוי לקרות, שאמו תחזור לרעננה והוא יישאר בבית שקרוב עבורו לאוניברסיטה. במקרה זה אין לו סיבה לעבור לדירת שותפים. החבר השני יותר עצבן אותי. דיברנו לפני כן על כללים לדירת שותפים והבנו שכנראה יהיו לנו מחלוקות על הקטע של הניקיון; הוא בא מבית שממש מקפידים על זה, כל שישי עושים ניקיון יסודי. אצלי אמא שלי אוהבת ניקיון אבל היא לא הכריחה אותנו להיות שותפים פעילים בזה, אולי פעם ב-, בפסח אולי, אבל בגדול היה חשוב לה שנלמד לנקות אחרי עצמנו אבל מלבד זה היא לא הטריחה אותנו. ואני ככה, מנקה אחרי עצמי, בין אם לכלכתי איכשהו, בטח במטבח אחרי שאני מבשל או אופה, אם אני מארח אני מנקה אחר כך, אבל אין לי את הקטע הזה של כל שישי מנקים. אז כשדיברנו על זה מראש הבנו שאולי יהיו ריבים על זה בעתיד אם הוא ינסה להכריח אותי לעמוד בסטנדרטים שלו לניקיון. וכנראה מזה הוא התחיל לדבר עם אנשים אחרים והגיע למסקנה שלגור עם חברים כשותפים זה לא טוב לחברות. הוא הזכיר שני חברים מהתיכון שגרו ביחד ורבו. אבל שניהם אנשים בעייתיים בעצמם ואני לא יודע עם מי עוד הוא דיבר. בראש שלי כן אולי יהיו ריבים אבל זה לא יהיה סוף העולם. מה ריב על ניקיון יפרק את החברות? אני לא מדמיין ריב על כסף בינינו, אנחנו אנשים בוגרים והוגנים, יכולים להגיע להבנות בינינו על חלוקת תשלומים לדברים. ולא יודע על מה עוד כבר יכולים לריב. מה גם שאולי יכולים להיות ריבים, אבל יכולה להיות גם אינטימיות - חברית אפלטונית כמובן - ברמה הגבוהה ביותר. אנחנו מסתדרים טוב ביחד סך הכל, לדעתי לגור ביחד יכול דווקא להעמיק את הקשר יותר. וזה יהיה כיף.
כל כך רציתי את זה. כי אני צריך לצאת מהבית כדי להרגיש חופשי, כפי שכתבתי אני מרגיש עצור כשההורים בבית. מאידך, אם אתקע בדירת שותפים עם אנשים שאני לא מכיר, אפילו אם השותפים האחרים יהיו סבבה, הם זרים לי, לא ארגיש חופשי כמו שארגיש ליד חברים שלי. הם ניסו לתת לי ספין חיובי על זה, שאולי אכיר שותפים שגם יהפכו לחברים, אבל אולי אפול על שותפים שיתבררו כנוראיים? עכשיו להכיר זה הכל טוב ויפה בלימודים למשל, יכול להתחבר שם עם מישהו חדש, אבל אם אני סולד ממישהו אני לא תקוע עמו באותו בית עכשיו לתקופה ממושכת. זו לא רולטה שמתחשק לי לסובב. בדירה בפורטוגל רוב השותפים היו סבבה, אבל אינטראקציה רעה אחת עם אחד השותפים גרמה לי להרגיש זר בדירה לחודשים. בגלל זה כל כך רציתי שותפים שלא יהיו זרים לי. שאני יודע שאני יכול להיות חופשי איתם ואם עושים משהו שמישהו אחר לא אוהב אפשר לדבר איתם על זה ולהישאר חברים במקום להרגיש זרים. מה גם שדיי סמכתי עליהם, אני אמנם הנעתי את כל תהליך חיפוש הדירה, אבל אני לא החלטי, סמכתי עליהם לפחות שידעו יותר מה הם רוצים ושיגידו - "טוב לוקחים את זו". אני מבחינתי כל דירה שנייה חושב "למה לא זו בעצם?" גם אם בעצם יש לה מגרעות, פשוט לי אין סטנדרטים כאלו גבוהים עבור עצמי כנראה.
קיצר ביאסו אותי רצח, הוציאו לי אוויר מהמפרשים. התחלתי לחפש אז יחידות דיור או דירות שני חדרים זולות יחסית, כבר היום הולך לראות אחת. ללגור לבד יש יתרון משמעותי של חופש מוחלט, עצמאות מוחלטת, אבל זו חרב פיפיות - הכל באחריותי. ויש את עניין הבדידות כמובן, אולם זה לא כמו בחו"ל, החברים והמשפחה בטווח נסיעה קצר תמיד. בדירת יחיד גם יכול להיות פשוט יותר להזמין מישהי אם נתגלעה לי ההזדמנות. בנוסף חשבתי אולי על לנסות לדבר עם החבר השלישי שחשבתי להוסיף אותו לחיפוש דירה קודם לכן. הוא אדם מתוק, באמת נחמד בצורה לא נורמלית אז קשה לי לצפות ריבים עמו והוא מאוד רוצה כבר לעבור דירה אחרי מה שעבר עם ההורים, מאידך הוא גם אדם לא הכי החלטי אז לא בדיוק מה שציפיתי לו שיש אצל החברים האחרים. גם חשבתי לנסות לשאול את החבר מתל אביב, אם הוא נשאר בבית ואמא שלו עוברת לדירה הבנויה מחדש ברעננה, אז יהיה לפחות חדר פנוי אחד בבית שלו, אולי אעבור לגור עמו? אני לא יודע אם זה הרבה לבקש או בעצם מובן מאליו. גם ביאס אותי כי שמונה חודשים אני חושב על זה ומדמיין את זה ופתאום מושכים לי את השטיח מתחת לרגליי. והדדליין ששמתי לעצמי קרב, חודש אחד. אוף.
