אני מתחיל מסורת לעצמי? אולי, נראה כמה עקבי אהיה בזה. בגדול נראה לי רעיון טוב להסתכל אחורה על השנה, איפה הייתי בשנה שעברה ואיפה אני היום. פיזית, רחוק מאוד, נפשית... לאו דווקא. היו שינויים כמובן, השאלה היא כמה ישפיעו עליי לטווח הארוך.
שנת 2023 הייתה שנה מחורבנת, 2024 הייתה יותר מגוונת, היו עליות ומורדות, למרות שרוב הזמן לדעתי היה דיי סטטי.
בשנה הזאת איבדתי את סבתא, בגיל 100, שיבה טובה, הגיע זמנה לחלוטין, אבל זה היה ביום הולדת שלי שהיה גם יום הזיכרון, אז היה מבאס ביותר. איבדתי חבר מהצבא באופן אכזרי ובלתי צפוי כשהוא נרצח בפיגוע ביפו, חשתי אשמה רבה שלא יכולתי להגיע להלוויה שלו, למרות שזה היה פסיכי לחלוטין כן להגיע, שכן אני גר בחו"ל כרגע. אנחנו עדיין במלחמה וזו הגיעה לעוד זירות, אולם העיקרית שאני מנהל היא במדיה החברתית וזה מתיש ביותר.
מאידך, נהייתי לראשונה דוד, לאחי הבכור נולדה ילדה, ואמנם אני לא מת על חברה שלו (הם טרם התחתנו) שמרגישה לי קצת שתלטנית ולא במיוחד מתאימה לו, ואמנם אף פעם לא אהבתי תינוקות, אבל מכל התמונות שהוא שולח ושיחות הווידאו איתו אני חייב להודות שיצאה לו ילדה חמודה ביותר ושהוא נראה מאושר עמה. אני מצפה לראותה.
זו שנה עם יותר חוויות מיניות מהרגיל, מ-2018-2022 היה יובש בלתי נורמלי ומדכא אבל ב-2023 היו החוויות שפירטתי באותו הפוסט שנה שעברה והשנה גם כן מספר חוויות מיניות ייחודיות. נפגשתי עם מישהי מהכלוב, למרות שהיא גרה בדרום, והיא סוג של בחנה אותי ולמרות שנמשכה אליי החליטה שאיני מתאים. בהמשך השנה פגשתי שולטת נוספת בערב פמדום שאהבה את מה שראתה והחליטה לקחת אותי לעולמות חדשים. לא כתבתי על כך בכלוב, אולי כי היה יותר מדי לכתוב, אבל היא גרמה לי לעשות דברים שלא דמיינתי וסיפקה לי חוויה חושית שלא ציפיתי לה. אני מקווה שגם אני הצלחתי לתת לה את מה שרצתה, נראה שכן. מלבדן הייתה לי החברה השנייה בחיי, אמנם לא שברה את שיא הזוגיות של הראשונה, שגם הוא לא היה מרשים במיוחד - שלושה חודשים, אך הגדרנו זאת כזוגיות גם לפרק הזמן הקצר שהיה. גם זה היה מאוד בלתי צפוי - חברה אנגולית בליסבון. היה לי זמן נפלא עמה, על כך דווקא כן פירטתי רבות בבלוג.
סיימתי את התואר בשנה זו, הלכה למעשה, התחלתי את 2024 בסמסטר האחרון שלי, סמסטר השלמה למעשה. לא עשיתי סמסטר ב', במקום זאת היה עליי לסיים שני רפרטים וסמינר, לאחר דחייה רבה כמיטב המסורת סיימתי את שלושתם ועד כה קיבלתי ציונים בשניים מהם (הגשתי אותם ביולי). אה ותוך כדי עשיתי פרויקט שירה של מגילת אסתר מוזר ביותר סביב פורים שהלחינה יהודייה משיחית משונה שאף שילמה לי על כך! מעט, אבל כסף על שירה, אני לא מתלונן. זו הייתה חוויה משונה.
אבל השינוי הגדול ביותר זו כמובן ההחלטה לעבוד בחו"ל, גם אם זו עבודה שלא ממש קשורה אליי, בקרת תוכן עבור טיקטוק. עברתי על הלבטים שהיו לי לקראת ההחלטה הזאת ורציתי לראות איך החששות והתקוות שלי התממשו או שלא התממשו, במציאות. זו רשימת היתרונות והחסרונות שלי אז מול המציאות:
יתרונות: - חו"ל - אני בהחלט בחו"ל.
- הרפתקה - ניתן להגדיר זאת כך, זו חוויה בהחלט.
- אולי אכיר חברים/חברות - הייתה לי חברה לזמן קצר, מבחינת חברים מהעבודה... סוג של יש לי. לא הייתי מגדיר זאת חברים קרובים והייתי דווקא רוצה חברים קרובים כלשהם כאן, אבל כן יש כמה אנשים בעבודה שנפגשתי עמם בינתיים פעמיים מחוץ לעבודה, פעם אחת בהדלקת נרות חנוכה של הקהילה היהודית בליסבון, שהיה גם ליד שוק הכריסמס הגדול כאן, ופעם שנייה חגגנו יום הולדת לאחד האנשים מהעבודה במסעדה. עדיין הייתי רוצה יותר, לפגוש חברים שבאמת ארגיש אולי יותר חיבור אמיתי עמם שאוכל לבלות עמם ולהתכתב עמם, או חברה כמובן, אבל אני מניח שמה שהיה ושיש יותר טוב מכלום.
- נוף חדש - בהחלט, עיר יפה מאוד, במיוחד סביב חג המולד, כיף לטייל גם מחוצה לה.
- טיולים (מעט או יותר) - אני משתדל כמעט כל סופ"ש לצאת, לרוב בתוך העיר, לפעמים מחוצה לה, טיול רחוק יותר עשיתי בינתיים רק פעם אחת.
- עצמאות - בהחלט התממש.
- בלי הורים - יתרון מובהק כי התחלתי להשתגע בבית ולריב עם ההורים. אני כן מתגעגע קצת אבל אנחנו בעידן שיש שיחות טלפון ווידאו וקבוצה משפחתית אז ההבדל לא היה גדול כל כך גם אם הייתי עובר לגור לבד בעיירה פרפריאלית בארץ מבחינת כמה שאני רואה את ההורים.
- עבודה ללא ניסיון - בהחלט, היה קורס אבל בגדול זה משהו שכל אחד יכול לעשות, לא משלם הרבה, אבל יחד עם זה שנותנים לי דירה שהיא דיי סבבה זה לא נורא כלל.
- אוכל לחסוך קצת כסף - אכן חוסך קצת כסף (X
- השפעה על הרשתות החברתיות - מועטה, בגדול אנחנו מתייגים פוסטים לפי פוליסות דיי קשוחות שטיקטוק קבע ויש הרבה בקרה עלינו, כך שאי אפשר לסטות מזה יותר מדי. אני לא יכול להחליט שפוסט פוליטי נגד ישראל אינו ראוי בגלל דעותיי הפוליטיות. אם כי בין אם פוסט הוא בעד ישראל או נגדה אני פשוט מתייג אותו כפוליטי וההשלכות זהות. אני יודע שטיקטוק היא רשת חברתית סינית בעלת נטייה מובהקת נגד ישראל, אבל איפה שאני עובד אני לא רואה הטייה משמעותית, גם לא בפוליסות, למרות שהפוליסות סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני רגישות הרבה יותר מאשר כל תוכן פוליטי אחר. אני מניח שיש אולי מעט הטייה אצל אלו שכותבים את הפוליסות, שגם מהבנתי לוקח הרבה זמן ובירוקרטיה לשנות, אבל אולי ההטייה האמיתית היא באזורים שפחות חשופים לגורמים זרים כמוני שיכולים לחשוף את זה, למשל באלגוריתם שמקדם או מדכא תכנים מסוימים על פי קריטריונים מסוימים שמתאימים לסינים. אין לי הוכחה לכך כמובן מלבד התוצאה שאנו רואים, גם בלי קשר לסכסוך שלנו, שנראה שתכנים למשל על טאייוואן הם מדוכאים ולא זוכים לחשיפה רבה. בכל מקרה כל זה לומר שכנראה אין לי כל כך הרבה השפעה מעשית על הרשתות החברתיות מבחינת תוכן פוליטי. יש לי השפעה בתור עובד שפועל על פי נהלי החברה, אבל אין לי יד חופשית לשיקול אישי יותר מדי.
- הסברה (אולי) - חשבתי שעצם זה שאסתובב כישראלי במדינה זרה יגרום לכך שיתחילו כל מיני שיחות בהן אוכל להציג למה ישראל טובה וכל זה אבל שכחתי פרט אחד חשוב - שאני מאוד ביישן ולא נוטה להתחיל שיחות עם זרים כלל. כן יצא לי להתווכח על המלחמה וישראל פעם אחת עם אישה זרה בתחנת אוטובוס, אוסטרלית בכלל. רוב השיחה הייתה נחמדה אבל לקראת הסוף הגיע לנושא המלחמה והבנתי שהיא אשכרה מאמינה לאל ג'זירה ונתתי את טיעוניי אבל בשיא הגיע האוטובוס אז הייתי צריך ללכת. אולי הייתי צריך להישאר שם עוד קצת להוכיח לה שהיא טועה. אני חושב שאני מסוגל לכך. אספתי חומרים ואף ארגנתי אותם בדרייב לעצמי בדיוק לסיטואציה כזו, שאוכל לשלוף איזו תמונה או סרטון שיראו לה שטעתה. אנשים לא נוטים להודות שהם טועים בוויכוח, אבל ייתכן שיחשבו על כך מאוחר יותר ושנקודה מסוימת תכנס להם לראש ויתחילו לחקור בעצמם ולצאת מדפוסי המחשבה האוטומטיים שלהם. אולי כן הצלחתי לגרום לכך בעצם השיחה הנחמדה שקיימנו קודם לכן, לא יודע. אבל זו הייתה רק חוויה אחת בארבעה חודשים. כן הסברתי רבות על ההיסטוריה של עם ישראל ושל ארץ ישראל לחברתי האנגולית אבל היא הייתה נוצרייה תומכת ישראל מובהקת מלכתחילה. הייתי רוצה עוד הזדמנויות להשתמש בידע שלי כדי לשנות דעה של מישהו על ישראל אבל זה כנראה ידרוש יותר אומץ מצדי וקשה לי להשתחרר מנטיותיי הביישניות, בתחום זה ובתחומים נוספים.
- נקודה לקורות חיים - בהחלט יכול להיראות מרשים, לעבוד עבור טיקטוק, כלומר לא ישירות, בפועל אני עובד עבור טלפרפורמנס, אבל זו גם חברה בינלאומית, יכולה להיראות נקודה מרשימה, אם כי, זה לא בהכרח התחום שאני מעוניין להתקדם בו.
- לא לעבור דירה - ההורים שלי מתכננים לעבור דירה ביולי, לא אהיה בארץ כך שלא אהיה במעבר הדירה וייחסך ממני הסיוט. דיברתי אמש עם ההורים על לחזור ארצה לחופשה קצרה. חשבתי בפברואר או מרץ כשהמחירים יחסית זולים אבל הם אמרו שישלמו עליי על הטיסה, למרות שלא ביקשתי מהם כלל, אך זה כן יאפשר לי לחזור לקראת פסח כשהמחירים עולים ולהיות בליל הסדר. אני מניח כשאהיה שם אצטרך להיפרד מחדרי שהייתי בו שנה, עד שהתרגלתי והתאקלמתי אליו. שונא מעברי דירה. טוב, טכנית עברתי דירה לחו"ל, אבל זה מרגיש שונה, זה מעבר דירה של מזוודה גדולה אחת לא של עשרים קופסאות. מזכיר לי את הקטע של ג'ורג' קרלין על
. חייבים מקום to put our stuff. ואז נוסעים לחו"ל ולוקחים מזוודה with a smaller version of our stuff. ואז בתוך החופשה לוקחים אולי איזה הייק קטן למקום אחר ואז לוקחים את הגרסה המינימלית ביותר של our stuff. טוב נו זה יותר מצחיק כשהוא מספר את זה.עוברים לחסרונות: - בדידות - כן אני מרגיש כאן בדידות, לעתים יותר לעתים פחות. בהחלט פחות הרגשתי בחודש וחצי כשיצאתי עם האנגולית, למרות שגם אז היו רגעים. אני כן מדבר עם חברים בטלפון אבל לא מספיק כפי שהייתי רוצה, וגם הייתי שמח אם מי מהם היה מביע רצון כלשהו לבוא לפה לחופשה קטנה ואז יכולים להיפגש ויכול להיות ממש מגניב. אפילו אם לא היה לפה, גם למקום אחר באירופה, כנראה יש טיסות זולות מפה אם לא רחוק מדי ואז זו רק שאלה של לקבוע את החופשה מראש בתיאום עם הממונים עליי בעבודה. כאמור גם לא ממש הצלחתי ליצור חברויות אמיתיות עם העמיתים לעבודה ומאז שנפרדתי מן האנגולית, מדומני בנובמבר, גם לא הייתה לי הצלחה עם נשים.
- משכורת לא גבוהה מספיק - אכן, כאמור אם אני מכליל את הדירה זה כן משתלם יותר, אבל עדיין, זה לא סכום שאפשר לחסוך יותר מדי ממנו, אני עדיין חוסך, כי אני לא בזבזן וכי זול כאן יותר מן הארץ יחסית, אבל לא סכומים משמעותיים.
- עלול להיתקע - חששתי שאם אני לא אוהב את העבודה אולי ארגיש לא בנוח להתפטר ואשאר תקוע. אני לא ממש מרגיש ככה, אין לי ממש רצון להתפטר בינתיים, העבודה סבבה סך הכל... אני כן מרגיש על אוטומט בימים אלה אבל לא יודע אם זה מעיד על "תקיעות" כל עוד לא באמת החלטתי שאני רוצה לעזוב.
- עוצר את החיים לשנה - יש בזה אמת. זו לא עבודה שאני מצפס לפתח קריירה ממנה, אני אמנם חווה עצמאות וקצת חוויות חדשות אבל בגדול אני לא בדיוק מתקדם לקראת שום יעד ברור, כשאחזור ארצה אהיה באותו המקום כנראה. לדעתי אתחיל לחפש עבודה בארץ לפני שאחזור, אבל בינתיים אני עוד לא שם, כאמור בשלי באוטומט, אבל זה כנראה חלק מעצירת החיים. לא עושה יותר מדי כשאני חוזר הביתה מהעבודה, גם לא יותר מדי בסופ"ש, אז יש חשש שאני אולי מבזבז פה את הזמן.
- עבודה לא בהכרח מרתקת - העבודה לא מדהימה אבל גם לא רע לי במיוחד. יש עבודות יותר גרועות מלהסתכל על סרטוני טיקטוק ולתייג אותם. מאידך יש גם עבודות יותר מרתקות ומשמעותיות מזו.
- הימור בדירה - סך הכל יצא לי הימור טוב. דירה סבבה, חדר קצת גדול אפילו. יש מה שצריך במטבח, יש קניון קרוב, השותפים סבבה יחסית, אמנם יחסית שומרים לעצמם ולא כאלה שנהיים חברים טובים כמו שאולי הייתי רוצה, אבל גם לא מעצבנים או עושים בעיות. ולכל אחד חדר משלו כך שיש פרטיות. זה בעיירה פרברית לליסבון, בתכלס מחוברת, אותו אזור מטרופוליטני, תחשבו גבעתיים לתל-אביב. הבעיה העיקרית היא שהמטרו לא מגיע לפה אז צריך לקחת אוטובוס להגיע למטרו והאוטובוסים כאן פחות יעילים מהמטרו, לא גרוע כמו בארץ, אבל עדיין, לפעמים מחכים לאוטובוסים נצח וזה מעצבן.
- חשש מעימותים (במיוחד על רקע אנטישמי או אנטי-ישראלי) - כאמור היה לי רק אחד, אבל גם מניתי את זה ביתרונות, כי אני כן רוצה לשנות תפיסות של אנשים בעולם, אז אולי יש פה סתירה עצמית. אבל אולי אני מתכוון שאני כן רוצה להשפיע על מי שניתן להשפיע עליהם כי רוב האנשים יושבים מן הצד ולא כל כך מבינים מה באמת קורה, אבל לא רוצה עימותים עם איסלמיסטים קיצוניים ומי שבצד שלהם שהם שטופי מוח לחלוטין, כי אין לי כוח לזה. פעם אחת ראיתי מישהו עם דגל אש"ף באיזו כיכר מרכזית שהייתה בה הופעה והייתי אז עם החברה וכזה אותתי לה ללכת למקום אחר והיא לא ידעה שזה בגלל שחשתי לא בנוח להיות ליד זה. אני לא רואה כאן הרבה מוסלמים ולא ראיתי מחאות פרו-חמאסניקיות וכו', אבל כן רואה הרבה סטיקרים ומדי פעם גרפיטי כאלה של פלסטלינה בחינם וכל מיני עלילות דם, יצא לי להוריד כמה מהסטיקרים, למרות שחלק מודבקים טוב ובנוגע לגרפיטי אין לי מה לעשות. דיכא אותי כשיצאתי מליסבון והייתי בעיירה קטנה בדרך לעיירה אחרת וראיתי גם שם גרפיטי כזה והייתי כזה "וואט דה פאק, אתם עיירה קטנה פסטורלית בפורטוגל, מה מעניין אתכם סכסוך 4,000 ק"מ מכאן שאתם מרגישים צורך להשחית קירות עם עלילות הדם שלכם???", אני כבר מוצא עצמי מסתכל על עמודים יותר מהרגיל קצת בציפייה לראות אולי יש עליהם סטיקרים כאלה שאולי אוכל לתלוש, למרות שאני לא עושה את זה אם יש יותר מדי אנשים בסביבה כי כאמור לא רוצה להיכנס לעימות אם חס וחלילה עובר שם מישהו שאכפת לו מזה.
- שפה חדשה (למדתי איטלקית כבר איזה שלוש שנים, אני עוד לא שוטף, אבל אצטרך פתאום לעבור ללמוד פורטוגזית? מה הקשר?) - מגניב לי ללמוד שפות, אבל זה באמת מבלבל בהתחשב בכך שלמדתי איזה שלוש שנים איטלקית אבל עוד לא נהייתי שוטף, ועוד עשיתי איזה שנה ספרדית בדואולינגו קודם לכן, פורטוגזית קרובה לשתיהן כמובן, אבל גם מספיק שונה כך שזו תהיה באמת שפה אחרת אבל גם תבלבל. המבטא בהחלט שונה אבל יש הרבה אוצר מילים דומה. אני עושה דואולינגו פורטוגזית, אם כי פורטוגזית ברזילאית שזה שונה לא מעט להבנתי. בקבלה לעבודה אמרו שיהיה קורס פורטוגזית, אבל מסתבר שזה קורס בתוכנה במחשב, וזה במחשב בעבודה, ובזמן העבודה תתפלאו אבל אני עובד, כך שפחות יש זמן להתחיל קורס פורטוגזית. יש הפסקות, אבל המרכזית היא לאוכל והקצרות יותר הן... קצרות, אז אין ממש זמן לכך, או רצון, כי מי רוצה אחרי כמה שעות על המחשב להישאר על המחשב על זמן ההפסקה הקצרה שיש רק כדי ללמוד פורטוגזית בתוכנה? כנ"ל אחרי העבודה, מי יישאר עוד זמן אחרי העבודה רק כדי ללמוד פורטוגזית בלומדה במחשב. כן יצא לי לעשות את זה קצת במחלקה הקודמת שהייתי בה בעבודה; התחלתי ב-Ads, מודעות, ושם לעתים לא הייתה עבודה, אז הייתי עושה שיעורים בקורס הממוחשב הזה תוך כדי העבודה, במיוחד בחודש שהייתי שם שעבדתי ערבים שגם לא היו הרבה אנשים וגם לא הייתה הרבה עבודה. אבל אז העבירו אותי מחלקה ועכשיו יש לי סרטונים בלתי פוסקים לתייג ואני בשעות הבוקר שיש מלא אנשים אז אני לא יכול לעשות עכשיו קורס פורטוגזית על חשבון העבודה. עם החברה האנגולית היא לימדה אותי קצת, גם כתבתי על כך בבלוגים קודמים. היא גם הביאה לי ספר דתי קצר בפורטוגזית אבל עוד לא הגעתי ללקרוא אותו כי יש לי ספרים מהארץ שעוד לא סיימתי לקרוא ("ספרים" - הבאתי שניים ואני עדיין בראשון). עם מוכרים וכו' גם לא יצא לי להתנהל יותר מדי בפורטוגזית למרות שהתחלתי לנסות קצת יותר, כי הרוב יודעים אנגלית סבבה ועוברים לאנגלית מהר מאוד כשהם מבינים שאני לא פורטוגזי. אבל אני בינתיים ממשיך עם הסטריק בדואולינגו. עם איטלקית זה מבלבל גם כי יש בעבודה לא מעט איטלקים ואיטלקיות ואני מדי פעם מנסה קצת לתרגל את האיטלקית שלי איתם. כשהם מדברים ביניהם אני לא מבין כמעט כלל כי זה מאוד מהר וצריך להשקיע מחשבה אקטיבית כדי להבין, אבל לדבר וליצור משפטים בעצמי אני יחסית מצליח. עם פורטוגזית אני עוד לא שם, חוץ אולי עם המשפטים הבסיסיים של "איפה זה", "כמה זה" וכו'.
- אפספס חגים, אירועים, חברים בארץ - אמת, חגים עוד קצת אפשר כאן, בחנוכה היה קצת ייצוג, כאמור הייתה איזו הדלקת נרות של הקהילה היהודית, אבל נראה לי זה כי זה חג שנהיה סוג של מקושר עם כריסמס בחו"ל אז מסכימים לתת לזה ייצוג וזה הפך את החג הזה ליותר פופולרי בחו"ל, לעומת חגים יהודיים אחרים שאין להם מושג מהם, אולי חוץ מפסח, אבל עוד לא הייתי כאן בפסח אז אני לא יודע וכאמור חשבתי על לחזור ארצה בפסח. אירועים משפחתיים ושל חברים ומפגשים של חברים, כן אין מה לומר, אני מפספס וכאמור דווקא מה שהכי הרגשתי שפספסתי הייתה הלוויה של חבר שלא ציפיתי לה כלל.
- סיכוי גבוה שלא יהיה אופק ממשי - נגעתי בזה כבר קודם ו... כן, כנראה נכון. כלומר אם ארצה להמשיך לעבוד כאן אוכל להתקדם, נראה שיש כאן מגוון תפקידים, אבל לא נראה לי ארצה להמשיך כאן מעבר לשנה. השיקול המרכזי שלי הוא כנראה פוליטי דווקא, אני מאוד מקווה שכבר יהיו בחירות ויהיה שינוי במדינה, וכשיהיו ארצה להיות בארץ ולהשפיע. כנראה לא יהיו בחירות בזמן שאני בחו"ל, כלומר עד ספטמבר שכן חתמתי בספטמבר שעבר. אבל מתישהו יהיו בחירות ואני מאוד מקווה למען המדינה לשינוי. אבל אם יהיו בחירות ולא יהיה שינוי, וייבחרו אותם פוליטיקאים מושחתים ומפלגים שוב ולא יהיה ייצוג למנהיגים חדשים ומאחדים שפועלים למען המדינה ולא למען עצמם ומוכנים לחשוב מחוץ לקופסה ולהיות אמיצים כדי לפתור בעיות יסוד במדינה, אז... עצוב לי לומר אבל אני ארגיש פחות אופק לחיים במדינה, ארגיש שיש הנהגה שממש דוחה אותי אקטיבית כאזרח, שלא מעוניינת לשרת אזרחים שלא הצביעו עבורה. ובהתחשב בכך שעוד לא התחלתי אף "קריירה" בשום תחום ואין לי אופק תעסוקתי מסוים, בתרחיש כזה אני מניח שאתחיל לחשוב יותר על להמשיך בחו"ל ואז אוכל להשתמש בעבודה הזו כדי לפתח אופק מסוים. כמובן כל זה לא בינארי, זה לא "אני בארץ / אני לא בארץ" וזהו; אני כרגע כמעט חצי שנה בחו"ל ועדיין מרגיש שישראל היא הבית, לדעתי ארגיש כך גם אם אהיה פה עשור, לא עברתי לליסבון משום סיבה אידיאולוגית כאמור, אני נטו אומר שבתרחיש מסוים, אולי אידיאולוגיה תצטרף לסיבה שאני בחו"ל מבין שלל מרכיבים ואולי תגרום לי לרצות להישאר כאן יותר זמן משרציתי קודם לכן, שום דבר לא החלטי או קבוע, יכולים להיות שינויים רבים מסיבות שונות בכל רגע, אבל זו כן מחשבה בראש שלי וכאן אני אוהב לשפוך מילים יותר מדי. אבל אני מקווה לא להגיע לזה, אני מאוד מקווה שרוב ישראל כמוני ורק מחכים להזדמנות להחליף את ההנהגה בדם חדש שיהיה ראוי לעם שנבחר לייצג, מאוד ידכא אותי לגלות שזה לא נכון.
בירוקרטיה - טוב הייתה קצת בירוקרטיה אבל עברתי זאת בהצלחה, יהיה איזה חודש שעושים מיסים ואז אולי שוב תהיה עוד בירוקרטיה לעשות, אבל סך הכל לא נורא, אם הייתי עובר לגרמניה אז הייתה יותר בירוקרטיה לעשות.
טוב כאן דיי סיימתי את רשימת היתרונות והחסרונות. בתכלס רוב השנה הייתי בארץ, טסתי רק בספטמבר, אבל החלק על חו"ל כאן תפס לי את רוב ההסתכלות אחורה על השנה. הגיוני בהתחשב שזו הייתה החלטה גדולה ושינוי משמעותי. בגדול, לסיכום - דיי סבבה כאן, בעבודה, בליסבון, אני מתרגל ובהחלט נחמד פה, יש חסרונות, אבל בארץ היו לי חסרונות אחרים, ולעתים יש פה ושם את אותם חסרונות, למשל אני לא יכול בפשטות להשיל את הביישנות שלי או להפוך לדון חואן עם נשים, אבל זה היה פתרון טוב כדי לשבור שגרה ולחוש עצמאות.
השנה הייתה... משונה, עדיין מדכאת פוליטית, עדיין מלחמה ואני עדיין מאובסס לתכנים שקשורים במלחמה ובמדינה ברשתות ומעביר יותר מדי זמן על כך, עושה לייקים לסרטונים באינסטגרם, מצביע לקומיוניטי נוטס בטוויטר, צופה בהרבה סרטונים ביוטיוב, הראש שלי הרבה יותר מדי בזה וזה אולי יוצר אצלי יותר מדי לחץ אבל אני עדיין מרגיש שזה חשוב לא להפקיר את הזירה. הבעיה היא שזה תופס לי כל כך הרבה זמן ומקום בראש ש... זה דיי היה השנה שלי, מלבד הטיסה לפורטוגל כמובן, אבל כן, כשאני חושב על השנה זאת דיי הייתה השנה שלי והושפעתי רגשית לפי ההתפתחויות של המלחמה והפוליטיקה וזירת התודעה, וואי היו כל כך הרבה אירועים השנה ואני מרגיש שחוויתי אותם הרבה דרך הפריזמה של הרשתות ושל מה הסיפור שאנחנו מספרים על זה כישראלים. וואי האירוויזיון עם Hurricane היה השנה, איך זה מרגיש כאילו זה היה לפני עשור? ושתי מתקפות בליסטיות איראניות ישירות, בשנייה אפילו לא הייתי בארץ אבל חשתי כאילו חוויתי את זה עם מי שבארץ בגלל שהייתי כל כך מחובר לרשתות, ובדיעבד האירוע היותר קטלני שהיה באותו יום לא היה מאות הטילים הבליסטים והכטב"מים אלא הפיגוע ביפו בו נרצח יונה, אני עדיין מתקשה להאמין. מאידך חילוץ החטופים כולל נעה, מאידך הבאת יותר מדי גופות חטופים, כל אירוע כזה כל כך השפיע על המצב רוח שלי. וכל פיגועי התודעה שהפלסטיניסטים מומחים בהם ממש, all eyes on rafah וכל השיט הזה, ואיכשהו תמיד מסתבר שהסיפור שהם מספרים הוא לא הסיפור האמיתי, go figure. כל אלו עיצבו רבות את השנה שלי, לא פחות מאירועים שאשכרה התרחשו בחיי.
ולשנה הבאה? טוב רוב השנה הפעם כנראה אעשה בחו"ל, כאמור מתכנן לסיים לעבוד בספטמבר, אולי עם שינויי נסיבות אמשוך עוד חודש, לא יודע, זה לא שיש לי חוזה קשיח עד ספטמבר ואחריו אצטרך לחתום על עוד חוזה קשיח לעוד שנה או לעזוב, אני יכול לעזוב מתי שארצה בהינתן שאודיע על כך מספיק זמן מראש. מתישהו אחזור ארצה לשבועיים בערך, ומתישהו ההורים שלי יגיעו לפורטוגל גם לשבוע-שבועיים, נראה, נתכנן מה אפשר. מלבד זאת אשמח לנצל את שאר ימי החופשה שלי לשלל טיולים, גם בפורטוגל (למשל עדיין לא הייתי בפורטו) וגם מחוצה לה, ספרד למשל, אולי מדינה רחוקה יותר, יש לי ידידה בגרמניה למשל, או בפראג או בודפשט שמעולם לא הייתי בהן. מקווה שחבריי יתכננו משהו כלשהו. מקווה גם שאצליח לפתח קשר זוגי נוסף, אולי אחד שיחזיק מעט יותר זמן מהקודם. עד שאחזור ארצה אני מניח שאמשיך באוטומט: עבודה - בית - אובססיה ברשתות - סופ"שים מטייל בעיר או מחוצה - מנסה מאצ'ים באפליקציות - מתבייש לדבר עם בנות יפות בעבודה - קניות פעם בשבוע-שבועיים. אז עד אז העניין העיקרי שלי יהיה לנסות להצליח עם בנות, לתכנן קצת טיולים בסופ"שים ולתכנן את החופשה בארץ - לפגוש את המשפחה, את האחיינית החדשה, את החברים וגם החברים מהצבא. אבל אחרי שאחזור ואחרי שההורים שלי יבקרו פה, כאשר השנה בפורטוגל כבר תתקרב לסיומה, לדעתי אתחיל לחשוב ולחפש עבודה בארץ, אבל הפעם לא אוכל להסתפק בעבודה זמנית, כפי שעבדתי בקולנוע או באתר חדשות, עבודות שמעין "נקלעתי" אליהן, אפילו עבודה כפי שאני עושה כעת. אחוש שאהיה חייב לחפש עבודה משמעותית ועם האובססיה הנוכחית שלי לעניינים סביב ישראל לדעתי אחפש כיצד אוכל לתרום בתחום הזה. הכי אשמח לעבוד עם אלה קינן או עינת ווילף, אגב אם לא שמעתן את עינת ווילף מדברת על הסכסוך אני ממליץ ביותר, היא מסבירה זאת במונחים כל כך פשוטים אך שכל כך חסרו מן השיח עד כה, רעיונות שכאילו רקדנו מסביבם בלי לבטא אותם. אם לא תהיה לי דרך לעבוד איתן, טוב עדיין ארצה לחפש עבודה בסביבה הזו. אולי אנסה להתקבל לצוערים למשרד החוץ? אולי שוב אבחן לשליחות של הסוכנות היהודית, הפעם עם ניסיון חיים בחו"ל שיכול לעזור לי להתקבל? אולי אמצא איזה ארגון כלשהו בתחום של השליחות הישראלית ואעבוד בתור... לא יודע אפילו בתור מה, מה אוכל לתרום? במה אני טוב? האמת לא יודע, אצטרך דרך למכור את עצמי, אבל אני פשוט מרגיש רצון לתת מעצמי, במיוחד אם זה בשביל להפיץ את המסרים של אלה או עינת, איך שאני יכול. טוב אני כבר עושה זאת, אבל אשמח לעבודה בזה כי גם אצטרך עבודה כלשהי כשאחזור ארצה כי איך שאחזור ארצה כדאי יהיה לי להתחיל לחפש גם דירה כי אני לא רוצה לחזור אחורה לתלות בהורים, מן הסתם אחזור לדירה שלהם בתחילה, למרות זו תהיה דירה חדשה למעשה, אבל אני מכיר את עצמי ובהתחלה זה יהיה נחמד אחרי שנה של ריחוק, אך אם אצטרך לגור איתם עוד שנתיים, אשתגע לחלוטין. אז אצטרך להתחיל למצוא דירה איך שאחזור לארץ, ובשביל שאוכל לעשות את זה כדאי שתהיה לי עבודה, אז אצטרך להתחיל לחפש עבודה עוד לפני שאני בארץ ואני מאוד מקווה שזו תהיה עבודה שתרגיש לי משמעותית כי חלאס עם העבודות התקועות הללו, אני רוצה עבודה שתהיה לי הנעה פנימית לבצע אותה ואז היא אולי פחות תרגיש כמו עבודה. במה אני יכול לתרום? בידע אולי. כתיבה? אני כותב כאן דיי טוב, לא? גם כתבתי באתר חדשות שנה בערך. טוב מה אני עושה ריאיון עבודה כאן? כדאי שאסיים כבר.
שנה אזרחית טובה לכולכן!