רק לפני כשבוע סיכמתי את השנה בבלוג וכתבתי שאני יחסית מרוצה מהעבודה שלי בליסבון כרגע, אבל נפל עליי דיכאון השבוע. לא שמשהו השתנה, רק גיליתי שאהיה יותר מוגבל מבחינת החופשות שאוכל לקחת. יש לי יחסית הרבה ימי חופשה בעבודה, אבל הבעיה היא מתי אוכל לקחת אותם. אמרו לי שלא אוכל לקחת בשלושת החודשים הראשונים, הגיוני, נשמע סביר, לא רוצים שאנשים רק יתחילו לעבוד וכבר יקחו חופשה. בנוסף הבנתי מהם שקובעים את החופשות כחודש מראש, כלומר לפני שמתכננים את הלו"ז של החודש הבא בפועל. אולם האמת היא שקובעים את כל החופשות מראש בתחילת השנה. מהחודש אני יכול כבר לקחת חופשות. אז אחרי שכבר הסתכלתי על טיסות ומתי הכי זול ומתי הכי מתאים ודיברתי עם ההורים ועם חברים, נכנסתי למערכת וקלטתי שאני לא יכול להזין ימי חופש בכל החודשים הקרובים, עד סוף אפריל למעשה. מתברר שאם מישהו אחד בצוות שלנו לוקח חופש אז כל השאר לא יכולים. היו עוד כמה ימים במרץ ואת סוף אפריל כאמור, אבל רציתי לחזור ארצה מקסימום עד ליל הסדר ולחזור לשבועיים בערך, אין טעם לקחת כמה ימים בודדים שבהם בקושי אספיק לטוס ולחזור. דיברתי עם ההורים והייתי מבואס אבל תכננו להעביר את זה לסוף אפריל ואז הם יבואו לפורטוגל במאי בסביבות יום ההולדת שלי, עדיין לא הזנתי את ימי החופשה כי רציתי לברר כמה פרטים, וכבר למחרת ראיתי במערכת שגם הימים הללו נלקחו, כי מישהי אחרת בצוות גם ראתה שהכל תפוס את תפסה מהר. הייתה לי תחושה שזה יקרה אבל היא מבוגרת ועם בן בארץ אז לא רציתי להתחרות איתה על זה. אז דיברתי שוב עם ההורים והזנתי את הימים של מאי בתקווה שיגיעו לכאן ואני אוכל לחזור לארץ רק ביוני שיהיו מספיק ימי חופשה פנויים סוף סוף. זה דיי מדכא, שינה לי את התוכנית. גם זה אומר בפועל שתשעה חודשים אני מחכה לחופש, כן יש סופ"שים אבל זה לא אותו דבר. הרגשתי סבבה בעבודה בהינתן שיש לי איזו חופשה לצפות לה ולתכנן בחודשים הקרובים, משהו שיחצה את השנה, שלא יהיה הכל בלוק ענק של עבודה. עכשיו זה יהיה לעבוד חודשים, מונטוניות, אפור, לקום שש וחצי-שבע כל יום כשאני ממש לא אדם של בקרים, להשלים שעות שינה בסופ"ש, ככה עוד למעלה מארבעה חודשים רצופים עד שיהיה לי חופש. ועד שאחזור לישראל כבר אהיה שלושת-רבעי דרך לסיום העבודה, כי לא תכננתי להיות פה יותר משנה בלאו הכי. אז פתאום אני כן מרגיש תקוע כזה. יש אפשרות שאעבוד סופ"שים מסוימים ואז ימי החופש יהיו לי באמצע השבוע ואז יכול לקרות מצב של שבת-שלישי ימי חופש ואז אוכל נגיד לנסוע לפורטו אולי אפילו ספרד לכמה ימים, יותר הספק מסופ"ש בודד,אז זה משהו, אבל זה לא מספיק בשביל חזרה לארץ.
האמת גם זה עושה לי בעיה עם הכדורים שאני לוקח, נוגדי דכאון, הפסיכיאטר בקיץ עשה לי מרשם שמספיק לחצי שנה, אולי אפילו יותר, אבל אמרתי לו שכנראה אחזור ארצה מתישהו באמצע, אז הוא אמר שנוכל לקבוע כשאני חוזר ואז נראה אם להמשיך איתם. בינתיים עוד יש לי לכמה חודשים, אבל לא עד יוני, אז לא יודע אם לנסות להפסיק אותם הדרגתית כשאני רואה שאני קרוב לסיום, או אולי לנסות להשיג כאן, בעיקרון יש לי ביטוח בריאות כאן דרך העבודה, לא בטוח מה זה מכסה, ויהיה מוזר ללכת עכשיו לפסיכיאטר פורטוגזי. אולי אשאל את הפסיכולוגים של החברה שיש פה על זה. קיצור, מעצבן, מבאס. כן אני יודע שיש דברים יותר גרועים, גם הם בראש שלי, אני סתם מוציא תסכול פה כי אין לי יותר מדי מה לעשות חוץ מזה...