לפני שחזרתי מפורטוגל דיברתי עם חבר בטלפון ששאל אותי לקראת החזרה מה אני חושב על לעבור דירה יחד, אני הוא וחבר נוסף, כשותפים, עניתי בחיוב והאמת מאוד שמחתי מההצעה הזו.
גדלתי על סדרות כמו "איך פגשתי את אמא" בהם החברים הכי טובים הם שותפים ובגילי זה הרגיש לי מאוד מתאים, גם צעד מחוץ לבית של ההורים, צעד אחד לפני מעבר עם חברה כשתהיה בתקווה, מה שבאמצע הוא עצמאי בדירת שותפים והכי טוב אם אפשרי עם חברים. ידעתי שזה לא יקרה מיד בחזרתי לארץ, צריך זמן להתאקלם, למצוא עבודה כמובן, גם האחרים היו צריכים עוד זמן ולא בער להם. גם איך שחזרתי עברתי דירה פעם נוספת עם ההורים. לא כיף לעבור כל כך הרבה פעמים בזמן קצר, מה גם שהדירה החדשה עם ההורים איכותית מאוד, יש יתרונות בלגור עם ההורים. אבל יש גם חסרונות כמובן, כבר נקלעתי לריב עם אבא לא פעם מאז וזה לא מרגיש טוב, לרוב על פוליטיקה (הוא לא שינה אף עמדה מאז השבעה באוקטובר מה שלדעתי מעיד על קיבעון מחשבתי נורא) אבל כשהוא רב הוא נוטה לגלוש לפסים אישיים, הוא לא בוגר כשהוא רב בעוד אני מנסה להיות לוגי אבל מאבד עשתונות מולו כשהוא מתנהג כמו שמוק מתנשא. גם כשאין ריבים, אני לא עצמאי כשאני גר עם ההורים, אני מרגיש הכי חופשי כשהם לא בבית, אפילו עשיתי מאנץ' קטן ונהדר כשנעדרו לסופ"ש (פינק פרינסס יכולה להעיד). פשוט יש תחושה יותר של סגירות עבורי כשהם בבית, אני מעדיף לא לצאת יותר מדי מהחדר, לא אוהב כשהם שואלים אותי יותר מדי על חיי האישיים. אולם כשעברו החודשים מאז חזרתי ארצה ולא מצאתי עבודה, דאגתי גם למישור הזה, יציאה מהבית. ואז כשהחלטתי להתחיל תואר שני ידעתי שזה ישפיע גם על זה, למרות שלדעתי זו כן הייתה החלטה נכונה, אני מרגיש שדברים שאני עושה ברייכמן גם מעבר לקורסים עצמם יוכלו לעזור לי בעתיד. בראש שלי אבל שמתי יעד - לעבור דירה לפני יום ההולדת, אשר קרב ובא, באמצע מאי.
התחלתי לשים על זה יותר גז מאז תחילת השנה האזרחית החדשה. פתחתי לשלושתנו קבוצה והתחלתי להסתכל על דירות באינטרנט. אמנם הייתי בלי עבודה, אבל דווקא אני הייתי צריך להוביל אותם בזה, אחד היה שקוע בעבודה, השני בלימודי מוסיקה (משני הצדדים). אבל מפברואר בערך הם התחילו יותר להיכנס לזה, באו עמי לראות דירות, אחד מהם החל גם לשלוח על דירות בקבוצה, התחלנו לדבר יותר תכלס על איך נעשה את זה בפועל, הייתה דירה אפילו שדיי אהבנו והיינו קרובים לקחת אבל בגלל שלא היינו בטוחים כי לא ראינו מספיק דירות היא כבר נתפסה. החבר השני מאידך, שהוא דווקא עם המשכורת הכי גבוהה, בהייטק, אבל לא היה מרוכז במציאת דירה, החל יותר לשים לב לזה כשגם לו נהיה קשה עם ההורים הלוחצים שלו. היינו בשוונג וקרובים ללעשות את הצעד הזה כשרק נראה את הדירה הנכונה ואז התחילה המלחמה עם איראן, אחד החברים הלך למילואים, ועצרתי את החיפוש לזמן מה. מאידך השגתי עבודה חלקית כעוזר הוראה. חזרתי לחפש כשהוא חזר לפני שבוע-שבועיים בערך, אפילו חשבתי על להוסיף עוד חבר לחיפוש לאחר שהבנתי שגם הוא חווה משבר עם ההורים במיוחד לאור המלחמה עם איראן (ממש עשו לו בעיות על לצאת מהבית, זה לא ילד, זה בנאדם בן 28, תנו לו להחליט על עצמו).
ואז אתמול, יום מקסים, יום הולדת לחבר, הוא גם מוזיקאי אז קניתי לו יוקליילי, גם הכנתי לו עוגה, זה דיי הרול שלי בקבוצה, אני זה שתמיד מכין עוגות בימי הולדת. עשינו פיקניק והיה נהדר. נשארנו עד אחר צהריים ואז בחזרה הביתה אמרתי לשני החברים שנותרו באוטו שמחר (כלומר היום) הולכים לראות דירה, הם כבר ידעו רק הזכרתי להם, לא ראינו דירה חודש וחצי בערך, חשוב שנחזור לזה. ואז הם... ביאסו אותי רצח. החליטו שהם לא רוצים לעבור כשותפים בעצם. עבור אחד מהם, גר עם אמא שלו בדירה שהוריש סבא ברמת אביב, הוא לומד באוניברסיטת תל אביב אז המיקום מעולה עבורו, אולם הדירה המקורית שלהם מרעננה שעברה תמ"א מספר שנים, צפויה להיות מוכנה בקרוב. כשזה יקרה אפשר להשכיר את אותה דירה או את הבית ברמת אביב ואז הכסף הזה יכול לעזור לשכור דירת שותפים, מאידך יכול להיות פשוט יותר שאחד עובר לדירה ההיא והשני נשאר בתל אביב, מה שכנראה צפוי לקרות, שאמו תחזור לרעננה והוא יישאר בבית שקרוב עבורו לאוניברסיטה. במקרה זה אין לו סיבה לעבור לדירת שותפים. החבר השני יותר עצבן אותי. דיברנו לפני כן על כללים לדירת שותפים והבנו שכנראה יהיו לנו מחלוקות על הקטע של הניקיון; הוא בא מבית שממש מקפידים על זה, כל שישי עושים ניקיון יסודי. אצלי אמא שלי אוהבת ניקיון אבל היא לא הכריחה אותנו להיות שותפים פעילים בזה, אולי פעם ב-, בפסח אולי, אבל בגדול היה חשוב לה שנלמד לנקות אחרי עצמנו אבל מלבד זה היא לא הטריחה אותנו. ואני ככה, מנקה אחרי עצמי, בין אם לכלכתי איכשהו, בטח במטבח אחרי שאני מבשל או אופה, אם אני מארח אני מנקה אחר כך, אבל אין לי את הקטע הזה של כל שישי מנקים. אז כשדיברנו על זה מראש הבנו שאולי יהיו ריבים על זה בעתיד אם הוא ינסה להכריח אותי לעמוד בסטנדרטים שלו לניקיון. וכנראה מזה הוא התחיל לדבר עם אנשים אחרים והגיע למסקנה שלגור עם חברים כשותפים זה לא טוב לחברות. הוא הזכיר שני חברים מהתיכון שגרו ביחד ורבו. אבל שניהם אנשים בעייתיים בעצמם ואני לא יודע עם מי עוד הוא דיבר. בראש שלי כן אולי יהיו ריבים אבל זה לא יהיה סוף העולם. מה ריב על ניקיון יפרק את החברות? אני לא מדמיין ריב על כסף בינינו, אנחנו אנשים בוגרים והוגנים, יכולים להגיע להבנות בינינו על חלוקת תשלומים לדברים. ולא יודע על מה עוד כבר יכולים לריב. מה גם שאולי יכולים להיות ריבים, אבל יכולה להיות גם אינטימיות - חברית אפלטונית כמובן - ברמה הגבוהה ביותר. אנחנו מסתדרים טוב ביחד סך הכל, לדעתי לגור ביחד יכול דווקא להעמיק את הקשר יותר. וזה יהיה כיף.
כל כך רציתי את זה. כי אני צריך לצאת מהבית כדי להרגיש חופשי, כפי שכתבתי אני מרגיש עצור כשההורים בבית. מאידך, אם אתקע בדירת שותפים עם אנשים שאני לא מכיר, אפילו אם השותפים האחרים יהיו סבבה, הם זרים לי, לא ארגיש חופשי כמו שארגיש ליד חברים שלי. הם ניסו לתת לי ספין חיובי על זה, שאולי אכיר שותפים שגם יהפכו לחברים, אבל אולי אפול על שותפים שיתבררו כנוראיים? עכשיו להכיר זה הכל טוב ויפה בלימודים למשל, יכול להתחבר שם עם מישהו חדש, אבל אם אני סולד ממישהו אני לא תקוע עמו באותו בית עכשיו לתקופה ממושכת. זו לא רולטה שמתחשק לי לסובב. בדירה בפורטוגל רוב השותפים היו סבבה, אבל אינטראקציה רעה אחת עם אחד השותפים גרמה לי להרגיש זר בדירה לחודשים. בגלל זה כל כך רציתי שותפים שלא יהיו זרים לי. שאני יודע שאני יכול להיות חופשי איתם ואם עושים משהו שמישהו אחר לא אוהב אפשר לדבר איתם על זה ולהישאר חברים במקום להרגיש זרים. מה גם שדיי סמכתי עליהם, אני אמנם הנעתי את כל תהליך חיפוש הדירה, אבל אני לא החלטי, סמכתי עליהם לפחות שידעו יותר מה הם רוצים ושיגידו - "טוב לוקחים את זו". אני מבחינתי כל דירה שנייה חושב "למה לא זו בעצם?" גם אם בעצם יש לה מגרעות, פשוט לי אין סטנדרטים כאלו גבוהים עבור עצמי כנראה.
קיצר ביאסו אותי רצח, הוציאו לי אוויר מהמפרשים. התחלתי לחפש אז יחידות דיור או דירות שני חדרים זולות יחסית, כבר היום הולך לראות אחת. ללגור לבד יש יתרון משמעותי של חופש מוחלט, עצמאות מוחלטת, אבל זו חרב פיפיות - הכל באחריותי. ויש את עניין הבדידות כמובן, אולם זה לא כמו בחו"ל, החברים והמשפחה בטווח נסיעה קצר תמיד. בדירת יחיד גם יכול להיות פשוט יותר להזמין מישהי אם נתגלעה לי ההזדמנות. בנוסף חשבתי אולי על לנסות לדבר עם החבר השלישי שחשבתי להוסיף אותו לחיפוש דירה קודם לכן. הוא אדם מתוק, באמת נחמד בצורה לא נורמלית אז קשה לי לצפות ריבים עמו והוא מאוד רוצה כבר לעבור דירה אחרי מה שעבר עם ההורים, מאידך הוא גם אדם לא הכי החלטי אז לא בדיוק מה שציפיתי לו שיש אצל החברים האחרים. גם חשבתי לנסות לשאול את החבר מתל אביב, אם הוא נשאר בבית ואמא שלו עוברת לדירה הבנויה מחדש ברעננה, אז יהיה לפחות חדר פנוי אחד בבית שלו, אולי אעבור לגור עמו? אני לא יודע אם זה הרבה לבקש או בעצם מובן מאליו. גם ביאס אותי כי שמונה חודשים אני חושב על זה ומדמיין את זה ופתאום מושכים לי את השטיח מתחת לרגליי. והדדליין ששמתי לעצמי קרב, חודש אחד. אוף.