לפני שנתיים. 27 בדצמבר 2021 בשעה 10:07
היא הייתה העובדת השנייה כשהתחלתי את החברה... 4 שנים לאחר מכן היינו 15.
תמיד מגיעה מוקדם, מתוקתקת ומאופרת .. ואני לא מבין איך היא מספיקה הכל עם הילד הקטן והפקקים.
הייתה מתלבשת צמוד, קצר אבל מכובד.
הטיקט שלה היה ״נאמנות לבוס״... כולם ידעו את זה.. ספקים, לקוחות, עובדים, כולם ידעו את זה.
אני הייתי אדיש לרמזים כי ככה אני בעבודה, גם ללבבות בווטסאפים כשהייתי בחו״ל.
אף פעם לא ביקשה העלאה או תנאים... עושה הכל כי נאמנה לבוס. ואז הודיעה שהיא עוזבת... מצאה משהו בתחום שלמדה. ניסיתי לשכנע אבל זה היה סופי.
היה לנו כנס במלון באזור הצפון , ליד אגם החולה והזמנתי אותה להצטרף, מעין בונוס לסיום וגם שתעזור בארגון.
בקבלת החדרים ראיתי שהיא נרגשת ונסערת ומתווכחת ורוצה חדר לבד... מעולם לא התנהגה ככה והופתעתי אבל מהר מאוד הבנתי את הסיבה.
סיימנו את ארוע הערב והלכתי לחדר עייף מכל היום , אין הרבה מה לעשות באזור אגם החולה.
ואז... ווטסאפ...ממנה: ״יש מפגש?״
אני לתומי עוד חשבתי שיש מצב שהיא שינתה דעתה לגבי העזיבה אז באתי לחדר...
הקפדתי לשבת עם הכיסא ליד השולחן בחדר ולא על המיטה.
ואז היא אומרת... חיכיתי 4 שנים, מאות פעמים אוננתי בשירותים במשרד, עכשיו אני כבר לא עובדת שלך אז מותר!
התקרבה אליי , עור המוקה שלה חלקה ומריח טוב... התכופפה ואז הרימה מבט: ״ אפשר למצוץ לך בבקשה?״
המשך יבוא (קרה המציאות)...
