אצלי יש יחס ישר בין מזג אוויר גשום לחרמנות.
השפוט הממוצע שלי עובד בהרצליה, ועדיין לא נפגשנו. הודעתי לו שאהיה באזור למחרת ושימתין להוראות.
סיימתי את הפגישה ונגשתי לארקפה, לקחתי שולחן וכתבתי לו:
״ לך לארקפה, שלח הודעה כשאתה ברחוב ממול, קבל אישור ותזמין כריך סלמון והפוך גדול ולך לשולחן שצמוד לקיר אחד לפני אחרון, יהיו שם משקפיים, תניח ותלך משם ותהיה זמין!
עליתי לקומה למעלה , לא היה לו סיכוי לדעת מי אני .
העבד נכנס וביצע, לא יודע על מה להסתכל ,ראיתי שהוא מסתכל ומתעכב שניה על המשקפיים, ויצא.
לאחר שסיימתי לו כתבתי לו: לא הרשיתי לך לקחת מטריה, צא עכשיו בגשם ותגיע למדרגות שבין מינוס 1 למינוס 2 בחניון של הבניין של ארקפה.
העבד הנחות פשוט רשם לי מייד , ראיתי אותו נכנס לחדר המדרגות כולו לחוץ, המקום היה ריק.
ממעלה המדרגות אמרתי בתקיפות: אין פה אף אחד, רד על ארבע עם פנים בריצפה. הוא קפץ קצת אבל ביצע.
ירדתי ונעמדתי מולו: הוא התנשף והתרגש.
עבד: נקה את הנעליים!
אוי… הוא נצמד לריצפה כמו כלב וליקק וניקה…
אף פעם לא אבין למה הזיקפה ככה היא כזו.
צריך עניין בחיים אז עושים